  
  
  
|
 |
|
||
  עיקר הבהלה והמבולקה היו בשבוע הראשון |
|||
|
|||
של המלחמה. אז היו גם כל ההתבטאויות על סף קריסה של חלק מהמנהיגים: דיין, דדו, חופי ואחרים. באותו שבוע, לפחות עד היום הרביעי למלחמה בגולן ועד סוף אותו שבוע בסיני, המלחמה התנהלה ללא ראיה מערכתית מסודרת ובבלגן די גדול בשטח. רוב הרוגי המלחמה נפלו באותו שבוע, רוב מערכות הנשק פישלו (למשל: לחה''א היה קשה להתמודד עם הטק''א, עד אשר נמצא פתרון מבצעי סביר בהמשך המלחמה, היה כאוס בפיקוד דרום גם לאחר שבר לב קיבל פיקוד). חציית התעלה מערבה היוותה נקודת משבר בצבא המצרי, ובאמת צריך לבחון לעומק את משמעויותיה, תוך פירוש נכון וביקורתי של כתבי מנהיגים ולוחמים על אותה מלחמה. גם ההשפעה על ההנהגה המצרית היתה אימתנית, חשש אמיתי לכיבוש קהיר, ע''פ ההתרחשות במציאות של אז. במהלך הזה נעשו מספר טעויות, כמו נסיון להיכנס לערים. מהלך שלא היה בו כל צורך מבצעי. ד''א, הכניסה לסואץ נעשתה בניגוד לפקודות. מעניין שאחד מהמפקדים שם, היה מח''ט שריון, שריונר צעיר, אל''מ אהוד ברק. איגוף הארמיה השניה הותיר את המצרים בהיסטריה, שפעלה היטב על ארה''ב, שמנעה מישראל את השמדתה. בכל מקרה, ארמיה זו לא היתה רלוונטית בשבוע האחרון של המלחמה. הכוחות המצריים ממערב לתעלה היו מדרך ב' של הלוחמים, מפוצלים ומבולבלים. רק קהיר נותרה מוגנת ע''י כוחות עילית, שספק אם היו בנויים להילחם נגד גייסות שריון. טראומת הניצחון הישראלי הותיר את המצרים בהלם ובהבנה שאינם יכולים לנצח את ישראל. למרות זאת, מטרותיה של המלחמה הושגה על ידם, והיא: נסיגת ישראל לגבולות 67'. הישג ראשון היו הסכמי ההפרדה, והשלמתו - ע''י ביקורו של סאדאת בירושלים. כאן אנחנו רואים שניצחון צבאי הוא יחסי, ניתן לפרשנות אחרת מבחינה פוליטית - אסטרטגית. אך מהבחינה הצבאית, על אף הברדק, הושגה הכרעה צבאית ברורה לטובת ישראל. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אתה דבק בגרסא הרשמית והשקרית של המע.הפוליטית |
|||
|
|||
דאז וסיבותיך עמך. אני אמנם הייתי ברמת הגולן אבל גם שם למרות שצה''ל היה בסוף המלחמה במובלעת לא היה לו שום כוח לכבוש את דמשק ויותר ובקושי הצליח להחזיק מעמד עוד כמחצית שנה במלחמת התשה קשה שם . אם לריסוק חטיבה וחצי משתיים שהיו ברמה למשל , אמנם במחיר חיסול 2 דוויזיות סוריות אתה קורא ניצחון ולמצב של ''כאילו מצור'' על הארמיה השלישית (בפועל לא היה שום מצור ) וכשלון בנסיון לאגף את הארמיה השניה וצבא מוכה שנזקק לסיוע מהיר ודחוף של אספקה מארה''ב אתה קורא ניצחון אז זה באמת מהסוג של עוד ניצחון ואבדנו. נכון שיחסית לצה''ל של היום שהובס שוק על ירך ע''י כמה מאות חיזבאלונים בלבנון ומתקשה בהכרעת הפלשתינים הוא תפקד הרבה יותר טוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זו טיבעה של מלחמה, ששני הצדדים לה נפגעים |
|||
|
|||
אינני יודע על מה הרגשתך נשענת. כל הרגשת הכישלון שלאחר המלחמה מצביעה על הפער הרציני בין הדמות נמיתולוגית של החייל העיברי וצה''ל האפקטיבי של מלחמת ששת הימים, לבין הכישלון הצבאי לראות את המלחמה, להתכונן אליה ולנצח ב''זבנג וגמרנו''. זהו משבר של איבוד האמונה בכוחנו, איבוד מיתוסים. בפועל המלחמה היתה קשה ושוחקת, פיקוד צה''לי מעורער ומפוצל ומלחמה שהתגלגלה ע''י החיילים והפיקוד הזוטר. צה''ל של תחילת המלחמה בנה את כוחו בטלאי ועוד טלאי של חיילים שהתאספו, עד אשר הכוחות התייצבו לאחר מספר ימים. האיום הסורי ברמה''ג נשחק כבר ב- 10 לאוקטובר. האיום המצרי, אף שלא הופנה מעולם את תוך סיני, היה קיים לפחות עד תחילת הצליחה 15 - 16 באוקטובר. הארמיה השניה היתה במצור ואספקה צבאית לא הגיעה אליה. בשלבי המלחמה האחרונים ומיד עם סיומה לחצה ארה''ב שצה''ל יתיר הזרמת מזון ומים אליה. אינני יודע למה אתה מתכוון שאותה דיביזיה לא היתה במצור, בודאי אין מדובר במצור הרמטי של כל מטר המקיף אותה. אבל המצור עליה התאפשר גם בשל התעלה ממערבה וכוחות צה''ליים הפרוסים שם. ועוד בלון שצריך לפוצץ, והיא האספקה הדחופה מארה''ב. על אף שאספקה זו הביאה המון ציוד וחימוש, כולל לראשונה נגמ''שי ''זלדה'' למשל, הרי גם ללא אותה אספקה, צה''ל היה מבצע את משימות המלחמה כפי שבוצעו. אינני יודע להעריך בדיוק עד כמה בכלל נקלט הציוד בצורה אפקטיבית ביחידות הלוחמות. לדעתי מדובר רק בחלק קטן ביותר. אבל לאספקה הזו היה מסר מדיני ומסר מורלי לישראל וללוחמים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבנר היקר איני יודע בן כמה אתה ואיפה היית אז ב 73 |
|||
|
|||
אבל נראה לי שלא היית שם וגם לא קראת את ספרי ד''ר אורי מילשטיין. אז אני גם הייתי , גם ראיתי , גם חוויתי וגם קראתי ואני ממליץ לך בחום לקרא את ספרי ד''ר מילשטין ולהפנים ! ראשית לעובדות כפי שלמדתי מספרים, עדויות חברים ומה שראיתי וחוויתי: 1. צה''ל באמת לא היה מוכן מערכתית ומודיעינית ביומיים הראשונים וסבל אבדות קשות . אבל ב 8 באוקטובר נערכה כבר התקפה יענו מתוכננת ויענו ע''י כוחות טריים ומאומנים (מילואים) יענו רב אוגדתית וראה זה פלא היא נכשלה עפ''י כל קנה מידה . כך שהחולי היה הרבה יותר עמוק ולא כאן המקום לפרטו. 2. לא היה איום מצרי קיומי ב 10 באוקטובר ,מה שהיהכן ברמת הגולן עד ה 10 באוקטובר. לכן המליץ דיין ולדעתי בצדק לייצב קו על המיצרים עד כינון הפסקת אש. 3. ארמיה 2 מצפון למעבר התפר בתעלה לא היתה נצורה כלל והיה נסיון כושל לכתרה בהוראת שרון ע''י סיירת מטכ''ל . 4. ארמיה 3 היתה יענו (כרגיל שיטת ישראבלוף) נצורה. בפועל הועבר אליה מזון וציוד ויש על כך עדויות וצילומים. 5. ללא הסיוע האמריקאי שכלל מאות טיסות של גלקסי שזכורות לי היטב צה''ל היה במצב קשה ביותר. להזכירך שרב הנשק החי''רי התקני עד אז היה עוזי ו FN . אפילו החילוץ מהעיר סואץ ב 23.10 כבר נעשה תוך שימוש בנשק הזה ואיני רוצה לפרט כאן מה ואיך. כשליש ממטוסי הקרב בחיל האוויר שלנו הושמדו והיו לא שמישים וכך מערכות הבקרה שם. אז קצת צניעות לא תזיק ! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני יודע בדיוק את אותן עובדות שאתה מזכיר |
|||
|
|||
אבל מעריך אותן כנראה אחרת. ארמיה 2 - לא הזכרתי אותה כלל, כי היא היתה תקועה במקומה ולא ייצבה את הקו שלה מזרחה. ה''חווה הסינית'' היתה בתחום אחריותה בגבולה הדרומי. ''ההתקפה'' של ה- 8 באוקטובר היתה כמו שאתה מציין ''יענו''. כלומר, כמו שאמרתי, צבא מבולבל ולא מאורגן. רסיסי יחידות שחוברו להן המהירות יחדיו. 'ברדק' ישראלי טיפוסי. זה נבע מזרימה לא מסודרת של הלוחמים שגובשו לפי הכלל ''הראשון מגיע והשני מצטרף'', ולא לפי סד''כ היחידות הקבוע. ''לא היה איום מצרי קיומי'' - בדיעבד כולנו יודעים את זה היטב, אך ב- 8 ו- 10 לאוקטובר 73', זה לא היה ברור כל כך. הפיקוד וההנהגה חשבו שזו מלחמת שרידות. וזה השפיע על שיקוליהם, או יותר נכון על ההיסטריה שלהם. בבדיקה שצה''ל ערך לאחר המלחמה התברר שמרבית הנשק והתחמושת שהובאו המבצע האמריקאי, לא באו לכדי שימוש במלחמה. ובמלחמה אני הייתי בסך הכל מפקד זוטר בהנדסה קרבית שהוזעק לסיני ב- 6 באוקטובר 73'. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי