בריונות משטרתית

האלימות המשטרתית נגד מפגיני המחאה החברתית, מוכיחה, למי שהיה זקוק לכך, כי אין חיה כזו כמו ''משטרה א-פוליטית''. משטרה נועדה קודם כל להגן על הסדר הפוליטי הקיים, ובצד מילוי הפקודות של הממשלה היא קשובה לרוח המפקד. הקואליציה המונה עתה 94 חברי כנסת (מתוך 120) מניבה תחושה של שיכרון כוח, של יכולת למחוץ את המחאה החברתית שדורשת יותר שוויון והפסקת ההפרטה של שירותים חיוניים. המשטרה הבינה היטב מה חוגי ההון והשלטון מצפים ממנה, ופעלה בברוטליות ובגסות.

המפגינות והמפגינים ראוי שיתאימו עצמם למציאות החדשה ויבואו להפגנות מצוידים באמצעי הגנה מתאימים. (למשל, קסדות לשמירה על הקרקפת). מול בריונות משטרתית מותר, לפי הבנתי של מי שלא משפטן, למפגין הלא אלים ליישם, בהתאמה מתבקשת (כלומר, בלי נשק ובלי לקפד חיי אדם), את הלכת שי דרומי שזוכה מהריגת פורץ לחוותו וקיבל גושפנקא חוקית בתיקון לחוק העונשין משנת 2008 שמוכר גם כחוק דרומי. בתיקון לחוק נאמר: לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור (חוק העונשין, סעיף 34י1).

שוטר אלים המכה מפגין או מפגינה, יש לראותו כמי שפרץ ללא סמכות לרשות הפרט, ומותר למותקפות ולמותקפים להתגונן. גם הפסיקה מתירה לאזרח או אזרחית להתגונן מפני שוטר המפעיל אלימות מבלי שהייתה לכך הצדקה. אין לראות בכתוב כאן המלצה בעלת תוקף משפטי, אלא רסיסי הרהורים המחייבים רק אותי.

---

לאן הולכת מצרים?

בחירתו של מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, כנשיא מצרים, מסיים מהלך מרשים של הליך בחירות דמוקרטי, שמעטים נתנו לו סיכוי. יש משהו נוגע ללב בכך שהאיש שנבחר לנשיא, ישב בכלא כאסיר פוליטי על פי פקודת הנשיא המודח.

המבחן הדמוקרטי מתחיל עכשיו: לאן הולכת מצרים? האם למדינת הלכה מוסלמית, דגם איראן, או מדינה עם איסלם מתון, פלורליסטית שמכבדת זכויות אדם, חופש פוליטי, חילופי שלטון כתוצאה מבחירות, ולא כופה על האשה לבוש ''לפי ההלכה''? התסריט הראשון פירושו, שהבחירות לנשיאות היו דמוקרטיות, אבל התוצאה לא דמוקרטית. התסריט השני משלב בחירות דמוקרטיות עם תכנים דמוקרטיים. ויש כמובן תסריטים נוספים, אפורים יותר שיש בהם גם מזה וגם מזה.
וקיימת הזווית הישראלית. האם ישאיר על כנו את הסכם השלום? האם יבטל את הסכמי קמפ דייויד, אותם מפרה ישראל וממשיכה להפר מדי יום.
האם מעמד החמאס ישודרג? יהיה מעניין.

---

אוי, אובמה

ברק אובמה היה תקוותם של הליברלים והשמאל האמריקאי המתון. הוא לא רק הצטיין בהופעה נאה וכושר נאום סוחף, אלא הקרין גם ערכים של זכויות אדם, שלום, חברה יותר שוויונית. כגודל התקוות, עומק האכזבות. הוא הבטיח לסגור את מחנה המעצר בגוונטאנאמו, ולא קיים. הוא קיבל מיד עם כניסתו לתפקיד פרס נובל לשלום, עד כדי כך הרשים את חברי ועדת הפרס, שהחליטו לתת לו מעין הלוואת שלום בתקווה שיחזיר אותה בצורת הסכם שלום כלשהו, אבל עד כה היה עסוק בכל כך הרבה מלחמות, שלא היה לו זמן לסדר איזה שלום, ולו קטן.

הניו יורק טיימס פרסם לאחרונה כי אובמה נתן הסכמתו לחיסולים על פי רשימת שמות שהוא מאשר אישית, שכוללת אזרחים אמריקאים. כאן הוא משחק את האלוהים הקובע מי יחיה ומי ימות, והכל ללא הליך משפטי.

גם בהקשר הישראלי אובמה הוא אכזבה, מנקודת מבטם של שוחרי השלום ומתנגדי הכיבוש. התקווה הייתה שאובמה יקבע כללי משחק חדשים לפיהם אמריקה תחדל מתמיכה אוטומטית בישראל ותהיה הרבה יותר תקיפה בהתנגדות לכיבוש, להתנחלויות ולמשטר האפרטהייד השורר בשטחים הכבושים.

קרה בדיוק ההיפך. נתניהו עשה ככל העולה על רוחו, הבנייה בהתנחלויות נמשכת, באחד מביקוריו השפיל נתניהו את הנשיא לעיני העולם; נתניהו הפך את אובמה לתלמיד שאינו יודע מימינו ומשמאלו, ולעיני מצלמות הטלוויזיה נתן לאובמה קורס קצר וחד צדדי על תולדות הסכסוך והציונות. אובמה המשיך לתמוך בישראל בכל פורום בינלאומי, הופיע בפני הלובי היהודי והתגאה בתמיכתו בישראל והדגיש כי במישור הביטחוני הוא עשה יותר למען ישראל מכל נשיא אחר. מיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות, וברק אובמה מתקוטטים מי מהם תומך יותר נאמן של ישראל. הזנב מכשכש בכלב.
עתה נתונה תקוותנו לקדנציה שנייה של אובמה, שאינה כרוכה בבחירות נוספות, ואולי אז יתגלה לנו אובמה חדש.

---

מלשינים

בשנות ה-‏80 של המאה הקודמת ביקרתי בגרמניה את חברי, העיתונאי והסופר ישראל סגל ז''ל (1944 – 2007). הוא כיהן אז ככתב רשות השידור בגרמניה. באחת השיחות בינינו אמר סגל כי שם לב לתופעה שעם הזמן התבררה לו כמאד אופיינית לגרמנים, והיא, ההלשנה למשטרה. כל דבר פעוט ביותר, שחורג מהמקובל, מיד מטלפנים למשטרה. הוא מתחיל להבין כיצד הצליח המשטר הנאצי לזכות בשיתוף פעולה עם התושבים: ההלשנה. פלוני מחביא יהודי, השכן מיד ידווח. הסתפקתי באמירה שלדעתי תכונה זו לא אופיינית דווקא לגרמנים, בישראל המצב לא יותר טוב. הוא חלק עלי אבל לא המשכנו לדוש בנושא.

כעבור שנים החל בישראל ציד אדם של עובדות בית מהפיליפינים. שוטרי משטרת ההגירה (שהוחלפו ב-‏2009 על ידי פקחי יחידת עוז של משרד הפנים) הגיעו לכתובות רבות שנמסרו למלשינון ללא זהות הדובר/ת. באחת מפגישותיי עם ישראל, הזכרתי לו את שיחתנו בגרמניה, אל מול המתרחש בישראל. עיניך הרואות שפה זה לא שונה, אמרתי לו, הנטייה לשתף פעולה עם השלטון נגד השונה, חורגת מגבול לאומי זה או אחר. לא מכבר קראתי על קיומו של אתר אינטרנט המאפשר למלשינים אנונימיים להשאיר מידע על אפריקאים שהצליחו לעקוף את הרדאר של ציידי האדם ממשרד הפנים.

היום, אם אזרחיות ואזרחים יחביאו מבקשי מקלט מאפריקה שהשלטון הישראלי רודף, גורלם יהיה רע ומר: משפט פלילי, מאסר למספר שנים וקנס כספי ענק שירושש את ההומניסטים עד לפת לחם. כמעט הוצאה להורג. זה וגרוע מכך, היה גורלם של מי שנתפשו בגרמניה הנאצית מחביאים יהודים.

---

החלטה אמיצה

בית משפט בקלן, גרמניה, קיבל החלטה הקובעת כי ברית מילה לילדים היא עבירה פלילית. מעת לעת אני נדרש לנושא, ומביע דעתי הרואה בברית המילה טקס ברברי, הטלת מום בתינוק בריא, שהורים כופים על ילדיהם ללא רשותם. אם האדם הוא יציר הבריאה כפי שמאמינים הדתיים, אזי יש לכבדה משום שהבריאה דאגה לכך שהתינוק ייוולד ללא מומים גופניים. לפצוע תינוק בסכין ולגרום לו כאבים מבלי שחטא ומבלי שיוכל להתנגד, על בסיס אמונה או מסורת דתית של הוריו, הוא פגיעה יסודית בזכויותיו על פי האמנה הבינלאומית לזכויות הילד.

בית המשפט בקלן צודק באמרו, כי החלטה לאיזו דת להשתייך, אם בכלל, צריכה להיעשות כאשר האדם הוא בוגר.
אם ירצה לבצע ברית מילה בהגיעו לגיל 18, ילך ויחתוך.

---