|
רון, כמו כל נושא שמבקשים לבחון, כדאי לבחון גם את הנושא הזה מתוך פתיחות מוחלטת ובדיקה אמיתית (מה שקוראים ביהדות דיון ''לשם שמיים''). ברור שמבחינת כושרו של עם להתמודד בין העמים רצוי שימעטו בו הפילוגים ושתשרור בו אחדות. העובדה שבגרמניה הנאצית נסחטה האמיתה הזאת באופן קיצוני ושימשה למעשים נוראים נגד האנושות (ונגד גרמניה עצמה) אינה מוחקת את האמת: מנהיג הזוכה לאהדת רוב רובו של עמו ייטיב עם עמו יותר ממנהיג שאופוזיציה נושפת בעורפו ושמקדיש את עיקר מרצו לא לטובת מדינתו אלא לטובת מפלגתו. הכוונה היא כמובן למנהיג שזוכה בשלטון מתוקף אהדת העם ולא באמצעים רודניים. אם אני קולעת ל''ראש'' של ניסים ישעיהו, הוא ודאי מתכוון למנהיג במובן היהודי, שהוא באמת מי ש''מורם'' על ידי העם ולא ''מורם מעם'' סתם כך (כי מתחשק לו).
שמעתי מפי רב אנקדוטה יפה בעניין זה: פעם באו החסידים לרב אחד וביקשו ממנו שיהיה ראש הקהילה. אמר הרב: לא, אינני רוצה, אני מעדיף ללמוד וללמד. אמרו לו החסידים: אנא ממך, היה נא ראש קהילתנו. אמר הרב: לא, אינני מעוניין בשררה ובממון, רוצה אני ללמוד וללמד. אמרו לו החסידים: עכשיו, אחרי שאמרת את זה, אתה באמת חייב להיות ראש הקהילה. זאל הרב: מדוע? השיבו החסידים: כי אם אתה לא תהיה ראש הקהילה, יהיה ראש הקהילה מי שרוצה בשררה ובממון.
וזוהי כל התורה כולה: אנחנו באמת זקוקים למנהיג אחד שיזכיר לנו כי אנו עם אחד, אבל המנהיג הזה חייב להיות מישהו שלא ירצה להיות מנהיג אלא יקבל ''את דין העם'' אשר יקרא אותו למנהיגות. |
עם אחד - מנהיג אחד, בתנאי שיש - ראש אחד
