|
אתה צודק שההרתעה נבנת על אמונתו של הצד השני במה שתעשה. ולכן ההפתעה שניחתה עלהחזבאללה היתה פתח לתיקון ההרתעה. אי ההצלחה של ישראל לשדר הכרעה ברורה בזמן סביר (למרות ההצלחות הגדולות שעדיין בכלל לא באות לידי ביטוי בתקשורת) יכול לפגום בתדמית ההרתעה.
לכן ישראל חייבת עכשיו להחליט כיצד היא גומרת את המלחמה. אני טענתי שהיא היתה צריכה כבר בשבוע שעבר ל''שנות את הדיסק'' ולפלוש בסד''כ גדול כדי להשתלט על מרחב הליטני בכוחות רעננים ולפגוע בתשתיות ובמחבלי החזבאללה מנגד, לשַטֶח בהפצצות מהאויר בניינים, שכונות ואפילו עיירות שלמות שבהן עדיין פועלים מחבלים. שלב הסריקות ווידוי ההרס יכול תמיד להיעשות בסיום המלחמה.
לגבי אמריקה - בריה''מ היתה מדיניות של הרתעה גרעינית. היו מספיק משברים שאיימו על שלום העולם, והבולט שבהם בזמן תחילת המעורבות הצבאית האמריקאית המלאה בוויטנאם, משבר קובה, שהוציא את הגרעין מהמשחק הפוליטי. איום של ארה''ב בגרעין כלפי ויטנאם היה גורר להסלמה חריפה ואמיתית עם בריה''מ וסין והיה מעמיד את העולם בסיכון אמיתי ומיותר. אז גם נקבעו בין ארה''ב לבריה''מ גבולות גזרה בהן לכל מעצמה יש זכויות להפעיל כל כוח ובלבד שלא גרעין. מעין סטאטוס קוו של הפעלת עוצמה. |
אמינות ההרתעה נשענת רק על דבר אחד
