סכנה בג''צ

יוני גולדבלט-לבב

בשבוע שעבר ביטל בית המשפט העליון את החלטת וועדת הבחירות המרכזית לפסול את מועמדותו של עזמי בשארה ורשימת בל''ד מריצה לכנסת. את האישור של בשארה העבירו שופטי בג''צ על אף שחוק יסוד הכנסת סעיף -7א קובע מפורשות מהם התנאים וההגבלים שמפלגה ומועמד צריכים לעמוד בהם בכדי להיות כשירים לכהן בפרלמנט הישראלי. מעיון בחוק ומעיון בעתירות מרובות-העדויות שהוגשו לבית המשפט ולוועדת הבחירות עולה ששופטי בג''צ פסקו בעתירה בניגוד גמור לנוסח החוק לפיו הם מצווים לפעול. אין זו הפעם הראשונה שבית המשפט העליון חורג מסמכותו ולוקה בשיכרון הכח שניתן בידיו, תוך התעלמות מוחלטת מעיקרון היסוד עליו מושתתת כל המערכת השופטת - קביעת הדין על פי החוקים אותם קובעת הכנסת.

שיכרון הכוח והאקטיביזם השיפוטי שמפעיל בג''צ מסוכנים מאד לדמוקרטיה הישראלית. ההתערבות של הרשות השופטת בהחלטותיה של הרשות המחוקקת תוך פסילת חוקים על פי רצון השופט יוצרים בלבול מערכתי כאשר כל הכח שניתן בידי בית המחוקקים מתמוסס למעשה כאשר הוא מגיע לשלבי המימוש בפועל בבית המשפט. לא כך אמורים להתנהל הדברים בדמוקרטיה מתוקנת, ואסור לשופטים לקחת לעצמם תפקידים לא להם תוך התעלמות בוטה ומזלזלת מכנסת ישראל ומתפקידם של נבחרי העם. שופטי בג''צ לקחו על עצמם הן את תפקיד המחוקקים והן את תפקיד השופטים תוך רמיסת הגדר המפרידה בין שתי הרשויות - מדובר באנרכיה שלטונית מסוכנת!

לא פחות חמור מהדריסה החמורה של עיקרון הפרדת הרשויות המחוקקת, השופטת והמבצעת, היא העובדה שבית המשפט אינו יכול לנהוג באקטיביזם שיפוטי מבלי לערב את דעותיהם הפוליטיות האישיות של חבר השופטים בהכרעה הסופית. נשיא ארה''ב לשעבר, אברהם לינקולן הוקיע את האקטיביזם של בית המשפט בנאום ההשבעה הראשון שלו, בשנת '' :1861האזרח הישר חייב להודות שאם מדיניות הממשל בשאלות חיוניות המשפיעות על כל העם תיקבע באופן בלתי הפיך על ידי הכרעות של בית המשפט העליון המתקבלות במסגרת התדיינות רגילה בין צדדים בתביעות אישיות, יחדל העם להיות שליט על עצמו, שכן הוא יוותר בפועל על השלטון לטובת השופטים המכובדים.'' בדריסת הרגל של שופטי בג''צ בתוך המערכת המחוקקת מתקבל יותר ויותר הרושם כי חברי הגווארדיה בבית המשפט העליון אינם אלא אוסף של אנשי שמאל משוחדים רעיונית ונטולי אובייקטיביות אשר מנצלים את הסמכות השיפוטית שניתנה בידם בשביל לממש את חזונם האידיאולוגי-שמאלני ובשביל לקדם את עמדותיהם.

מאחר שההחלטה של שופטי בג''צ בעתירה שהוגשה לפניהם היתה החלטה פוליטית גרידא בניגוד לחוק, מעבר לביקורת המערכתית שצריכה להישמע נגד השופטים, יש לבחון את המשמעות של פסיקתם השערורייתית.

לפנינו מצב בו יורה הדמוקרטיה לעצמה בראש, שהרי בהחלטתם בעצם מכשירים שופטי בג''צ עמדות התומכות בפירוק אופיה היהודי-ציוני של מדינת ישראל ושמזדהות ומעודדות את אירגוני המחבלים הפועלים כנגדה. בית המשפט קידש את ה''דמוקרטיה'' גם במחיר התאבדות מדינית ואישר למעשה את זכותם של אויבי המדינה להביע את עמדותיהם באופן גלוי וחופשי ובמקביל להמשיך להינות ממנעמיה. ראוי לציין כי ההתגוננות של דמוקרטיות ברחבי העולם כנגד מצבים מסוג זה היא דבר מוכר ומקובל בעולם המערבי ודי בלציין את חוקיה של גרמניה שרק בדיעבד לאחר הניסיון ההיסטורי של עליית הנאצים לשלטון בדרך דמוקרטית דאגו להגביל את זכותם של אזרחים לומר דברים שיסכנו את קיום הדמוקרטיה ושמנוגדים לאופייה של המדינה. בישראל שנת 2003 לעומת זאת שמורה הזכות של כל אוייב מבפנים למוטט את יסודות המדינה באישור בג''צ.

המילה דמוקרטיה אשר מגיעה מיוונית, למעשה מתורגמת כ''שלטון העם,'' ואולם הדמוקרטיה הישראלית איננה אלא פיקציה. בג''צ הוכיח שוב כי לא הכנסת היא שקובעת את צורת ההתנהלות החוקית במדינה כי אם שלטון האוליגרכיה של אהרון ברק הוא זה אשר על פיו ודיעותיו הפוליטיות יישק דבר. ההשתוללות של שופטי בג''צ חייבת להיפסק. לא יתכן ששופטים במדינת ישראל יתנו לגיטימציה לתומכי הטרור תוך דריסת חוקי ישראל. יש גבול שבו דמוקרטיה חייבת להגן על עצמה, והגבול הזה נעקר בברוטאליות בהחלטת בג''צ האחרונה.

מאמר זה פורסם לראשונה באתר ''דעות- אתר המאבק למען ארץ ישראל'' שקישורו מצ''ב

קישורים:
קישור

הצגת המאמר בלבד

אין חדש תחת השמש

מילשטיין אורי (יום שלישי, 14/01/2003 שעה 9:16)