|
את אולי לא זוכרת אבל כל כמה זמן ישנם מבצעי היוון בהנחות גדולות מאד, כולל הוזלות בעלות הקרקע עליה בנויים הבתים בערים. במאמר שכתבתי (בסוף 2002) הצגתי חישוב שעשה מישהו על פיו יוצא שהחוכרים העירוניים זוכים להטבה של 3 מיליארד שקלים בשנה (דיון 1049).
הרעיון של שתי יחידות מגורים נוספות עלה כדי לאפשר לבני המושבים לבנות את ביתם במושב. לכן בעיקרון הרעיון הזה לא פסול כלל. הרי אם אותו בן מושב היה בונה את ביתו בעיירה השכנה הוא היה זוכה להטבות יותר טובות. באותו הקשר גם ניהול עסק נדלני הוא לא פסול כמו שהוא לא פסול בעיר השכנה.
גם בעניין שינוי יעוד של קרקע המיועדת לחקלאות, לשימושים לא חקלאיים הטיעון שלך לא ממש רלוונטי בעיני. תארי לך שמישהו היה משתמש בנימוק הזה כדי למנוע שינוי יעוד לתעשיה בבני ברק בגלל התחרות שזה יעשה לתעשיה ברמת גן. טיעון כזה לחסום שינוי יעוד כדי למנוע תחרות, מציאות שמשפרת את היעילות והצמיחה הכלכלית, לא צריך להיות חלק מהשיקולים שנכנסים לחשבון אם לאשר שינוי יעוד בקרקע חקלאית; שמורות טבע, שטחים ירוקים וכו' כן.
בני המושבים כבר שנים מעצימים את עיירות הפיתוח ממילא. לכן, אין שום בעיה אם הם ירצו להמשיך בתהליך של העצמת עיירות הפיתוח.
נקודה עקרונית נוספת: אין לי שום כוונה ליצור הטבות לציבור אחד על חשבון (או במקום ל) ציבור אחר. במפורש כתבתי כבר שאני מדבר על השוואת תנאים והטבות. את זה לדעתי הבינה השופטת שדבריה מצוטטים במאמר. |
טוב שעל העקרונות יש הסכמה
