|
אתה בהחלט צודק, אבל עדיין הקריטריון הראשוני הוא התייחסות לעובדות שבאמת התרחשו (גם אם לא בצורה המקובלת עלינו היום) ואי התעלמות מעובדות רק בשל כך שהן אינן תואמות את האג'נדה של החוקר.
קח לדוגמא את המיתוס סביב הולדתו של ישו, לפי המסופר בברית החדשה מרי, אמו, היתה כבר בהריון בעת שנשאה לבעלה יוסף. תוסיף לזה תרגום קלוקל של הפסוק מספר ישעיהו ''הנה העלמה הרה ויולדת בן'', בו בחירה לא מוצלחת של מילה יוונית בתרגום השבעים, הופכת את ה''עלמה'' ל''בתולה'', ויש לך את הבסיס לאמונה הנוצרית. העובדות ישנן: ישו נולד, אמו לא היתה נשואה כאשר היא נכנסה להריון, וכתבי הקודש ''נבאו'' שבתולה תלד בן. הנרטיב סביבו התפתח המיתוס מתבקש מאליו.
אם נחזור לנושא הפתיל - סיפור עלילת הדם, אין זה מצב דומה. כאן המיתוס בנוי כולו על בסיס שקרי. אין שום בסיס עובדתי למעשיות על השימוש בדם של ילדים נוצריים לאפיית מצות, ולכל מי שיש לו ידע מינימלי בדיני הכשרות, צריך להיות ברור שגם לא יכול להיות למעשיות האלה בסיס עובדתי. כל הסיפורים על ''כתות מיסטיות'' או על קבוצות חריגות הם בבל''ת שלא נועד אלא ליצור את הרקע ל''אין עשן בלי אש''. מאחר וגם אני לא קראתי את ספרו של טואף, אינני יודע אם מדובר במחקר מדעי, בספרות מדע בדיוני או בסתם פרסום למטרות סנסציה. שם הספר והאיור המופיע על העטיפה מספיקים לקורא מהרחוב כדי להסיק את המסקנות. האיור מראה גבר (שאין מקום לטעות בזהותו היהודית) המניף סכין בה הוא עומד לשחוט ילד קטן. אתה יכול לכנות את האיור ''עקידת יצחק'' (שזה הכינוי האמיתי), או ''הבאת ישו בבריתו של אברהם'' או כל כינוי אחר שיראה לך, מה שקובע הוא מה שהקורא רואה ומה שהוא מבין מזה. |
אין היסטוריה אובייקטיבית
