|
לפני שנתיים, על כך שישראל תוך כמה שנים, תהיה מהמתקדמות בכלכלות המערביות, בנוסח אירלנד, אף לי, כמוך, היתה תחושה שיש כאן בעיות מבניות, שלא ממש יסייעו לכך. תחושתי היתה דומה לזו שביטא סטאף וורטהיימר, בפשטות רבה, שחסרים כאן אלמנטים ורוח של יצרנות במובן הבסיסי, תוך דגשים על לופטגעשעפטען, ומניפולציות פיננסיות ובורסאיות זריזות וכד'. לא מספיק שהארץ מלאה ברואי חשבון (מבריקים ככל שיהיו), המוכוונים לשורה התחתונה במאזן. שהרי, איך האמביציות השאפתניות הללו יתקיימו, אם למשל, פריון היצור נמוך ב-25% יותר מאשר במערב, בממוצע, או ההשתתפות בכוח העבודה היא כה נמוכה? נכון, עשו רפורמה בשוק ההון, אך האם שינויים בתחום הפיסקלי, זה הנוסחה האוטומטית לצמיחה ברת- קיימא? הרבה כאן היה by the book , כגון ההפרטות, אלא שבמציאות השוררת בישראל, לא שמו לב מספיק שבעלי חזקה במשק הישראלי - המקושרים היטב לממשל, ישתלטו במחירים מגוחכים על חלק גדול מגורמי היצור ומשאבי המשק, וכלל לא בטוח שהדברים יתייעלו והיצרנות תגיח לה. שהרי אנשים כמו זאבי או אליעזר פישמן, רחוקים מלהיות בעלי כשרון כה רב בתחום הניהולי, המשקי, היצרני, ודומה שיש להם בעקר כישורים בתחום הפחות חביב, של מניפולציות זריזות, לעיתים מועדות דווקא לטעות, כמו בפרשת הנפל של הלירה הטורקית. אלו האנשים שיצילו את המשק? היה גם ברור למדי, שהמשק מטפח מבנים ומנטליות תאגידית מופרזים, מאד רחוק מתחרותיות בריאה. והתעשיינים גם התרגלו לבנות הרבה על הזרמת הון ממשלתי המנציח כל חולי. |
מעניין שכשהיציג את התחזיות האופטימיות מאד שלו
