  
  
  
|
 |
|
||
  קטע ממאמר של דוד בוקעי, ב''נתיב'', נובמבר, 2003 |
|||
|
|||
''הבייליניזם, המכה האחת עשרה (http://www.nativ.cc/nov03/bukay.htm)'' ..... עשר שנים לאחר שיזמו את מלחמת אוסלו והביאו על עם ישראל למעלה מ- 1300 קורבנות, מעל ל- 6,000 פצועים ונכים, וכלאוּ אומה שלמה בפוסט-טראומה של פעילות כפייתית של ''רק שיהיה שקט'', החליטה כנופיית אוסלו להכות שנית. עשר שנים לאחר מעשה חתרנות המערער את יסודות קיומה של מדינת ישראל וסדרי-שלטונה, החליטו ביילין וחבר מרעיו כי עַם ישראל לא סבל דיו מנַחת זרועם. עשר שנים בהם הבייליניזם לא למד דבר ולא הִפנים את גודל האסון שהביא, ואין הוא חדל מניסיונותיו להחריב את מדינת ישראל. הבייליניזם איננו מהמר על עתידו הפוליטי ואינו מסכן עצמו. התקשורת מגויסת לצדו תמיד, ותמיד יהיו די יהודים שתומכים בדרכו. אך הבייליניזם פועל בנחישות להקריב עוד קורבנות של טרור על מזבח המוֹלֶך של עיוורונו הפוליטי. כמו ילד סורר השובר את הכלים כשהמשחק איננו מוצא חן בעיניו, כך הבייליניזם פועל בהתנשאות עיוורת לערעור יסודות המדינה, גם ובעיקר לאחר שהציבור קבע כי אנשים אלה אינם ראויים לשלטון, וגירש אותם משם בבושת-פנים. ושוב חוזרת אותה יהירות סוֹמאת של כנופיית אוסלו, המתעלמת לחלוטין מהמציאות ומתריסה נגד התהליכים התרבותיים וההיסטוריים הנהוגים במזרח התיכון. ושוב עולה התביעה הטוטלית לפתרון סופי, אשר סופה להוליד עוד אֵבֶל, יגון ואנחה. מעשי הפשע שביצעה כנופיית אוסלו נגד המולדת, בהביאה הֵנה את ערפאת, הארכי-טרוריסט המתועב שברוצחי היהודים מאז היטלר, ובהקימה את הרשות הפלשתינית – ארגון הטרור הבזוי והרצחני ביותר בעידן המודרני – לא הספיקו לאנשיה. ועל כן הם יצאו למסע הרפתקאות נוסף, ושוב במימון אירופי. אותה אירופה, שמבקשת להתנער ממה שאירע על אדמתה לפני שישים שנה; אותה אירופה, שעושה הכל כדי להמשיך ולחסל את תקוות העם היהודי לעצמאות ולריבונות במולדתו; אותה אירופה היא המממנת עתה שכירי-חרב יהודים בשירות הטרור הערבי. רשת מסועפת של עמותות ממומנת בכספים פוליטיים המגיעים מארגונים בעלי שמות מגוונים, במעטה של סיוע הומני/ סוציאלי/ חינוכי כביכול, כדי לשַׁמן את גלגלי פעילות הבייליניזם, למען מטרות אנטי-ישראליות במובהק. הסיוע הכספי המקיף, הבלתי-חוקי בעליל, ראוי שיעמוד למבחן הביקורת של רשויות אכיפת החוק ולביקורת עמוקה של מבקר המדינה. מה שאנחנו רואים הוא רק קצה הקרחון של פעילות זו המגיעה מגורמים באירופה. המערכת הפוליטית והמשפטית בישראל משלימה עם מצב בלתי-נסבל, שבו גורמים פוליטיים עוינים קונים השפעה בלתי-חוקית ומסוכנת לעצם קיומנו. אותה הססנות הרת-האסון של הממשלה בטיפולה בטרור, אותו חשש מהתמודדות בסוגיות מורכבות כמו ערביי ישראל, למשל, הם המנחים את הממשלה בעצימת העיניים לנוכח הכספים הזרים הממַמנים את הגַיס החמישי שבתוכנו. * תופעת הבייליניזם ראויה למחקר מעמיק, והיא קשורה הדוקות לתיאוריית 'הדיסוננס הקוגניטיבי', לפיו ככל שאתה טועה יותר – כן אתה ממשיך ומתחפר מאחורי טעויותיך. עיקרה הוא הפער העמוק, הבלתי-ניתן לגישור, בין האמונה לבין המציאות. מכאן הניסיון לצמצם את המועקה הקשה המתפתחת. אך במקום לזנוח את האמונה הכוזבת לאחר שהוּכחה כאסון, היא דווקא מתחזקת בלבבות בטענה שהיא-היא הדרך הנכונה. לאנשים קשה להשתכנע כי הם נכשלו, כי פעילותם הסתיימה באסון, ומכאן נוצרת ההעתקה הפסיכולוגית, המחפשת אשמים אחרים. התכונה שחז''ל הטיפו לה: ''מודה ועוזב – ירוחם'', אינה קיימת בסַלם של ''חכמי אוסלו''. בפועל לא מעניין אותם אם אמנם יהיה שלום; אם הטרור ייפסק; אם הם מייצגים גורם רשמי ומוסמך או אינם אלא סרח-עודף, שוליים סהרוריים של מחנה שכבר נעלם מן ההיסטוריה. אותם מניע דחף אחד בלבד: להוכיח כי הסכמי אוסלו היו נכונים ומוצלחים, וכי לא הם אשמים בקריסתם המוחלטת. וכך חבְרה לה חבורה מתוסכלת של פוליטיקאים כושלים, על מנת לדשדש פעם נוספת במֵי-האפסיים של כאילו משא ומתן עם שלוחי ערפאת, וחתימה על הסכם סרק. הבייליניזם, ברוב תסכולו הפוליטי מכישלונו במבחן הציבור בבחירות, חוזר אל אותה החתרנות, ומנהל בשעת מלחמה מגעים מדיניים עם שליחי הטרור. את יולי תמיר, חברת-כנסת ופרופסור למדע המדינה, כלל לא מעניינים הדמוקרטיה והליכים של סדר ציבורי ומינהל תקינים. בִּמקום להתמקד בפגיעה האנושה באושיות הדמוקרטיה, היא תוקפת בסגנון הבולשביקי הידוע וטוענת לסתימת-פיות ופסילת אנשים, ומַשווה זאת לאנטישמים ולגזענים, לא פחות. אין השֵׂכל משיג כיצד זה קורה. כיצד זה הבייליניזם ממשיך בדרכו ואף זוכה לסיקור, לאהדה ולתשומת-לב בהיקף כה נרחב בתקשורת. במקום להוקיע ולהקיא אנשים אלה מן הציבור, הם שוב הפכו לידוענים של 'פריים-טיים', והלב מתפלץ. מאז אוסלו ועד היום חוברת לה אגודה להערצה הדדית: כנופיית אוסלו מעניקה לתקשורת 'סקופים', מצגות שווא של שלום בהקיץ, והתקשורת הופכת אותם לידוענים, לגיבורי תרבות שראוי להצטרף לצבא השלום שלהם. התקשורת היא ידידתו הטובה ביותר של הטרוריסט. אך כמו בכל תחום בחיי אנוש, מגיע שלב של לימוד לקחים והסקת מסקנות. כולנו עושים זאת, וכך מתקדמים ומנסים לתקן דרכינו. אך נסיבות קבלת-הפנים החמה של כנופיית אוסלו/ ז'נבה/ ומי-יודע-מה-עוד-מחכה-לנו-הלאה, מוכיחות כי דבר לא נלמד ולקחים לא הופקו. וכאן נשאלת השאלה הקריטית: האם התקשורת תַפנים אי-פעם את מידת האסון שהיא מחוללת ותבין את חלקה בגלישת ישראל אל סף הסיכון הקיומי? | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי