|
שובו של הפחד | |||||
חֲמוֹר כָּחֹל לָבָן / אריה פרלמן (יום רביעי, 11/06/2003 שעה 23:02) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
אריה, צדקתך ברורה רק למעטים | |||
|
|||
התוכנית יפה מאוד, אפילו אני פחדתי.. אבל תראה אותנו-אתה מדבר על להרתיע אותם ומגיע אריאל שרון ומקרב אותם אלינו.. נוצר מצב שחבורה של פרחחים מפחידה אותנו עד מוות! אותנו, את מדינת ישראל, את היהודים שעברו הרבה תלאות, למודי סבל אך יודעי הישרדות. אנחנו, מפחדי מהם..? ישראל זקוקה כרגע לתפנית של 180 מעלות. להפסיק לישוג ולהתחיל לתקוף. דימוי ה''משוגע'' הוא הדימוי הטוב ביותר! להתחיל לתקוף-בכל מובן! בעיה אחת בדבריך שהפריע לי הוא הרצון בפחד האוכלוסייה המקומית. אני לא רואה בכלל מקום לזרוע פחד באנשים אשר אין להם, כביכול, דבר בטרור הזה. למרות שהימין מנסה להתעלם מכך, ישנם אנשים שכל רצונם הוא שקט.. הם לא רוצים פצצות, לא סגרים, לא הרוגים. הם רוצים לחיות בשקט. בהם אני לא רוצה לזרוע פחד. בהם אני לא רוצה לפגוע בחיסול הבא! אגיד להם, אמנם, שבעמאן ימצאו את השקט אותו הם מחפשים. אך אומר זאת במילים, בכרוזים. לא ביריות ולא ביצירת פחד בקירבם. בתודה, נמרוד פינסקי. | |||
_new_ |
הלוגוס האבלוציוני כדחף חיים פירמאטי ריאשוני | |||
|
|||
היה מאז ומעולם דחף של מעטים. הרבים בוחרים למות, ללא תיגר וללא מאבק בתהליכי הדיסאנטגרציה. המחוללים על ידי נשאי חשיבה כוזבת | |||
_new_ |
מה זה הדבר הזה - צראי ? נשמע כסלט-מילים | |||
|
|||
_new_ |
זוהי רב קויות א-רטורית.ללא וקליזציה סתמית | |||
|
|||
המשגרת את האמת בוקטורי כוח שלל מימדיים. וממפה בבהירות את שלל מרחב התודעה. | |||
_new_ |
התנ''ך אקטואלי | |||
|
|||
חסר מידע מה הוא מספר ICQ וכיצד משיגים אותו | |||
_new_ |
אכן סלט מילים - המנסה לחקות תוכן ממשי. אפילו לא | |||
|
|||
קריקטורה. לקיחת מילה ממשפט בעל משמעות ושילובה בשרשור חסר משמעות. פריעה היא פריעה... | |||
_new_ |
קריעה היא קריעה היא אבל | |||
|
|||
רק לחוש צער ועצב יגוני-בלוזואלי על רמת הפובלציסטיקה בימינו לאן הדרדרה איך יבשו המעינות שפיכו פעם בנהרות בבל. | |||
_new_ |
המעניין הוא כי יש כאן שירשור בעיקר של שמות עצם | |||
|
|||
1) הדבר אמנם משקף, עד כמה שהדבר תמוה, דווקא מציאות רווחת באקדמייה במקומותינו, של שימוש במילים שמשמעותן או משמעויות לא סטנדרטיות נוספות שלהן (Conotations - קונוטציות שלהן) ידועה רק לחברי קבוצה אקדמית מסויימת. שימוש שגור כזה במילים או ''ז'רגון'' שמשמעותם ידועה רק לחברי קבוצה מסויימת, פוטר אותם לכאורא מה''צורך'' לנתח תהליכים במדוייק ובחדות. הדיון כולו הופך בעצם למעין ניפנוף בשמות עצם (מונחים) הנותנים תחושה שהתופעה שיש להסבירה - כבר מובנת ומוסברת באמצעותם. הדבר יוצר עצלות מסויימת וחוסר נחיצות לכאורא לנתח תהליכים באופן מדוייק. 2) שימו גם לב להרפפת המשמעות כאשר הביטוי העמום והרופף ''שלל'' מחליף את המלה ''ריבוי''. הכותב, מחליף את הביטוי המדוייק ''רב-מימדי'' (כמו למשל במקרה של אובייקט שמובחנים בו *מספר* מימדים, כגון צבע, צורה, מרקם, משקל-מסה) בביטוי העמום והלא מדוייק ולמעשה חסר המשמעות ''שלל מימדיים''. 3) הדבר עשוי להעיד על הכותב שהוא איש אקדמיה או מתחכך באנשי אקדמיה, שטחיים אגב, ופוסל למעשה במומו שלו, שהיא עצלות הניתוח, והגלישה לשימוש במונחים (שהינם שמות עצם) ''מבהירים'' כתחליף לניתוח מדוייק כזה. הכותב גם משתמש במילים לועזיות כשיש מונח פשוט, מוכר היטב וסטנדרטי בעברית - בעל אותה משמעות *בדיוק* כמונח הלועזי. ולא במקרים בהם המונח הלועזי הינו חסר מקבילה פשוטה בעברית. | |||
_new_ |
לא נותר לי אלא לזעוק חמס | |||
|
|||
_new_ |
לזעוק ללא סיבה אגב, אך כשאין סיבה, ביטוי נעשה פראז | |||
|
|||
ה חגיגית. | |||
_new_ |
הפוסל במומו פוסל | |||
|
|||
_new_ |
ניתחתי את הפרודיה ההופכית לכתיבתי, וההופכת את | |||
|
|||
המדוייק והמוקפד לרופף ועמום וחסר משמעות. וניתוח התהליכים - הפרודיה מתעלמת ממאמץ תאורטי מיומן מאד זה שהוא עיקר מלאכתי, וזורקת ביטויים מבולבלים המתחילים משום מקום ומובילים לשום מקום. ומשרשרת משפטים חסרי משמעות בניגוד לעבודתי המוקפדת מאד שאין בה עודפיות והעלאת גירה אינטלקטואלית. | |||
_new_ |
תשפוט ההסטוריה למי הפרודיה ולמי התבונה | |||
|
|||
הנוצקת מבנין פרודות למי הבלבול ולמי העומק התאורטי שרק הדורות הבאים יכלו לרדת לפשרו מיהו פח הזבל האינטלקטואלי ומי היא הפנינה החדשה של הרצינליסטקה היהודית של המאה ה21 | |||
_new_ |
מי זה בדיוק ''ההיסטוריה''? | |||
|
|||
_new_ |
מי שינצח ידע גם מי היא | |||
|
|||
_new_ |
לפעמים גם בין לאדן או סאדם מנצחים לרגע... תלוי | |||
|
|||
באיזה סביבה. בסביבה ברברית מנצח הברבר, במקומות אחרים ''כל ממזר מלך''. יש מקומות שונים... | |||
_new_ |
מאמץ מדעי אמיתי שאינו עסוק בנרקיסיזים ידע מיד | |||
|
|||
מהו הרגע ההסטורי ומה יחלוף אל מדורת ההבלים | |||
_new_ |
אלה תמות (נושאים) שאדוני עורר. התחושה כולה המתעורר | |||
|
|||
ת אכן היא לא נעימה ודוחה. אין סימטריה בין התוקף למגיב. בין הפרובוקציה לתשובה. בין האמביציה הריקה לבין -- מכל מקום, גם בשינוי מילה או שתיים, במידה שאדוני נוטל מבנה שאחר פיתח באופן מפורט ועם אותם רכיבים בדיוק, עליו לצטטו, שכן אחרת מדובר בגניבה שדינה כדין כל גניבה אחרת. | |||
_new_ |
חזל''י עכו''ם בימי הבנים ידעו כבר שאלה המטיבים לראות | |||
|
|||
נשענים על כתפי ענקים, כאן לצערינו הם נשענים על כתפיהם של גמדים. | |||
_new_ |
ניתן לתהות אם ''גמד'' אינו כובע מוגדר פרע ואמביציה | |||
|
|||
ניתן לתהות אם ''גמד'' אינו כובע מוגדר פרע ואמביציה המודבק לזה ש''אין לצטטו'' - כלומר למושא לגניבת קניינים אינטלקטואלים. השאלה מה קדם למה - אמביציית הפריעה החמסנית ואחר הגדרתו של מישהו כגמד ''שראוי ליטול ממנו''; או שבראשית היתה ההתבוננות הטהורה וחסרת הפניות ששמה לב לתומה ש''מישהו הוא גמד'' ואז באה ההחלטה לגנוב (דהיינו מבלי לאזכר את המקור). וגם ההחלטה לשקר. רק מה - כאשר יש עבודת ענק רבת שנים וחלוצית בעיקרה מצד אדם יחיד, מה לעשות, סביר שמתגנבת ללב זה או אחר גם הכוונה הפלילית... | |||
_new_ |
לא הבנתי כל מילה, אבל היה מעניין | |||
|
|||
_new_ |
שניכם ליצנים שלא מתבטאים בעברית..בכלל. | |||
|
|||
_new_ |
כנראה שיש כאן מקרה מעניין של תאומים סיאמיים | |||
|
|||
צראי ושרון שלא מסתדרים בינהם. כ''א תוקף את השני בכליו שלו ונוצרת דינמיקה מעניינת של הסלמה ועליית מדרגות הדרגתית בשפה הגבוהה למען יראו כולם מי יותר חכם. כבר היתה כאן איזה גברת שהעלתה סברה שמדובר באותו אדון המתכתב ומתווכח עם עצמו. בהחלט ייתכן וכך הדבר בהתחשב בעברו של אחד הגולשים. בכל מקרה אנו יוצאים מורווחים ומקבלים מופע סטנד-אפ משעשע מפי שני ''אינטלקטואלים'' (לכאורה) חינם אין כסף. | |||
_new_ |
אמרו ''לא'' לשרון ובוז גדול לכל המלעיזים שכמותו | |||
|
|||
_new_ |
''לא'' באיזה עניין? נראה כהסתה מצד בעלי עניין כלשהו. | |||
|
|||
_new_ |
מיכאל, אל תבוז ואל תתנשא. רד אל העם! | |||
|
|||
מספיק עם מדורת ההבלים שכל פעם אתה מבעיר כאן מחדש. מספיק עם הכתיבה הגבוהה המשורבבת במילים מורכבות. די עם ההסתה וההסטה. די עם ההאשמות השווא כלפי קוראים אחרים על גניבה וגזילה. מספיק עם ההכללות כלפי ציבור קוראים גדול והלבנת פניו ברבים. תהיה חברי, מפרגן, אוהב ומתחשב ולא תזכה למקלחות צוננות בכל פעם מחדש. בכבוד הראוי. ד. בן-זקן | |||
_new_ |
הבנתי כל מילה. והיה מעניין | |||
|
|||
_new_ |
אין ספק שיש הרבה ערבים שלא מעוניינים בטרור | |||
|
|||
אבל באותה המידה היו הרבה מאוד איטלקים שלא היו מעוניינים בכיבוש אתיופיה. ולכן - דווקא אם ניאבק בנחישות נגד הטרור, ונבהיר אחת ולתמיד שאנחנו קשורים לאדמה הזאת לא רק בנימי נפשינו אלא גם במעשי ידינו - נוכל לעודד ולחזק את הגורמים המתונים. | |||
_new_ |
ערבים נגד טרור? | |||
|
|||
אם המדובר הוא בערבים נוצרים הרי ניתן לקבל את הרעיון בהסתיגויות מה, באשר זכרנו כמה היו הנוצרים טרוריטים (בלשון המעטה באירופה) אולם אם המדובר במוסלמים הגענו לסתירה דתי. מוסלמי מחלק את העולם לאזור הקרבות ואזור השלום. כאשר כל מקום שאינו בידי האיסלאם הינו אזור קרבות. מכאן משתמע שאיסלאם הוא טרוריסטי במהותו. מוסלמים ישבו בשקט עד שירגישו שיש להם כח. כשזה יקרה תבוא המלחמה. כך זה בוזבקיסטן קוסוסו פיליפינים סודן איראן לוב עיראק מרוקו אלג'יריה הודו וכו' מוזמנים קוראי הפורום לתת הסבר אחר. | |||
_new_ |
רגע רגע רגע | |||
|
|||
לא אמרתי שהערבים מתנגדים לטרור מסיבות אידיאולוגיות או מוסריות. אחרי ככלות הכל, אני חי במזרח התיכון. כל שאמרתי הוא שישנם ערבים רבים, עם כל רצונם לראות את היהודים עולים בסערה השמיימה - שמעדיפים לחיות את חייהם בצורה סבירה, ואינם מאוהבים בשיבושים החמורים שגורם לחייהם הטרור והמאבק בו. | |||
_new_ |
זו נחמה? | |||
|
|||
אם כך עלינו לדאוג לכך שיהיה להם נוח כדי שיוכלו להתחיל לעסוק בטירור... | |||
_new_ |
קשה שלא להתקומם מול המאמר הזה | |||
|
|||
בעיקרון איני מסכים כמעט למילה אחת במאמר אבל אני מבין את המצוקה. יחד עם זאת נאמר ככה ,מיגבלות הכוח אינם ברורות לכותב ההשערה כי ניתן להשתגע היא השערה לא מבוססת ,גם הידידה היחידה ארה''ב על הרבה פחות משיגעון כזה תפסיק את התמיכה הצבאית והכלכלית ,הכלכלה והחברה יהרסו עד תום(מה שקורה גם כיום למען האמת). לא ישאר פה כח לוחם ,ואז למילים החזקות תהיה משמעות ריקה ,חסרת תוכן מציאותי. שוב פעם הטקסט נשאר טקסט ואינו מחוייב דבר למציאות האמתית על הדילמות שלה. כטקסט אולי הוא משכנע נפש יהודית הומיה ,אבל במיפגש עם המציאות הוא מתרסק בקול רועם. בכלל נראה לי מוזר להמליץ לעם שלם להשתגע ,אולי כאן במקום הזה של השגעון הקולקטיבי נפגשים הקצוות הפונדמטליסטים מימין ומשמאל. כאן במיפגשים רדיקלים יש לשני הצדדים שגעונות גדלות . אבל מה שחסר הוא קול צלול ואמיתי שלא מסתתר מאחורי גמחות ולא שגעונות לרוב. יש שיר ילדים נדמה לי שנקרא בואו נשתגע ,וזה נכון למקומות מסוימים אבל בטח שלא כתוכנית רצינית להתמודד עם בעיות. | |||
_new_ |
התבונה הסמויה מן העין היא לעיתים שגעון פרזנטציוני | |||
|
|||
_new_ |
סחה | |||
|
|||
_new_ |
מר ספוק כמורה דרך | |||
|
|||
מי שמכיר את הסדרה הנפלאה ''מסע בין כוכבים'', בוודאי יכיר את האירועים הבאים, או לפחות יכיר את אפיוניהם: בדור הראשון של ספינת החלל אנטרפרייז, המפקד היה בן-אנוש, קפטן קירק, ואילו סגנו - הקצין הראשון - היה וולקני. מאי ''וולקני''? מדובר בגזע (דמוי-אדם, כמובן) עם אוזניים מחודדות ותסרוקת קצרה חלקה, שמזה מאות שנים דיכא את הרגש, ובני אותו הגזע פועלים על-סמך ההיגיון וההיגיון הקר בלבד. רגשות - בגזע זה - נחשבים למחלה או טירוף, אולי בדרגת חומרה דומה לזו של סכיזופניה או אלצהיימר בין בני-אנוש, ואצל הוולקנים התפרצות רגשות מתרחשת, אכן, בעיקר אצל זקנים חולניים. הוולקנים, ובמיוחד מי שמייצג אותם, מר ספוק - נוהגים ללגלג על בני-האנוש, על-כך שהם מונעים על-ידי רגשות, דחפים, מצבי-רוח ושאר הבלים ''בלתי-הגיוניים''. ומאחר שהוולקנים אינם כאלה, הם פועלים רק על-פי ההיגיון, ועל כן גם אינם מסוגלים לשקר; לשנוא; לשמוח; לאהוב; לבכות או לצחוק. אם כן, הקצין הראשון, מר ספוק, יצא עם צוות אנושי קטן בחללית-סיור קטנה לאיזו משימה על איזה כוכב. חלק מאנשי הצוות נהרגו בקרב, ושאר הצוות תבע ממר ספוק לערוך הלוויה כדת וכדין. מר ספוק - שלא חש שום צער על מות אנשי הצוות - שהרי רגשות, כזכור - אין לו - פקד על אנשי הצוות לסור מיד אל חללית הסיור ולהימלט. הוא פעל על-פי היגיון קר: הרי ההלוויה המיותרת מהווה עיכוב מסוכן ועלולה להיות קטלנית לצוות כולו. אלא שאנשי הצוות, שהיו מצד אחד הלומי-צער על מות חבריהם, ומצד שני הלומי-זעם ועלבון על הקור שהפגין כלפי המתים מר ספוק - איימו במרד אם לא תינתן להם אפשרות לערוך הלוויה - ולו גם קצרה. מר ספוק החליט לאפשר את קיום ההלוויה, ושוב: רק על סמך היגיון קר: אם יהיה מרד, כאשר האויב בשטח - ללא ספק יעמוד הצוות בפני סכנה גדולה יותר מאשר סכנת ההלוויה. * לאחר שנחלצו מהאי, נקלעו לצרה חמורה הרבה יותר: החללית נעה ללא אפשרות להיחלץ - ישירות אל תוך אטמוספירה של כוכב כלשהו - ועמדה להישרף על יושביה תוך מס' דקות. ובכן, אנשי הצוות ניסו כל דבר אפשרי על-מנת להציל את עורם: לקרוא לעזרה; לתקן את המכשירים; אך כלום לא עזר. לפתע - לחץ מר ספוק (מפקד חללית הסיור, כזכור) - על כפתור ההשמדה העצמית - שממנו אין חזרה. אנשי הצוות זעקו מרה על ספוק: ''מה עשית, מטורף, משוגע?! מה עוללת?! כולנו נמות עכשיו!!!'' אך מר ספוק לא זע ולא נע, לא הגיב ולא ענה. * ברגע האחרון (כמובן), הצליחה ספינת-האם להציל את אנשי הצוות, וכולם שבו בשלום אל חדריהם, התרחצו, נחו, שתו ואכלו. והנה, על כוס קפה מהביל, פנה קפטן קירק אל מר ספוק בנימה מנצחת: ''אתה, מר ספוק, לחצת על כפתור ההשמדה העצמית! זוהי פעולת-טירוף! זוהי פעולה בלתי-הגיונית! אתה פעלת על פי הרגש!!!'' מר ספוק, בנחת וביישוב-הדעת, ענה את תשובת המחץ של כל הזמנים: ''ההיגיון'', כך אמר, ''הורה לי לפעול על פי הרגש...'' * אכן כן. כך גם מדינת ישראל צריכה לפעול: להיות מטורפת באופן מאורגן; משוגעת באורח רציונלי; ספונטנית על-פי הוראה. | |||
_new_ |
אריה, זה חילול הקודש לערב את ספוק בפוליטיקה | |||
|
|||
_new_ |
אניקה, אם את מתלוצצת -אני משועשע... | |||
|
|||
_new_ |
אריה, בערבית אומרים: דירבאלכום, אנא מג'נון. | |||
|
|||
דומני כי אפרים קישון כתב על כך פעם, בעקבות מלחמת ששת הימים. אכן, הבעיה שלנו היא עודף שפיות. דנים כל כך הרבה בכל אפשרות עד שלא מגיעים להחלטה אף פעם. וכמו שכתבתי במקום אחר, הבעיה היא שאין בכלל יעד למדינה הזאת בכלל ולמנהיגיה בפרט, חוץ מהיעד האישי כמובן. בברכה, נסים. | |||
_new_ |
לפרלמן.: קראתי בעניין. דרך קשה לישום. | |||
|
|||
_new_ |
פרלמן - מהפה שלך לאלוהים, אך דיבורים מעין אלה | |||
|
|||
אנו שומע וקורא עוד מתקופת העליה הראשונה. ובכל זאת - נסה להסביר לנו - מדוע כל החכמים והנבונים לאורך ההסטוריה היהודית של 100 השנים האחרונות - לא הצליחו להביאנו למנוחה והנחלה (למרות שאין לזלזל בהשגים שלנו)? ספר לנו מתוך ידיעה או מתוך הקש לוגי ---- מה מנע מהם לנקוט בהמלצות שלך, שהם 'נכונות ונבונות '' אך אין בהם חדש. אשמח להשכיל ואולי מכאן תבוא הישועה. | |||
_new_ |
כללית, אני מסכים לרוב הדברים שכתבת. רק הערה קטנה: | |||
|
|||
1. האם היית מעלה על דעתך בשנת 1987 שתוך זמן קצר תקרוס המעצמה הסובייטית האדירה וארה''ב תישאר המעצמה היחידה בעולם? 2. האם היית מעלה על דעתך באפריל 1977, שתוך זמן קצר שליט מצרים יבקר בישראל ותוך זמן קצר לאחר מכן ייחתם הסכם שלום בין ישראל לבינו? בקיצור: למרות שהניתוח שלך סביר מאד רציונלית, מסתבר שההיסטוריה לא תמיד רציונלית והיא מזמנת לנו הפתעות. לפעמים אפילו הפתעות טובות. כך שבהחלט יתכן שבכל זאת, לא לעולם נחיה על חרבנו, וכו'... | |||
_new_ |
זאב נכבדי | |||
|
|||
1) לא תיארתי לעצמי שהאימפריה הסובייטית תתמוטט. האמת היא, ששיערתי שאלבניה תישאר קומוניסטית זמן רב, בעוד מזרח-אירופה כולה עוברת סערה דמוקרטית. אבל מה הקשר לענייננו? 2) ביקורו ה''מפתיע'' של סדאת בישראל, בא לאחר שבאופן ''מאוד לא מפתיע'' הוא קיבל פעמיים הבטחה לנסיגה מוחלטת מכל חצי-האי סיני: פעם אחת מבגין דרך צ'אושסקו, ופעם שניה ממשה דיין דרך חסן תוהמי. כל הקרקס הזה, של כניעה מבישה לתוקפן שהובס, ושברוב חוצפתו הפך לתובע שקיבל את כל דרישותיו; מסירת נכסים אסטרטגיים חיוניים לאויב; החרבת התיישבות יהודית ופתיחת דלת אל גהינום ה''יישות הפלשתינאית'', לא עושה עליי יותר מדי רושם, צר לי. | |||
_new_ |
נדמה לי שלא הבנת את כוונתי: | |||
|
|||
בדוגמא של סדאת ובגין (כמו גם בדוגמא של נפילת בריה''מ), לא התכוונתי להצדיק (או לשלול) את המהלכים המדיניים דהיום. כוונתי היתה רק לומר שניבוי העתיד, גם אם הוא מסתמך על ניתוח רציונלי מעמיק (כפי שאכן הוא הניתוח שלך), נדון בדרך כלל לכישלון. ארתור קלארק כתב, למשל, במוטו לספרו ''אודיסיאה בחלל 2001: ''זכור נא הקורא, כל הכתוב בספר הוא דמיון בלבד. המציאות תמיד מוזרה הרבה יותר''. | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |