|
חמור כחול-לבן / טור שבועי | |||||
אריה פרלמן (יום רביעי, 29/01/2003 שעה 23:51) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
טוב מתמיד | |||
|
|||
רק שאלה אחת, ''אריה הקטון לבית פרלמן'', איך אתה מסביר את ההסכם עם מצרים כשבראשה מפקד המחתרת נאצית של קהיר, אנוואר סאדאת, שלא ממש וויתר על המאבק בישראל(ולראייה- התעצמות הצבא המצרי ללא כל-יחס) ועוד אמר הבחור המצרי, ''מסכן בגין, אני קיבלתי את סיני, והוא נישאר עם פיסת נייר'' מצב של ''אויב שהשתנה'' לא ממש היה כאן | |||
_new_ |
איך אני מסביר את חוזה השלום עם מצרים. | |||
|
|||
אתחיל מזווית בלתי-צפויה. דווקא ראשי השמאל, מהשומר הצעיר ועד גולדה מאיר (שנפטרה טרם חוזה השלום אבל הספיקה לגנות בחריפות את ויתורי בגין) - טענו שמנחם בגין הוא רביזיוניסט מלא הדר, גינונים וטקסים, שאיננו מבין ואיננו מכיר בערך ההתיישבות והעבודה המעשית על אדמתה של ארץ-ישראל, ולכן מוכן בהבל פה לוותר ולמחוק יישובים שלמים מעל פני האדמה. בעיה נוספת היא הסכיזופרניה של אנשי חירות, ביחס להבדל התהומי שבין ''ארץ-ישראל'', לבין מה ש''לא ארץ-ישראל'' כהגדרתם. סכיזופרניה קשה זו, הביאה איש ימין מובהק ונץ קיצוני כמו בגין, לוותר במחי-יד על כל סיני ולהחריב את היישובים, ומביאים אנשים לא פחות נצים כגון רובי ריבלין ומיכאל קליינר לצדד בפשרה טריטוריאלית ברמת הגולן - למרות הסכנה הביטחונית החמורה - אך ורק בגלל שזה ''לא ארץ-ישראל'' כביכול. ''חוזה השלום'' עם מצרים איננו חוזה שלום, אלא הסכם אי-לוחמה בלבד. מצבנו האסטרטגי הורע מאז ההסכם מכל הבחינות האפשריות: הצבא המצרי הפך מסובייטי מיושן לאמריקני משוכלל ומסוכן; מצרים הפכה לבעלת הברית האזורית של ארצות-הברית, יותר ויותר על חשבון ישראל; ישראל איבדה את מעמדה קצר-הימים כמעצמה אזורית, מעמד שהיה גלום בו פוטנציאל אמיתי לזירוז השלמת הערבים עם קיומנו - והוויתור על סיני הותיר את ישראל עם מעט פחות מהמינימום הדרוש בחזית המצרית על-מנת להישרד בעת מלחמה כוללת; האנטישמיות במצרים גברה וגוברת, ומצרים מנהלת נגד ישראל מאבק חריף ובלתי-מתפשר לסיכול אינטרסים מדיניים, כלכליים, ואסטרטגיים; מצרים מנהלת חתרנות נגד ישראל באמצעות אש''ף, שאיננה שונה במהותה מהחתרנות הסורית נגד ישראל באמצעות החיזבאללה; קיצורו של דבר, מצבה של ישראל מול מצרים לא שונה במהותו ממצב האי-לוחמה שיש לישראל מול סוריה, אלא שבמקרה של סוריה עדיין מדובר במדינה מוחרמת, לפחות חלקית, על-ידי ארצות-הברית והמערב, ועדיין עם צבא מיושן וללא סיוע מאסיבי כגון הסיוע למצרים. חוזה השלום עם מצרים הוא איוולת חמורה, שנבעה מתשוקתו הפתולוגית של בגין למחוק את רגש הנחיתות הטבוע בו עקב 40 שנות אופוזיציה, לחזות בשולמית אלוני ויעקב חזן ויגאל אלון בולעים את כובעם ומצדיעים ל''איש השלום''... | |||
_new_ |
אריה! התעלית על עצמך הפעם! | |||
|
|||
לא ידעתי שגם בן גוריון היה שותף לדעה שהשלום הוא אמצעי ולא מטרה. זה חידוש עבורי. כל מילה במאמרך פנינה. | |||
_new_ |
תודה, ישראל. | |||
|
|||
_new_ |
מאד נהניתי לקרוא את דבריך הרהוטים | |||
|
|||
אבל בגדול מעבר להתוות כיוון מאד כללי, ''לסה פר'', לא תשובות לשאלות הגדולות שהניעו אומות במערב הקפיטליסטי לסטות מהמודל הכלכלי הקלאסי. ברור שצריך לעשות רפורמה רצינית בנושא של תשלומי ההעברה. אבל להגיד היום, לאחר המשברים הגדולים של תחילת המאה הקודמת, לבטלם לגמרי נראה לי לא נכון. לפי מיטב זכרוני גם מילטון פרידמן הגדול מסכים עם מה שאמרתי רק שקשה לי להגיע למקורות שיש בנדון. בכל מיקרה זה מה שזכור לי מתקופת לימודי ומההרצאה ששמעתי מפרידמן בתל אביב לפני יותר מעשור. אני מצרף הפניה לחיבור שמפרש אחרת את אדם סמית לגבי ה''לסה פר'' לעיונך. קישורים: | |||
_new_ |
דוד היקר | |||
|
|||
אתה סוטה מהעיקר. כיום דווקא אומות גדולות במערב יוצאות ל''מסע צלב מוסרי'' נגד ''מדינת הרווחה'', ואני מדבר על ראשי מפלגות סוציאל-דמוקרטיות במערב. בקרוב אביא לך מאמר בנידון. פרופ' מילטון פרידמן לא מציע לבטל את תשלומי ההעברה סתם כך, אלא להמירם במס הכנסה שלילי. בכל מקרה, לא זה העניין במאמר הדו-חלקי שלי. | |||
_new_ |
אריה היקר, אני מכיר את המציאות במערב | |||
|
|||
גם עם השינויים של העשורים האחרונים. זה עדין רחוק ממה שהצגת בחלק הראשון של מאמרך. אני כבר כתבתי שהצגת את הגישה הקלאסית לה אדם סמית התכוון בצורה מעולה אבל יש גם הבנות אחרות למה שאדם סמית התכוון (אני שוב מצרף את המאמר בהקשר זה). אחר כך שאני מעלה שאלות לגבי החלק הזה של המאמר אתה אומר שזה לא העיקר. אם כך מה העיקר ולמה טרחת להציג את הרעיון כל כך בפירוט? קישורים: | |||
_new_ |
לדוד: העיקר. | |||
|
|||
העיקר הוא כי ישנם תחומים מרכזיים בחיינו שבהם ההיגיון הבריא לא פועל; לא פועל במידה רבה; או פועל הפוך ממה שמצופה. והעיקר הוא להפסיק לרדוף אחר השלום. | |||
_new_ |
אריה, אם כך בעצם הסיפור על היד הנעלמה - המודל | |||
|
|||
הכלכלי לא ממש שייך לעיקר דבריך. למרות הביקורת שלי על התיאוריה הכלכלית שהצגת אני מסכים עם כל מילה שלך על כך שגודלה של הממשלה ומעורבותה צריכים להיות מינימליים. | |||
_new_ |
הדגם הכלכלי כן שייך לעיקר דבריי | |||
|
|||
הוא תומך בטיעון המרכזי, לפיו ישנם תחומים שבהם השכל הישר וההתרשמות הראשונית פשוט לא עובדים. | |||
_new_ |
אני בכל זאת רוצה לשאול שאלה | |||
|
|||
לנוכח החיבור התמוה בין תשלומי העברה לבין היחסים עם שכן אוייב, יש לשאול האם לדעתך עושק, ניצול ודיכוי של שכבות חלשות יביא לחברה בריאה יותר. אם במסגרת ה ''לסה פייר'' מותר יהיה גם למשל לסחור באבריהם של עניים, או לגרש אותם מהבית, או לשלול מהם טיפול רפואי וחינוך מאחר ואין להם כסף לשלם, האם זה ישפר את מצב האומה? ואותו דבר לגבי השכנים הרעים שלנו בארץ ישראל, האם גירושם מבתיהם, התנחלות בלב עריהם, גזל אדמות ופרי עמלם, עושק, דיכוי, השפלה והרג, יביאו לבסוף להשלמה ופיוס? נגיד שבאמת קטן סיכוי להשלמה ופיוס, האם הדרך בה פועל הימין והמתנחלים יוכל לקדם את זה במאום? מה בין זאת לבין גזל ושוד לאור היום של רכושם , וזכויותיהם הלאומיות? אין צורך להוציא את היורד ז'בוטינסקי מהקבר, מספיק לפתוח רדיו ולשמוע את ערוץ 7 על מנת להבין איפה אנחנו חיים. | |||
_new_ |
ואני מציע תפקיד חדש לשמאל הישראלי: | |||
|
|||
להיות כלב השמירה של המוסר ושל זכויות הפרט. בזה אנו חייבים. ולא: של הצדק ההסטורי ושל זכויות הערבים למולדת, ולאדמה לא להם . יש הבדל.אל תערבב. | |||
_new_ |
נביחה מספר אחת | |||
|
|||
לפלשטנים אין זכויות מוסריות על הארץ כי מעולם לא ישבו בה באמת אלא הנם יציר של התעמולה של זקני האנטישמיות העולמית.גם מערכת מוסר אין להם. אין להם זכויות פרט כי אין להם קיום כפרט אלא כחלק מחמולה.ולחמולות כמקובל אין זכויות במדינה יהודית שמכבדת רק זכויות של פרטים. | |||
_new_ |
סופסופ דברי טעם | |||
|
|||
הגיע הזמן שנלמד את האמת | |||
_new_ |
זכויות לא רוכשים על ידי נביחות.אני גם לא אומר | |||
|
|||
שאין להם זכויות על הארץ. אני אומר שאני אומר זאת וכמוני רבים אחרים. הם יכולים לומר מה שהם רוצים והזכות הזאת לא נשללת מהם.גם לא ממך. דבריך מוכיחים שוב את טענתי כי על מנת ''להעניק'' להם זכויות כפרטים אתה ממציא לנו את המוסר. המוסר נולד הרבה לפניך. | |||
_new_ |
מתי נולד המוסר? | |||
|
|||
המוסר שלי הרבה יותר יפה מהמוסר שלך. למרות שהוא מומצא ושלך אמיתי שהגיע הישר מספורי אגדות לילדים קשיי תפיסה. כשנביחות לא עוזרות אז עוברים לפיצוצים. | |||
_new_ |
למי שזוכר: ברצינות. | |||
|
|||
ננסה - מה יש להפסיד. 1) איש איננו מדבר על עושק וניצול של שכבות חלשות. מי שמנצל ועושק את השכבות החלשות הוא זה שמפקח על המחירים וגורם לעליית מחיר הלחם והחלב; הוא זה שמטיל מכסי מגן ומייקר את כלל המוצרים במשק, הוא זה שמשלם דמי-בטלה וקיצבאות וסובסידיות, הנחות ותמיכות לאנשים שעקב כך לא רוצים לעבוד - ועוד. עצם העובדה שאתה סבור שיש באמתחתך מונופול על דאגה לחלשים - איננה מעלה ואיננה מורידה. הנה: גם בתחום זה אני מתנדב לשבור את המונופולים... 2) במסגרת ה''לסה פייר'' אסור יהיה לגרש אנשים מביתם. קפיטליזם איננו אנרכיזם. חינוך: במדינה עשירה ומשגשגת כלכלית - מלבלבת גם העזרה ההדדית. כך היה בסוף המאה ה- 19 בארצות-הברית, כאשר מעורבות המדינה בכלכלה היתה מזערית. גם מוסדות שסיפקו חינוך חינם או בהנחה היו בשפע. כמו כן, לפי תכנית השוברים - שעליה אפרט אם תרצה - יוכל כל עני ועני לממן את לימודיו. מה שירע את מצב האומה הוא הבאתם של כל אזרחי ישראל אל ''שיוויון'' מהולל, על-ידי דירדור כולם לביצה ''שיוויונית'' של בינוניות. 3) במקום לדבר על ''גזל'' בלי סוף - אולי תדבר על ברכה? מצבם של ערביי ארץ-ישראל השתפר בכל תחום אפשרי - אפילו בתחום החופש הפוליטי - מאז שנחת עליהם הכיבוש הישראלי המזוויע. מצבם הנורא כיום הוא תוצאה ישירה של הברית הבלתי-קדושה בין מחתרת אוסלו לכנופיית אש''ף. כך או אחרת - לא אהבה אני מחפש מהערבים - אלא השלמה עם קיומנו. אם ניסוג מיהודה ושומרון ועזה - נסתגר בתוך חוף-ים גדול - ונילכד לנצח בתוך תדמית הצלבנים שנידונים לחיסול. אם נסתגר ברצועת החוף - נהווה תמיד יעד להתקפות ולמזימות השמדה. אך אם נעמיק את התנחלותנו בארצנו - בכל ארצנו - יבינו לבסוף הערבים כי באנו הנה על-מנת להישאר, וכי יש אמת בלאומיות היהודית, וכי אין מדובר - או לפחות אין מדובר רק - ב''מזימה קולוניאליסטית''. שוב: אין זו שאיפה אוטופית - אלא מצב עניינים שיתפתח לאיטו ולאורך דורות - אם רק נשכיל להעמיק את שורשינו כאן. 4) על אילו ''זכויות לאומיות'' שלהם אתה מדבר? 5) ז'בוטינסקי לא היה ''יורד'' - הכניסה לארץ נאסרה עליו החל משנת 1929. ובכל מקרה - היה מדובר בעידן אחר לחלוטין: חלק עצום מהפוליטיקה הציונית התרכז בגולה - ובמיוחד במזרח אירופה. | |||
_new_ |
אתה צודק, אסור להתיר אנרכיה וסבל של חלשים | |||
|
|||
ואסור לגזול ולנשל גם בכלכלה חופשית. כך גם ביחסים בין עמים, וביחסים בין שכנים, אסור לגזול, אסור לנשל, אסור להתאכזר. אבל בעניין זה עיניך עצומות ואתה הולך יד ביד על האליצורים והמרזלים. | |||
_new_ |
אין קשר בין גזל לבין כלכלה חופשית | |||
|
|||
מעולם לא טען אף קפיטליסט שהוא אנרכיסט ומתנגד לחוק וסדר. הכל השמצות קומוניסטיות ו/או שמאלניות רדיקליות. בכלכלה חופשית - כל האפשרויות לעבוד ולהרוויח תעמודנה בפני החלשים - שכך יוכלו לחלץ עצמם ממצבם ולחדול להיות חלשים; ואלה שיסתכנו וירוויחו - ירוויחו; ואלה שיסתכנו ויפסידו - יפסידו; וחוזר חלילה. בלתי אפשרי ובלתי מעשי לכונן שיוויון מלא של רכוש ומשכורת בין כל אדם ואדם על-פני כדור הארץ באותו זמן נתון - וכל מי ששואף לכך פועל ביודעין או שלא ביודעין באופן הרסני. | |||
_new_ |
במציאות אין תחרות חופשית אלא אם | |||
|
|||
מדברים על חלקים קטנים ולא משמעותיים של המשק. זה נכון לגבי המדינות במערב ובודאי במדינת אחרות. היו ויהיו כל הזמן ניסיונות בכיוון של שיחרור המשק ממעורבות הממשל (למשל תאצ'ר, רייגאן ועוד). אבל תחרות חפשית כמו שמקובל להגדיר בשעורי הכלכלה לא הושגה. | |||
_new_ |
היא כן הושגה. | |||
|
|||
בהונג-קונג, וביפן של סוף המאה ה- 19, למשל. | |||
_new_ |
אם כך גם המרקסיזם ניצח | |||
|
|||
כי משטרים קומוניסטיים הוקמו והחזיקו מעמד כמה עשרות שנים. העובדות הן שברוב המקומות המשטר הקפיטליסטי התפשר עם המציאות ברמה כזו או אחרת. ישנם עד היום קיבוצים שגם מנהלים משק סוציאילסטי משותף וגם לא זקוקים לתמיכת הציבור הרחב. הם גם יחזיקו הרבה שנים אם הציבור לא יתנכל להם. מה זה אם לא נצחון של המרקסיזם. כך גם ישנם בעולם הגדול כמה מקרים יחודיים שהקפיטליזם קרוב לזה הטהור. | |||
_new_ |
המרכסיזם השמיד וטבח בעשרות מיליונים | |||
|
|||
אבל עדיין לא ניצח. כמעט בכל מקום, נקודה או זמן שבהם ננקטות שיטות סוציאליסטיות/מרכסיסטיות/''חברתיות'' - חוזר הכשל שוב ושוב. ובכל מקום כמעט שבו ניתנת האפשרות ליד הנעלמה לפעול - היא פועלת הרבה יותר טוב. מציאות זו מצריכה מעקב דקדקני יותר אחר התפתחויות ומצבים בתוך מדינות, זה הכל. | |||
_new_ |
למשל המרכסיזם סחר בעבדים שחורים | |||
|
|||
וגרם למותם של מאות מיליוני אנשים בהרפתקאות קולוניאליסטיות באסיה, אפריקה ודרום אמריקה. והיד הנעלמה הצליחה נהדר בכלכלה של אקואדור, קולומביה, טרינידאד וטובגו. | |||
_new_ |
אתה שוב מתבלבל, כרגיל. | |||
|
|||
סחר בעבדים איננו ''קפיטליזם'' - כי אם פשע. עוד לא התעייפתי מלהסביר לך: קפיטליזם אינו אנרכיזם. | |||
_new_ |
המישטר המרכסיסטי ברוסיה היה מישטר עבדות לכל דבר | |||
|
|||
תושבי רוסיה לא היו חופשיים לבחור מקום מגורים, תושבי רוסיה לא היו חופשיים לבחור עיסוק או מקום עבודה. להיות ''מחוסר עבודה'' ברוסיה היה פשע עבורו אנשים הוגלו לסיביר. זה מיתייחס ל''אזרחים החופשיים'', ולא כולל את המיליונים שנידונו לגלות ועבודת פרך על לא עוול בכפם. העבדים שם לא היו שחורים ולכן זה נראה לך צודק ומתקבל על הדעת, אבל זאת היתה עבדות עם כל מה שמשתמע מזה. | |||
_new_ |
המשטר הסטליניסטי היה משטר של רודנות וטרור | |||
|
|||
אין על כך מחלוקת, למרות שאינך מדייק בפרטים. אולם, מי שמתעלם מהעובדה הניצחת כי משטר זה נוצר עקב תמיכתם ומסירותם של מיליונים רבים בברית המועצות אף הוא חוטא לאמת. המשטר שגרם לסבל של מיליוני אנשים לא נשען רק על הכידונים אלא גם על אמונתם התמימה, מסירותם וחריצותם של עשרות מיליוני אנשים שתמכו בו בכל ליבם, האמינו בו והיו נכונים להקריב את רווחתם וחירותם על מנת להשיג את מטרותיו. גם זו עובדה, אם נרצה ואם לאו. | |||
_new_ |
אין שום מישטר טוטאליטרי שאינו נהנה מתמיכה | |||
|
|||
של חלק לא מבוטל מהאוכלוסיה. זה היה נכון ברוסיה, זה היה נכון בגרמניה, וזה נכון בסין ובקובה (בכוונה אינני מונה את המישטרים ה''מיתקדמים'' בעולם המוסלמי). התמיכה הזאת איננה מקנה למישטר לגיטימציה ואינה הופכת אותו ל''אידיאל'' שראוי לחתור לקראתו. הדבקת תוויות ושימוש בכינויי גנאי לא יפתרו שום דבר. המישטר ברוסיה לא היה ''סטאליניסטי'' והמישטר בגרמניה לא היה ''היטלריסטי''. שני המישטרים האלה היו גידולי פרא של הסוציאליזם, וגם המישטרים בקובה ובסין הם כאלה. לא נעים להודות, בייחוד כשכל החיים שטפו לנו את המוח עם הרעיון שהסוציאליזם הוא היתפתחות חיובית. המקומות היחידים בהם ניתן לאמר שהסוציאליזם לא ניכשל בגדול (על ''הצלחה'' אין כלל מה לדבר), אלה המקומות בהם הוא אימץ את הקפיטאליזם ונשאר סוציאליזם רק בשם. | |||
_new_ |
אמרת גידולי פרא של הסוציאליזם | |||
|
|||
ומה עם אותם ישויות שיישמו סוציאליזם ברוח המקור: לכל אחד לפי צרכיו ומכל אחד לפי יכולתו. גם אמצעי היצור משותפים, וההכנסות שוויוניות. תאמץ את זכרונך ותמצא שיש סוציאליזם בעולם שלא הפך לגידול פרא ולא רוצח את אזרחיו. | |||
_new_ |
דויד, אתה לא חושב שאתה מגזים קצת? | |||
|
|||
תקן אותי אם אני טועה, אבל למיטב ידיעתי המקום היחידי בו הסוציאליזם הוגשם בהתאם לרוחו המקורית היה בחברה הקיבוצית בישראל. גם שם זה עבד רק בשל העובדה שהם היוו תת מערכת בתוך מיסגרת כלכלית יותר רחבה בה הם נהנו מתנאים של חממה. כשהם ניסו להתקיים בכוחות עצמם העסק פשט את הרגל. | |||
_new_ |
ישראל אני חושב שאתה טועה בגדול | |||
|
|||
נכון שכמו כל דבר בעם שלנו אף אחד לא עושה הכל בזכות עצמו. 1. מרבית מפעלי התעשיה הגדולים לא קמו רק על הון עצמי. 2. רבים מבעלי הדירות בארץ קיבלו משכנתאות מסובסדות. 3. לא מזמן איפשרו העברת בעלות על קרקעות מדינה לבעלי נכסי בנין בערים בתשלום סמלי. 4. התנועה ההתיישבותית סובסדה גם היא. 5. תהליך ההתנחלות ביש''ע גם הוא לא מעשה חלוצי עצמאי של המתיישבים. למרות שזו רשימה חלקית בלבד אתה מוכרח להגיד שלפחות חלק מאותם ציבורים הוא בעל זכויות כמו חלוציות שהיא הסיבה העיקרית שעם ישראל בחר לסבסדם. שתי הערות בהקשר לסיבסוד: 1. ישנם לא מעט קיבוצים שמתקיימים ויתקיימו כפי שהגדרתי גם ללא הסיבסוד, כמו שיש התנחלויות כאלו. 2. גם האמריקאים סיבסדו יסבסדו פרוייקטים שיש להם בעיניהם ערך לאומי. בהזדמנות, אהיה מוכן לקחת אותך לסיבוב ברחבי הארץ ולראות את החוסן הכלכלי של חלק מאותם ישובים. | |||
_new_ |
ההסמכה של הנאציזם לבולשביזם | |||
|
|||
היא במקרה הטוב בורות. אין כל קשר בין המקורות הרעיוניים ובין שתי שיטות המשטר הללו. | |||
_new_ |
אריה, להגיד שתחרות חפשית הושגה זה כמו להגיד | |||
|
|||
המרקסיזם ניצח. אבל עיקר כוונתי בהזכירי את המרקסיזם היתה להראות לך את המצב המוזר שאתה יוצר. מה שלא מקובל עלי אני מבטל ומה שמקובל עלי אני משקיע זמן וניתוח פילוסופי כדי לשכנע. להגיד שתחרות חפשית הושגה זה בדיוק כמו להגיד המרקסיזם הושג/ניצח. אז מה? רק לא מזמן מישהו סיפר לי שקרא בשמנו את את מרקס ושהתאוריות שלו התאימו למציאות אז (כ- 50 שנה לאחר הספר שך אדם סמית). מרקס כמו אדם סמית לא אשמים בעוולות של הדורות הבאים. מכל מה שידוע לי על תורתו של מרקס אין שם הטפה לרצח המוני ולכן אינך יכול להגיד המרקסיזם רצח מיליונים. זה שמשפחת רוקפלר דאגה ''להרוג'' יריבים בתחרות החפשית, לא אומר שתחרות חפשית מובילה בהכרח לרצח. מצד שני האפשרות הזאת מובילה להגבלת התחרות באמצעות החוק. דבר אחרון: כבר אמרתי שיש, אפילו בארץ שלנו, ציבורים שלדעתי מנהלים אורח חיים מרקסיסטי הלכה למעשה. הם גם עושים זאת ברצונם החפשי. ולכן המרקסיזם הושג. אמרת שצריך לבדוק דברים לעומק. זה נכון גם לגבי אמירותיך על מרקסיזם. | |||
_new_ |
המרכסיזם אשם ולא מרכס; הנצרות אשמה ולא ישו | |||
|
|||
לא אמרתי שמרכס, שהיה באופן אישי אנטישמי, ודגל במלחמת מעמדות, במהפיכה של הפרולטריון ובדיקטטורה של הפרולטריון, לא אמרתי שהוא טבח. הדבר תקף אף ביתר שאת לגבי ישו: לא הוא הטיף לשנאת יהודים ולא הוא האשים אותם ברצח האל ובחילול לחם הקודש ובנטישת אלוהים. הנצרות עשתה זאת, לא הנצרתי. | |||
_new_ |
הקפיטליזם אשם לא רוקפלר...... | |||
|
|||
זוהי שגיאה להגיד שהמרקסיזם אשם. תורה או תיאוריה לא אשמה בכלום. זה תמיד האנשים. בתקופתו של מרקס, בגלל הקפיטליסטים והניצול המוני גרמו לו לחשוב שהפתרון יושג במלחמת מעמדות. הקפיטליזם של אותו הזמן, לא בדיוק הציג השגים להם טען אדם סמית. הדאגה של הקפיטליסטים לאינטרסים של עצמם לא בדיוק נמצאו דואגים לאינטרסים של הכלל כפי שתיאר אדם סמית (היד הנעלמה). לכן מרקס טען שיהיה צורך במלחמת מעמדות. עם הזמן נושאי הדגל (באנשים) השתנו. בעולם הקפיטליסטי התחילו להבין את הבעיתיות שקיימת עם העקרון של היד הנעלמה ודאגו להטיל מגבלות על חופש היזמים (חוקים נגד מונופולים ועוד). גם הגישה של השלטונות לגבי זכויות הפרט (העני, העבד ועוד) השתנתה. לעומת זאת, נושאי דגל המרקסיזם יצרו משטר שעם הזמן התפתח למנגנון של רצח עמ(ים) וקיפוח. יחד עם זאתנושאי הדגל הזה במקומות אחרים יצרו דברים יפים שיתוף ואחווה, לא באמצעים כוחניים, ששרדו זעזועים בסביבתם האנושית. לא הקפיטליזם אשם במעשים של משפחת רוקפלר (שימוש בכוח וכוח הנשק לצבירת נכסים כלכליים) ויזמים אחרים. כך גם לא המרקסיזם אשם במעשיהם היותר נוראיים של סטלין וחבר מרעיו. בשום מקום בתורתו של מרקס לא דובר על רצח שיטתי כפי שאכן קרה בברית המועצות. | |||
_new_ |
אריה ,בתגובה לדבריך המענינים:אולי תפתח בפורום | |||
|
|||
פינה עם ציטוטים היסטוריים-שהוכיחו את עצמם כנבואות אמת. הם שווים הרבה. | |||
_new_ |
נתחיל למשל בכרוז מצפן שכבר הבאתי | |||
|
|||
לכאן בעבר קישורים: כרוז על סכנות הכיבוש 1967: תגובה 13173 | |||
_new_ |
אדרבה,אולי אתה יותר פנוי מאריה.רק תביא גם את שלו. | |||
|
|||
_new_ |
רעיון טוב, יעקב. | |||
|
|||
אבל לא בשלב הזה של חיי, ככל הנראה. | |||
_new_ |
הציונות החילונית מיצתה את עצמה | |||
|
|||
וכעת הוואקום שנוצר מאובדן הדרך מתמלא בהזדהות עם מטרותיו של האויב שדוקא תואמים למטרותיו של התנועה הציונית. הקוסמופוליטיות הטבועה בנפשם של המהפכנים הציוניים החילוניים אינה מאפשרת בראשם להגביל את המטרות הנעלות על פי קוד אתני/דתי. כך יוצא שהצעיר היהודי שגדל בעיר או בכפר על פי עקרונות ואידיאלים חילוניים של שוויון וצדק, מאמץ אל לבו את הפלשטינים שעונים לקריטריונים אלה הרבה יותר בשלב זה של המאבק. כעת אותם צעירים דואגים יותר לחייהם של הערבים העלולים להפגע בפעולות של צבא ''הקלגסים'' הישראלי והאמהות הישראליות אינן סבורות שיש הצדקה מספקת במלחמה הזו שתגרום להן חס וחלילה לאבד יקיריהן (חבל שהן לא מגלות התנגדות אידיאולוגית דומה כשהם לוקחים את האוטו), והסופרים ה''עבריים'' דואגים לא לעניי עירם כי עם לכפריים הערבים שאינם זוכים לתמיכה מאחיהם במדינות הנפט אלא עם הם בוחרים לפוצץ עצמם על נשים וטף (רצוי יהודים) וכך בעצם הנצחון נראה מובטח לישמעאלים... השלכת הפילוסופיה הכלכלית למציאות המדינית כאן טובה אבל ככל הנראה בלי קצת ''אופיום'' לא ניתן יהיה לצעוד במסלול אחר שאת תוצאותם ניתן לראות בכל מיני משקפיים. | |||
_new_ |
אני ''ציוני חילוני''. | |||
|
|||
איפה אתה רואה אצלי הזדהות עם האויב ושאר מריעים בישין? | |||
_new_ |
נתוח מבריק למציאות עגומה | |||
|
|||
אריה, הרשה נא לי להחמיא לך על הנתטח המבריק למציאות העגומה שבה אנו חיים, שרבים וטובים מאתנו מסרבים לראותה. איתרע מזלנו וקרה לנו עם השלום, מה שקורה לאדם עם הכבוד. במסכת עירובין נאמר '' כל מי שרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו''. אני יכול לומר מנסיון, בנושאים שבהם גילינו נחישות, והיתה לנו הסכמה רחבה - הערבים נסוגו. אבל מה לעשות, שהצמרת הפוליטית אינה מקשיבה לאנשי השטח. ב- 1976 כאשר פרס, כשר בטחון, בקש לערוך בחירות לעיריות באזור יהודה ושומרון, כל אנשי השטח עד לרמה של קצינים ברמה בינונית, אמרו כי הבחירות יביאו את השתלטותו של אש''ף על העיריות. פרס שרצה להראות לעולם, כי אנו עם נאור ומנסים להביא קידמה לשכנינו - לא שעה לעצתם. התוצאה היתה שאש''ף השתלט על העיריות. אפילו ראש עירית חברון, השיח' מחמד עלי אל-ג'עברי אמר לפרס, כי הוא שוגה. מה שמתאים לכם, אמר ג'עברי, לא בהכרח מתאים לנו. השנויים צריכים לבוא אצלנו מבפנים. אכן שכנינו לא השתנו וכך גם שאיפותיהם ביחס אלינו. המדיניות הלא מוצהרת של מצרים היא ריסוק שכנותיה ממזרח, כך שאלה תהיינה מדינות קטנטנות וחלשות. להזכיר את דבריו של סאדאת, שלא נאמרו על ידו בפרהסיה: ''אני רוצה להביא את ישראל לגודלה הטבעי''. מצרים יזמה את מלחמת 1948, כי לא רצתה שכן ערבי חזק בגבולה המזרחי, הלא הוא המלך עבדאללה הראשון. מדוע, איפוא, תסכים מצרים שיהיה לה שכן חזק לא ערבי ? המדיניות הנוכחית של מצרים היא המשך של מדיניותה מ- 1948 - רק באמצעים אחרים ( כי במלחמה היא נוכחה לדעת שאין לה שום סיכוי), שגם ישראל וגם העולם יראה זאת בעין יפה. הרבה יותר נאה להצהיר על המגמה הזו כרצון של שלום, מאשר לומר אנו נכה אתכם ונשליך אתכם לים. אבל בעייתנו המרכזית היא, שאנו עם פזיז, ממעמד הר סיני, דרך מעשה העגל ועד לשלום עכשו - ''ישראל עמא פזיזא'' (מסכת שבת). אנחנו פועלים יותר מתוך רגשנות מאשר בהגיון ובשכלתנות. כאשר בגין התעקש בקמפ דייויד על סוגיית הורדת הישובים, אמר לו עיזר וייצמן, בערך כהאי לישנא, יש לך הזדמנות להיות ראש הממשלה הראשון שיחתום על הסכם שלום. אם לא תחתום - תישכח. אם תחתום ההיסטוריה תזכור שבן-גיוריון ייסד את המדינה, ואתה היית עושה השלום הראשון. ומרגע שהנושא הפך להיות נושא אישי - עם ישראל הפסיד. כי לא היתה שום הצדקה שנחזיר את כל סיני למצרים. אבל לא זה הנושא שלנו. | |||
_new_ |
עם פזיז אכן. | |||
|
|||
אנא פרט את המקרים שבהם הערבים נסוגו. | |||
_new_ |
לפרלמן: מאמר יוצא מהכלל מעניין ומחכים. | |||
|
|||
_new_ |
פרלמן מכובדי, כרגיל, מאמר טוב, צודק עקרונית אך | |||
|
|||
תאורטי מדי ויש סתירות פנימיות. בדומה לכלכלה החופשית,'' לה סה פר'' שהינו אידאל תאורטי שרצוי ללכת לאורו (אין מדינה אחת בעולם המישמת זאת ולמעט פרופסור מילטון פרידמן, אין כלכלנים המקבלים גישה זו הנתפסת קיצונית. יש תמימות דעים שחובה מעורבות ממשלתית בין בתחיקה, בין בהתמודות עם כשלים חברתיים ובין בהתמודדות עם כשלי שוק. חובה לדעת להתגבר על הכשלים הרבים שיש בו, חלקם מניתי בתגובתי לך ולגדעון ספירו (בנוגע למגבלות של הסוציאליזם) - למשל הגישה שכל אחד שואף למקסם את האינטרסים שלו ,זה תמיד על חשבון הזולת. מגבלה זו פוגעת גם בכלכלה החופשית כי היא מביאה לפשע חברתי וכלכלי). כן גם במאמר הנוכחי שלך יש מעט ערוב מושגים. אין ויכוח שהאיסלם בכללו אינו יכול ואסור לו להשלים עם מדינה יהודית ותחיית העם היהודי בארץ ישראל. הצלחתה של המדינה היהודית מערערת את האיסלם וכמובן את הנצרות. כן אני מסכים עימך שמטרת הציונות אינה השגת שלום עם העולם הערבי / מוסלמי אלא הקמת בית לעם היהודי בארץ ישראל , ארץ האבות ותחייתה של האומה היהודית. אבל אחד גדול: ציינת והדגשת שחובה עלינו להיות חזקים. חזקים פרושו- חזקים כלכלית, חזקים צבאית, מוסרית, ושרוב האומה היהודית תחיה כאן. הבעיה הראשונית שלנו שמאות אלפי יהודים נטשו את המולדת לאחר שחיו וגרו כאן. שהו הכשל הגדול. סיבות שונות לכשל זה, אך אחת מהן הינה הכשל הכלכלי והחברתי. מדינת ישראל אינה יכולה להניף בו זמנית הרבה דגלים. אין לנו הכח , במובן הרחב. לכן יש לקבוע עדיפויות. המלחמה של כיבוש כנען על ידי יהושע בין נון לא צלחה. רק החשמונאים , אלכסנדר ינאי, סיים את המלאכה ורק לתקופה קצרה. גם בימי דוד ושלמה - הפלשתים שרדו (עד לכיבוש הארץ על ידי הבבלים אשר הגלו אותם). והנה אתה מנסה לקרב את הקץ ולהחיש את פעמי הגאולה באמצעות כוחות שאין לנו. אני מניח שאתה מכיר את המושג הפיזקלי ''שקול הכוחות''. כן עלינו לקבוע - באיזה כיון ובאיזה עוצמה עלינו להפעיל את שקול הכוחות הלאומי שלנו. כלכלית - אתה ידע את מצבה החמור של מדינת ישראל שהינה במצב גרוע יותר ממדניות דרום אמריקה להבדיל - שיש לנו הסיוע והגיבוי האמריקאי. חברתית - רב כאן הפיצול. מניתי הרבה כשלים ונושאים שעלנו לחזק ולבצר. שלום זמני, הסכמי הפסקת אש עם מצרים, ירדן, לבנון, סוריה נותנים לנו יכולת להפוגה, להסטת משאבים מהביטחון והצבא לנושאים אחרים, למשל - מניעת ירידה. נשאלת השאלה מר פרלמן - מה סדר העדיפויות שלך? | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |