המושג ''קדושת חיי אדם'', כמכשול תרבותי

אורי מילשטיין

''קדושת חיי אדם'' הוא ערך-על גם בתפיסה היהודית הקלאסית וממנה הוא עבר לנצרות ולאסלאם, וגם בהשקפת העולם ההומניסטית-חילונית-עכשווית. מכיוון שכך, אין מערערים עליו, כי ערעור על הערך הזה הוא פגיעה בלתי נסלחת ב'פוליטיקל קורט' של הפרדיגמה התרבותית שלנו.

אבל ערך זה גם לא יושם מעולם בשום חברה ובשום תרבות, וגם התגלגל למושג מנהיר פרדיגמטי בתחום ההתנהגות.

אי יישומו של ערך-על הוא דוגמא לחוסר יושר הטבוע עמוק בתרבותנו. תרבות לא ישרה נקלעת לסחרור ועתידה לקרוס. זה סיפורן של כל התרבויות ההסטוריות וגם היסוד המהרס בתרבות הישראלית העכשווית.

מושג פרדיגמטי המנותק מן המציאות, הינו מחסום להבין אותה ולהתאמץ לתקן את פגמיה.

דוגמא: בתחילת האינתיפאדת הנוכחית נקלעה יחידה של משמר הגבול לכיתור במתחם קבר יוסף בשכם. הלוחם הדרוזי מידחת יוסוף נפצע ודימם למוות. חפ''ק הרמטכ''ל שאול מופז (היום שר הביטחון) היה במרחק 100 מעל המתחם ובקשר עין איתו. גם בקשר אלחוטי כמובן. לרמטכ''ל לאלוף הפיקוד ולשאר הקצינים הבכירים היה מידע מלא על הנעשה במתחם ועל מצבו ההולך ומידרדר של מידחת יוסוף. הם היו בקשר מתמיד עם ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק. ראש הממשלה אסר לחלץ בכוח את הלוחם המדמם ונכנס למשא ומתן עם מקורבו של ערפאת (אז) ג'יבריל רג'וב על חילוץ מידחת יוסף. רג'וב דרש עבור השרות 50 אלף ש''ח. ברק היה מוכן לשלם 20 אלף ש''ח. הוויכוח הזה ארך ארבע שעות ובמהלכן נפח מידחת יוסוף את נשמתו.

ניתן להבין את האירוע הזה בקלות וגם להפיק את לקחיו כדי שלא ישנה, אם המושג ''קדושת החיים'' לא היה עומד לנו למכשול. אבל כאשר נמצא מושג-על כזה לא נוכל לטעון שרמטכ''ל ''מהולל'' לשעבר וראש ממשלה ושר ביטחון מטעם הגוש החילוני הומניסטי בישראל שהיה ''התקווה'' אחרי נתניהו, רומס אותו ברגל גסה.

לפיכך לא נוכל להבין את האירוע, לא נוכל להפיק את לקחיו ולמנוע את הישנותו. בכך נפגע בעצמנו בקדושת חיי אדם.