  
  
  
|
 |
|
||
  התייחסות |
|||
|
|||
לאורך השנים ישראל תחמה את גבולה המוניציפלי של ירושליים לפי שיקוליה שלה, לעיתים גרעה שכונות, לעיתים הוסיפה והכל משיקולים ''דמוגרפים'' או אחרים, כאשר הערבים בה אינם מהווים אלא ''בעייה דמוגרפית שיש לפתור''. על כן זהו אינו סיפוח עם זכויות מלאות, אלא כיבוש, שכן ישראל רצתה בשטחים שממזרח לירושליים, מאסה בתושבים שם, וראתה אותם אך ורק כ''נטל דמוגרפי'' שיש להתמודד עימו. מצב זה אינו נסבל מן האספקט של זכויות האדם: בני אדם אינם פיונים בתוכניותיה הגיאוגרפיות/דמוגרפיות של ישראל. שלום יכול להיכון אך ורק ע''י הכרה משותפת של כל צד בנארטיב של השני. עבור שני הצדדים ירושלים היא קדושה וחלוקתה מהווה הכרה דה-פקטו אחד בנארטיב של השני. נסיגות לא בהכרח תבאנה שלום, וזאת בשל עליית החמאס, שלטעמי אין לעצום עיניים לנוכח הפנטיות שלו. אך גם אם נסיגות כרגע אינן ריאליות (אני נגד נסיגות חד צדדיות, וקשה להאמין שהסכם כרגע הוא בר-הגשמה), אין לסתום את הגולל על שלום עתידי, ואין לעשות מהלכים בלתי הפיכים. ההתנחלויות הן דוגמא לסתימת גולל על סיכויי השלום העתידי שכן פינויין עולה הון תועפות. אני מבחינה בין הרצון לשלום, ועל כן יש להשאיר את כל הערוצים לשלום פתוחים (למשל לא ליצור מצב בלתי הפיך בשטח), לבין יכולת מימוש השלום. אורי אבנרי כתב במאמרו שהוא 'האור של ישראל' והוא יודע שניתן לערוך ''הסדר עם חמאס'' ואילו כל היהודים הישראלים אשר חוששים מ''שלום'' עם חמאס, אינם אלא תינוקות שנשבו ב''פחד'' מהחמאס, ויעבור זמן עד ש''יראו את האור'' של אורי אבנרי. שטויות במיץ עגבניות. ישנן אינדיקציות ממשיות שבעבור חמאס, תוכניות השלבים היא התוכנית היחידה. על כן, אני מאמינה מחד, בהשארת כל הערוצים פתוחים לעת שלום (למשל אי סיפוח מזרח ירושלים, אי בנית התנחלויות, חינוך לשאיפה לשלום בקרבנו), ומאידך, אי קפיצה על עגלת השלום גם כאשר העגלה רעועה, מקרטעת, אין בה בלמים ועצם הקפיצה עליה עלולה לדרדר את כולנו לתהום עם נכויות קשות ( או מוות) לכל החיים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| התייחסות |
|||
|
|||
זכויות זה מה שניתן לערביי מזרח ירושלים. השאלה אם אנחנו או הממשלה שלנו אוהבים אותם או לא אינה רלוונטית לשאלה אם יש להם זכויות או לא. מצד שני, אינני רואה בכיבוש מלה גסה. אכן כבשנו שלא על מנת להחזיר. אפשר גם להוסיף במאמר מוסגר שכבשנו במסגרת מלחמה שהצד השני יזם ושנועדה באופן מוצהר לחסל אותנו, אבל זו באמת רק אחת ההצדקות לכך שאין להחזיר את השטח הזה. ההתנחלויות סותמות את הגולל על השלום? בין מי למי? שלום הוא שלום. שלום בין ישראל לסוריה יכול ליכון תוך דקות. צריכים המנהיגים להיפגש, לקחת עט ונייר ולחתום על כך שמעתה ואילך יש שלום בין ישראל לסוריה. מה שלא יכול ליכון הוא שלום שבו יש ''מחיר'' טריטוריאלי. המשוואה שטחים תמורת שלום היא מופרכת מעיקרה, קל וחומר במקרה הישראלי, שבו כל זמן שהשטחים היו בידיים לא ישראליות הם שימשו בסיס לתקיפת ישראל. ישראל כבר נתנה במתנה כמעט את כל שטחי יהודה, שומרון ועזה לערבים, ובתמורה קיבלנו מלחמה שבה נהרגו עד כה למעלה מ-1000 ישראלים. שלום ייכון רק לאחר הכרעה אמיתית. לא בפשרה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש להבדיל בין אוטופיה למציאות |
|||
|
|||
שטחים תמורת שלום, זו נוסחה מקובלת (אם כי ידוע לי שלא מומשה בכל מקום בעולם...). היא עבדה עם המצרים והסבה לנו שקט בגבול הדרומי. נכון, שטחי הגדה לא נכבשו מריבון זר שכן ירדן כבשה אותם ב 48, אבל המהות חשובה, העובדה שיש בגדה משטרים משפטיים נפרדים לשתי אוכלוסיות, זו המהות שיוצרת את הכיבוש (הגם שפורמליות זהוא אינו כיבוש לפי המשפט הבינ''ל היבש). באשר לשלום עם סוריה- שטחי הגולן כבושים. מתוך ריאליזם יש להעדיף את השלום, החיים, שלמות הגוף של חיילים פוטנציאלים שילחמו (או לא) במלחמות הבאות מאשר איכות החיים, הגבינות, היין והצימרים. הנוסחה שעבדה עם מצריים יכולה באופן ריאלי לעבוד גם כאן. לגבי הגדה- הגם שמתקיים שם כיבוש, בגלל הבעייתיות של יכולת הרש''פ לקיים הסכמי שלום, אין לקפוץ לעגלת השלום כל כך מהר, יש לשאוף לשם לטעמי אך לא בכל מחיר. אוטופיה היא של השמאל הראדיקלי- אלו שסבורים שניתן לקיים כאן מדינת כל אזרחיה או לעשות שלום עם החמאס. אבל מאידך, גם שלילת כל הסכם שלום, הגם שהנוסחה עבדה עם מצריים, והגם שיושבים בארץ הזו פלשתינים שרוצים וזכאים למדינה משלהם (כאשר כל העולם תומך בנוסחה זו) גם זו אוטופיה. שלום תמורת שלום זה אוטופי, אך לא מעשי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש להבדיל בין אוטופיה לאוטופיה-מציאותית |
|||
|
|||
אם כבר נוסחאות, הרי לך מאמר שכתבתי לפני מספר שנים, ואשר הרעיון המרכזי בו הוא רעיון ''שטחים תמורת שטחים, ושלום תמורת שלום'' http://mann.journal.lab.co.il/story?id=15&base= היום ברור לי שגם זה לא יעבוד, שכן זהו סכסוך דתי עקוב מדם, אשר במסגרתו רק אנשים בעלי אמונה יוכלו להמשיך ולגור באזור מסוג זה, וכלל לא משנה מהי האמונה: היא תהיה תמיד צריכה להיות חזקה מהמציאות הסובבת, עם פיצויים-רוחניים-מדומים וחסכים-ממשיים-עד-מאוד בהתאם. שום דבר לא ישתנה ומשיח לא יבוא, ועל כן כל נוסחה מעין-רציונאלית באיזור המזה''ת נועדה לכישלון מהדהד. ניתן אפילו לומר שהמצב לאשורו רק הולך והוחמר עם השנים, שכן שני הצדדים הגיעו אל המבוי הסתום האמיתי: מה שלא יעשו עתיד להיכשל, שכן כמות הבלתי-מרוצים מסביב עברה את גבול אפשרות מציאת הפיתרון הסביר. צר לי על נימת הפסימיזם בדבריי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן יש להבדיל בין אוטופיה למציאות |
|||
|
|||
עינבל כדאי שתביני, הסיבה שזה עבד עם המצרים היא מפני שזה היה ''שלום תמורת שטחים'' ולא ''שטחים תמורת שלום''. זאת לא סמנטיקה. סדר הביצוע הוא משמעותי ביותר. קודם עושים שלום, ורק אח''כ - אחרי שזה עמד במבחן (תקופת המתנה משמעותית למשל) - מוסרים את השטחים. למוח שמאלני, שאמון על חשיבה מתוכנתת, קשה לתפוס את זה. הוא גדל על על המסורת של ישראבלוף, ועבורו שלום כאילו הוא פאר הבריאה, מה שהוא שעבורו שווה להרוס את כל המפעל הציוני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד הונאה עצמית. |
|||
|
|||
שום דבר לא עבד עם מצרים. מעולם לא היו יחסים נורמלים עם מצרים, שלא לדבר על משהו המזכיר את המושג ''שלום''. ''קודם עושים שלום, ורק אח''כ - אחרי שזה עמד במבחן (תקופת המתנה משמעותית למשל) - מוסרים את השטחים.'' איפה ראית את מה שכתבת? מתי זה קרה? חלום ליל קיץ.................. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הנוסחה לא עבדה עם מצרים ולא תעבוד עם דומיה. |
|||
|
|||
אוטופיה גרועה יותר היא רמאות עצמית. מצרים היא האויבת המסוכנת ביותר שלנו, אפילו יותר מאירן. מצרים מפרה את ההסכם באופן שיטתי מהרגע הראשון. מצרים פועלת נגד ישראל בכל פורום בינלאומי, מסיתה מדינות ערביות שלא לקיים קשרים עם ישראל, מפיצה ענקית של חומר אנטישמי מכל סוג שהוא, מחמשת את אירגוני הטרור, מכינה את צבאה למלחמה בישראל.. וכל זאת בחסות של הסכם, חתיכת נייר עם הכותרת שלום...... ההסכם גורם נזק עצום כי ישראל התבוסתנית חוששת מכל פעולה או אמירה נחוצה, עקב חששה הדבילי מזעמה של מצרים, ונתינת תירוץ בידה לכאורה להפרת ההסכם. האשה המוכה חוששת להרגיז את הבעל המכה, המכה גם ללא סיבה. ממשיכים לאמר שהולכים למקלחת גם כאשר יודעים שהולכים לתאי הגזים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד על ה''זכויות'' |
|||
|
|||
אחד ממנהיגי מפא''י מדור המייסדים, הפרופ' בן ציון די נור, ניסח את זה חד וחלק: ''לערבים בארץ ישראל, כל הזכויות. על ארץ ישראל, אף לא אחת''. הבעיה שלך, ושל כל השמאל, שאינכם תופסים שיש הבדל מהותי בין ''ב'' לבין ''על'', ושמה''ב'' לא נובע ''על''. מה שחשוב יותר מכל הוא שגם ה''ב'', איננו בלי הגבלה, ושבכל מקרה ספציפי בו לכאורה ה''על'' נובע מה''ב'', יש לוותר על ה''ב''. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי