  
  
  
|
 |
|
||
  והידיים ידי עשיו... |
|||
|
|||
במקום אחר כתבה הכותבת שהיא בת 64, ילידת ירושלים, שמעולם לא חגגה את יום־העצמאות. אני מבין מכך שהיא גדלה בבית ירושלמי אנטי־ציוני; לשון אחר – נטורי־קרתא. התנגדות נטורי־קרתא לציונות היא אידיאולוגית ואינה משקפת תסכול. הקמת מדינת ישראל והציונות עצמה הם בעיניהם דחיקת הקץ. את הציונות הם מאשימים בהתעוררות הנאציזם, לא פחות. את התחברות אגודת ישראל למדינת ישראל הרשמית הם רואים כהתרפסות. אין מדובר במשהו מהזמן האחרון; העדה קמה בשנת 1935, אימצה את השם „נטורי־קרתא” בשנת 1938 ופרסמה את מסמכיה הרשמיים בשנת 1955. סקירה קצרצרה נמצאת בספרו של אדם ברוך „בתום לב” (הוצאת כתר 2001) עמ' 141-143. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| והידיים ידי עשיו... |
|||
|
|||
הכותבת נולדה בחיפה, גדלה בכפר חסידים, היתה בתנועת בני-עקיבא, יחידה בסניף שלא רקדה במעורב עם בנים, כי גדלה בבית ייקי-דתי אורתוכסי. לא היה לה מעולם קשר לנטורי-קרתא. יש יהודים נורמליים גם מחוץ לנטורי קרתא, וזה לא השמאל! ומי שבנה את הארץ הם היהודים השרשיים ולא השמאל שהגיע אל המוכן והחל בפעולות שמד! כל בני משפחתה של הכותבת (גברים) שירתו ומשרתים בצה''ל, והכותבת מקווה שהשיגעון הזה יחלוף להם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| והידיים ידי עשיו... |
|||
|
|||
אז טעיתי בעניין ירושלים ומבקש את סליחתך. אם כך ספרי לנו – האם אפילו כילדה לא חגגת את יום העצמאות? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נכון, זה התחיל בכך, שאבי לא חגג יום זה |
|||
|
|||
הוא היה חלוץ, השתייך לתנועת ''נוער אגודתי''. הפסיק בשעתו את לימודי המשפטים בשטרסבורג, כי אמרו לו שבארץ ישראל דרושים עובדי כפיים ולא אקדמאים, והוא היה ייקה פ. הוא היה בקבוצת הכשרה בכפר סבא, שם הכיר את אמי, שעלה גם היא מפרנקפורט, אבל היתה בת למשפחת ''אוסט יודן'', הגיעה לגרמניה מפולין בהיותה בת שנתיים. שתי קבוצות ההכשרה, בכפר סבא ובגדרה, עלו יחדיו על הקרקע והקימו את קבוץ חפץ חיים. אבל אז אבי כבר לא היה שם. העיפו אותו. הוא לא התאים. בזמן אסיפות החברים, מוסד מקודש בקבוצים, שכב הוא באהל, קרא ספרים ואכל תפוזים. לאחר שנים, כאשר נשלחתי לחברת הנוער בקבוץ חפץ חיים, בגלל מצב כלכלי קשה בבית, ובחדר האוכל חגגו את מסיבת יום העצמאות, נשארתי בחדר. אמרתי שבספירת העומר לא חוגגים (לחג הזה לא היתה שום משמעות בעיני) הסכמתי עם אבי. אחי ואחיותי חגגו תמיד, כך גם, מאוחר יותר, בעלי ובנותי. אני לא! אבי היה אדם מיוחד במינו. ראשית, סופר אינטליגנטי. והומניסט במלוא מובנה של מלה זו. לאחר הטבח בבתי הזיקוק בחיפה, היה אבי עד להתנפלות של כמה יהודים על ערבי ברחוב בחיפה. הוא קפץ לתוך המערבולת והגן על הערבי בגופו, עד שהגיעה המשטרה (הבריטית). מה שאני אוהבת אצלכם זה - טוב, טעיתי ב-א', ב', ג', ד', אבל...... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה |
|||
|
|||
מי זה „אצלכם”? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| והידיים ידי עשיו... |
|||
|
|||
אין הבדל בהכרח בין התנגדות אידיאולוגית והתנגדות מתוך תסכול. נטורי קרטא מתוסכלים מהעובדה שמדינת היהודים הוקמה שלא לפי השקפתם - כלומר, היהודים היו צריכים לחכות למשיח כדי שיובילם לארץ ויקים להם מדינה ואח''כ יבנה להם בתים ובתי כנסיות, יוריד המים במקומות הנכונים שגם יגיעו למקווה, ואפילו יגדל להם תבואה, יאפה להם את הלחם ויאכילם את המזון. עד כדי כך הם חינכו עצמם לפרזיטיות, שכיום הם סומכים על הגויים שיעשו את כל המלאכות האלה והם יקדישו עצמם יום ולילה רק לתורה. אבל מה לעשות שיש יהודים טובים שהחליטו להגן על עצמם ולממש את הוראות התורה בלימוד תורה, בעבודה והכנסת אורחים. ומה לעשות שהיהודים האלה גם הצליחו במעשי ידיהם מעבר למשוער ובכך הם חושפים את ערוות נטורי קרטא לאויר העולם - שאמונתם ברעיון השיבה לארץ ישראל הוא רעיון סרק. מה לעשות? העובדות של המציאות טופחות על פניהם. והם מתוסכלים עד עומק ליבם. האידיאולוגיה של נטורי קרטא מתכרסמת והם מסרבים להכיר בכך. לכן נטורי קרטא הקצינו את עמדותיהם והם משתפים פעולה עם הטרור הפלסטיני ועם ההמן של טהראן. אני חרד לאפשרות שגם חנה אייזנמן רואה בהם אנשי ברית, בכך שהם רוצים להשמיד את שנואי נפשה של חנה - הלא הם ''הציונים''. השאלה היא אם ביום מבחן יבחינו הפלסטינים או האיראנים בין חנה לחיה, בין אייזנמן לברוורמן? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי