משתפי פעולה עם הרוע

ועדה בינלאומית של היסטוריונים בדקה את מידת המעורבות של משרד החוץ הגרמני עם פשעי המשטר הנאצי. בין חברי הוועדה, ההיסטוריון פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בימים אלה פרסמה הוועדה את ממצאיה בספר עב כרס, קרוב לאלף עמודים. המוסף השבועי של ''הארץ'' (מחקר חדש מסעיר את גרמניה, 29 באוקטובר, 2010) הקדיש לנושא כתבה נרחבת והתמונה המתגלית, מאד לא מחמיאה בלשון המעטה. משרד החוץ הגרמני ניסה למזער את שיתוף הפעולה של אנשיו עם פשעי המשטר הנאצי, אולם ארכיון משרד החוץ המסודר מוכיח כי במציאות שיתפו עובדי משרד החוץ פעולה עם המשטר ופשעיו.

פרופסור צימרמן מעיר בצדק כי הפושעים הנאצים לא היו רק לובשי מדים בעלי עיניים רושפות המבטאות תאוות רצח. בין הרוצחים היו גם אנשים עם חליפות ועניבות, בעלי השכלה אקדמית, שקראו ספרות יפה, שמעו מוסיקה קלאסית והשתתפו במסיבות קוקטייל מחויטות. בין לבין הם גם חתמו על תזכירים ששלחו בני אדם לכבשנים. לא כל עובדי משרד החוץ היו חברים במפלגה הנאצית. מבין משתפי הפעולה עם הרוע היו רבים שכלל לא היו חברי מפלגה. ככה זה עם בירוקרטיה ממושמעת שמשרתת משטרים מבלי לפשפש בקרביהם.

ישראל אינה מדינה נאצית. עדיין לא, אבל יש בה סימני היכר מפחידים שמזכירים את השד הגזעני של שנות ה-‏30 של המאה ה-‏20 שם. ישראל היא מדינה שיש בה הרבה רוע ופשע, כיבוש, גזענות ואפרטהייד. גם כאן, שיתוף הפעולה עם הרוע אינו רק נחלת הצבא. בלי שיתוף הפעולה של המעונבים, המערכת לא הייתה מתפקדת. עובדי משרד החוץ הישראלי, כולם בעלי טעם מעולה בלבוש, בעלי השכלה אקדמית, עושים ימים כלילות בישראל וברחבי העולם להגן על מדיניות הכיבוש הפושעת של ממשלת ישראל. פרופסור למשפטים גבריאלה שלו, אישה מאד מוערכת, ובעיני עצמה בוודאי פתוחה וליברלית, סיימה עתה כהונה כנציגת ישראל באו''ם שם הגנה על פשעי מלחמת עזה.

המועצה להשכלה גבוהה מממנת את מכללת אריאל בשטחים הכבושים, הגם שראשיה יודעים שמדובר במוסד שהקמתו אסורה על פי החוק הבינלאומי. משרד החינוך מממן את המורים המתנחלים בשטחים הכבושים המרביצים בתלמידיהם תורה המצדיקה את הכיבוש. את הפירות הבאושים אנו רואים בחברי פלוגות הסער של נוער הגבעות העוקרים עצי זית של פלסטינים, עורכים פוגרומים בפלסטינים ושורפים מסגדים. התקשורת הישראלית הממוסדת, כתובה ואלקטרונית, מעסיקה מתנחלים כעיתונאים מן המניין, בהם מנכ''ל הערוץ הראשון הממלכתי, עיתונאים השותפים לפשע מלחמה כפי שנקבע באמנות ז'נווה ורומא.

הטרוריסט מתנחל חגי סגל, חבר מחתרת הטרור היהודית של שנות ה- 80, שחבריה הורשעו ברצח סטודנטים פלסטינים ופציעתם של ראשי עיריות פלסטיניות, הוא היום עיתונאי מכובד, בעל טור ב''ידיעות אחרונות'' העיתון הנפוץ ביותר בישראל, ומגיש תוכניות בערוץ הטלוויזיה של הכנסת.

דרך אגב, כל רוצחי מחתרת הטרור, שפורמלית נידונו למאסר עולם, קיבלו חנינות חוזרות ונשנות, ואיש מהם לא ישב יותר מ-‏9 שנים. מי שחתם על החנינות היה הנשיא הגנרל חיים הרצוג, איש מפלגת העבודה, המושל הראשון של הגדה המערבית לאחר מלחמת יוני 1967, ללמדכם, שהסלחנות כלפיי מתנחלים פורעים ורוצחים אינה רק נחלת מפלגות הימין.

אותם דברים אמורים לגבי עובדי משרדי הפנים והשיכון ששותפים לבניין ההתנחלויות, והשופטים שהכשירו את השרץ. כאלה הם פני הדברים גם במשרדים ממשלתיים אחרים. כל משרד ברמה זו או אחרת שותף לפשעי המלחמה. כולם בסך הכול ממלאים הוראות.

---

קורת רוח ישראלית

יש מדינה אחת בעולם שנשמעו בה צקצוקי נחת מפרסום 400 אלף המסמכים באתר ויקיליקס באשר לפשעי המלחמה של צבא ארה''ב בעיראק. למדינה הזאת קוראים ישראל. המסמכים מלמדים על רצח של למעלה ממאה אלף אזרחים חפים מפשע, על הרס ועינויים שבוצעו בידי צבא הפלישה האמריקאי ובעלי בריתו בעיראק.

בישראל מרוצים. מה הם כבר 1,400 הרוגי מלחמת עזה, או אלפי ההרוגים הפלסטינים ב-‏44 שנות כיבוש, אל מול מאות אלפי ההרוגים, הפצועים והנכים, קורבנות הצבא האמריקאי? שואל בקריצת עין ''מר ישראל''. איפה הגולדסטון שיחבר מטעם מועצת זכויות האדם של האו''ם את הדו''ח על פשעי המלחמה של ארה''ב? מגיב הפרשן הישראלי המצוי. מי יעז עתה להטיף לנו מוסר? שואל הקונסנסוס הישראלי, שאלה רטורית כמובן. עבורו פרסומי ויקיליקס אינם כתב הרשעה נגד ארה''ב אלא מעין היתר עיסקה לישראל להמשיך בפשעיה שלה.

על כן חובה על כל שוחר זכויות אדם להדגיש כי פשעי ארה''ב אינם מלבינים את פשעי ישראל, וכי שוחרי זכויות האדם בארה''ב יאבקו נגד פושעי ופשעי השלטון בארצם כפי שעמיתיהם הישראלים עושים זאת כאן.

ארה''ב מתהדרת בתואר הדמוקרטיה הגדולה בעולם.
אני תמיד שואל את האומר כך, מתי? בתקופת העבדות? שעה שטבחו באינדיאנים? במשבר הכלכלי הגדול? בימי ההפרדה הגזעית בדרום ארה''ב? בתקופת ציד המכשפות של הסנטור מקרתי?
בשנים האחרונות כאשר האח הגדול בוושינגטון מצר יותר ויותר זכויות אזרח מאחורי גלימת המלחמה בטרור? אולם גם אם נצא לרגע מההנחה שארה''ב היא דמוקרטיה למופת, הרי ככל שהדבר נוגע למדיניות החוץ של ארה''ב, מדובר במדינה אכזרית, פושעת, טובחת ותומכת במשטרי עריצות.

מי שמכיר את התוצאות הנוראיות של המעורבות האמריקאית בוייטנאם, שני מיליון הרוגים, שימוש בנשק כימי שזיהם את נהרות וייטנאם וכתוצאה ממנו נולדים עד היום מדי שנה אלפי ילדים בעלי מומים קשים, לא מתפלא מהזוועות שמתגלות ב-‏400 אלף המסמכים שפורסמו בויקיליק. מלחמת וייטנאם התבססה על שקרים שהנשיא וממשלו פיזרו בשפע, והדבר חזר על עצמו בעיראק. כך היו גם פני הדברים במלחמת קוריאה ב-‏1950.

ישראל היא תלמידה נאמנה, שהרי מרבית המלחמות שיזמה היו מבוססות על שקרים שהממשלה האכילה את העם, החל ממלחמת סיני 1956 (ישראל הייתה קבלן משנה של צרפת ואנגליה – מעצמות קולוניאלית שוקעות), עבור למלחמת יוני 1967 (בניגוד לשטיפת המוח, לא נשקפה סכנת השמדה לישראל), המשך במלחמות לבנון הראשונה 1982 (אש''ף לא התנקש בשגריר ישראל בבריטניה) והשנייה 2006 (''יצאנו לשחרר את חיילינו החטופים'' - אולמרט) וכלה בפלישה לעזה שקיבלה את השם ''עופרת יצוקה'' דצמבר 2008 - ינואר 2009 (ישראל הפרה את הסכם הפסקת האש עם החמאס, ביצעה פרובוקציה כדי להצדיק את הפלישה).

המלחמה בעיראק יצרה בעיית פליטים קשה. למעלה ממיליון עיראקים נמלטו מהתופת בעיראק לארצות שכנות, בעיקר סוריה וירדן. יש ישראלים שסבורים כי מה שהאמריקאים עושים בעיראק מותר להם לעשות כאן. במגירות המטכ''ל כבר מוכנה התכנית לגירוש מיליון פלסטינים מהגדה לירדן. נכבה 2 על משקל מלחמת לבנון השנייה.

הנשיא לשעבר גו'רג' בוש הבן, יוזם מלחמת עיראק, הוא פושע מלחמה. הוא מתהלך חופשי וכעת בונים את הספרייה על שמו. שר הביטחון אהוד ברק, הרמטכ''ל גבי אשכנזי, אלוף פיקוד הדרום עד לא מכבר והרמטכ''ל הבא יואב גלנט, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ואחרים מגיבורי פשעי הפלישה לעזה, בוודאי שואבים עידוד מכך. לא כל פושע גומר כמו מוסוליני. מרביתם מזדקנים ברווחה ונפרדים מהעולם בשיבה טובה.

---

לך לטורקיה

הימין בישראל, בכנסת ומחוצה לה, נמצא כעת בעיצומה של אורגיה גזענית מתמשכת שמטרתה להדיר את האזרחים הערבים מזכויותיהם, ולהעביר להם מדי יום מסר עד כמה הם אינם רצויים כאן. מוטב שיסתלקו מרצונם, לפני שממשלת ישראל תיזום מעשה. שני האירועים האחרונים במסגרת האורגיה:

הרב הראשי של העיר צפת שבגליל, שמואל אליהו, עובד מדינה המקבל ממנה את משכורתו, הוציא פסק הלכה לפיו אסור ליהודים להשכיר או למכור דירות לערבים. הרקע להחלטה: בצפת פועלת מכללה אקדמית, ומדרך הטבע לומדים בה גם אזרחים ערבים, מה עוד ובגליל, למעלה מ-‏50 אחוזים מהאוכלוסייה הם פלסטינים אזרחי ישראל. אך טבעי שסטודנטים אלה ישכרו דירות בצפת.

לדעת הרב אליהו, לה שותפים רבנים נוספים בצפת ובאזור, מגורי ערבים בעיר יהודית מסכנים את טוהרן של נשים יהודיות. יש למנוע עירוב אוכלוסיות. אם אין מנוס מלימודי ערבים במכללה, שהרי לשיטת הרבנים ראוי היה להרחיקם לחלוטין, אזי מן הדין שיחזרו מדי יום עם סיום הלימודים לכפריהם ויניחו לצפת לשמור על טהרתה היהודית.
במקביל אישרה ועדת החוקה של הכנסת בראשות המתנחל ח''כ דוד רותם חוק שמשמעותו שלערבים לא תהיה זכות לרכוש בתים וקרקעות בישובים קהילתיים, וכך יישמר ''המרקם היהודי'', עוד מושג מכובס מבית היוצר של הגזענות היהודית בישראל.

כפליט שהיגר מגרמניה הנאצית בגין חוקי הגזע, איני יכול שלא לראות קווי הקבלה בין פסקי הלכה של רבנים כמו אלו של הרב אליהו וחוקי כנסת בהנהגתו של ח''כ רותם (איש מפלגתו של ליברמן, מתנחל אף הוא), לבין חוקי נירנברג.

כאילוסטרציה לכתוב כאן מהווה סרט דוקומנטרי שהוקרן לאחרונה בטלוויזיה המספר את סיפורו של הילד הפלסטיני אחמד בן ה-‏11, ממחנה הפליטים בג'נין, שנרצח על ידי חיילי הכיבוש הישראלי. במכבסת המלים של הכיבוש אחמד כמובן לא נרצח אלא נהרג על ידי חייל שפירש רובה צעצוע שהחזיק הילד כנשק אמיתי, ועל כן ירה בראשו. הוא נפצע קשה, הובל לבית חולים רמב''ם, ומאמצי ההצלה נכשלו. החייל שירה פעל ''לפי הפקודות'' ולמיטב ידיעתי לא נענש.

אחמד מת מוות מוחי אבל היה מחובר למכשירי הנשמה שהותירו את אבריו מתאימים להשתלה. מדובר בלב, ריאות, כבד, כליות, קרניות. אחד האחים בבית החולים, אזרח ערבי, נשלח לדבר עם האב במטרה לבקש את הסכמתו לתרומת אבריו של בנו. הנה לנו מצב שגם במאי היה מתקשה להמציאו: חיילים ישראלים הורגים ילד פלסטיני, ובית חולים ישראל מבקש את האב השכול לתרום את אברי בנו לישראלים.

האב, איסמעיל, איש מרשים, מבקש זמן להתייעצויות, עם אשתו, עם איש דת, עם חברים. הוא מקבל תשובה חיובית מכולם, ומוסר את הסכמתו לבית החולים. אבריו של אחמד הצילו את חייהם של שישה ילדים. בין המושתלים הייתה ילדה בת שלוש של משפחה חרדית. שעה שהמשפחה החרדית ישבה בבית החולים בציפייה לתוצאות ההשתלה, נשאל אביה מה תגובתו לכך שהאבר המושתל בילדתו הוא של ילד פלסטיני. תשובתו: הייתי מעדיף תרומה של דם יהודי.

לימים ביקש איסמעיל לבקר בבתיהם של מושתלי בנו, וכך הגיע גם לביתה של המשפחה החרדית. הילדה המושתלת ברוך השם בריאה. הפעם המשפחה החרדית מביעה את תודתה. בביקור הקצר, לא חוזר האב החרדי על השטות הגזענית שאמר בבית החולים, אבל מחליף אותה בשטות אחרת. הוא אומר לאיסמעיל: מה יש לך לחפש בג'נין, החיים שם קשים. למה שלא תהגר לטורקיה?

זה מחזיר אותי לדרשה השבועית של מנהיג ש''ס, הרב עובדיה יוסף, שם פסק לפני מספר ימים, שהגויים נועדו לשרת את היהודים.
אתה הבנת את זה איסמעיל? את אבריו של בנך נתת, את תפקידך לשרת את היהודים מילאת, עכשיו לך לטורקיה.

---