  
  
  
|
  הפיגוע בצומת מגידו: לקח מערכתי | |||||
| אורי מילשטיין (יום רביעי, 05/06/2002 שעה 9:20) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  אכן, עומק אינטלקטואלי, אך גם הכשרה ברמה הטקטית |
|||
|
|||
אכן, המצביאים עליהם היצבעת היו אינטלקטואלים מהשורה הרשונה: אלכסנדר מוקדון היה תלמידו של הפילוסוף הגדול אריסטו. פרידריך השני היה פילוסוף, איש ספר ומוזיקאי - כך למשל הזמין את גדול הפילוסופים של תקופתו, וולטיר, לשהות במחיצתו. מפקד הכוחות הוייטנאמיים, גנראל גיאפ, היה פילוסוף רב ענפין, האמון על חכמת המזרח הרחוק, ומשנותיהם של הוגים אסטרטגיים עתיקים, כפילוסוף הסיני סון טסו (''חכמת המלחמה''). יתכן, שזו אחת הסיבות מדוע סאדם חוסיין לא הצליח, חרף התרברבותו, לחזור על ההצלחה הוויטנאמית... | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אשר לבליזריוס, המצביא הביזנטיני - מדובר בתופעה |
|||
|
|||
אניגמטית לחלוטין. שכן הצליח להביס, אמנם בתמרונים מבריקים, צבאות העולים עליו במספרם בעשרת מונים. נראה שקיים כאן גם גורם של רקבון חברתי המזרז התפוררות צבאית מהירה של אויביו, בדומה לצבאות הפרסיים הענקיים במלחמת הפלופונס (שוב, הפרשי הגודל בין הצבאות בהם נוקט ההיסטוריון הרודוטוס, מדהימים, וזוכרני שכאשר הדברים הוצגו כפשוטם בבית הספר היסודי בשיעורי היסטוריה, הבעתי את אי אמוני). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא היו צבאות פרסיים במלחמת פלופונס |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| טעות בשם. הכוונה למלחמות הפרסים ביוונים. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| בליסאריוס 506 565 לסה''נ |
|||
|
|||
532 דיכא מרידה נגד יוסטניאנוס וניצח את הוואנדלים בקרבות אפריקה,שם גם כבש את קרתגא ואיחר כך...536 את רומי הגן בשנת 559 על קונסטנטינופול בפני הבולגרים. עיקר הצלחתו באה מנוכחות פעילה בשדה הקרב,קריאה נכונה של ההתרחשויות וניצול טוב של עתודות ופרשים. נחשב בצדק,לאחד מגדולי הטקטיקאים של העולם העתיק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראוי לציין... |
|||
|
|||
שסבל התאכזרות רבה מידי יוסטיניאנוס, אשר - בזקנתו של בליסאריוס - כלא אותו ואף עיוור אותו. סיפורו של בליסאריוס שימש בימי הביניים כהדגמה לגלגל המזל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הכשרה טקטית היא נגזרת מובנת מאליה |
|||
|
|||
הכשרה טקטית היא נגזרת מובנת מאליה של עומק אינטלקטואלי כמו שיכולת לבצע אינפוזציה (טקטיקה של רופא) היא נגזרת מובנת מאליה משבע שנות לימודי הרפואה + הסטז'. בהניחנו שסוף מעשה במחשבה תחילה, עלינו גם להסכים שהמעשה הראוי (טקטיקה) יבוא בעקבות מחשבה ראויה. זאת ועוד: ללא עומק אינטלקטואלי באשכול תחומי הביטחון, ההכשרה הטקטית הממושכת ביותר תהיה לריק כי היא לא תהיה מכוונת לבעיות הטקטיות שבהם ניתקל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הגישה של מה שלא הולך בכח - ילך בעוד יותר כח |
|||
|
|||
מוכיחה פעם נוספת את כישלונה מעניין מה עוד צריך לקרות כדי שנבין כי הכח לא פותר את בעיית המתאבדים , אלא רק מוסיף שמן למדורת הגיוס של הפלשתינאים. אולי הגיע הזמן לנסות ולייבש את הביצה ? אולי הגיע הזמן לטפל בשרשי הסכסוך ולנסות ולהגיע לפתרונו ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יבוש הביצה תלוי בהערכת הערבים את כוחנו |
|||
|
|||
לעולם לא ניתן יהיה ליבש את הביצה ולפתור את שורשי הסכסוך אם הערבים יאמינו שהם יכולים להשמידנו, כי מבחינתם החטא הקדמון הוא עצם קיומה של מדינת ישראל וחטא זה אינו רק בתחום הפוליטי אלא גם הלאומי, התרבותי והדתי. רק כאשר הם יעריכו שהם לא יוכלו להשיג את מטרותיהם בכוח ינתן יהיה להגשת לסלוק האלימות הלאומית מארץ ישראל. הערבים יגיעו להערכה המיוחלת הזאת אם מערכת הביטחון שלנו תתפקד כהלכה במבחניה המבצעיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הערכת הערבים - מסכים לרישא , רק שנראה לי |
|||
|
|||
כי הערבים הגיעו כבר למסקנה שלא יוכלו להשמידנו, וראה את הדרך שעברו הערבים מאז שלושת הלאווים של חרטום ועד להצעה הסעודית. מה שאנחנו צריכים לעשות , זה להגיע ביננו להסכמה , מה אנחנו מוכנים ל''שלם'' תמורת ייבוש הביצה. כל עוד איננו מוכנים לשלם את המחיר הנדרש על מנת להגיע להסדר , גם אם הצבא יהיה ברמה המבצעית הכי גבוהה שאפשר , הוא לא יצליח להבטיח אותנו מפני הטרור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שאלת זכות השיבה עדיין לא נפתרה |
|||
|
|||
ההצעה הסעודית לא סלקה את נושא זכות השיבה. אולי מחברי ההצעה בקשו לעקוף את הבעיה, אבל את הבעיה הזאת לא ניתן יותר לעקוף. אם הבעיה הפלסטינית היא לב הסכסוך היהודי ערבי, הרי בעיית זכות השיבה היא לב הסכסוך הישראלי פלסטיני. זה הסמבטיון שעל הפלסטינים לצלוח ואם לא יעשו זאת לא ניתן יהיה להתקדם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זכות שיבה יש רק ליהודים |
|||
|
|||
כשאתם אומרים ''זכות שיבה'', אתם בעצם מקבלים את הזכות כמובן מאליו, ולא כך ובכלל, לא רק הרצון להשמיד את ישראל דמוגרפית לא נפתר, אלא גם ירושלים, עדיפה מלחמה על פני וויתורים בירושלים | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ירושלים של מעלה-מטה |
|||
|
|||
איזו פעולה, לדעתך, *אינה* עדיפה על ויתורים בירושלים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שום דבר לא נותן לוויתורים בעיר הכשר |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| שום דבר? |
|||
|
|||
בוא נשחק במשחק ההיפותזות. האם, למשל, השמדת כל היהודים בארץ ישראל אינה סיבה מספקת לויתורים בירושלים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הסיבה היחידה שאני מקבל למלחמה היא הגנה על החיים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אם כך, ביום שהסורים יכריזו על מלחמה שמטרתה |
|||
|
|||
לכבוש את השטחים עד צפת אך לא לפגוע באיש ובאספקת המים, אתה תצדיע לאסד ותתחיל לזרז את תושבי הצפון להתפנות? לא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זכות השיבה היא אכן אבן נגף לא פשוטה |
|||
|
|||
אולם לדעתי כחלק מפתרון כולל של הסכסוך היא לא בלתי פתירה. יתכן גם שבמסגרת הטפול בזכות השיבה, ניתן יהיה לאפשר לכמות מוגבלת של פליטי 48 לחזור (אם הם מעוניינים להיות אזרחי מדינת ישראל) , בתמורה לכך שלא נצטרך להוריד חלק מהישובים , (אם יהיו מתנחלים שירצו להיות אזרחי המדינה הפלשתינאית ולא להעקר ממקום מושבם). כמובן שהסדרים אלו ייכונו רק במסגרת ותחת הכותרת של סיום הסכסוך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לערפאת אין מנדט לוותר על זכות השיבה |
|||
|
|||
בשלב זה, לפחות, הפלסטינים דורשים זכות שיבה כללית לכל הפלסטינים בכל מקום במדינת ישראל. לערפאת אין מנדט לוותר על זכות זאת ואין לו היכולת להנהיג את הפלסטינים לפתרון אחר. הפלסטינים יהיו מוכנים לוותר על שאיפתם זאת רק כשיאמינו שהיא לא תתממש לעולם ושכל ניסיון לממשה יעלה להם במחיר בלתי נסבל מבחינתם, והדגש הוא על בחינתם. כדי שהמחיר יהיה בלתי נסבל מבחינתם ונסבל מבחינתנו עלינו לעשות רפורמה יסודית במערכת הביטחון, כי בשלב הזה אין מערכת הביטחון מסוגלת לגרום להם מחיר בלתי נסבל שהוא נסבל מבחינתנו. נסבל בחינתנו פירושו גם מקובל, לפחות על מדינות המערב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה צודק - לערפאת אין מנדט בשלב זה לוותר על |
|||
|
|||
זכות השיבה, כאשר הדגש הוא לדעתי על בשלב זה. המצב סימטרי , כי גם לשרון אין מנדט בשלב זה להציע את הויתורים הנדרשים על מנת להגיע להסדר. שני המנהיגים יקבלו את המנדט מעמיהם כאשר הסכסוך יהיה בלתי נסבל על אוכלוסיות הולכות וגדלות בתוכם. השאלה היחידה שנותרה היא מי ישרוד את התקופה הזאת עד שנבין כולנו כי אין תוחלת בהקזת הדם ההדדית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין צורך לתמוך בהקזת דם, ואיש אינו תומך בכך |
|||
|
|||
אבל יש צורך לתמוך בזכותנו לשבת בארץ הנמצאת בשליטתנו, כולל הגולן, יהודה, שומרון ועזה כי כאמור, זכות אין לכמת, או שישנה, או שאיננה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זה הפיתרון שלך? לאזרח עוד ערבים? |
|||
|
|||
ובכלל, איך אתה יכול לכמת זכות? או שיש, או שאין | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמו בהרבה סכסוכים נדלניים שהזכויות מתחלקות |
|||
|
|||
בין היורשים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בוכלטריה מול פרספקטיבה היסטורית |
|||
|
|||
נראה שהערבים תופסים את הסכסוך מתוך היבט היסטורי נרחב. מדובר בפרספקטיבה היסטורית של אומה שהיגיעה עד ספרד בכיבושיה. מדובר בהיסטוריה של ממלכות משגשגות, כגון החליפויות, שליטים תקיפים כגון הרון אל ראשיד או הלוחם הגדול צלאח א-דין, איש אציל נפש שטיפח את התרבות - והרמב''ם למשל היה רופאו האישי ובן חסותו, בקהיר. מדובר באומה המעלה על נס את פילוסופי האיסלאם הגדולים, המטימטיקאים שיצרו בין השאר את האלגברה, המשוררים והסופרים הנהדרים. מדובר בספקטרום של ממלכות וגווני תרבות, ממצרים ועד אוזבקיסטאן, מדמשק ועד פקיסטאן. עראפת והפלשתינאים רואים עצמם בני האומה הערבית על ההיסטוריה שלה ותרבותה. התרשמתי בפלשתינאי שאמר שכאשר חשו מבודדים ומותקפים בגדה על ידי כוחות צה''ל במבצע חומת מגן, יכלו לשמוע ברדיו את כל התחנות הערביות באיזור, ולחוש שאינם לבד, שהאומה הערבית הינה מסביב בכל האיזור. כך, הפלשתינאים תופסים את מצוקתם כמצוקה של רגע, ואת הזמן ההיסטורי כפועל לטובתם. האם יוותרו ברגע של מצוקה על זכויותיהם ההיסטוריות, מבחינתם? חיפזון ברק וקלינטון לכפות על עראפת הר כגיגית, מבחינתו, עד שיאמר ''רוצה אני'' ויוותר על זכויותיה של האומה הערבית כפי שהוא תופסם, נראו לו, מן הסתם, כעניין קונטינגנטי, זמני, שיש לדחותו באומץ. עראפת אכן מדבר בשם האומה הערבית בנושא ירושלים. אנו, לעומת זאת, עוסקים בבוכלטריה: כמה קמ''ר שטח מאוכלס במשולש תמורת כך וכך בגדה, כמה עשרות אלפי פלשתינאים החוזרים לגבולות 48 כמימוש סמלי של זכות השיבה, וכד', עיסקה כזאת או אחרת. אך דומה שאין זו הפרספקטיבה שהעולם הערבי רואה הדברים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדובר בעיקר במלחמת מוחות ביננו לבין יריב |
|||
|
|||
השואף לכווץ או לאיין את נוכחותנו על ''האדמה הערבית הקדושה'', ולא ב''כוחניות''. דומה ש''שורשי הסכסוך'', ''חלון ההזדמנויות'' ואופק מדיני'' אינם אלא שם קוד לויתור על שטחים החיונים לבטחוננו. זאת, ללא כל תמורה משמעותית, כפי שכתב קיסינג'ר בספרו האחרון אודות מדיניות החוץ האמריקנית.. מה גם, שקרוב היום, בו יהיה לאויב נשק גרעיני, שהינו, לאחר הכל, ''וותיק'' בן כששים שנה שנוצר בטכנולוגיה פרימיטיבית יחסית להיום, ובעזרת אמצעי מיחשוב ראשוניים. בפרספקטיבה זאת, עדיף שיהיה בידינו טווח אופציות יזימה, בטחוניות ומדיניות, מאשר שנידחק לפינה מקובעת היטב בתפיסתה לגבי ''מה שרוצים מאיתנו'' שטיבה האמיתי -כניעה לדיקטאט ערבי -מוסווה מאחורי שמות קוד שונים. עלינו לזכור, שלאחר ככלות הכל, ה''אופק המדיני'' ו''אוסלו'' אינםן אלה תמורה שהובטחה לערבים, לסוריה, סעודיה ומצרים, תמורת השתתפותם במלחמת המפרץ ב- 1991. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא הבנתי את רעיון השכנת השלום |
|||
|
|||
הרי אומות ימשיכו להלחם כל עוד בני אדם ישתמשו באלימות, כלומר, כל עוד ילדים בבית הספר ''ילכו מכות'' כל עוד אנשים בוגרים יכו זה את זה, כך גם אומות ימשיכו להאבק זו בזו, ההנחה כי ישראל תוכל להשיג באמת ובתמים שלום, היא מטופשת מלכתחילה בדיוק כמו להאמין שניתן להוריד בחברה את האלימות לאפס, עשויות להיות תקופות שקטות, אך כל אומה, תהא אשר תהא, במוקדם או במאוחר, תנקוט אמצעים אלימים, לצורך או שלא לצורך זה מה שיש | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אומות כמו אנשים בזה אתה צודק ....... |
|||
|
|||
זה שיש ילדים מכים ומוכים , לא אומר שכולם כאלה. זה שיש משפחות שיש בהן אלימות , לא אומר שבכל המשפחות יש אלימות. כנ''ל לגבי אומות. יש כאלה שנלחמות ויש כאלה שחיות בשלום. יש כאלה שבעבר נלחמו וכיום חיות בששלום , ולהיפך. זה לא מה שיש , זה מה שצריך לעשות כדי שדברים יהיו אחרת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא כל כך בטוח שהצד השני כה שוחר שלום, לאחר שתקף |
|||
|
|||
אותנו בספטמבר 2000 חרף הצעות ויתורים מפליגות. הצבעתי על מערך שיקוליו, מדוע הנקיטה באלימות עשויה להביא להשגת מטרותיו, בטווח הקצר ובטווח הרחוק. דומה שטרפנו את קלפיו, כשם שהשכלנו לעמוד על נפשנו נוכח בחירת היריב בדרך האלימות ב- 47 כאשר הוצעו לו הצעות מפליגות, ובמקרים נוספים. מדוע סבור אתה שהצד השני כה שוחר שלום, כאשר עראפת השיב לשאלת ראש ממשלת מאלזיה המוסלמי, מדוע לא קיבל הצעות ברק: לנו לא בוער דבר. עומדות לרשותנו 100 שנה ויותר לסלק את האויב הציוני מאדמתנו. או כאשר מועמר קדאפי אמר לפני כשנה: אנו כמליארד מוסלמים, יש ברשותנו נשק גרעיני (פקיסטאן) , מול 4 מליון יהודים היושבים על אדמתנו. למה אנו מחכים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שוחר שלום או מחרחר מלחמה |
|||
|
|||
באמת איני יודע אם היריב שוחר שלום , ואני אפילו נוטה לחשוב שהוא ממהר לחרחר מלחמה, לפחות לפי אמות המידה שלי . השאלה העיקרית היא אם היריב בשל להגיע להסדר שממנו יצמח שלום , ואם אנחנו בשלים לשלם את מחירו של ההסדר. היזמה הסעודית האחרונה מראה כי העולם הערבי השלים עם קיומה של מדינת ישראל . במקום לתפוס את השור בקרניו , ולצאת ביזמה שלנו שתטפל בבעיות היסוד , ממשלתנו עסוקה בלקבוע מי ראוי להיות פרטנטר ומי לא , מי ראוי להיות מנהיגו של היריב ומי לא , בקיצור , בכל אותם דברים לא חשובים הממלאים את זמנה ופוטרים אותה לדעתה ממילוי חובתה. ובינתיים , אנחנו קוברים את מתינו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם בשל או בשל עד כדי רקבון? |
|||
|
|||
נעשה שימוש פעמים רבות בשנים האחרונות במונח העמום ''בשל'' כמציין ''עכשו הזמן המתאים'', ''עכשו שעת הכושר''. אבל שעת הכושר למה? לניירות חתומים שאין מאחריהם שום מאמץ ממשי לבלימת הטרור? הרי דומה שגיבשת הסכם עם דבר חסר סובסטנס, עם חדלות אישים ביצועית. בהקשר זה הוטל ספק בכשרותם הביצועית דהיינו במתן תמורה ביטחונית כלשהי) של מנהיגים פלשתינים. דהיינו מדובר בויתור חסר תמורה על נכסים טריטוריאליים החשובים בטחונית. שלום? מאיזו בחינה? דומני שפעם דובר גם על ''קורבנות השלום'', בבחינת דבר והיפוכו. שכן שלום -משמעו הפסקת האלימות. מראשית הסכסוך יוזם הצד השני שימוש באלימות כל אימת שנראית לו יתכנות סבירה לאלימות זאת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבל כל האומות בסופו של דבר ילחמו |
|||
|
|||
כך גם אנחנו, יש להפסיק לדמיין ''שלום'' כפי שאתה עושה כשבסאפרי האריות והזברות יסעדו יחד את ליבם בעשב ארצישראלי, אומר, הנה, עכשיו יש באמת שלום אין להתספק בשלום מדומה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי: היות מכים והיות מוכים |
|||
|
|||
כל הילדים, וכל המשפחות וכל האומות וכל המדיניות באופן פוטנציאלי גם מכים וגם מוכים. לפי חוק מרפי כל מה שעלול לקרות סופו שיקרה וכך בענין היות מכים והיות מוכים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לדאוג שמחיר האלימות יהיה בלתי נסבל |
|||
|
|||
אלימות תהיה תמיד אופציה. אך ניתן באופן עקרוני להשאירה ברמת אופציה ולמנוע את הוצאתה מן הכוח אל הפועל אם מחירה של האלימות יהיה בלתי נסבל. גם יוזם האלימות מבקש לשרוד ואם הוא יעריך שאלימותו תסכן את שרידותו יצטמצם מאוד הפיתוי להשתמש באלימות. טעותם של רוב אנשי ''קואליצית השלום'' בישראל היא שהם סבורים כי אם כל הישראלים יאמצו את הרטוריקה שלהם יהיה שלום. אלא שבאופן דיאלקטי הרטוריקה של אנשי השלום בישראל מובילה למלחמות כי ברצונם לשכנע בצדקת הטיעון שלהם הם מכריזים שצה''ל הוא כה חזק עד שהוא מסוגל להבטיח כל סיכון בדרך לשלום. כך הם מונעים לראות ולהבין את המצבו החמור של צה''ל ולבצע בו רפורמות. ללא רפורמות אלה הביצועים של צה''ל עלובים, וביצועים עלובים אלה מהווים פיתוי לערבים להמשיך בדרך המלחמה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, טעונך חזק - מגלומניה, אובדן ביקורת והחלשות |
|||
|
|||
טעונך חזק ומעניין. נובע מדבריך שפנטזיית השלום הינה בעיקרה סוג של מגלומניה, המניחה שכל פאנטסיה היא ברת הישג, עקב כוחות עצמיים גבוהים - כשאלו בתורם, ככל מגלומניה, הינם יחוס עוצמה כוזבת. יוצא שכבכל נוורוזה, מדובר כאן באובדן בוחן מציאות, כלומר בשיתוק יכול בחינת מציאות ריאלית המוכוונת לפרטי פרטים. למעשה אתה מציב תאורייה מענינת של אובדן יכולת הביקורת העצמית. יוצא, שבאשליית השלום הכוזב שהערבים נטעו בנו, הם פיתחו בנו, הן מגלומניה, והן אובדן הביקורת, המוליכים להחלשות הן במישור הצבאי והן במישורים אחרים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למעשה לא נוורוזה - אלא שכרון אומניפוטנטיות |
|||
|
|||
חסרת גבולות והבחנות, דהיינו ליבוי איד בלתי מרוסן. הדבר מסביר היטב את הנהנתנות ומוכוונות ההווה בחברה הישראלית, אובדן תשומת הלב לפרטים, נסגנות לפנטזיות (חלקן משיחיות, אחרות כרוכות ברעיונות העידן החדש)ואובדן הביקורת בתחומים רבים. במציאות זאת יש גם הקצנה של הסופר אגו, כלאמר מוסרנות יתר ושגב רטורי. כל אלה מהווים בלימת הבנת המציאות כפי שהיא, וטיפול אפקטיבי בבעיות ממשיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מי נוטע אשליות? - תגובת ביניים. |
|||
|
|||
לא הערבים נטעו בנו אשליות שלום. אנחנו טיפחנו אותן בעצמנו ו''הלבשנו'' אותן על הערבים. הם, מעולם, לא ביקשו שלום במובן שאנו מתכוונים אליו וגם כעת לא, כמו שרואה כל מי שיש לו עיניים והן פקוחות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תחום שלא שייך |
|||
|
|||
אתה נכנס לתחום שלא שייך לנושא ההודעה המקורית. הצורך בלתת תשובות מבצעיות לטרור אינו נוגד את הצורך בלחפש מוצא מדיני. התחומים אומנם קשורים, אבל עדיין, במידה רבה מאוד, עצמאיים. אפילו מדינות שכבר דורות לא לחמו, כגון שבייץ או שבדיה, מחזיקות צבא והצבא שלהם צריך להיות בנוי לתת פתרונות צבאיים (מנקודת האנטרס הלאומי של המדינות הללו), אם יהיה צורך בכך. נתן קישורים: מסמכים וקטעי עיתונות: http://n.jemix.co.il | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שטויות ודי לחכימא ברמיזא-אלוף לא קורא בכדור בדולח |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדובר יותר בגוון או סגנון כללי, ברוח הדברים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''העומק האינטלקטואלי'' של מילשטיין: השמדת עם |
|||
|
|||
כמו שקאטו הזקן סיים את נאומיו במלים צריך להשמיד את קרתגה, כך חוזר אורי מילשטיין על צמד המלים ''עומק אינטלקטואלי'' בהתייחסו למחדלי הקצונה הצבאית הבכירה. אך, אך, אך, אילו רק היה למנהיגות הצבאית של ישראל עומק אינטלקטואלי, הכל היה נראה אחרת, והפיגוע באוטובוס בצומת מגידו לא היה מתרחש. המלים ''עומק אינטלקטואלי'' עושות רושם טוב, מלים נקיות של בית מרקחת, משאירות ניחוח של אדם חושב, משכיל, בקיצור, ''אינטלקטואל''. היום יצא סוף סוף המרצע מהשק ואורי חשף את העומק האינטלקטואלי שלו, שלדעתו חסר לרמטכ''ל מופז, או לקודמו שחק: אופציית ההשמדה. המונגולים, כך מילשטיין, השמידו בשעתם את אויביהם, האמריקנים השמידו באמצעות הפצצה האטומית, ורק לישראל, אוי כמה נורא, אין אופציית השמדה. מילשטיין בהחלט צודק שאין למהיגות הצבאית עומק אינטלקטואלי, אבל זה לא בגלל חסרונה של אקדמיה צבאית. מילשטיין הוא בעל עומק אינטלקטואלי דומה מאד לזה של מבוקריו מופז או שרון, משום שהשלושה חושבים שאפשר באמצעות הפעלת עוצמה צבאית לדכא רצונו של עם להשתחרר מכבלי הכובש הצבאי. גנרלים גדולים ממופז ומילשטיין, בוגרי אקדמיות צבאיות, הבינו בדרך הקשה כי נחישותו של עם להיאבק בכובשו ולהשתחרר מעולו, חזקה מכל האקדמיות הצבאיות וכלי הנשק המודרניים. הצרפתים למדו זאת באלג'יריה, האנגלים בקניה ובפלשתינה, האמריקנים בוויטנאם, הרוסים באפגניסטן ולאחרונה האינדונזים במזרח טימור. רק מילשטיין, מופז ושרון טרם למדו זאת. אשר על כן בא לנו עתה המושיע מילשטיין עם מתכון חדש ישן, השמדה. ד''ר מילשטיין, מסתבר הוא ד''ר סטריינג'לאב במהדורה ישראלית. הוא יפעיל פצצת אטום על שכם ויחסל את כולנו, או שמא לחילופין, הוא שוקד על שיכלול שיטות ההשמדה של המונגולים? העומק האינטלקטואלי של מילשטיין הוא העומק האינטלקטואלי של אייכמן, להשמיד. אבל אפילו אייכמן נכשל, ומילשטיין לא למד. הזכרתי את מילשטיין, מופז ושרון בנשימה אחת, ואולי עשיתי טעות. נכון שהשלושה שותפים לעומק (המאד לא עמוק) האינטלקטואלי, אלא שמילשטיין הקדים אותם בכך שהוא כבר פועל בגלוי כתועמלן למען השמדה, ואילו מופז ושרון עדיין מהססים וטרם יצאו מהארון. דרך אגב, שום סכנת השמדה לא נשקפת לישראל מהפלסטינים. גרילה נגד כיבוש, אכזרית ככל שתהיה, מעולם לא השמידה את הכובש. מי שנתון לסכנת השמדה, הם הפלסטינים מידי המעצמה האטומית הישראלית, שמילשטין הוא אחד ממבשריה. שלא נדע מצרות, ושנשכיל לסלק את אלה אשר על הדק ההשמדה של ישראל לפני שנושמד יחד איתם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה באמת מאמין שעומק אינטלק היה מונע פיגועים?! |
|||
|
|||
ביצוע פיגועי טרור והתאבדות מכוונת, ובכלל זה מניעתם - אינם נושאים הנופלים בתחומי ''יכולת אינטלקטואלית'' של מערכת ביטחון לסוגיה והסתעפויותיה. מרגע שאירגון פוליטי בוחר בנתיב אלים - הוא מכתיב את רוב תנאי ''המשחק''..... הצבא האירי המהפכני (ira) הכתיב על בריטניה מציאות קשה ביותר. לראשונה במרד האירי שארבע בחמישית הראשונה של המאה העשרים ובפעם השניה לפני כשלושים שנה. בשני המקרים לא ידעה הקצונה הבריטית המפוארת כביכול,עם או בלי סנדהרסט,עם או בלי אולדרשוט , מה לעשות?! כשארגון ''המצ'טרוס'' פעל בפוארטו-ריקו ,איבדו הקצינים החושבים של ארצות-הברית את שלוותם,ביטחונם העצמי ועוד..... מכאן ומדוגמאות נוספות - יוצא שאין לעומק אינטלקטואלי הרבה ערך כשאויב מחליט לנהל מלחמה ללא הגבלות. תפקיד ניתוח המניעים,אפיון זנים פוליטיים התורמים לטרור והאבחנה הפסיכולוגית החברתית -היא ענינם של אקדמאים,חוקרים,מורים או תלמידים לא לובשי המדים בצבא או במשטרה ואנשי שרותי הביון לסוגיהם.... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליורם: עומק אינטלקטואלי בתחום הביטחון |
|||
|
|||
לא מדובר על עומק אינטלקטואלי בתחום המחזאות או או הפיסיקה אלא בתחום הביטחון. עומק כזה לא היה קיים בשום מערכת הביטחון בהיסטוריה ועדיין לא קיים היום. התרבות הביטחונית של בני אדם בהיסטוריה היא מתולוגית. זה ההסבר למצעד האיוולת בהיסטוריה. כבר הצעתי בעבר, בפורום זה, ואני מציע שוב: לרתום את תחום הביטחון לאנרגיה האינטקלטאלית. לשם כך הצעתי בדיונים קודמים, ואני מציע שוב להקים את ''הרשות החמישית''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מה פשר הקשקוש הזה? |
|||
|
|||
אם נניח לרגע הצידה את הפנטזיה שלך, אורי, על השמדת הפלסטינים (דוגמא נאה מצאת לך בג'ינג'יס חאן, שנמצא בשורה אחת עם סטאלין והיטלר), אני חושש שיש לך אי הבנה עיקרית. צבא הוא מערכת היררכית, היינו, מערכת בה החייל הקטן צריך לקבל פקודה אידיוטית, רצחנית, חסרת-טעם ואווילית מהקצין שלו - ולבצע אותה. כפי שכבר אמר טניסון, Theirs not to reason why, הצבא איננו מערכת אינטלקטואלית. הוא לא יכול להיות. אינטלקטואליות פירושה הטלת ספק. אם התרת לאל''מ להטיל ספק בפקודות הגנרל, ולגנרל להטיל ספק בפקודות הפילדמרשל, התרת לטר''ש להטיל ספק בפקודות הסג''מ. צבא כזה לא ישרוד. צבא לא יכול להיות מועדון ויכוחים.Theirs not to make reply, Theirs but to do - and die. Into the Valley of Death Rode the Light Brigade. ככזה, הצבא - כל צבא - הוא מערכת אנטי-אינטלקטואלית. בודדים בתוכו יהיו שונים מכך (מק'ארתור צוין כאן), אבל לרוב הם יידחו - בצדק, מבחינת המערכת - מתוך שורות הצבא; וראה מקרה לידל הארט. אגב, גם ג'יגנ'יס חאן לא היה אינטלקטואל במובן המקובל של המילה, בלשון המעטה. זה לא הפריע לו להיות משופכי הדמים הגדולים של ההסטוריה האנושית. שהרי זו מהות הצבא: לשפוך את דמו של האויב ביעילות רבה הרבה יותר מזו שבה הוא שופך את דם חייליך שלך. קצבים אינם להיות יודעי ספר. לעתים קרובות, זה מזיק. החייל-הפילוסוף הוא פיקציה בדיוק כמו המלך הפילוסוף. כותבי הספרים שבין הגנרלים, להוציא חריגים מועטים, כתבו את הספרים *אחרי* שהסתיימה המלחמה. בעיצומה, אין זמן למחשבות מיותרות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הבעיה - מדינאים לא חכמים. |
|||
|
|||
או ליתר דיוק - ''חכמים להרע ולהטיב לא ידעו''. גם החייל הכי אינטיליגנטי וחכם לא יוכל לעשות הרבה כאשר המדיניות המנחה אותו מבוססת על משאלות לב, אין לה הנחות יסוד וממילא גם לא יעדים מוגדרים. הצבא,כיום, דומה למישהו המותקף באמצעות מוט ברזל והוא מנסה בכל דרך לשבור את המוט במקום להשבית את האוחז במוט... אז גם אם מסכימים עם אורי בעניין קרב גבעת התחמושת או כל קרב אחר - הטרור אינו בר השוואה אליהם. לו הצבא היה מקבל פקודה ברורה בנוגע למלחמת אוסלו - היה מקום להשוואה. עד אז - מסכנים החיילים שעובדים כל כך קשה במלחמה שלא נגמרת ואשר אינם יכולים לנצח בה כי המדינאים לא רוצים לנצח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אי אפשר לנצח במלחמת שלום ההתנחלויות |
|||
|
|||
צבא יכול להגן על קו. הוא לא יכול להגן על מאות נקודות הפזורות בשטח, כשמטרתתן היחידה היא למנוע רצף טריטוריאלי פלסטינאי. המלחמה לא תגמר, עד שלא יהיה גבול. עד שלא נהיה אנחנו פה, והם שם. כל זמן שננסה לאחוז בחבל משתי קצותיו, נמשיך לדמם. מבחינת הישראלי הממוצע, למתנחלים יש ''דין רודף'' כלפיו. פטר הגדול סלל את עיר הבירה פטרבורג בביצות הצפון על עצמות איכרים. דוד בן גוריון סלל את הדרך אל דרך בורמה, העוקפת את הדרך אל דרך הבירה ירושלים בעצמות נערים מן השואה. (גבי דניאל, ''פטר הגדול'') אריאל שרון בנה את קרית ארבע ובנותיה ביהודה ובשומרון בדמם של אזרחים ישראלים. (תוספת משלי, בתקווה ליום שבו נראה את קרית ארבע עיר פלסטינאית). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רבין והעבודה הקימו את קריית ארבע |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| שגיאה גסה מצדי |
|||
|
|||
השוה האחרונה בציטוט צריכה להיות, כמובן, Into the Valley of Death זה מה שקורה כשמצטטים מהזכרון.Rode the six hundred. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסי,הצדק אתך...גם את אטילה ניסו להציג כאינטלקטואל |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליורם: מה ענין שמיטה להר סיני? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי: אינטלקטואליזציה של מערכת הביטחון |
|||
|
|||
בוודאי שצבא אינו מסוגל להיות אינטלקטואלי. סטרוקטורלית הוא אנטי-אינטלקטואלי. אני מדבר על אינטלקטואליזציה של מערכת הביטחון. גם נהגי מוניות אינם אינטלקטואלים (ברובם) אבל מפתחי המכונות ומפתחי האנרגיה החלופית בטכניון לדוגמא, הם אינטקלטאולים (בתחומים אלה) ויש היזון חוזר ביניהם. כך צריכה לפעול גם מערכת הביטחון | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי