|
זאת בהחלט נקודה חשובה: מציאת האיזון הנכון בין צרכי הבטחון הלאומי ובין הגנה על זכויות הפרט כולל חופש הביטוי. זהו אתגר -- ולא פנטאזיה -- והוא ניתן לביצוע, במיוחד שהחוקה הכתובה משמשת כמגן ומטילה מגבלות על כוחות הבטחון (למשל כל הויכוח בארה''ב על ציתות לשיחות טלפון אישיות ומעקב אחר השימוש חומר הקריאה בספריות צבוריות -- והכל בשם המלחמה בטירור). גם בתחום הזה חל שיפור בישראל (זה לא כולל כמובן את המצב בשטחים), למשל בכל מה שנוגע לצנזורה הצבאית על העתונות. אבל הויכוח כאן התמקד יותר בנושא של הויכוח הפוליטי בישראל. אני חייב להודות שבתור מישהוא שגדל בישראל בתקופה שרוב העתונים נראו כמו ''פראבדה'' הסובייטי, עם שתיים או שלוש תחנות רדיו בשליטה ממשלתית, שלא להזכיר את ה''טלויזייה'' בשנותיה הראשונות, ובכלל כל האווירה הדחוסה בתעמולה ציונית-סוציאליסטית פלוס ''תודעה יהודית'' והשימוש בש.ב. למטרות פוליטיות (הזכירו כאן שלא איפשרו ל''ביטלס'' לבקר)-- אם לוקחים את כל זה בחשבון, ישראל בהחלט התקדמה בכיוון הנכון, ובין השאר תודות -- ואני מזכיר זאת לידידי בשמאל --- לגלובליזאציה וההפרטה הכלכלית (טלויזיית כבלים, אינטרנט,טיסות זולות וכו'). |
יש עוד דבר חשוב
