לפני כשבועיים פרסמו עיתונאים מערוץ 2 מסמך שהוא תכנית עבודה שהכין אדם העוסק ביחסי ציבור לשם קידום מועמדותו של האלוף יואב גלנט למשרת ראש המטה הכללי בצבא.
מחבר המסמך גילה בקיאות לא מבוטלת בנקודות החולשה של מתחריו של האלוף גלנט וכן ביתרונות שלהם על האלוף הנ''ל. המחבר מציע סדרה של הפצת ידיעות מפוקפקות בתקשורת לשם החלשת המועמדים המתחרים תוך ניצול היריבויות בין המועמדים לבין עצמם וכן ניצול היחסים המתוחים בין הרמטכ''ל המכהן ושר הביטחון.
המסמך הוכן על נייר מכתבים רשמי של חברת יחסי הציבור של אייל ארד וליאור חורב, אחד החברות המובילות בשטח זה.
המשמעות הראשונית מקריאת המסמך היא כי האלוף גלנט שכר את שרותי החברה הנ''ל לשם קידום מועמדותו, בין היתר ע''י מערכה תקשורתית מכוונת לכך.
מר אייל ארד ששמו ושם חברתו נקשרו למסמך הצהיר מיד כי אין כל קשר עסקי בינו לבין האלוף גלנט וכי מישהו זייף מסמך על נייר המכתבים של חברתו. בבדיקת פוליגרף נמצא מר ארד דובר אמת.
אם אכן זויף המסמך הרי המסקנה היא שכוונת הכותבים לא הייתה לקדם את מועמדותו של האלוף גלנט אלא להיפך, להרחיקו מהתפקיד על ידי יצירת הרושם שהוא עוסק בתככים ולא בהתמודדות הוגנת. כמובן שבהפוך על הפוך אפשר להניח כי מקורבי האלוף גלנט חיברו את המסמך מתוך הנחה שיתגלה זיופו וכך יוטל רפש על מתחריו.
כרגע העניין נמצא בחקירה משטרתית הנוטה להניח כי המסמך מזויף, אך לא ידועים מחבריו ולא ברורה כוונתם.
כן הסתבר כי המסמך כבר ''מסתובב'' מספר חודשים בין לשכות האלופים בצבא ואף אחד לא התרגש ממנו יותר מדי. אני מנחש שהם ידעו מי עומד מאחוריו וראו בזה קוריוז מגוחך.
אך בעיני כל פרשת פרסום המסמך מעלה נקודות מבט אחרות.
ראשית השימוש באיש או במשרד יחסי ציבור. החיים כיום לאנשים במשרות ציבוריות בכירות מורכבים מאוד. יש הרבה היבטים משפטיים והם מתייעצים תדיר בעורכי דין. יש היבטים כלכליים והיבטי מס והם מתייעצים ברואי חשבון ולאור ההשפעה העצומה של התקשורת חובה עליהם להתייעץ במומחים בתקשורת, דהיינו: אנשי יחסי ציבור.
המועמדים לתפקיד הרמטכ''ל ערים לבטח להשפעה של החשיפה התקשורתית על קידום מעמדם לכן נראה טבעי בעיני שהם יתייעצו או אפילו ישכרו משרד יחסי ציבור לשם כך. איני רואה מה רע יש בזה. עיסוק ביחסי ציבור הוא מקצוע מכובד שאינו נופל מכל מקצוע אחר.
כמובן שיש להם אחריות אישית לתכנית העבודה שהמשרד מכין.
נקודה נוספת היא הבועה התקשורתית שנוצרה סביב המסמך. כידוע כיום המסמך ''הסתובב'' בצבא מספר חודשים ואיש לא התרגש מכך. אך מהרגע שפורסם בערוץ 2 כסקופ ברמה ''עולמית'' החלו מיני פרשנים ועיתונאים בגרוש לספוק כפיים ולהספיד את טוהר הנשק וטוהר המידות של האלופים בצבא, תיאורים חוזרים ונשנים של מתיחות, אי שיתוף פעולה, שיתוק וכדומה צצו בכתבות בוקר צהרים וערב. אפילו שמעתי פרשן צבאי ידוע שואל בטלוויזיה בקול רם מה יהיה אם עכשיו אירן תתקוף אותנו?
כל יום ''קם'' מועמד חדש לחיבור המסמך, בתחילה מישהו ממשרד הביטחון, אחר כך מישהו מדוברות צה''ל, אחר כך נאמר שהמסמך כנראה אמיתי ועכשיו הוא בגדר זיוף. עמודי העיתון מלאים בכתבות סרק, הרדיו מראיין מבוקר עד ערב כל מי שמזדמן ליד המיקרופון ולטלוויזיה יש בכלל בעיה. מאחר וזה סקופ של ערוץ 2, הרי יתר הערוצים מנסים להמעיט בערכו ומסקרים אותו כאירוע צבאי ולא משהו פלילי או חברתי.
כפי שציינתי, העובדה שבצבא לא התרגשו מהמסמך מלמדת שאין לו כל ערך ממשי אלא כבדיחה בלבד.
אך, לך, ספר זאת לעיתונאים עתירי האגו.
אני מניח שהמשטרה תגיע, בסופו של יום, למחברי המסמך ואז יסתבר להם שיש בדיחות שמסוכן לספר אותם ועוד יותר מסוכן, לכתוב אותן.
''מסמך גלנט'' - עוד בועה תקשורתית
שאלה: התוכל להרחיב את המשפט האחרון?
