  
  
  
|
 |
|
||
  אמהות, הורות וקביעת רף עליון לגיל יולדת |
|||
|
|||
הבחנה נכונה עשתה הכותבת בין אמהות להורות ככלל ובהקשר זה של קביעת רף עליון לגיל יולדת (רף ולא סף, מבחינה לשונית) הערתך אתה נוגעת, לתפיסתי, לסוגית האמהות - החשש מלידת ילוד עם מום כתוצאה מגיל האם ואולם - קיימות קבוצות סיכון נוספות/אחרות בכל חתך גילאים שהוא - האם משום כך נמנע מאמהות (ו/או אבות) אלה את הזכות ללדת? התשובה לכך היא, כמובן, שלילית. כל שיש לעשות (וגם נעשה) הוא להבטיח מעקב אינטנסיבי אחרי התפתחות ההריון, בריאות האם והעובר והפסקת ההריון(או התערבות רפואית אחרת) במקרים של סיכון שלומם. ההיבט היחיד שיש אולי לבחון בהקשר זה הוא מידת יכולתם/כשירותם של ההורים בקבוצות הסיכון השונות לקבל החלטה מודעת ובכפוף לסיכונים. זאת, לא כקביעה גורפת לגבי כלל קבוצה שהיא אלא בבחינת כל מקרה לכשעצמו. דומה כי עיקר המחלוקת בנושא זה נוגעת דווקא להורות - כשירותה של אם בגיל זה לשמש הורה (ולאורך זמן) ומתוך שיקולים של טובת הילד. גם בהיבט זה, לדעתי, אין לחטוא בשלילת הורות. שהרי מגבלות לכאורה (!) העלולות לאפיין הורים בגיל מבוגר יחסית (כגון מגבלות תנועה, ידע וכדומה) אינן, בהכרח, פונקציה של קבוצת גיל ואינן, בהכרח, נחלתה בלבד. בהקשר זה עולה גם שאלת תוחלת החיים של ההורה. שאלה זו הייתה להיות בעלת תוקף אך ורק לו יכולנו להבטיח, ומלכתחילה, את תוחלת חייו של כל הורה בכל גיל. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ''הזכות ללדת'' איננה מקודשת |
|||
|
|||
היתה לי תלמידה שאמה חלתה באדמת בתקופת ההריון. למרות שכל הבדיקות הצביעו שהתינוקת תיוולד מפגרת ועם מומים פיסיים האם התעקשה על ''זכותה ללדת''. הילדה היתה מסכנה ונידונה לחיי סבל בל ישוער. האם באמת סיפוק רצונה של האם מוצדק כשהוא בא על חשבון הנולד? ישנם הרבה מקרים בהם לא יודעים מה יצא, אבל מדוע לקחת סיכונים מיותרים? בסך הכל את אומרת שכשמי שהוא אחר ישלם את החשבון את תתעקשי על מיצוי זכויותיך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''הזכות ללדת'' איננה מקודשת |
|||
|
|||
פרשנותך לדברי מוטעית. כבר בדברי הקודמים סייגתי ואמרתי ש''ההיבט היחיד שיש אולי לבחון בהקשר זה הוא מידת יכולתם/כשירותם של ההורים בקבוצות הסיכון השונות לקבל החלטה מודעת ובכפוף לסיכונים. זאת, לא כקביעה גורפת לגבי כלל קבוצה שהיא אלא בבחינת כל מקרה לכשעצמו''. עם זאת ובתגובה לדבריך, סייג זה לכשעצמו מעורר את השאלה: מי אמון (או אמור) לקבוע באלו מקרים מותר לנו לשלול המשך הריון/קיומם של חיים, למי הזכות להחליט עבורנו (או עבור הילוד) מהם הלקויות (או לחילופין התכונות?) שיש בהם לפגום באיכות חיי הילוד עד כדי הצדקת מניעת לידתו?... תאמר ודאי שהפסקת ההריון תהא מוצדקת ב''מקרים קיצוניים'' ותצדק... אולם מה יהיו הקריטריונים על-פיהם יוגדר מקרה כקיצוני?... האם יהיו אלה קריטריונים רפואיים בלבד או שאולי איכות חיים אינה פונקציה של כשירות/מוגבלות פיסית בלבד (אם בכלל) ויהיה מי שיבקש לכלול בהם גם הסתברויות אחרות כפונקציה של, כדוגמה בלבד ומוקצנת במכוון, נתונים דמוגרפיים או תנאים סביבתיים? יתרה מזאת ולצורך הדיון - נניח שהקריטריונים יהיו רפואיים בלבד - האם בהכרח איכות חייו של ילוד הסובל משיתוק, כדוגמה, תהא ירודה מזו של ילוד כשיר פיסית אך נדון לגדול בסביבה שאינה תומכת או מסוגלת לספק את צרכיו ואפילו הבסיסיים ביותר? ו/או, כדוגמה נוספת, האם איכות חייו של ילוד שמלכתחילה ברור כי מנת המשכל שלו תהיה גבולית תהא בהכרח ירודה יותר מזו של ילוד עם מנת משכל ממוצעת/נורמאלית אשר יהיה נדון לגדול בסביבה שאינה מאפשרת התפתחות או מיצוי יכולות קוגנטיביות? הזכות ללדת, כמו גם הזכות להורות, אכן אינה מקודשת... השאלה שנותרת פתוחה היא: את מי נקדש אנחנו עד כדי לקבוע עבורנו באילו מקרים מותר לנו, כחברה, לשלול אותה. אישית, אם יותר לי, אוסיף שהסיפא של דבריך המייחסת לי אמירה בנוסח ''שכשמי שהוא אחר ישלם את החשבון את תתעקשי על מיצוי זכויותיך'' מקוממת, שלא לאמר כמעט מעליבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מתנצל אם נפגעת, זו לא היתה כוונתי |
|||
|
|||
כשהתייחסתי לכך ש''מי שהוא אחר ישלם את החשבון'', כוונתי היתה לכך שההורים לא יחיו לנצח, וילד עם פיגור שכלי או מום פיסי שאיננו מסוגל לדאוג לעצמו יהיה למעמסה על החברה או שיתגלגל באשפתות. הורים פוטנציאליים צריכים לחשוב לא רק על עצמם, אלא גם על מה שיהיה כאשר הם לא יהיו בחיים והילד/ילדה ישארו לפתע ללא משען. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מתנצל אם נפגעת, זו לא היתה כוונתי |
|||
|
|||
ההתנצלות התקבלה. תודה. באשר להבהרה של דבריך - אין בינינו חילוקי דיעות. השיקול שהעלית ראוי שיהיה אחד מהשיקולים של הורים בהחלטתם ללדת. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי