| ''רק בודדים אמרו שאינם מוכנים לפעול נגד יהודים, והם הושמו תחת משמר במחנה יונה - שיחזר כרמי - ''מספרם של המתנגדים היה כתריסר, שהושיבו אותם בצד, וכל החבר'ה התייחסו לענין רע מאד, בזעם...'', גילה מפקד כתה באחת ממחלקות חיות הנגב, חיים אהוביה מקבוץ תל-יוסף. גם מפקד הפלוגה, שמחה שילוני, לא שבע נחת, ''לכולנו זה בא כהלם ועורר התנגדות קשה. בתוכנו היו אז גם אנשי אצ''ל ולח''י. כל האווירה היתה של עם לוחם אחד - ומה פתאם להתחיל במלחמת אחים''? ''הדבר אינו נראה לי'' - אמר שילוני לרבין. ''אינני מבין כיצד אתה יכל להסתייג'', השיב קצין המבצעים של הפלמ''ח.
בכרך – מלחמת העצמאות - בסידרה ''ההיסטוריה של ארץ ישראל'', שנכתב בידי ד''ר אילן עמיצור וד''ר מאיר פעיל, נאמר (ע' 58): ''.... לא הופרעה כמעט זרימת ההספקה המאסיבית של נשק כבד ומטוסים לישראל במהלך אותה הפוגה, ותנועתם לא נודעה למשקיפי האו''ם – לבד מבואה של האניה ''אלטלנה'', שעליה נודע למשקיפי האו''ם עקב המחלוקת בין ממשלת ישראל לראשי האצ''ל בדבר ייעודו ודרכי פריקתו של הנשק שהביאה''.
אף לא מילה אחת על ''מרד'', או על הגנבת נשק בלא ידיעת הממשלה הזמנית. היה מו''מ, היה סיכום והיתה הסכמה. ואז הקפיצה ה''הגנה'' את האולטימטום למסירת הנשק בתוך עשר דקות (!). צוות האלטלנה, שהבין לאן נושבת הרוח, הרים עוגן ויצא ללב ים. מול חוף תל אביב עלתה אנית הנשק על שרטון.
לא היתה גם תנועה אחת ולא קשר ימי אחד, שעשתה האלטלנה בלי ידיעת אנשי בן-גוריון. יש הטוענים כי גלילי מסר מידע מוטעה על השיחות שהיו לו עם אנשי בגין, אך איש לא יוכל לומר שבן-גוריון לא ידע על מהלכי האניה, או כי אנשי האצ''ל לא דיווחו ואף ביקשו את שיתוף הפעולה של ה''הגנה''. הם אף הציעו ל''הגנה'' להטעין גם את הרכש שלה על האניה, כדי שזו תוכל להרים עוגן בהקדם האפשרי. ה''הגנה'' לא נענתה, אך גם לא ענתה בשלילה, והשאירה את אנשי האצ''ל ''תלויים באויר''. |