|
ומעולם לא אמרתי שכל האסלאם באשר הוא הוא קיצוני. אתה דומני רואה דברים מנהמת ליבך, בעוד התמונה שהיצגתי, היתה הוגנת, גם כשכתבתי חומר ''ימני'' מספר שנים.
למשל: סכסוך ותיק בלבירינט -יש לאמר לעם את האמת
רוב ימי הבוגרים הייתי מה שמכונה באופן כוללני בישראל איש שמאל , כולל גם בתקופת עבודתי בצבא, בדו''צ - כאש הראיתי למשל כיצד הטרור הפלשתינאי ממומן על ידי מדינות הראקצייה הערבית, כגון סעודייה, או כאשר בעבודתי מתקופת נאצר ''שילטון ונחשלות'' היצבעתי על מירכוז הכוח, והדיכוי, והניכור של ההמונים, במצרים דאז (תוך הסתמכות גם על ספרות מצרית, למשל ספרו הנפלא מאותה תקופה של נאג'יב מחפוז ''מתחת לסככה'', ועל התיאטרון במצרים דאז). בתחילת שנות ה-70 היצבתי את הגישה לפיה נישול עם אחר, מביא ו''מחייב'' דהומניזצייה שלו, וכל קיומינו כאן מושתת בסיסית על הנישול הזה, אלא שאנו מדחיקים זאת וטובלים בטוהר כפינו ''יורים ובוכים'' (כפי שאמרו ב''שיח לוחמים'' אודות מלחמת ששת הימים) אלא שהדהומניזצייה הזאת אינה יכולה להשאר ''ממודרת'' רק כלפי הפלשתינאים, אלא מפעפעת וגולשת הלאה, כלפי יחסינו אדם לרעהו, מביאה ליחסי אובייקט (יחסי חפץ) בישראל. יתכן כי מחזהו מאותה תקופה של חנוך לוין ''חפץ'' הינו בין היתר גם שיקוף של דברים שהפצתי ואמרתי אז, ובאותה סביבה חברתית-אידאית. ב-74 בערך, אימצתי גישה כלכלית ליברטריאנית, ברוח חתן פרס נובל לכלכלה פרדריק א. היאק, פון מיזס, ואף חלקים מהגישה האוביקטיביסטית של הפילוסופית והסופרת הדגולה היהודית אמריקנית איין ראנד, ומאוחר יותר, גישות של אנארכו קאפיטליזם, אנרכיזם אינדיוידואליסטי (בניגוד לאנרכיזם קולקטיביסטי נוסח באקונין), ואף כתבתי בארה''ב בתקופה ששהיתי שם חומר ליברטריאני. מעולם לא דגלתי ב''עסקות חבילה אידאיות'' אלא מצאתי וגיבשתי את הנגזרת היחודית לי, והמתאימה לאיפיון המצב במציאות סביבינו. |
בשום שלב לא אמרתי שהערבים שקרנים ורמאים
