פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
תמונת מצב מול מצג מציאו ת בהתאם לאינטרס - דברים אישיים לקוראי
מיכאל שרון (יום שלישי, 22/05/2007 שעה 14:12) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

קוראים יקרים, בפרט אלה שהעירו הערות לא חביבות לאוזן:
עליכם להבדיל בין תמונת מצב החותרות לראליזם, ובין מצגי מציאות, בשרות אינטרס, הנעמת הזמן ויפוי המציאות, ערור היצר לסנסצייה, או עניין אחר מכל סוג ועוד.

כך למשל, איני אומר שד''ר יעקב הרצוג לא היה אדם מסור, ואיש תרבות (''ניבער'', היה ביטוי חפוז מעט, אני מסכים, אך הביטוי כוון למישור עליו נסב הדיון: היסטורייה ופילוסופיה). כשליח המדינה היה מסור מאד, עד פנאטיות, לציונות, ואיני אומר זאת לשלילה, אלא לתאור מצב. הוא היה גם משפטן טוב, והיה לפניו גם חומר שהכינו תועמלנים ואנשים ששקדו בעניין. איני אומר זאת לשלול או לחייב, אלא נותן תמונת מצב, המבוססת על ידע, ניסיון, מיומנות ומומחיות.

עליכם לעשות כאן הבחנה בין שני דברים: מצג המציאות בשרות עניין כלשהו, מול תמונת מצב של המציאות.

טיבעי הדבר שקבוצה אנושית, כל קבוצה, מגבשת דרכי הצגה של דברים, באופן התואם את האינטרס שלה ואת ערכיה.

''מצג העניין'' מהסוג הזה, הוא מוצר עובר-לסוחר בין חברי הקבוצה (למטרת טיפוח מוטיבצייה ועידוד מורל, והזכרה תכופה של רוח היסודות והעיקרים) אך בעיקר נועד לצרכי ''ייצוא'' להעלות את קרנה של הקבוצה כלפי חוץ. הדבר כרוך בקבלת כבוד ומעמד, ובטובין מסוג כסף, תמיכה וסיוע, החלצות לעזרת הקבוצה, טיפוח האינטרסים שלה ועוד.

כל למשל, שגריר ישראל באו''מ בשנות ה-‏50 אבא אבן נשא נאום ניפלא באו''ם, בהגנה על פעולת תגמול עקובה מדם, שהוא וחברי ממשלה אחרים התנגדו לה בכל דרך, וסברו שהיתה זו שגיאה נוראה. לאחר מכן ניגשו אותם שרים, ואמרו, שמע, שיכנעת אותנו, ואבא אבן נאנח ואמר, אילו רק הייתי מאמין בדברים הללו.

איני עוסק בזאת כאן, גם לא כמעט בסמול טוק, וכד'. אלא לרוב במתן תמונות מצב. הדברים עשויים להדהד לא נעימים לאוזן, אני מסכים. לכולנו אשליות, פנטזיות, דברים שהתעמולה הממסדית והתעמולה של בני חוגנו נטעו בנו עמוק, ואז דברי מצלצלים לא ממש כמוזיקה עריבה.

כן, זה לא תמיד מוצרט. אבל אני משתדל לדייק, לטוב ולרע. כך, באשר להערכתי את עניין תבוסתו של טוינבי בויכוח ב-‏1961, וכך גם בנושא הערכתי, מדוע חזר בו מהציונות בשנות ה-‏50, וזאת כנוצרי ותאוסוף הנאמן עם עצמו.

הנקודה היא שאתם יכולים להתרגז, לחלוק עלי וכד', אלא שלא תשמעו דברים כאלה כמעט בשום מקום אחר במרחב המדייה הישראלית. הדברים מבוססים על מומחיות, ידע, ניסיון וחשיבה שטופחו שנים. רצונכם, אימרו שאין אלה דברים תקפים והם שווים כקליפת השום. אלא שקוראים רבים כתבו לי, כשקראו את מאמרי השונים, בפרט ב''מחלקה ראשונה'' ובאתרי האישי, שהם מקבלים במאמרי דברים שאינם מקבלים בשום מקום אחר בעיתונות העיברית, אחרים כתבו לי, שקריאת מאמרי דעות בעיתונות לאחר קריאת מאמר שלי זה כמו ללעוס קש.

בעקבות מאמרי על הנשיא קצב למשל http://www.global-report.net/a.php?c=msharon&a=1... שנתתי קישור לו בטוק בק ב''הארץ'', כתבו מגיבים (וותיקים) רבים פנייה פומבית למערכת הארץ, על כך שיש לתת לי במה שם, שכן דבר מסוג זה אין כמעט בעיתונות. זוכרני את מבוכת העיתונאי הקובע במערכת ועצבנותו, עת שלחתי לו את המאמר לפירסום, ואת דחייתו הדחוקה אותי, בשיחה טלפונית, בקול צרוד, באמירה שהמאמר כבר פורסם באתר שלי, וזה בניגוד למדיניות העיתון לפרסם שוב.

קוראים יקרים, אני אדם חי, בשר ודם, לעיתים יצרי, לעיתים מנגח, שונא לעיתים, מתפלמס בלהט, יש לי גם אמירות זעם נוקבות ואף מוקצנות לרגע, אך עיקר הערך של חלק גדול ממאמרי ורשימותי זה מתן תמונת מצב מדוייקת.
מהטעם הזה, קוראים אותי לא מעטים מקובעי המדיניות בישראל, או עוזריהם, קוראים אותי במערכת הביטחון, קוראים אותי עיתונאים רבים, שחלקם גם אמרו לי זאת בפגישה אקראית ברחוב. הנקודה היא: קודם קבל תמונת מצג נכונה, קבל רעיונות חדשים וקולעים, ואז, אם יש לך עמדה בעיתון, כתוב כרצונך בהתבסס על החומר הזה, ודברים אחרים כמובן. כך גם לגבי קובעי מדיניות, קודם דע את הדברים לאשורם, קבל רעיונות פוריים ואחר הצג את הדברים לעם כרצונך, או פעל כך וכך.

אלא שמהטעם הזה, קיים גם רצון שלא אומר את הדברים, חלקם מאד לא נוחים לשמוע, לעם בישראל בתפוצה נירחבת, אלא רק שאכתוב באתרי האישי, כך שרק קומץ, עיתונאים, עוזרי שרים וכד', יוכלו לקרוא זאת.

אולי מהטעם הזה היתה הדרה שלי מצד במות שהקובעים בהם חשו היטב לאן הרוח נושבת: שיכתוב רק באתרו, ואז החומר יהיה זמין רק לנו, אומרים גם חברי קליקה, ואחר עושים פלגיאט מקוצר, תוך התאמה למגמותיהם האישיות והכלליות.

אבל אני אומר דבר-מה שאמר רבשקה, שר הצבא הבבלי למלך צדקיהו, כאשר נשא דברו אל העם בירושלים בעיברית צחה, ואמר להם שאם יתנו את נפשם בעבור השררה בירושלים, יאלצו ''לאכול את חראיהם'' עד מהרה (זו הפעם הראשונה אגב, שמופיע בעברית הביטוי ''אכל חרא'', מלפני 2600 שנה). המלך צדקיהו צועק לרבשקה: דבר ארמית, כי שומע עבדיך, ואל תדבר יהודית באזני העם אשר על החומה'' (אני מצטט מהזכרון). ואז רבשקה עונה לו, וכי אליך אני מדבר? אני מדבר אל העם...

אז זהו ועם קוראי הסליחה.
_new_ הוספת תגובה



תיקון, פיסקה 5 לפני הסוף: קודם קבל תמונת *מצב* נכונה
מיכאל שרון (יום שלישי, 22/05/2007 שעה 16:04)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



תיקון, שורה 3 לפני הסוף: כי שומע *עבדך*
מיכאל שרון (יום שלישי, 22/05/2007 שעה 16:26)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי