סמרטוט אדום

גדעון ספירו

יום ראשון 24 בנובמבר 2002

בחירת מצנע: תקוה או הזייה?

בחירתו של עמרם מצנע ליו''ר מפלגת העבודה הניבה גל של מאמרים אוהדים מהכיוון היוני שמאלי של המפה הפוליטית. העיתונות הכתובה והטלויזיה פירגנו לו בגדול.
אורי אבנרי היה הסמן היוני הרדיקלי במאמרי התמיכה במצנע.
האם מצנע באמת מביא בכנפיו את התקוה השמאלית הגדולה של סיום הכיבוש, של נסיגה לגבולות ה- 4 ביוני 1967, של פרוק ההתנחלויות?
אני שייך לספקנים.
עברו של מצנע כאלוף פיקוד המרכז לא מנבא טובות. בשנת 1988 הוא פיקד על הריסת 15 בתים בכפר ביתא, שבעקבות הפיצוצים הפכו עוד 30 בתים לבלתי ראויים למגורים. הכל בגלל טיול פרובוקטיבי של מתנחלים ותלמידים באדמה לא להם (טיול שלא קיבל אפילו את אישור שלטונות הכיבוש) שגררה אז פעולת התנגדות פלסטינית שהסתיימה למיטב זכרוני בתלמידה הרוגה ופציעת המאבטח. במקום להעניש את הפולשים המתנחלים שנהגו בשטח כחבורת אדונים פרוסית, העניש מצנע (''המתון'' יעני) את תושבי הכפר בענישה קולקטיבית אכזרית שאין לטעות במהותה: מדובר היה בפשע מלחמה. הגשתי אז תלונה ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד את מצנע (ואחרים בפיקוד הצבאי) לדין, תביעה שלצערי לא נענתה, אבל היא הניבה התכתבות ביני לבין אשתו, עליזה מצנע, שפורסמה ב''העולם הזה'' (25.1.1989). שאלתי אז את הגברת מצנע (שכתבה לי כי ביקורתי על בעלה הוא מעשה של ''איש רע''), מה היתה אומרת אילו בקיבוצה דאז (עין גב) היה צבא כיבוש מפוצץ 15 בתים ועוד 30 בתים היו הופכים לבלתי ראויים למגורים? תשובה לא קיבלתי עד היום.

אינני מתעלם כמובן מהמלל היותר יוני של מצנע לעומת בן אליעזר, אולם כל עוד ההתמודדות בין השניים היא מילולית (מצנע טרם עמד במבחן המעשה של מדינאי שוחר שלום) אני נוטה לראות בכך תחרות בין שני גנרלים הסוחבים על גבם פשעי מלחמה, אחד פשעים טריים, השני פשעים ישנים.
האם גנרל שהיה מראשי צבא הכיבוש ושרת את המתנחלים ורדה בפלסטינים, יכול לחזור למוטב, יכול לחזור בתשובה, ולהיות בן אדם שוחר שלום? בהחלט יתכן. אולם חובת ההוכחה עליו ועד שיוכיח זאת יש סיבות טובות להציב סימני שאלה.
הנסיון המצטבר של גנרלים בפוליטיקה הישראלית אינו מצודד. הוא לא הביא מזור, לא סימן מפנה לטובה. די אם אם נזכיר את רב אלוף יגאל ידין שבא לפוליטיקה על תקן של גואל והתגלה כבלון נפוח, כך הדבר גם עם אהוד ברק, עבור לשרון שלא התגלה כבלון נפוח אלא ככמוסת רעל שממשיכה לטפטף את טיפותיה הקטלניות, המשך בבן אליעזר ואפרים סנה, והרשימה ארוכה ולא אזכיר את כולם. האחד והיחיד שעשה תפנית של 180 מעלות מאיש צבא למדינאי בעל חשיבה אזרחית שוחרת שלום ודמוקרטיה, הוא האלוף ד''ר מתי פלד.
גם העובדה שמצנע הציב את בן אליעזר במקום השני, לא מבשרת טובות. החשש כי מצנע, שניבחר על מצע יוני יחסי (הוא כבר דאג להצהיר ''אינני שמאלן''), ימצא עצמו בסופו של דבר בממשלה עם שרון או עומד בראש ממשלה שלא יהיה בה האומץ לבצע את הניתוח הכירורגי הנחוץ של קטיעת האבר הסרטני בדמות המתנחלים וההתנחלויות, הוא לצערי מאד ממשי.
והלוואי ויתברר כי טעיתי.

הדת והמוסר - הילכו שניים יחדיו?

יש אנשים רבים המקבלים כמוסכמה את ההנחה כי אנשים דתיים הם יותר מוסריים. גם המחזירים בתשובה למיניהם מבטיחים למתפתים כי החזרה בתשובה תהפוך אותם לאנשים טובים יותר.
שמתי לב לתופעה מעניינת, לפיה עבריינים רבים העומדים לדין על עבירות של רצח, שוד וסחר בסמים, שמים לפתע כיפה על הראש ומקווים כי הדבר ישדר לבית המשפט כי הנה הם עלו על דרך הישר ולכן יש למזער את הענישה. גם העומדים בראש מערכת הכליאה בישראל, מפעילים שורה של הקלות על אסירים ש''חזרו בתשובה''. מי שבא לוועדת השיחרורים של שרות בתי הסוהר לבקש שיחרור מוקדם, יודע כי הכיפה על הראש, לא זו בלבד שלא תזיק, אלא תעביר לחברי הועדה מסר שיש להם עסק עם בן אדם ''שלמד את הלקח'' ו''פותח דף חדש''. במרבית המקרים מדובר בהונאה והעמדת פנים.

האם יש יסוד ליחס הזה אל חובשי כיפות למיניהן?
ניזכרתי שוב בשאלה זו לאור ידיעה שקראתי היום בעיתון ''הארץ'' על הרב פרד נוילנדר מניו ג'רסי בארה''ב, שהורשע בהזמנת רצח אשתו קרול ונדון למאסר עולם ללא אפשרות של שיחרור מוקדם.
אם כן, כבוד הרב בן ה- 61 היה נואף לא קטן. התברר כי הוא קיים מערכות יחסים עם נשים רבות בקהילה שלו.
עם אחת הנשים, שדרנית הרדיו המקומי איליין סונסינו, (אותה הכיר ''בשעת העבודה'' כאשר ערך את טקס האשכבה של בעלה), הוא ניהל רומן ממושך יותר ואשתו של כבוד הרב התגלתה כגורם המשבש את חייו. הלך ועשה מעשה: הזמין אצל מאפיונר את רצח אשתו תמורת 30 אלף דולר. המשטרה ניזקקה למספר שנים עד שגילתה את הרוצח השכיר.
הפרשה היכתה בזעזוע את הקהילה היהודית בראשה עמד הרב. הוא היה מנהיג בלתי מעורער של הקהילה והיה ידוע בדרשותיו הסוחפות. הוא בוודאי דיבר בדרשות אלה על חשיבות המשפחה, והנאמנות, והילדים, וגם ציטט את הפסוקים המתאימים מהמקורות, אבל בראש שלו כבר עבדו גלגלי השיניים על תיכנון רצח אשתו.

כמובן, לא כל הרבנים רוצחים, אבל הנסיון הישראלי עם כלי הקודש מלמד שגם כאן אין מחסור בעבריינים ובפושעים שהם רבנים, משגיחי כשרות, מורים בישיבות, בני משפחה של אדמ''ורים, חברי כנסת, ראשי ציבור בשטחים הכבושים וגם סתם דתיים מן המנין. יש לי תיק מרשים ביותר על כלי הקודש האלה, שהורשעו ברצח, באונס, במירמה, בסחר בסמים, במתן שוחד, במעשים מגונים בקטינים תוך ניצול סמכות רבנית כדי לבצע את זממם על חניכיהם.
מדוע אני מזכיר זאת? משום שאין גבול לחוצפה של המימסד הדתי והרבני החוזר ומטיף לנו מוסר על המותר והאסור, שעה שבביתם פנימה חוגגות השחיתות והעבריינות. זאת אף זאת, כאשר מתגלים מעשי הזימה, רבנים בעלי מעמד של מנהיגים רוחניים מנסים לחפות על עבריינים. כך היה הדבר בשעתו עם מי שהיה הרב הראשי לישראל הרב שפירא וח''כ מפד''ל הרב דרוקמן, שעשו כל מאמץ לא לשתף פעולה עם המשטרה כאשר מדובר היה במורה מישיבת מרכז הרב שנחשד (ואחר מכן הורשע) במעשים מגונים בתלמידיו.
ואיך אפשר שלא להזכיר את העובדה שחלק ניכר מהעבריינים ונותני חסותם תומכים בכיבוש ובפשע ההתנחלויות. (המוגדר כפשע מלחמה באמנת רומא להקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי).
אכן, יש בהחלט צדיקים בקרב רבנים ודתיים. אבל אלה ניצבים בדרך כלל מחוץ למימסד הדתי, כמו חברי הארגון ''רבנים למען זכויות אדם''.

צבא מושחת

עיתון ''העיר'' מספר בכתבה כי לפני מספר שבועות פירסם דובר צה''ל הודעה לפיה חיילת, ששרתה כפקידת לשכה בחטיבה מרחבית ברצועת עזה, הועמדה לדין ונישפטה ל- 35 ימי מאסר על שהעבירה מידע לעיתונאי אורי בלאו העובד בשבועון הירושלמי ''כל העיר''.
החיילת, תלמידה מצטיינת בתיכון, חניכה מצטיינת בטירונות וחיילת מצטיינת ששובצה לקורס קצינות, היתה בעלת נתון שלילי אחד מבחינת הצבא: רגישות להפרות זכויות אדם. היא היתה עדה לפשעים שצבא הכיבוש מבצע והיא חשבה שבמדינה דמוקרטית אסור להשאיר את המידע הזה נעול בפנים, אלא יש לאווררו ולהוציאו לידיעת הציבור. היא לא העבירה לאורי בלאו סודות צבאיים, אלא ידיעות שהיו קשורות לזוועות שצה''ל מבצע בעזה. למשל, אורי בלאו חשף כי צה''ל הטמין מיטען בחאן יונס במקום בו ידע שילדים עוברים בדרכם לבית הספר. ואכן, חמישה ילדים נהרגו כאשר עלו על המטען. ידיעות כאלה אסור שתשארנה נחלת הצבא וחובה להעבירן לידעת הציבור באמצעות עיתונאים כמו אורי בלאו, שהוא אחד המעטים (עד כה, נקווה שלא יתקלקל) שלא משמש כזרוע מוארכת של דובר צה''ל, אלא מתמקד בחשיפת ידיעות המביכות את הצבא. כפי שעיתונאי מקצועי צריך לעשות.

החיילת שהעבירה את המידע זכאית לציון לשבח ולא לישיבה בכלא. לעומת זאת, אלה שהטמינו את המיטען, הם צריכים להישפט ולשבת בכלא חמישה מאסרי עולם על הזילות הפושעת שגילו בכל הקשור לזכותם של ילדים פלסטינים לחיות.

קפיטליזם שחור כזפת

מיכלית הדלק ''פרסטיז', שהתבקעה וטבעה סמוך לחופי ספרד ופורטוגל, גרמה לאסון האקולוגי החמור ביותר עד כה. עשרות אלפי הליטרים שזרמו מהאניה לים זיהמו 400 קילומטר של רצועת חוף. כל האיזון הביולוגי והאקולוגי של האזור השתבש. הדגה, הציפורים, החופים, הים, נימצאים תחת שטיח זפת אחד גדול.
האסון הזה הוא ביטוי לתאוות הבצע של חברות הנפט. האנייה הישנה לא עמדה בתקן הובלת דלק, ובמקום להשתמש באניה חדשה בעלת דפנות כפולות העומדת בתקן, חזרו והשתמשו בגרוטאה העלובה לעוד נאגלה.
אחד מאנשי ''גרינפיס'' אמר בצדק כי כל עוד חברות הנפט ימשיכו להרוויח מהנוזל השחור, המאמץ למציאת מקורות אנרגיה חלופיים נקיים וידידותיים לסביבה, כמו ניצול השמש והרוח, לא יקבלו את העדיפות הלאומית הראוייה.
הקפיטליזם התגלה ליד חופי ספרד בכיעורו השחור, משוח בזפת מזהמת.

הצגת המאמר בלבד

סיפור חמוד זה היה עם ''הרב'' קופילביץ[*]

מי שזוכר (יום ראשון, 24/11/2002 שעה 20:29)