שתי מדינות לעם אחד

42 שנות הכיבוש יצרו למעשה בשטחים הכבושים את מדינת המתנחלים. יש הסכם הגנה בין מדינת ישראל לבין מדינת המתנחלים, שלפיו הצבא הישראלי יגן על שיגיונות ופשעי המתנחלים. יחד עם זאת, אם לדעת ממשלת המתנחלים והמיליציות שלה הצבא הישראלי לא ממלא את חלקו בהסכם על פי פרשנותם, הם מרשים לעצמם להשתולל ולפשוע. ממשלת המתנחלים וזרועותיה החמושות אימצו לעצמם מדיניות שהייתה נהוגה בידי פוגרומיסטים אנטישמים לפיה יעד ההשתוללות יהיה צד שלישי, שלא חטא.

אצל האנטישמים זה היה היהודי, אצל המתנחלים זה הפלסטיני. וכך קורה שכל אימת שמתגלה מחלוקת כלשהי עם ממשלת ישראל, המתנחלים גובים את החשבון מידי הפלסטינים. כך קורה שהמתנחלים עקרו כבר אלפי עצי זית. מה אשמתם של העצים המסמלים את השלום? אשמתם אכן כבדה. הם גם מסמלים שלום, מלה גסה בממשלת המתנחלים, והם גם שייכים לאיכרים פלסטינים, שזה חטא בל יכופר.

ממשלת ישראל, שטוענת לתפקיד הריבון בשטחים הכבושים באמצעות צבאה, ויתרה באופן מעשי על השלטון, והראייה, שגודעי עצי הזית מקרב המתנחלים לא נתפשו ולא הוענשו. משטרת הכיבוש סגרה את התיקים בנימוק של ''עבריין לא נודע''.

לפעמים מביימים המתנחלים מחלוקת עם ממשלת ישראל, כחלק ממשחק מוסכם. כמו למשל בעניין צווי הקפאת הבנייה. מדובר בישראבלוף אופייני. ההקפאה לא כוללת את אלפי התחלות הבנייה, אבל על פי חלוקת התפקידים בין שתי הממשלות, ממשלת המתנחלים חייבת להביע התנגדות. מה עושים הפוגרומיסטים? הולכים ושורפים מסגד. הפעם נפל קורבן המסגד בכפר יאסוף, שליד שכם, השוכן בקרבת התנחלות תפוח, הידועה בקיצוניותה, אבל זה לא אומר שדווקא משם באו המציתים. יש לממשלת המתנחלים די והותר מועמדים לביצוע פשעים ללא קשר למקום מגוריהם.

אנשים תמימים בוודאי מעלים תמיהה, הכיצד שורפים יהודים בתי תפילה וספרי קודש, שעה שרק לפני 70 שנים נפלו היהודים קורבן למעשים דומים בפרעות ליל הבדולח בגרמניה הנאצית. התמימים הולכים ומתמעטים, שכן 42 שנות כיבוש ואפרטהייד הוכיחו שהיהודים לא טובים מאחרים, ובנסיבות דומות יעשו מעשים דומים. כבשן יהודי לרצח פלסטינים הוא כבר לא דמיון פראי, אלא אפשרות שיש להתכונן לה, לעשות הכל למניעתה, ולקוות שלא תתממש.

---

יום זכויות האדם

האגודה לזכויות האזרח יזמה לרגל יום זכויות האדם שחל ב-‏10 בדצמבר, את מצעד זכויות האדם, אירוע ראשון מסוגו בישראל. אלפי פעילי ונאמני זכויות האדם בישראל, צעדו בתל אביב במצעד ססגוני ועממי מרהיב, מכיכר רבין לעבר רחבת מוזיאון תל אביב. טוב היה לראות הגרעין הקשה של נאמני זכויות אדם שלא מוותרים על המאבק, על אף העוינות שמשדרים הממסד השלטוני והצבאי בישראל.

הדו''חות שארגוני זכויות אדם בישראל פרסמו לרגל יום זכויות האדם לשנת 2009, גילו נסיגה במרבית התחומים. הכיבוש נמשך, ההתנכלות לפליטים מאפריקה הוגברה, חקיקה גזענית בכנסת עלתה שלב, פסיקות גזעניות של בתי המשפט בישראל מקבלות תאוצה, אפליית האזרחים הערבים בישראל מתגברת, היהודים האתיופים מופלים, גילויי גזענות בחברה הישראלית צוברים תאוצה, זכויות חברתיות נמצאות בנסיגה, ההפרטה הפראית נמשכת, הפערים בין עשירים לעניים הולכים ומעמיקים.

להלן התרומה של ממשלת ישראל ושלוחותיה, לרגל יום זכויות האדם 2009:

• הכנסת סיימה את השלב הראשון של חוק גזעני שמטרתו למנוע מאזרחים ערבים להתיישב בישובים קהילתיים יהודים.


• שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, המתנחל נועם סולברג, הצדיק את הריגת הילדה איימן אל האמס בת ה-‏13 מרפיח, שנהרגה באוקטובר 2004 על ידי חיילים ישראלים בדרכה לבית הספר. הוא פסק כי על העיתונאית ד''ר אילנה דיין לשלם לקצין שהיה אחראי על ההרג 300 אלף ש''ח פיצויים לאחר שהעלתה במשדר טלוויזיה סימני שאלה על התנהלות הקצין והחיילים.


• שופטת בית משפט השלום בירושלים אילתה זיסקינד, החליטה שלא להרשיע מתנחל מחברון שהצדיע במועל יד נאצי לשוטר ישראלי, יהודי מאתיופיה, וצעק כלפיו ''נאצי פלאשמורה, תחזור לאתיופיה''. הנימוק של השופטת היה כי מדובר באיש חינוך והרשעה עלולה לפגוע בקריירה שלו כמורה. לעומת זאת אותה שופטת כן הרשיעה את פעיל השלום עזרא נאווי, שהגן על זכויות האדם של פלסטינים באזור חברון מול התנכלות שוטרי הכיבוש.


• שופטי בית המשפט העליון מרים נאור, אסתר חיות וניל הנדל, החליטו לגבות את שלטונות הכיבוש ולאשר את גירושה של הסטודנטית ברלנטי עזאם מבית לחם לעזה. מדובר בסטודנטית בת 22 תלמידה בחוג למנהל עסקים באוניברסיטת בית לחם, שנמצאת חודשיים לפני סיום התואר הראשון. היא נעצרה באחד המחסומים, ומאחר וכתובתה בתעודת הזהות היא עזה, נעצרה וגורשה מיד. בעתירה לבג''צ ביקשה הסטודנטית שיתנו לה לפחות לסיים את התואר, ובית המשפט סרב. רשעות לשמה. צדק ישראלי בשירות הכיבוש.


• שר התחבורה החליט לבטל את פרויקט הרכבת הקלה שאמורה הייתה לעבור בין הישובים הערבים בגליל כדי להקל על תנועתם למרכז. מה פתאום שממשלה יהודית תקל על ערבים?

כל זאת התרחש בסמוך ליום זכויות האדם. לכך יש להוסיף את חשיפת מכתבה של גולדה מאיר, לשעבר ראש ממשלת ישראל ושרת החוץ, לשגריר ישראל בפולין ב-‏1958, בו ביקשה לפעול למניעת הגירתם לישראל של יהודים חולים ונכים. סלקציה ציונית.

---

''ערבי טוב''

העיתון ''ישראל היום'' (בבעלותו של המיליארדר האמריקאי שלדון אדלסון – בעליו של מספר בתי קזינו בעולם) המחולק חינם, פרסם בגיליונו מיום 11 בדצמבר 2009 ראיון עם רמי קנדלפת. המיוחד ברמי זה, שהוא ערבי ישראלי הגר בנצרת, שהחליט להתנדב לצבא הישראלי. בראיון איתו הוא מספר על חוויותיו בצבא, על קורס הקצינים שעבר, על השתתפותו בפעולות דיכוי בשטחים הכבושים, על חלקו במלחמת עזה. כתבה על שני עמודים שמעלה על נס את האיש.

השאלה הבלתי נמנעת, לפחות לגבי אנשים כמוני, מה דוחף ערבי להתגייס לצבא הכיבוש הישראלי ולקחת חלק בפעולת הדיכוי נגד בני עמו ולהשתתף במלחמה בה מבוצעים פשעי מלחמה לרוב כאשר מאות ילדים מבני עמו נהרגים מאש צבא הפלישה?

מכר שלי השווה את רמי ואחרים מסוגו לקאפואים יהודים בתקופת השואה. אני חולק עליו. מדובר בשתי סיטואציות שונות באורח קוטבי. הקאפואים פעלו בנתונים של מלחמת שמד, רצח המוני, והקאפו היהודי היה אנוס למלא את תפקידו, שאם לא, גורלו נחרץ מיד. באמצעות התפקיד, הייתה לו תקווה של הישרדות, והיו גם קאפואים שניצלו את תפקידם להקל ולסייע במסתרים.

רמי לא חייב בשירות בצבא. החוק פוטר ערבים ישראלים משרות צבאי בישראל. גיוסו לצבא הוא עניין של התנדבות. האמת שאני עומד נבוך מול אנשים כאלה. הניסיון המעשי בישראל מראה כי ערבים ששרתו בצבא בהתנדבות, לא זכו לשוויון זכויות. הם ממשיכים להיות מופלים כערבים, כי הדבר נעוץ באתוס הציוני של ישראל. בציבור הפלסטיני הם נחשבים לבוגדים, ובציבור היהודי הם לא זוכים לתמורה לה ציפו. הם מוצאים עצמם קרחים מכאן ומכאן.
התנדבות זו היא חידה בעיני.

---

גזענות עם כוונות טובות

במפגש הרחובות שדרות בן ציון והמלך ג'ורג' בתל-אביב הציבה העירייה יד זיכרון להרוגי שתי הפצצות של מטוסים איטלקיים במלחמת העולם השנייה. פעמיים הגיעו מטוסים איטלקיים לתל אביב והפציצו את העיר. פעם אחת ב-‏1940 ופעם שנייה ב-‏1941.
בהפצצות נהרגו יהודים וערבים שאז היו תושבי פלשתינה תחת השלטון הבריטי.

עיריית תל אביב עשתה מעשה נאה כאשר ביד הזיכרון צוינו שמות כל ההרוגים לפי סדר אלף בית. אולם ראו זה פלא. היהודים מופיעים בנפרד מהערבים. מה אנו למדים מכך? שגם כאשר מנהיגים יהודים עושים מעשה שכוונותיו טובות, הגזענות פורצת מבלי שהדבר תוכנן מראש, כי זה פשוט מוטבע בד.נ.א הציוני ישראלי. יהודים וערבים ברשימה משותפת לפי סדר אלף בית שוויוני? ישמרנו האל מהערוב הנורא הזה.
אולי בעקבות רשימה זו יתעורר מישהו במועצת עיריית תל אביב ויזום החלפת הרשימה המופרדת ברשימה חדשה משותפת.

---