  
  
  
|
 |
|
||
  ארורות הידים שלא השיבו אש |
|||
|
|||
''רק בודדים אמרו שאינם מוכנים לפעול נגד יהודים, והם הושמו תחת משמר במחנה יונה - שיחזר כרמי - ''מספרם של המתנגדים היה כתריסר, שהושיבו אותם בצד, וכל החבר'ה התייחסו לענין רע מאד, בזעם...'', גילה מפקד כתה באחת ממחלקות חיות הנגב, חיים אהוביה מקבוץ תל-יוסף. גם מפקד הפלוגה, שמחה שילוני, לא שבע נחת, ''לכולנו זה בא כהלם ועורר התנגדות קשה. בתוכנו היו אז גם אנשי אצ''ל ולח''י. כל האווירה היתה של עם לוחם אחד - ומה פתאם להתחיל במלחמת אחים''? ''הדבר אינו נראה לי'' - אמר שילוני לרבין. ''אינני מבין כיצד אתה יכל להסתייג'', השיב קצין המבצעים של הפלמ''ח. בכרך – מלחמת העצמאות - בסידרה ''ההיסטוריה של ארץ ישראל'', שנכתב בידי ד''ר אילן עמיצור וד''ר מאיר פעיל, נאמר (ע' 58): ''.... לא הופרעה כמעט זרימת ההספקה המאסיבית של נשק כבד ומטוסים לישראל במהלך אותה הפוגה, ותנועתם לא נודעה למשקיפי האו''ם – לבד מבואה של האניה ''אלטלנה'', שעליה נודע למשקיפי האו''ם עקב המחלוקת בין ממשלת ישראל לראשי האצ''ל בדבר ייעודו ודרכי פריקתו של הנשק שהביאה''. אף לא מילה אחת על ''מרד'', או על הגנבת נשק בלא ידיעת הממשלה הזמנית. היה מו''מ, היה סיכום והיתה הסכמה. ואז הקפיצה ה''הגנה'' את האולטימטום למסירת הנשק בתוך עשר דקות (!). צוות האלטלנה, שהבין לאן נושבת הרוח, הרים עוגן ויצא ללב ים. מול חוף תל אביב עלתה אנית הנשק על שרטון. לא היתה גם תנועה אחת ולא קשר ימי אחד, שעשתה האלטלנה בלי ידיעת אנשי בן-גוריון. יש הטוענים כי גלילי מסר מידע מוטעה על השיחות שהיו לו עם אנשי בגין, אך איש לא יוכל לומר שבן-גוריון לא ידע על מהלכי האניה, או כי אנשי האצ''ל לא דיווחו ואף ביקשו את שיתוף הפעולה של ה''הגנה''. הם אף הציעו ל''הגנה'' להטעין גם את הרכש שלה על האניה, כדי שזו תוכל להרים עוגן בהקדם האפשרי. ה''הגנה'' לא נענתה, אך גם לא ענתה בשלילה, והשאירה את אנשי האצ''ל ''תלויים באויר''. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ארורות הידים שלא השיבו אש |
|||
|
|||
וכך זה נראה לצופים מן החוף: ''ואני, בתוך כל ההמון הגדול, למטה על שפת הים, עמדתי, ויחד עימהם במו עיני ראיתי.... ראיתי בחורי ישראל קופצים ממכוניות גדולות וכובעי פלדה על ראשיהם, ומקלעים דרוכים בידיהם, והם חמושים מכף רגל ועד ראש, והם שנים שנים, שלושה, עשרות, מאות רבות – רצים לירות ביהודים... ובין הבתים עברתי ועל הגגות והגזוזטראות פלוגות ישראל, ולמטה בים, על תורן האניה ועל סיפונה יהודים עומדים ומניפים דגל לבן וזועקים: אל תירו! שברי גדול כים, והאסון מחריד. כולנו נוצחנו עתה, כולנו הפסדנו, ולא ניטהר אלא במעיינות אהבת ישראל''. כך תיאר עזריאל קרליבך בעיתון ''ידיעות מעריב'' (היום מעריב), כמובא ב ''אלטלנה'' (שלמה נקדימון), את הטבח באלטלנה והטבעת הנשק שהיה חיוני לישוב כאויר לנשימה. ואידך זיל גמור במאמרים שלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| את לא צריכה לספר לי |
|||
|
|||
גם אני עמדתי שם על החוף. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי