  
  
  
|
 |
|
||
  לדינה: מספר מחשבות בעקבות עמדותיך |
|||
|
|||
1. על מדינות החוץ האמריקאית אחד הנשיאים שקיסינג'ר העריץ היה תיאודור רוזוולט. הוא היה הראשון בין נשיאי ארה''ב שגרס שבעוצמה יש להשתמש לקידום, מה שנראה בעיניו, המטרות הלאומיות של ארה''ב (Diplomacy,1994). בכך זנח את דוקטרינת מונרו וסלל את הדרך לכניסתה של ארה''ב למלחמת העולם ולמעורבות בענייני העולם. עד אותה תקופה האמריקאים התבוננו בזלזול במלחמות האירופאיות שלא נגעו להם. ווילסון ניסה להכניס את המימד המוסרי. אם כבר אמריקה מעורבת, ובידה העוצה להשפיע, לפחות שההשפעה תיעשה ''בדרך אמריקאית''. למעשה, תפיסת העולם של שני הנשיאים שלך משקפות את הקוטביות של ההתייחסות לשימוש בכוח ביחסים בינלאומיים. אחריהם תמצאי שורה שלמה של חכמי תורת המדינה, שבססו תיאורטית את העולם ככאוס בו העוצמה היא ערך בפני עצמו (כהמשך לרוזוולט) לבין הפיתוח הנוכחי - בתי משפט, בבלגיה ובהולנד, המסוגלים לשפוט כל מי שנחשב לפושע מלחמה (כהמשך לווילסון). יש להניח ששיוי המשקל ימצא מתישהו בעוד כמה דורות, אך זה יקרה רק לאחר שיימצא פתרון לבעיה העיקרית: לא רק הסכמה בינלאומית על עקרונות המשפט המגדירים מהו פשע בינלאומי וגבולות הריבונות, אלא גם אמצעי כפייה. בקיצור: תרגום מערכת השפיטה בתוך מדינה לעקרונות בינלאומיים (חזון אחרית הימים). בינתיים, עם ''קץ ההיסטוריה'', הסתבר שמה שמסכן את ארה''ב, בין השאר, הוא הטרור (שעכשיו אין לו הגדרה במילון המשפטי הבינלאומי). האם לוחמים אידיאולוגיים הם לוחמי חירות? אם כן מתי הם חדלים להיות כאלה והופכים לפושעים בינלאומיים? האם הגדרות אלו ניתנות רק למי שהכוח בידו? כיצד ארה''ב הגיבה כאשר הטרור הגיעה לפתחה? כיצד נשכחו מייד כל הסעיפים בחוקה הנוגעים לחירות הפרט? איך הפכה המעצמה השישית, התקשורת, לשופר של הממשל? כיצד קרה שהבוקר הזה משדות הנפט של טקסס, שנכנס לתפקידו על חודו של מקרה פלורידה, מקבל תמיכה ששליט סובייטי לא היה מתבייש בה? איני יודע אם לא היית מעדיפה את דוקטרינת מונרו. ס''ה בעייותיה של המדינה הזאת מבית חמורות הרבה יותר מהבעיות הבינלאומית, לפחות לפי השקפת האזרח האמריקאי, אך מה לעשות והיא מצאה עצמה שוטר של העולם, אפילו מרצון,במידה לא פחותה כהמשך למדיניות רוזוולט. 2. על ארה''ב ועיראק הרשי נא לי להטיל ספק שבוש האבא יצא להציל את כבשת הרש הכוויתית. שמונה וחצי שנים נלחם סאדאם באיראן במלחמה הנשכחת, כאשר זה לא היזיז לאף אחד. פתאום, תרגיל מבריק אחד שלו בכווית גורם ליצירת קואליצית ''השלום''. מלחמת בוש השני גם היא לא נועדה להשליט את הצדק העולמי. לא אסתכן הרבה אם אטען שהארגון מחדש של המשטר העיראקי (בדיוק כמו הארגון מחדש של הרשות הפלסינית) אינו אלא כביסת מילים שבשפה בוטה ניתן לנסח זאת: ''כך אני בוש רואה את האינטרסים של ארה''ב. תרצו או לא תרצו, אני מייצג את ה-Amerian Way''. אפשר להסכים עם זאת ואפשר להתנגד. השאלה היא רק ''כמה דיוויזיות יש לאפיפיור?''. או מה עוצמתה של השדולה ''המוסרית'' המייצגת את השקפותיך בבית הנבחרים. 3. על גדר ההפרדה אחת התמיהות הגדולות שלי מופנית דווקא כלפי מי שמתנגד לגדר הזאת. במיוחד אני תמה על אלה שמוכיחים באותות ובמופתים שלא ניתן להפריד בין האוכלוסיה הפלסטינית לאוכלוסיה הישראלית. החשדנות הטבעית שלי מתעוררת כלפיהם לפחות האספקט הכלכלי (אני מוכן להבין את האספקט האידיאולגי של סיפוח שטחים אם לא עכשיו מחר ואם לא מחר אז מחרתיים). כדאי היה לבחון מי בדיוק מרוויח מעבדות הפלסטינים? או למי זול יותר להעסיק עבד פלסטיני על פני עבד ממזרח אסיה או מרומניה? נחזור לענין הגדר. מה יותר טבעי למדינה ריבונית שתגדיר את גבולות ריבונותה? מה יותר טבעי שמי שיכנס אליה יעבור דרך ביקורת גבולות? במשך 19 שנה היו גבולות כאלה בינינו לבין ירדן ותמיד צה''ל, הצבא ''החזק ביותר במזרח התיכון'', ידע מה לעשות כאשר התעוררו בעיות של ביטחון שוטף. אני מבין את המתנחלים ואת הימין מדוע הוא מתנגד לגדר כזאת. הרי זו הצהרה מדינית דה-פאקטו, ולא משנה מה תהיינה ההצהרות למיניהן. בדיוק כפי שההסכם הלא חתום בטאבה הוא עובדה מדינית, שקשה יהיה להתעלם ממנה כאשר ידונו ''בפתרון הקבע''. אך למה מתנגד לה מה שמכונה השמאל? מה לעשות, זו דרכו של עולם היחסים הבינלאומיים. בקשר זה, כדאי להיזכר באיזו חדווה היכיר העולם בגבולותיהם של הארצות הבלטיות (ליטא לטוויה ואסטוניה) כאשר הודיעו על עצמאותן מברה''מ. במשך כל ההיסטוריה של ארצות אלה לא הוגדרו גבולותיהם למעט 19 השנה שבין שתי מלחמות העולם. לסיכום, הגדר אינה גדר ביטחון אך היא בהחלט גדר ביטחון. היא מעין הצהרה שנכפתה על ממשלת ישראל להתחיל ולהגדיר מהם הקווים האדומים של תפיסת הביטחון שלה, ושמהם לא תהא מוכנה לסגת בשום תנאי שהוא. לגבי דידי אין זה משנה כלל אם הגדר תעבור סמוך לקו הירוק או באיזשהו מקום אחר. מה שמשנה לי זה האילוץ שנכפה על ממשלת שרון להחליט דב-פאקטו מה שאף ממשלה בישראל, ללא שמאלית ולא ימנית לא הייתה ואינה מסוגלת לעשות. מצטער שהארכתי, אך אני מחכה לתגובתך. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| דוד, היום נגמר כבר אבל טרם השבתי |
|||
|
|||
לא מפני שאיני רוצה לשוחח אלא מפני שהלו''ז שלי צפוף והשאלות שלך מחייבות התייחסות מעמיקה יותר מאשר שתי שורות. אשלח לך עדכון בדואל כאשר אוסיף כאן את התייחסותי. בברכה, דינה (ממירה מחשבה בחלומות) | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי