  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
בר-נרניה קצת מבולבל. הוא טוען שלצה''ל כבר אין כוח הרתעה. הוא טוען שכוח ההרתעה אבד בשל שימוש באיומים ללא כיסוי מצד ישראל במשך תקופה ארוכה. עד כאן תיאור מציאות לא רע. אך מכאן יוצא בר-נרניה למסע מזורז לקצה ההגיון (תופעה ידועה בקרב מבולבלי ה'התכנסות' וה'התנתקות') ומבלי לומר זאת במפורש רומז על פתרון בדמות תגובה צבאית מיידית ומסיבית שאם היתה יוצאת לפועל מיד עם ההתקפה בגבול עזה היתה מסיגה תוצאות רציניות ולא סתם הגמגום המטפטף הזה של צה''ל וממשלת ישראל. זה הרי גם חלומה של פרקשת - מה שהנשיא החביב עליה קורא, the use of overwhelming power. וזה כל העניין. קודם ישראל התעקשה להצר את צעדיו של עראפאת (מנהיג הפתח להזכירכם, הארגון שאולמרט רוצה ביקרו עכשיו - הפרטנר של אולמרט לשלום) עד שנפח המסכן את נשמתו בדירת החדר ששרון 'שיפץ' לו. מאז שרון הספיק להכנס לעולם שכמעט כולו של טוב, אך לא לפני שדאג שחלק אחד של פלסטין יקבל ריבונות פלסטינית בעוד שהשאר יישאר כשטח בשליטת ישראל לצרכי שיכון ופיתוח, מצב המאפשר לפלסטינים להלחם בצה''ל מתוך שטח ריבוני פלסטיני בעזה כתגובה על המשך שוד האדמות והחיסולים בגדה. ישראל ש'הצליחה' (למרות נסיונותיה להמנע מכך) לפגוע בעשרות אזרחים פלסטינים בעזה, במסגרת תגובותיה לירי הקסאמים, נכנסה להיסטריה כללית כאשר קבוצת חיילים - כן, חיילים פלסטינים, הצליחו לפגוע במוצב ובטנק ישראלים בהתקפת פתע מעבר לגבול. במקום להבין את המסר הפשוט יותר: כל התנתקות או התכנסות מוטלים בספק כל עוד אין משא ומתן עם הפלסטינים על הסכם קבע, בחרה ישראל לאמץ אל ליבה את המסר שגם בר-נרניה מנסה להביא כאן: ההתקפה בעזה מסמלת את רצונם המתמשך של הערבים, פלסטינים (זה לא משנה לבר-נרניה), לזרוק את כל היהודים לים, והתגובה היחידה האפשרית היא להכנס בפלסטינים עד שיחליטו לנסוע כולם לקנדה. זה באמת נשמע כפתרון הגיוני יותר. מדוע לעמול סתם על הסכם עם הפלסטינים, כאשר פשוט יותר להתבונן בהם דרך כוונת הרובה, המזל''ט והטנק? הפתרון שבר-נרניה מציע ממש לא מגובש היות והוא גם לא מסוגל ממש לפרט אותו (כפי שקורה גם לפרקשתא בכל פעם שיש מקום לומר למה הוא באמת מתכוון ב'חיסול הטרור'). הסיבה לכך פשוטה - הרי גם שר הבטחון לא יודע בדיוק מה הולך לקרות בשטח מחר בבוקר - התכנית של צה''ל בעזה אין לה שום מטרות מדיניות - זו פשוט תכנית לחיסול כל מה שנותר מהתשתית האזרחית הפלסטינית (כולל הממשלה הדמוקרטית הנבחרת של פלסטין), ולחסל אפשר לאט או מהר. לא בוער. התוצאה הבלתי נמנעת: המשך הכיבוש, המשך הפיגועים, המשך הסבל בשני הצדדים. אפילו אידיוט יודע, הקסאמים ימשיכו ליפול עד שיהיה הסכם קבע. אפילו אביו של החייל השבוי מתחיל לאבד את הסבלנות עם הממשלה מדושנת העונג שלנו - הוא מצביע על הצביעות שיש בהמנעות הממשלה מלהכנס למשא ומתן על החלפת אסירים, כאשר 'חטיפת' החייל הישראלי היתה מבצע צבאי לכל דבר - פעולה שאין לה ול'טרור' ולא כלום. אפילו הפלסטינים כבר הבינו שהישראלים הם 'מג'נונים' רציניים, ושצריך להאכיל אותם כל רעיון חדש ולא מוכר בכפית במשך שנה שנתיים. והפלסטינים כבר הוכיחו שיש להם סבלנות. הבעייה היא כמובן שלישראל הזמן אוזל במהירות, כי בעוד שלכאורה כל חודש שעובר מאפשר להקים עוד חגורה של יישוב חפוז בגדה, ככל שהזמן עובר הסכסוך כולו מתרחב והופך לחלק מההתעוררות של ארצות האיסלאם למאבק משותף נגד ארה''ב וישראל, שתי מדינות שמוכיחות בשנים האחרונות היעדר כל יכולת להבין את המפה המדינית הבינלאומית. ובכן, אין מנוס ממשא ומתן. דבר ידברו עם ממשלת חמאס (כבר מדברים), ובשני הצדדים המקסימ-ליסטים יצטרכו לוותר על ארץ ישראל השלמה. ובר-נרניה יצטרך להסביר לניניו שתכניותיו שלו ושל פרקשת לחיסול הפלסטינים לא יצאו לפועל בגלל השמאלנים השקרנים שקלקלו הכל. אני שמח לראות שגם אצל הימין הלאומני נעשה שימוש בהומור, אך הקשר בין הבדיחה על הרשלה וטיעוניו של בר-נרניה מקרי ביותר - הבדיחה על הרשלה מראה שיש משמעות רבה לאיך אומרים משהו ולא רק למה אומרים - כל הבדיחה קורמת עור וגידים מסביב לנימת דיבורו של הרשלה ההולכת ונעשית מאיימת יותר ויותר, ורק לבסוף נאמר הביטוי 'מה שאבא שלי עשה' בקול שקט כיאה לרעבונו של אבא של הרשלה. בסיפור הבדיחה הרשלה מחזיק בקלפים - הוא יודע את מה שיאמר בשורה האחרונה, ויש לו מטרה אחת שאותה הוא משיג במלואה: ארוחת ערב הגונה. והעיקר: אי אפשר להעניש את הרשלה על מעשה התרמית שלו היות ו'טכנית' אמר את האמת - זה באמת מה שאבא שלו עשה. בר-נרניה התכוון אולי לספר את הסיפור על הנער שצעק 'זאב, זאב' (או אולי צעק 'פרקש, פרקש', - אני כבר לא בטוח) אך מצא עצמו מספר על הרשלה, סיפור שבוודאי אינו ''ממחיש את חוסר התועלת של השימוש באולטימאטום שאין לו כיסוי''. אולי ממחיש הסיפור ביתר שאת את יתרון הכוח הריטורי ביהדות על פני כוחן של ה'עובדות' - הרעב של הרשלה, או ה'טרור' הפלסטיני - ואת דבר היותם של כוח הנפש המחשבה והדיבור בעלי מעמד מועדף ביהדות, ואמצעי, כפי שהרשלה מדגים, לשינוי מציאות שלכאורה אין ממנה מוצא. לכל קטני האמונה - והם יודעים יותר טוב ממני מי הם - אני מקווה שתלמדו משהו מהרשלה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הצד הישראלי רצה לדבר ולעשות שלום עם הערבים |
|||
|
|||
ובמקום שלום קיבלנו שואה חדשה שבה ילדים נשים וטף מתפוצצים לחתיחות אברים. אתה, הערבי, (''פרא אדם'' כך התורה הקדושה מתארת אותו) רוצה שלום? האם הצלחתם, להקים מדינה רודפת שלום (הערבים כמובן)? האם לא בחרתם חמס בבחירות שלכם? על מה יש לנו לדבר איתכם? על ירושלים? שעל חורביה יושב בשלום מסגד? אתה הבדיחה ובגללך אנחנו נראים כך כלפי הערבים וכל העולם כאובדי עצות שלום ערבי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חמור מזה, הפלסטינים לא השתמשו בחירותם היחסית כדי להשתקם |
|||
|
|||
יש להכיר בכך, שהתאמתו אזהרותיהם של מתנגדי ההתנתקות מעזה. היא לא הפחיתה את עוצמת העימות, ובעל כורחנו אנו נאלצים לשלוח את הצבא אל המקומות שנטש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לך דמיון חולני |
|||
|
|||
''ומבלי לומר זאת במפורש רומז על פתרון בדמות תגובה צבאית מיידית ומסיבית שאם היתה יוצאת לפועל מיד עם ההתקפה בגבול עזה היתה מסיגה תוצאות רציניות'' איפה מצאת רמז כזה בדברי? אם אין לך האומץ להעלות הצעות כאלה בשמך, אנא אל תדביק לי את רעיונות האיוולת שלך - צטט אותם בשמך בבקשה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי