|
גישותי עמוקות, בעלות רבדים חדשים ואינטגרציות חדשות ההולכות וצומחות באופן עיקבי. ראה בנושא ספרו של קונרד לורנץ שיצא בעברית: החיים הם לימוד - סכום חייו בגיל 80 . אני שומר על עמדה עצמאית שאינה מלקקת לממסד ולא מתרשתת בקליקות. הניסיון להדביק המנטרה של חוסר עקביות, זה מסוג אותם היפוכים ליצניים שמדביקים לדמותי, אותם כובעים שיד כבדה ורעה מנסה לדחוף לראשי. ולמה? יש הסבר פשוט: ניכוס קניין רוחני, במשך 37 שנה. עבדך הנאמן הוא אחד האנשים המקוריים בישראל, במכון בו עבדתי נהגו להשתבח, כי אני הטוב בעולם בתחומי. בישראל, בה גניבת קניין רוחני מוגדרת על ידי המשטרה כמכת מדינה, יש כמה פרקטיקות של ניכוס קניין רוחני ניתנות לאיפיון.
אני מקדם גישות חדשניות ואינטגרציות חדשות גם בתחום הפוליטי, וכאן מנצלים את העובדה בהדבקת הסטיגמה, שרבים אינם מסוגלים לחרוג מעל לסכמות קבועות, ומפרשים דברים חדשים על פי הסכמות הישנות שלהם, תוך דבקות בגישה דיכוטומית של שחור מול לבן.
כתבתי בשולי מאמרי ''קיומיות ורהב''
איני בדיוק מה שנחשב שמאל ציוני, מגדיר עצמי כסוג של שמאל רדיקאלי וליברטריאן. אני ליברטריאן מאז 1974 וכתבתי בשנים 74- 80 וגם לאחר מכן חומר רב בנושא. יש מעט אנשי שמאל או רדיקלים אמיתיים ואנטי ממסדיים (כמוני למשל...) בישראל, וחלקם אינם כלל רואים במה שמכונה ''השמאל הציוני'' שמאל: מי שהתלהם במלחמת לבנון, בהצדיקו טבח אזרחים והרס תשתיות המדינה, מי שהתלהם בטבח עזה לפני כן, אינו שמאל אמיתי, אף אם אלה ניזכרו באיחור להפגין נגד מלחמת לבנון.
מאמרי: שיגיון לבנון כמשל
אשר לקליקות משונות שיש המכנים אותם ''שמאל'', ומדובר במשהו שאין לו דימיון ולו קלוש לשמאל, הדבר ניסתר ממני, ודומני, שהוא נועד לסחוט כספים, קרנות ותקציבים מהממסד הישראלי, ממשרד החינוך והרשויות המוניציפליות, ולהשיג לחברי הקליקות ג'ובים באקדמייה וכד'. שכן מול הדימוי של ''הימין הקיצוני'' אלה מציגים עצמם כיוצרים חזות נאורה של ישראל בחו''ל, דבר המשרת את ההסברה הישראלית. אגב, בין השנים 2000 ו-2004 הייתי קרוב לאגף הליברלי בליכוד. זאת במסגרת גישתי הליברטריאנית. |
אני אחד האנשים העקביים בישראל, עוד מגיל 17 אני באותו קו
