פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מה אפשר לעשות?
אלי אשד (יום שישי, 25/10/2002 שעה 22:53)


מה אפשר לעשות?


אלי אשד





מאמר זה נכתב במקור לאחר שהגיעו הידיעות על הפיגוע בדולפינריום, כאשר המצב נראה שחור משחור, לא רק בגלל הפיגוע עצמו כמו גם בגלל הידיעה שפיגועים כאלה ימשיכו ויתבצעו כמעט מידי יום ביומו. כמו דברים אחרים, גרם לי הפיגוע להרהר על מצב התרבות הישראלית דווקא. המצב עכשיו נראה שחור הרבה יותר ממה שהוא נראה אז, כפי שיודע כל מי שקורא עיתונים, משוחח עם חברים וקורא ראיונות עם אישים שכולם מקוננים על חורבנה הקרוב של מדינת ישראל.

העיתונות מלאה בדיונים על התרבות הישראלית, תרבות ה''סמוך'', ומצבה הרעוע. תרבות שהביאה, כידוע, לחורבן באולם ורסאי, לכשלים בפינוי פי גלילות, לזיהום הנהרות בארץ ולמי יודע עוד כמה כשלים אחרים, שרק עומדים לקרות. זוהי תוצאתה של חשיבה לטווח הקצר ביותר והתעלמות מההשלכות ארוכות הטווח, השלכות שבסופו של דבר, אם כי הן צפויות לחלוטין, פוגעות בנו ברגעים הפחות מתאימים מכל. העיתונים מלאים התקפות על הדור הצעיר שאינו עומד בסטנדרטים של קודמיו בתחומים שונים ובכלל זה, ובעיקר, התרבות.

אכן יש להודות שבחזית הזאת המצב אינו נראה מזהיר במיוחד. אתמקד בתחום שקרוב אלי, בספרות. הסופר האחרון שהצליח לרגש באמת כמות גדולה למדי של אנשים, אתגר קרת, החל לכתוב כבר לפני כמה שנים טובות. אני יכול לחשוב רק על סופר אחד או שניים שהופיעו מאז, שניתן לאמר שהם מהווים קול ייחודי וחדשני באמת, והם לא זכו לפרסום רב כזה שבאמת יגרום לאנשים לרצות לקרוא את הסופרים החדשים יותר. זוהי תופעה מדאיגה, שכן היא מראה על ירידה מסויימת ברמת הספרות הנכתבת כאן.

ובכלל, כידוע, יש ירידה בכמות הקוראים אצל הציבור הישראלי בכלל ובדור הצעיר בפרט, המעדיף את תחומי הבידור האחרים, כמו הטלוויזיה ומשחקי המחשב. מדי פעם יוצא לי לבקר במחלקת הילדים של ספריית בית אריאלה בתל אביב; לא משנה מתי אני מבקר ובאיזה יום או שעה, המקום הוא תמיד ריק ונטוש לחלוטין, להוציא את הספרניות ומבוגר אחד או שניים אחרים.

אמנם זוהי תופעה כלל עולמית, אבל היא מדאיגה, שכן היא עלולה להביא, בסופו של דבר, את דורות העתיד למצב כמו זה ששרר בימי הביניים, של מיעוט משכיל שקורא ושל כל השאר שמקבלים מידע רק באמצעים ויזואליים (כמו אנשי ימי הביניים שקיבלו מידע רק באמצעות ציורים בכנסיות והצגות).

תופעה מדאיגה מקבילה מתרחשת באוניברסיטאות, שם המחלקות למדעי הרוח הם כמעט תחומים גוועים. לפעמים דומה שרק מי שאינו יכול להתקבל למחשבים או למשפטים או לתחומים ''רציניים'' אחרים מגיעים לשם ורק על יחידי סגולה שם ניתן לאמר שרמתם מגיעה לרמה של בני הדורות הקודמים בתחומים אלה. מרצים בתחומים שונים מדווחים שהסטודנטים אצלהם הם חסרי סקרנות ו''ידענות'' אמיתית ויש המשייכים זאת לעובדה שסטודנטים אלה כמעט ואינם קוראים, אלא רק משיגים את המידע שלהם מהאינטרנט.

יש הקובעים שמדעי הרוח והיהדות גוועים, למעשה.

זוהי תופעה חמורה, שכן כל אלה הם הבסיס לתרבות הישראלית. ויותר מכל התרבות והערכים שהיא יוצרת (ובתרבות אני בהחלט מכליל גם את הדת) הם אלה שנותנים לאדם את הרצון וכח הרצון להישאר בארץ מולדתו ולהיאבק עם הקשיים השונים שבתוכה ומסביבה.

תרבות כזאת נוצרה כאן לפני כמה עשרות שנים בידי שורה של יוצרים, סופרים ומשוררים, מחנכים ומדינאים. היא והערכים שעליהם היא התבססה היו חזקים מספיק כדי להביא לכך שתיווצר כאן לבסוף מדינה עברית. ישראל לא הייתה נוצרת לולא השכנוע של אלה שיצרו אותה ומתו למענה, כי יש כאן משהו ששווה להיאבק למענו וגם למות עבורו. משהו שהוא טוב יותר מהקיים. תרבות שהייתה שילוב של ערכים יהודיים, סוציאליסטיים, אוטופיים (הקיבוצים) ומערביים; תרבות שהתבססה לא רק על הפחד, השנאה והרצון לברוח מהאנטישמיות, אלא גם על הרצון ליצור משהו טוב יותר, אוטופיה אם תרצו.

המצב כעת הוא שתרבות זאת חדלה, למעשה, להתקיים אצלנו. הרצון ליצור משהו טוב יותר נראה שנעלם והוחלף לחלוטין במשהו שמבוסס אצל קבוצות גדולות בציבור החילוני על ערכים אמריקניים של חומרנות ו''חיים טובים'' ותו לא, ערכים שאולי מתבטאים בצורה הטובה ביותר (מכיוון שהיא הקיצונית ביותר) בסדרת הטלוויזה ''סיינפלד'', שהיתה כה פופולארית בקרב שכבות רבות באוכלוסיה ולא במקרה, מכיוון שדיברה על כך ששום דבר ושום ערך בעצם אינו חשוב ואדם צריך לדאוג רק לעצמו ולא לשום דבר ולאף אחד אחר. עוד דוגמאות כאלה הן אופרות הסבון למיניהן ומקבילות ישראליות כמו ''סיטי טאואר'', שהמסרים הסמויים שלהם לצופים הם שכל מערכות היחסים בין בני אדם מתבססות אך ורק על תשוקות קצרות טווח ותככים אינסופיים, וכי מעבר לכך אין שום דבר בחיי האנוש.

אותו הדבר נכון לגבי התהליך המקביל של יצירת תרבות ''אני ואני ואני'', שהיא כה דומיננטית היום בישראל, שבה האינדיבידואל נחשב מעל לכל ודואג רק לעצמו ולהמשך חייו הטובים.לטווח הארוך גישה כזאת הורסת את חיי הקהילה דבר שאנו רואים אותו מתרחש כאן ועכשיו בישראל.

אז מה אפשר לעשות?

לדעתי יש ליצור מחדש תרבות שאנשים יוקסמו ויתרשמו כל כך מערכיה עד שיהיו מוכנים לחיות ולהילחם עבורם, כי זה יתן טעם מחודש לחייהם. האדם אינו יכול לחיות, אחרי הכל, על הלחם ועל הכסף לבדו. הוא זקוק למשהו נוסף להאמין בו. זוהי תרבות שתהיה צריכה להקסים גם בני עמים אחרים מספיק כדי שירצו להצטרף אליה, כפי שהנצרות, האיסלאם והבודהיזם מסוגלים לעשות עם מה שהם מציעים.

המצב שבו אנו נמצאים כיום הוא חמור יותר מאי פעם בתולדות המדינה. לא רק בגלל המלחמה והמשבר הכלכלי והחברתי, שהם גרועים ביותר כשלעצמם, אלא גם בגלל התהליכים ארוכי הטווח, שרוב האנשים אינם שמים לב אליהם, של השואה האקלימית שאנו שרויים בעיצומה, שכתוצאה ממנה האיזור נמצא בתהליך של התיבשות ומחסור הולך וגובר במים. גם אם יצליחו הערבים להשמיד לבסוף את ישראל לא ברור איך יוכלו להמשיך להתקיים באיזור הזה, שכל האינדיקציות מראות שימשיך להתחמם ולהיות פחות ופחות ראוי לישוב.

במצב כזה יש לפתח ערכים חדשים של עזרה הדדית, תודעה סביבתית וחשיבה לטווח ארוך שבמרכזה יעמוד הצורך להתמודד בצורה הטובה ביותר עם האקלים המשתנה ולנטוש את הערכים של ''אדם לאדם זאב'', שמוצאם בתרבות האמריקנית ובמידה רבה בתוכניות הבידור שאנו מקבלים ממנה. ערכים כאלה יהיו הרסניים ממש במצב שבו אנו חיים ושרק יחמיר בעתיד.

התרבות הזאת תצטרך לכלול בתוכה הן ערכים יהודיים ותיקים (תרבות שהחזיקה מעמד והתפתחה במשך 2000 שנה היא לא דבר שצריך או אפשר לדחותו על הסף) ביחד עם ערכים כללים יותר.

נראה לי שנכון לעכשיו ה''שיינקינאיות'', סוג התרבות שהיה כה פופולארי בקרב צעירים רבים והתבססה במידה רבה על התרבות האמריקנית, הגיעה לקיצה. יש צורך להחליף אותה במשהו חדש ובערכים שיהיו בעלי משמעות אמיתית עבור המחזיקים בהם.

אין שום אטרקטיביות בתרבות הנמצאת בירידה. אויבינו רואים שהתרבות העברית היהודית נמצאת בירידה וזה אחד הדברים שמעודדים אותם. ובכן, עלינו ליצור אותה מחדש ובצורה חדשה, שתתאים לתנאים האקלימיים והאחרים המשתנים. יש לדאוג לכך שנוכל לשלב את כל הקבוצות הגרות בארץ הזאת, כולל הערבים, בתרבות הזאת, שכן כולן נתונות לסכנה שווה בידי תנאי הטבע המשתנים. אולי דווקא במאבק בטבע העויין נוכל כולנו להתגבר על ההבדלים והעויינות בינינו. לעניות דעתי, הדרך הטובה ביותר להמשך קיומם של מדינת ישראל ושל עם ישראל היא, בין השאר, שילובם בחוד החנית של המאבק להצלת המין האנושי מהשמדה עצמית על ידי הרס סביבתי והתחממות כדור הארץ.

מובן שייווצר מיד ויכוח, במיוחד בחברה כמו שלנו, מהם האידיאלים הרצויים וכו' וכו', אבל יש צורך מיידי לעבוד על כך ולא לדחות יותר, כי לא נותר לנו זמן לבזבז.

הדרך להתחיל ליצור תרבות כזאת היא, בראש ובראשונה, באמצעות חינוך. אני הייתי מציע למצוא כמה אינדיווידואלים כריזמטיים ואידיאליסטיים במיוחד מתחום החינוך ומחוצה לו (כן. עדיין יש אנשים כאלה; אני חושב במיוחד על מישהי שאני מכיר אישית, שההצלחה שלה בפיתוח ערכים כאלה אצל תלמידיה כנגד כל הציפיות, היא שגרמה לי לחשוב על נושא זה), שמצליחים להקסים ממש את התלמידים שלהם ולהשתמש בהם כבסיס לשינוי כזה בחשיבה, והם ידריכו מורים אחרים בשיטותיהם וכן הלאה וכן הלאה. כל השיטות לשיפור מצב החינוך, שאותן ניסה משרד החינוך להוריד מלמעלה נכשלו. אולי האנשים שבשטח יצליחו יותר. יש לשלב, כמובן, כלים נוספים, כמו אמצעי התקשורת השונים: העיתונות, האינטרנט וכדומה.

שיטה דומה לכך, אגב, היתה לכנסיה הנוצרית בראשית דרכה, ובאמצעותה היא הצליחה להפיץ את תורותיה בכל רחבי יבשת אירופה. אולי יש מה ללמוד מהכנסיה - ככלות הכל היתה זו הדרך שבאמצעותה נוצרה התרבות העברית המקורית בגולה וכאן בארץ ישראל.

בני הדורת הקודמים הצליחו לפתח תרבות כזאת. אולי גם אנו נצליח בכך. כל שעלינו לעשות הוא רק מאמץ אדיר בתנאים קשים ביותר. החלופה לכך, בכל מקרה, נראית כשואה אפוקליפטית, אותה מכין לנו האיסלאם הקיצוני בעזרתם ובעידודם הפעיל של הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני במערב, שכיום לא נראה שיש הבדל רב ביניהם מצד אחד, או חיים קשים ביותר בעולם שהולך ומתחמם ונעשה פחות ופחות מתאים למגורי אנוש. מצד שני.

האם נותר לנו מספיק זמן לכך? הזמן נראה כפועל לרעתנו, הדברים אינם תלויים רק בנו. המשבר הכלכלי והמוראלי וסכנת המלחמה נמצאים כבר כאן. החורבן הגרעיני, ולטווח הארוך סכנת ההיתדלדלות הדמוגרפית, נראים כמאיימים יותר מאשר אי פעם. השיטות היעילות ביותר לשינוי ושיפור תרבותי הן לטווח ארוך בלבד ולא לטווח הקצר, שיתכן שהוא כל מה שנותר לנו ועדיין יש להתחיל במלאכה.

הבה נתחיל לחשוב על כך ברצינות כי זה באמת חשוב.



חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


אלי, המאמר שלך נוגע ללב
אנה (שבת, 26/10/2002 שעה 3:33) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חיברת ושזרת המון נושאים תחת כאב הלב.

אגב. לפי סטטיסטיקה שקראתי לפני כמה זמן, כנראה בהארץ, נמצא כי אמנם יש ירידה מתמשכת בכל הפקולטות למדעי הרוח באוני' בארץ מלבד אוני' תל אביב. נדמה לי שבעיקר החוג לפילוסופיה. כלומר, גילמן פורח, בעוד האחרים שוקעים. ההסבר לכך היה כמובן כלכלי. מדעי הרוח לא מבטיחים שום מקצוע לעתיד עבור הסטודנט. כמו ביוטכנולוגיה למשל וכך הלאה. תלמידי גילמן באים ממשפחות מבוססות. הם יכולים להרשות לעצמם ללמוד בחוגים ''חסרי תכלית מעשית'', בלי לדאוג לעתיד. מדובר בעיקר בגוש דן.

עוד אגב. בעניין ''השינקינאיות'' אתה קצת טועה. אתה בטח יודע שבשדרות ובקרית שמונה הצעירים מבלים את זמנם באופן אחר. ועסוקים בדברים אחרים. כלפי חוץ הם ''כאילו'' נראים אותו דבר - הלבוש האופנה - אבל בעצם, לעומק, כשמתבוננים היטב - הם חיים חיים שונים לחלוטין. יש פה יותר מעם אחד בארץ הקטנה, והתופעה הזאת מתבטאת בעוצמה אצל הצעירים.

האמריקניזציה היא לא תופעה הייחודית רק לארצנו. היא כלל עולמית. התרבות האמריקאית פשוט כבשה וממשיכה לכבוש את העולם.

גם אם הערבים יכבשו את הארץ -ולמה שזה יקרה? אין שום סימן נראה לעין כי זהו דווקא מה שעומד להתרחש - הם יאלצו בדיוק כמונו כעת, להתפיל מי ים!
_new_ הוספת תגובה



לאלי אשד
בועז אביאני (שבת, 26/10/2002 שעה 14:02) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלי,

דבריך נכונים מאד ואמורים להדיר שינה מעיני רבים מאיתנו שמתכוונים להמשיך לחיות במדינה ולגדל כאן את ילדיהם.

באופן אישי אני מוטרד הרבה יותר מהישגנו הדלים בתחום המתמטיקה ורמתם הנמוכה מאז של רוב בני הנוער במקצוע שהוא לטעמי החשוב ביותר. די להביט בתוצאות המבדקים שנערכו בתחילת השנה לבני נוער במדינות שונות (כולל ישראל) ולהבין להיכן הדרדרנו בעשור האחרון.

חשוב להבין שהיי-טק וקידמה טכנולוגית = מתמטיקה ברמה הגבוהה ביותר. לצערי פיספסנו כמעט חצי דור של צעירים שאמורים להוביל את צמיחת המשק בשנים הבאות בתחומים בהם תמיד נחשבנו למובילים ברמה עולמית, ואשר תרמו לשיגשוג הכלכלי בשנות ה- 80 ובעיקר שנות ה- 90.

חבל, קשה ואולי בלתי אפשרי לתקן.
_new_ הוספת תגובה



על ספרים ספריות וכיו''ב
יורם המזרחי (שבת, 26/10/2002 שעה 14:09) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלי.נשיאת איגוד הספריות של וויניפג,הגברת דיי בכוולד,אומרת שאחת ההפתעות הגדולות היא שמאז הופעת האינטרנט ודווקא התפוצה האחרונה והנגישה גם בספריות -הגדילו את מספר הקוראים והעלו את הדרישה לספרים.גם רשתות הסםפרים הגדולות מדווחות על עליה בצריכה.מעניין מה קורה בארץ-חמדת?
_new_ הוספת תגובה



אלי - החינוך מתחיל בבית
רפי גטניו (שבת, 26/10/2002 שעה 14:27) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וגם בתחום הספרות.

בשכונת מגוריי בעיר סמוכה לתל לביב - הספרייה העירונית שוקקת ילדים בני נוער ומבוגרים , הבאים להחליף ספרים. זה תלוי רק בנו בהורים. אם לוקחים את הילדים מגיל צעיר לספריה, לוקחים ספרים עבורם גם בגילאים בהם אינם יודעים לקרוא ומספרים להם, ולא משאירים את התפקיד הזה לגננת בלבד, חושפים אותם למדיה הזאת והם לא יוותרו עליה בהמשך וישלבו אותה בין שאר עיסוקיהם.

הרדידות שאתה מציין יתכן וקיימת, אך איני חושב שהיא תופעה כללית.

נסיון ממוסד לייצר תרבות, ברמת מדינה , נדון לדעתי לכישלון בגלל השונות הגדולה בחברה שלנו. יתכן וניתן ליישם זאת ברמת קהילות שהן יותר הומוגניות.

מה שכן , על המדינה להעמיד את האמצעים והמשאבים לטובת העניין, וזה אומר הרבה ספריות טובות, ובמחירים עממיים. הייתה תקופה בה הייתה תקנה שלרשות מקומית אסור לגבות דמי קריאה בספריות העירוניות. אולם הרשויות הצליחו לעקוף זאת על אף בג''צ שהוגש בעניין. עם כל זה , מדייה זו עדיין זולה בצורה משמעותית ממדיות אחרות, ועדיין נגישה לאוכלוסייה המעוניינת בה.
_new_ הוספת תגובה



אלי לא ברור לי
אליצור סגל (שבת, 26/10/2002 שעה 21:39)
בתשובה לרפי גטניו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
אלי, לא ברור לי איזה תרבות אתה רוצה להקים כאן. קודם כל הקשר בין אדם לאדמתו - למה דוקא כאן? והאם ניתן להמיר את הקשר הזה תמורת שלום או משהו אחר כמו סיוע כלכלי?

והתרבות- מי מעונין ללמוד תנ''ך הכתוב בעברית או משנה שהיא טכטסס משפטי שגם היא כתובה בעברית? ויתר דברי חז''ל כתובים בארמית מי ירצה ללמוד את השפה הזו היום?

אני מסכים שנושא האקולוגיה הוא הכי חשוב וסביבו ניתן לגבש תודעה לאומית אבל בלי הרצף לעבר זה חסר סיכוי. האם לדעתך מאמרי תורמים במשהו או שהם סתם מהווים שעשוע לקוראים?
אליצור
_new_ הוספת תגובה



לא ברור לי אליצור
מי שזוכר (שבת, 26/10/2002 שעה 22:40)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למה לא ללמוד תנך? מה פשר השאלה?

מאמריך בחלקם מעניינים, בחלקם חשובים ובחלקם...(לדעתי כמובן)
_new_ הוספת תגובה



לאליצור אני חושב שמאמריך הם בהחלט בעלי עניין
אלי אשד (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 6:29)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מוצא שהרעיונות שלך על הברית האברהמית והאפשרות לשלב בתוכה מספר גדול יותר של אנשים מכלל האומות היא בהחלט רעיון מעניין. כמובן שאת האנשים האלה יש למשוך באמצעות רעיונות שיציעו להם דברים שהנצרות והאיסלאם אינן יכולות להציע להם, רעיונות שיתאימו למצבו המשתנה של העולם. .
_new_ הוספת תגובה



עוד הערה בענין בני נוח
אליצור סגל (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 11:13)
בתשובה לאלי אשד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
מענין שהרמב''ם שסבר שהנצרות היא עבודה זרה ציין שמותר לנהל איתה דו שיח דתי משום שיש בסיס משותף לדיון והוא התנ''ך לעומת זאת אין טעם להדין עם המוסלמים כיון שאין איתם שום בסיס משותף. ובאשר לקביעתו של הרמב''ם שהנצרות היא עבודה זרה הרי מאז חלו בה שינויים מרחיקי לכת.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



צודק, אבל...
שקד (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 0:01)
בתשובה לרפי גטניו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש מידה לא קטנה של תמימות, ואולי אפילו צביעות, בטענות אל בני הנוער, במדינה שבסדר העדיפויות שלה נושאים כמו חינוך, איכות הסביבה ותרבות נמצאים אי-שם בתחתית הרשימה והתקציב.
_new_ הוספת תגובה



שקד - אני מניח שבנושא תקציבים אין ביננו מחלוקת
רפי גטניו (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 0:26)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לאן צריך ללכת הכסף.

אבל גם אם הוא הולך לאן שהוא לא צריך ללכת, עדיין אפשר וצריך גם באמצעים מצומצמים לחנך לקריאה. בשביל זה צריך הכרה וסבלנות.
_new_ הוספת תגובה



רפי: לא כל הילדים בורכו
שקד (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 0:43)
בתשובה לרפי גטניו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בהורים בעלי מודעות, ידע ואמצעים.

התגובה להיתממות, לא התייחסה אליך, אלא לכותב המאמר.
אני מניחה שדעותינו לא חלוקות בנושא.

מעבר לזה, אני ממש לא אוהבת משפטים בסגנון ''הולך ופוחת הדור'', שמצביעים לדעתי בעיקר על שמרנות.
_new_ הוספת תגובה



מאחר והדורות הולכים ופוחתים מאז תחילת הדורות
מי שזוכר (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 9:14)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

והסנה איננו אכל, אז אולי נגיד משהו כמו ''הולך ושונה הדור''
_new_ הוספת תגובה



הרבה יותר מדוייק
שקד (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 11:01)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עפ''י תיאוריית ''הולך ופוחת הדור'' כבר היינו אמורים למצוא את עצמנו חזרה בתקופת האבן.

גם עלינו אמרו שאנחנו קוראים פחות. זה כנראה גם נכון (בהכללה).
האלטרנטיבות של תרבות הפנאי הולכות ומתרחבות,
וקריאה, היום, הינה רק אחת מהאפשרויות.

לדעתי, בדברים מסויימים, הדור אפילו הולך ומשתבח.
_new_ הוספת תגובה



ובינינו, אפשר לחשוב שכל היום קראנו דוסטויבסקי
מי שזוכר (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 11:15)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וביאליק...
_new_ הוספת תגובה



אל תקלקל את הנוער... אצלנו קראו פושקין (בגורן)
שקד (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 15:07)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



פושקין בגורן הבנתי, אבל איפה הצתרפתתם?
מי שזוכר (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 20:17)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אצלנו רק ספרות רוסית וריקודי הורה...
שקד (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 22:54)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אה, סיפרו לי על העידן הזה
מי שזוכר (יום שני, 28/10/2002 שעה 8:17)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נכון שהיו שם גם חסידות שהביאו חבילה דרך הארובה?
_new_ הוספת תגובה



אצלנו הם גדלו בכרובים - אבל העיקרון דומה ...
שקד (יום שני, 28/10/2002 שעה 13:15)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



כל דור מקונן על ירידת הדור הצעיר
אלי אשד (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 6:35)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כל אופן הקינות שלי הן ספציפיות ,על התמעטות הקריאה (וזה אינו קשור לתקציבים ממשלתיים) ועל ההתמעטות של העניין במדעי הרוח באופן כללי ,וגם זה אינו קשור באמת במחסור בתקציבים ממשלתים ( אם כי אלה חסרים ועוד איך).
בבירור מדעי הרוח שוב אינם נראים כרלבנטיים ,דבר שהוא לדעתי שגוי ומסוכן לטווח הארוך.
אם כבר יש גם דיווחים על התמעטות העניין גם במדעי הטבע והרפואה בארצות המערב דבר שאין הערוך להשלכות השליליות שיכולות להיות לו .
יש העדפות ברורות אצל הדור הצעיר של מגזרי העסקים ,עריכת הדין וכו' . עד כדי כך שמדינות מערביות שונות כמו אנגליה (!) נאלצות למשוך מדענים ורופאים מארצות אחרות ולפעמים אף מארצות העולם השלישי.
_new_ הוספת תגובה



בוא נדבר על ספריות...
דינה ביכל-שונרא (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 6:37)
בתשובה לרפי גטניו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

...אני גרה בעיירה קטנטנה. 8200 איש. הספרייה היא אחד המרכזים העירוניים ומספר המנויים הפעילים בה 7800 (בפעם האחרונה שבדקתי). הספריה מציעה גישה חופשית חינם לאינטרנט, 6 ימי שירות מהבוקר עד הערב, היצע גדול ומתחדש של ספרי קריאה ועיון, סיוע בשיעורי בית לילדים, תמיכה בגני הילדים ועוד.

הכל מהתקציב המקומי - הספריה לא מקבלת כסף פדרלי או מדינתי. לא גובים תשלום מהקוראים (כלום. אפס.)

כשחייתי בתל-אביב נהגתי לבקר בספריית בית אריאלה אחת לשבוע, בערך. מצאתי ספרים שעניינו את בני, אבל במדור המבוגרים לא היה מבחר מספיק. התשלום היה בערך 240 ש''ח לשנה, 40 לילד.

היחס מצד הספרניות היה מחפיר: אם הגעת ורצית לשלם, להאריך מנוי וכדומה, היה עליך לעמוד בתור שלוש פעמים. התחושה היתה שהמקום *מנסה* להשניא על אנשים את הקריאה (ולא מצליח, איתי... ...אבל זה לא בגלל שלא ניסו.) יותר מפעם אחת היה לספרניות מה להעיר לי -- דברים שאינם ממין העניין -- והן נהגו לעבוד לאט-לאט-לאאאאאט ולהתחלף במקומותיהן מדי פעם על אף תור ארוווווווווווווך של קוראים שעומד ומחכה להן. אחרי שנה וחצי של ביקורים שם, נמאס לי והפסקתי. בלי עזרתי, בני ויתר על התענוג שם. כאן - הוא דאג להכיר את מערכת המחשוב של הספריה, הוא למד להכיר את כל הספרניות (והן התעקשו להכיר אותו בשמו, הקשה לביטוי באנגלית...).

אני לא יודעת מה גורם להבדל. קשה לי להאמין שזה רק התקציב.
_new_ הוספת תגובה



תיאוריך את בית אריאלה אינם מוכרים לי. בשנים...
יוסי (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 9:15)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האחרונות אני מרבה להיזקק למקום הזה על מחלקותיו השונות. אני זוכה שם לייחס אדיב מעל ומעבר (במיוחד במחלקת העיתונות).
לא זכור לי - אפילו לא מקרה אחד - שבו התייחסו אלי באופן המתואר בדבריך.
_new_ הוספת תגובה



אני השקעתי שם יומיים בקריאת עתונים של חודש
מי שזוכר (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 9:31)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אוקטובר 1995, לא נתנו לי לצלם קטעים אלא רק להעתיק בכתב יד וזה די עצבן אותי.

אבל לפחות הבהרתי לעצמי שאני זוכר היטב מה קרה באותו חודש, מי רצח ומי נרצח.
_new_ הוספת תגובה



מתי ישבת שם ?
יוסי (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 10:12)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



בקיצור, כיום ניתן להתגבר על הבעייה הזו בקלי קלות.
יוסי (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 10:17)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



לפני שלש שנים בערך
מי שזוכר (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 10:19)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איך מתגברים על זה היום, האם הם מרשים לצלם קטעי עתונות?
_new_ הוספת תגובה



מה שקורה הוא...
יוסי (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 10:47)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שהראש המרובע שלנו מוביל אותנו למחשבה שאסור לצלם בגלל בעיית זכויות יוצרים או משהו דומה.
פעם אחת - לאחר שגם לי נשבר מלהעתיק - שאלתי מדוע בעצם אסור לצלם.
ואז, למרבה התדהמה, הסבירו לי שהנחת הכרך על מכונת הצילום מקלקלת ומפרקת אותו (את הכרך).
למחרת הבאתי את המצלמה הדיגיטאלית שלי וצילמתי בטירוף את כל מה שבא לי (כולל את מה שהעתקתי לפני כן).
לפני הצילום הינחתי בצמוד לידיעה מן פתק קטן - סליפ כזה - ועליו רשמתי את שם העיתון ותאריך הידיעה, כך שאוכל לזהות בהמשך לאן הידיעה שייכת.
יתרון נוסף של השיטה הזו הוא בכך שבסוף ''יום צילומים'' מרוקנים את כל התכולה לתוך המחשב, ואז - בעזרת החלונות + התוכנה של המצלמה - אפשר לעבוד בכיף מול הקטעים שצילמת.
בכל מקרה, ניתן אח''כ לשמור (ולצרוב בדיסק) את כל מה שצילמת - על פי כל מיני חיתוכים לפי העניין - ואז יש לך ''ארכיון'' קומפקטי, זמין ונגיש.
הערה טכנית: כדי לא לבזבז בטריות לצורך צילום, רצוי לבצע את המלאכה ליד הקיר באזור השקעים - בעזרת הטרנספורמטור של המצלמה.
עוד הערה: לפני הצילומים יש לנטרל את הפלש של המצלמה (זה יוצא טוב גם בלי פלש), כי אחרי הכל הספרייה זה לא סטודיו לצילום.

בקיצור, כדאי לפעמים לשאול שאלה אחת כדי לא להעתיק ידנית כמו אהבל.
_new_ הוספת תגובה



טוב לדעת, ובכל מקרה אז עוד לא היתה לי כזו מצלמה
מי שזוכר (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 10:53)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אגב, אפשר לצלם גם בבית במקום...
יוסי (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 11:12)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לשמור ערימות מצהיבות של עיתונים (ולריב עם האשה).
_new_ הוספת תגובה



אל תזלזל בריב עם האשה
מי שזוכר (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 11:18)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כשאתה בסוף מוותר אתה נשאר עם היתרון המוסרי וגם זה משהו בחיים,
_new_ הוספת תגובה



אחי, כעבור עשרות שנות נישואין, אתה לא מחפש...
יוסי (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 11:22)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יתרונות מוסריים ולא נעליים. אתה מחפש לשרוד ולהעביר את היום (והלילה) בלי שדופקים לך על הראש.
_new_ הוספת תגובה



אני אף פעם לא זורק מציאה כשרה שנפלה לי ליד
מי שזוכר (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 11:45)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל אני לא ממש מחפש
_new_ הוספת תגובה



איזה דו-שיח! ממש מופת גברי!
אנה (יום שני, 28/10/2002 שעה 16:33)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא נעים לי להגיד לכם חברייייל'ך. אבל נראה שאתם ראויים לאישה המאיימת הזאת שלכם בדיוק כשם שהיא ראויה לכם. מוצא מין את מינו. כמו שנאמר.

תגידו. אתם לא במקרה שני הקשישים הנרגנים האלה מחבובות?

או שאולי אתם אותו אחד המפוצל לשניים. מין המפטי דמפטי כזה או משהו..?
_new_ הוספת תגובה



אנושקה, לא יפה להציץ למכתבים של אחרים
מי שזוכר (יום שני, 28/10/2002 שעה 19:48)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אנה, לא מדובר בכלל...
יוסי (יום שני, 28/10/2002 שעה 20:12)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

באשה מאיימת.

ביידיש אומרים:
דער וולף האט נישט מוירע פארנ הינט, נאר אער כענט נישט לאידן זאנע שטיק.

ובעברית:
הזאב אינו פוחד מהכלב, אלא שהוא לא יכול לסבול את ה''שטיקים'' שלו.

ואידך זיל גמור.
_new_ הוספת תגובה



יוסי, אני שוברת את הראש מה גרוע יותר
אנה (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 0:13)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הדו-שיח המופתי אודות ה''נשים שאיתכם'' או הפתגמון היידישי שהבאת כאן.

ומה נמשל ומה הוא המשל? מי הזאב ומי הכלב. שתי האפשויות נוראות.

אוי אוי.. אוי לה לאישה שככה מדברים בה.

מין מוצא.. וגו' וראויים אלה לאלה.

יתברך שמו
_new_ הוספת תגובה



אנה: Take it easy
יוסי (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 0:33)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



יוסי: אל תבהל
אנה (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 0:48)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אנה, אל תתרגשי
שקד (יום שני, 28/10/2002 שעה 21:14)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איפה עוד הם יוציאו קיטור?

מוכנה להתערב על זה שבבית הם ''שפוטים'' באושר...

(ולפחות אחד מהם העיד קבל עם ופורום שהוא מכין בכל בוקר את הקפה לאישתו...)
_new_ הוספת תגובה



שששששקדים שלנו
מי שזוכר (יום שני, 28/10/2002 שעה 21:20)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא זכור לי שסיפרתי על כך בפורום, אבל זה נכון...
_new_ הוספת תגובה



סיפרת, סיפרת.
יוסי (יום שני, 28/10/2002 שעה 21:25)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



ותפסיק להיתמם. עובדה שידעת שהתכוונו אליך ולא אלי.
יוסי (יום שני, 28/10/2002 שעה 21:29)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



להתממ? תמימ איז מי סקונד ניים
מי שזוכר (יום שני, 28/10/2002 שעה 21:38)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



לשקדים יש זיכרון לא רע לפרטים לא חשובים
שקד (יום שני, 28/10/2002 שעה 22:01)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



באמת נזכרתי שכתבתי על תעלומת הנסקפה...
מי שזוכר (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 8:29)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



שקד. ברור שהם שפוטים
אנה (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 0:23)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

על האושר אני לא יודעת.

הם עצמם העידו בדו-שיח המפואר שניהלו כאן על השפיטות שלהם. איך אמר ברק? הכל שפיט. סתם סתם..

שמעת על עניין ההחפצה? מסופר באחת חפציבה. אשת רוח נשגבה אשת חיל מי ידע.. סתם סתם...

הביטוי החפצה הוא כזה מין להיט עכשיו בענייני פמיניזם. מדובר בייחס של הגברים לנשים; מדובר גם בדרך שבה הם פונים אליה ובדרך שבה הם עוסקים בה ומדברים עליה. כחפץ. וזה הוא פשר הדיסקוס הקטן שניהלו כאן שני החבריייל'ך הנחמדים. הם מרשים זאת לעצמם כנראה מפני שהם אנונימיים. יש בזה משהו מביש. בעיקר כלפי ''האישה שאיתם''. תחשבי על הנשים שלהם. היית רוצה שככה אישך ידבר עלייך, אפילו בניק אנונימי? לא נראה לי.
_new_ הוספת תגובה



אנה, אין לי כל עניין...
יוסי (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 0:50)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

להציג כאן ''קבלות פמיניסטיות''.
אבל לא ברור לי למה צריך לדחוף את הנושא הזה בכל הזדמנות - גם אם אין לה מקום.
אינני יודע בת כמה את, אם את נשואה, אם את חולקת את חייך עם מישהו (או מישהי) וכמה זמן.
אבל לידיעתך, אשה (לפחות אשתי) היא שותפה שלי לחיים.
וכאשר חוצים יחדיו עשרות שנות נישואין - עניין השותפות הופך להיות הדומיננטי.
כלומר, שאם ישנם בינינו חילוקי דעות (או הסכמות) - הם נובעים מעצם השותפות ולא מהעובדה שאני האיש והיא האשה.
הלוואי והצלחתי להבהיר את עצמי.
_new_ הוספת תגובה



למה אין לך עניין?
אנה (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 21:04)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה לא מספיק חשוב?

ומה ניסית להגיד? שחיי השיתוף הם העיקר בלי קשר לעובדה שאתה גבר והיא אישה?

אלוהים יודע מה מסתובב לאנשים בראש. במיוחד לאלה שמתקשים להביע את עצמם בכתב.

חשבתי שמשפטנים חייבים להיות בעלי יכולת ביטוי בכתב.

בכל אופן. לא מדובר *רק* בעניין פמיניסטי. יש פה *גם* עניין פמיניסטי. אם כי לא רק. קודם כל מדובר בוולגריות פשוטה. בחוסר כבוד מביש. אם במקום שותפה לחיים היית חולק את חייך עם גבר, גם אז הדו-שיח היה מעורר אי נעימות גדולה, מפני שהיה בו חוסר כבוד כלפי בן הזוג. אבל מאחר שזאת אישה, נוסף ההיבט הפמיניסטי.

כי כמו ששקד אמרה - אלה הם ''דיבורי בנים''. דיבורי בנים מאופיינים בהחפצת האישה. שקד צודקת שלא חסרה ארסיות בדיבורי הנשים. אבל, נקודת המבט והגישה לגבר מצד האישה, שונה. לא נעשית שם החפצה מהסוג שיש בייחס של הגבר כלפי האישה.

ומה כל הקישקוש הזה על ''לדחוף את הפמיניזם'' לכל מקום. לא שמעתי על זה. בקושי מדברים על זה.

אגב. מי שזוכר, לזכותו יאמר שהוא כנראה יודע מה הוא עושה, בניגוד אליך הוא לא מיתמם ולא מצטדק.
_new_ הוספת תגובה



אנה, אני מאחל לך הרבה בריאות !
יוסי (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 21:37)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אנה: לא חייבים ללכת רחוק
שקד (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 1:45)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה נשמע לי סתם הומור של בנים.
גם לנו יש הומור משלנו - לא פחות ארסי...

אה, ואין לי ''אישי'' ככה שאני פתורה מלענות על השאלה :-)
_new_ הוספת תגובה



שקד. תמיד צריך ללכת רחוק
אנה (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 21:09)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם יש לך אישה או אם אין לך עדיין איש. אני בטוחה שבבוא היום לא תעלצי במיוחד כשתגלי שככה מדבר/ת עלייך בן או בת זוגך/תך.
_new_ הוספת תגובה



אנה - את מבזבזת תחמושת על היעד הלא נכון
רפי גטניו (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 22:55)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וכדאי תמיד לזכור שתחמושת זה דבר מוגבל, גם אם אלה רק מילים.

במקום להתנפל על שני בדחנים אלה, הפני את מרצך וטפלי באלה הרואים באשה יצור נחות, ומביאים דוגמאות מדעיות לעניין. (יש כאלה גם בפורום - תשאלי את שקד, היא כבר נתקלה באקזמפלר כזה.)

טפלי באלה שבמערכת הערכים שלהם לאשה יש מקום ותפקיד מאד מוגדר, ואל לה לסטות ממנו ימינה או שמאלה.

טפלי במוקדי הכח בחברה המחזיקים את המפתחות לתקרת הזכוכית שאשה בד''כ לא יכולה לעבור אותה.

אלה הדברים החשובים, ואם יישאר לך עוד כח אח''כ, תתפני להתעסק בנימוסיהם של יוסי ושל מי שזוכר.

בברכה

רפי
_new_ הוספת תגובה



רפי. על איזה ''תחמושת'' אתה מדבר?
אנה (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 23:54)
בתשובה לרפי גטניו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אל תדאג, לא איבדתי כלום. ברוך השם!

נהניתי מכל רגע.

על כל פנים. תודה לך על העצה.
_new_ הוספת תגובה



אנה - זו ממש קיצוניות
שקד (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 23:21)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא קרה שישבת עם חברה או שתיים בבית הקפה והחלפתם ''רשמים''?

צודק רפי, יש מיקרים שאסור להיכנע, ובמקרים אחרים אפשר לגחך ולהמשיך הלאה.
לפעמים בדיחה היא סתם בדיחה.

ואגב, כאם לבת, יש להניח שכבר הייתי במערכת יחסים אחת או שתיים במהלך חיי.
_new_ הוספת תגובה



מזכיר לי בדיחה
מי שזוכר (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 8:20)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אחד כל הזמן היה קורא לאשתו ''מותק'', בא אליו חבר שלו ואמר ''איזה יופי שאחרי 30 שנה אתה עוד קורא לה מותק''
ענה לו ''עזוב, אני פשוט לא זוכר איך קוראים לה בכלל''

(תחזיקו אותי שאני לא ימות מצחוק)
_new_ הוספת תגובה



מי שזוכר, יש גירסה פחות נאיבית לבדיחה...
יוסי (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 19:44)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עפ''י הגירסה הזו, כששאלו אדם מדוע הוא קורא לאשתו מותק הוא הסביר כי יש לו כמה בחורות מהצד, וכדי שלא יתבלבל ביניהן לבין לבין אשתו - הוא קורא לכו-לן מותק.
_new_ הוספת תגובה



מייל שוביניסט פיג
מי שזוכר (יום רביעי, 30/10/2002 שעה 20:42)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



גם לי זכור ביקור לא סימפטי
שקד (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 10:50)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

במסגרת ניסיון לחבב על הילדים את הקריאה, הגעתי לשם לפני מספר שנים עם כיתתה של בתי.
הספרניות היו מאוד לא נחמדות (בלשון המעטה), ומה שעניין אותן בעיקר היה השמירה על השקט.

אין ספק שבספריה רצוי לשמור על כללים ולא להפריע לקוראים, אבל כאשר מגיעה כיתה של 40 תלמידים, אי אפשר לצפות שיפסיקו לנשום...

קשה לי להאמין שמישהו מהילדים נרשם בעיקבות אותה חוויה לספריית בית אריאלה.
_new_ הוספת תגובה



ביקור בספרייה עם 40 ילדים הוא לא דוגמא לכלום.
יוסי (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 10:57)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



ביקור עם כיתה הוא לא דוגמה, אלא דוגמה רעה...
שקד (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 15:05)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בית אריאלה מארח בכל שנה עשרות כיתות.
המטרה היא לעודד את הילדים לקרוא ולהירשם לספריה.

ומה מעודד קריאה יותר מיחס לא סימפטי..
_new_ הוספת תגובה



שקד - מכל מה שאני קורא יתכן ויש בעיה ספציפית
רפי גטניו (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 15:16)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בבית אריאלה.

אצלנו בשכונה, מנוי לספריה העירווית עולה 30 ש''ח לשנה למנוי ילדים, וניתן לקחת 2 ספרים.
אני חושב שגם כאלה שאינם בעלי אמצעים, יכולים לעמוד בזה.

דרך אגב - גם המבוגרים אינם מקופחים, והמנוי עבור 2 ספרים הוא 60 ש''ח לשנה.
_new_ הוספת תגובה



רפי - יכול להיות שאתה צודק
שקד (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 20:14)
בתשובה לרפי גטניו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אל בית אריאלה, הסיפריה העירונית הגדולה בעיר, מגיעים רבים מהילדים.
הבעיה היא בגישה לילדים ולא בתשלום.
גם כאן התשלום לילד הוא נמוך (אם כי, אם אני זוכרת נכון, מבוגר ישלם סכום גדול בהרבה).
_new_ הוספת תגובה



כשאני הייתי ילד הספרניות היו מזה מגעילות...
מי שזוכר (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 10:59)
בתשובה לשקד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היית בא לאשנב כמו בבית סוהר והפולניה המחומצנת היתה נותנת לך ספר אחד,''מה שמתאים לגיל'' בלי לאפשר בכלל לבחור, זכור לי כמו דבר רע מאד אבל לא היו הרבה ברירות.
אני לא זוכר אם הילדים שלי היו מנויים בספריה אבל הם קראו הרבה ועד היום קוראים. אני מהטיפוסים השמרניים עם ספריה גדולה בסלון...
_new_ הוספת תגובה



אם כך, אז גם אני שמרן ?
יוסי (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 11:04)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



כנראה...
מי שזוכר (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 11:14)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפני איזה שנתיים עשיתי שיפוצון בבית, לפני כן הבאנו איזה מעצבת מעצבנת בשביל לקבל קצת רעיונות.

אחרי איזה כמה דקות היא אומרת ''כבר לא עושים היום ככה, את כל זה כמובן נסלק מכאן ונשים קיר גבס דקורטיבי''...

אז הבנתי שחמצתי איזה טרנד בסצנה של הקטע החדש
_new_ הוספת תגובה



כנספח לביקור שלי בבית אריאלה
מי שזוכר (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 11:59)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היום אפשר להעביר את הזוהמה ישר למדפסת

קישורים:
קצת זוהמה להדפסה: http://www.a7.org/news.php3?id=37146
_new_ הוספת תגובה



הרכב ספרים
אליצור סגל (יום ראשון, 27/10/2002 שעה 11:38)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
איננ יודע מה המצב במקומות אחרים אבל בעפרה הספריה חינם ויש גם ספרית וידיאו. אבל אין אינטרנט. הילדים קוראים די הרבה.
מה שכן הספריה אינה משמשת מקום לימוד אלא מקום להנאה משום שהנורמה היא שספרי לימוד אנצקלופדיות וספרי קודש נמצאים בכל בית. הילדים שלי מעולם לא נזקקו לחפש ספר לימוד כל שהוא מחוץ לבית הכול מצוי אצלינו על המדפים - אני גם יודע שחנויות לספרי קודש משגשגות. הבעיה שלי היא אחרת הרכב הספרים - התארחנו פעם אצל קרובים שלי שהבעל בוגר ישיבה והאישה בורת אולפנה הם משפטנים שומרי מצות אשתי העירה שאין אפילו ספר חול אחד אצלם בבית (חוץ כמובן מספרות מקצועית יבשה).
טוב אולי הטעות אצלי וזה באמת מיותר.
אליצור
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי