מה קורה במרוקו ?

התחזקות הגורם האסלמי קיצוני בממלכה

יורם המזרחי

פרשת האי הספרדי השומם, פרג'יל, שעלה לחדשות כשחיילים מרוקאים השתלטו עליו, נראית על פני השטח כאירוע קומי, או לפחות מוזר......

ההסבר הרשמי שניתן לפעולה בראבאט, היה ש''צבא מרוקו כבש את האי הזעיר כמתנה מיוחדת וסמלית לכבוד חתונת המלך מוחמד עם בחירת לבו''. הפרשה הסתיימה כידוע, בפשיטת-נגד של הצבא הספרדי שהשתלט על האי ופינה (באדיבות!) את החיילים המרוקאים הספורים שנמצאו שם ועוד צייד אותם במנות קרב ספרדיות (צמחוניות, להבטיח שהחיילים האדוקים לא ינגסו בטעות חזיר). מעטים שמו לב לעובדה שהפעולה המרוקאית, באה בהמשך להתחזקות גופים איסלאמיים קיצוניים במרוקו, הרואים בספרד מדינה ''כובשת'' שהשתלטה על אדמות ערביות ולפיכך אינה אלא ''אויב האיסלאם''.

הקיצונים המרוקאים מדגישים, בין השאר, את העובדה ההיסטורית, שאחרוני המוסלמים שנלחמו בספרד הנוצרית, היו אנשי ''אל-מווחדין'' - מוסלמים קיצונים מצפון אפריקה, שבשיא הצלחתם כבשו חלקים גדולים של ספרד, למשל מלחמת 1147.

כוונת הקיצונים המרוקאים של ימינו, המדברים על הכיבוש ''הנוצרי'', היא לניצחון הסופי של הספרדים, שהביא לחיסול המדינה המוסלמית-איברית וכינון ממלכה קתולית, תהליך שהסתיים במאה ה- 14.

המרוקאים רואים עצמם גם כצאצאי המורים, המוסלמים ששלטו בספרד. ובצד ציון דוגמאות ''דמיון תרבותי אמנותי'' עם הספרדים, למשל בסגנון בניה, קישוט ואפילו שירה וריקוד (מקור הפלאמנקו בערבית פלאחמנקום/פלאח מכם) הם רואים את ספרד כחבל ארץ שנקרע מגוף האומה הערבית -מוסלמית.

בשנים האחרונות, בהתחדש גל קנאות מוסלמית בין לאומי, ושאיפות לכונן'' מדינה מוסלמית עולמית'', מזכירים הלאומנים והמוסלמים המרוקאים, שהם אינם שוכחים את העובדה שבין שתי מלחמות העולם, היתה מרוקו נתונה ללחצים ספרדיים וצרפתיים, שכוננו בה ''אזורי חסות'', ולחמו במורד המרוקאי האגדי, עבד אל כארים. (עבד אל כארים 1880-1963) לחם בעיקר נגד הספרדים, אך הוגלה על ידי הצרפתים לאי ראוניון, שבאוקיאנוס ההודי, נמלט למצרים ומת בקהיר, כגיבור לאומי ערבי).

על רקע כל אלה הוקם במרוקו ארגון קיצוני הנקרא'' אל היג'רא אול טאקפיר'' שפירושו ''ההגירה ויום הדין לכופרים'' האירגון, הזהה בקווים כלליים לקבוצות דומות הפועלות בהודו; באלגי'ר; בפקיסטן; באינדונזיה ובפילפינים - ''הסתפק'' עד כה בפגיעה בערבים מקומיים שלא התנהגו ''לפי חוקי האיסלאם'', ולדברי משטרת מרוקו הרגו רוצחי הארגון שפעלו בשלוש השנים האחרונות לפחות מאה וחמישים בני אדם, רובם מרוקאים שהואשמו בחילול קודש כמו שתיית אלכהול, התנהגות מינית לא הולמת ועוד. שיטות הרצח היו ''מקובלות'' וכללו, בין השאר, שיסוף גרונות, השלכה ממבנה גבוה, חומה או מגדל, חנק ודקירות בגב. פריסת פעולות הרצח והתקיפה, באחריות הארגון, כללה את הערים טנגי'ר, נאדור, ראבאט, מוחמדיה, קזבלנקה וסאלי.

מהמעט שפורסם על מעשי הארגון, נודע שחבריו רואים עצמם ''כקבוצה מוסלמית אדוקה ללא פשרות'', השואפת להחזיר לאומה הערבית הצפון-אפריקאית את זהרה וגדולתה. מעשי הקיצונים לא הובלטו והמלך חסן, כמו יורשו מוחמד, העדיפו להימנע מעימות ישיר עם המוסלמים הקיצונים, מתוך חשש שלחץ משטרתי רצוף יביא להחרפת הפעולות וגלישת הארגון למלחמה בשלטון.

אך בהמשך לתעמולה הארסית שהופצה במסגדים, בעיקר בשכונות העוני ובמגזר הכפרי, באה הפעולה העלובה לכיבוש האי הספרדי הזעיר, כאשר ברור שממשלת מרוקו לא ציפתה לתגובה ספרדית כה נחרצת. ובעיקר לא ל''בושה'' שנגרמה אחרי שצחצוח חרבות מרוקאי בעיקרו- לא העלה יותר מכמה ניצוצות. הקיצונים, שהתאכזבו מהתגובה הרופסת למהלך הנגד הספרדי, החלו להטיף נגד המלך ובשבועות שחלפו מאז ההשתלטות הזמנית על פרג'יל,נודע שבמסגדים שונים הגדירו את המלך '' כחובב שעשועים ואורח חיים מערבי''

הפעם לא יכלה הממשלה לשבת בחיבוק ידיים והחלה לפעול נגד הקיצונים ובתוך זמן קצר הודיעה
שבימים האחרונים הצליחה המשטרה ''לפרק 6 תאים קיצוניים'' וכי 5 מחברי כל תא נעצרו והם נחקרים בידי שירותי הביטחון המרוקאים. בחקירה עלה שתאי האירגון התכוננו לעבור לפעולות נגד זרים, בעיקר ספרדים. כל זאת במסגרת שבועת נאמני הארגון ''לגאול מידי ספרד אדמות ערביות''.

ראשי הארגון קראו לנהל נגד ספרד מלחמת ''גי'האד'' ואחרי מעצר הפעילים, נודע על הופעת כרוזים חדשים שהופצו ברבאט בשם '' חיילי הג'יהאד והמלחמה בכופרים. ככל הנראה כינוי שנטלו לעצמם אלה שהצליחו לפי שעה להתחמק מהמשטרה.

לצד האירועים במרוקו, בלט חוסר עניין תקשורתי בעולם המערבי, למרות העובדה שמדובר באירגון מוסלמי קיצוני, המאיים בפירוש על מדינה אירופאית שהוא מגדיר ''שטח כבוש''. אחת הידיעות הבודדות בעניין, הופיעה ביום שלישי, השמיני באוגוסט, דווקא .... ביומון הרוסי פרוודה...
.
הרוסים ערים לכל התפתחות הקשורה בקיצוניות איסלאמית, כנראה בשל החיכוך הקבוע שלהם עם תנועות איסלמיות במרכז אסיה ובפרט בצ'צניה.
אך אין ספק שהמתרחש במרוקו, לא נעלם מגופי ביון מערביים, המעדיפים, לפי שעה, ''לא לבחוש את המרק'' ולאפשר למרוקאים לפתור בכוחות עצמם בעיה העשויה להתפתח לממדי מלחמת אזרחים רצחנית, הדומה לזו שמזה עשר שנים משתוללת באלג'יר השכנה.
גורמי ביון מערביים, נעזרו באחרונה בשירותי הביטחון המרוקאים, בכל הקשור לאיתור פעולות קיצונים, הנמצאים במערב אירופה עם קשרים לארגונו של אוסמה בן- לאדן,כאשר למקרא הידיעות הטריות מרבאט, ברור מדוע ממהרים המרוקאים לסייע לאירופה ולאמריקאים, שכן למלך והחתן הטרי, ברור ''שהאש הקטנה'' שהקיצונים ''שלו'' הציתו לפני שלוש שנים, עלולה להתפתח לדליקה, עליה לא יוכל להשתלט.

הצגת המאמר בלבד

האסלאם הוא האתגר העכשווי על תרבות המערב,

אורי מילשטיין (יום רביעי, 07/08/2002 שעה 15:01)