מבט אפור

התגובות הספונטניות לאירועי ה- 11 בספטמבר 2001 בניו יורק כיכבו בטלוויזיה הגרמנית חודשים רבים. בחודש האחרון שודרה במסגרת תוכנית טלוויזיה גרמנית הדנה בתחומי תקשורת ההמונים, אשר היוותה חריג בנאראטיב אירועי ספטמבר האמורים; עורכי התוכנית בחרו להתרכז בתופעות השמחה הספונטניות ברחוב הפלסטינאי, וטענו בניתוח קר ומבוקר של השתלשלות העניינים כי אירועי השמחה הנ''ל בוימו לצרכי הכפשת האיסלם והעולם הערבי/פלסטינאי באופן מודע, תוך ניצול גל הרגשות האנטי ערבי הקיים במילא במדינות המערב.

התוכנית בחרה להתרכז בחגיגות השמחה לכאורה של מספר תושבים ערביים במזרח ירושלים: יללות שמחה של אישה עבת בשר הלבושה באופן דתי-מסורתי, חלוקת דברי מתיקה על ידי בעל קיוסק ודברי מאפה לילדים שהתקבצו. עורכי התוכנית איתרו בדיעבד את האישה וחלק ממוחאי הכפיים בהילולת הילדים, וחקרו אותם פעם נוספת לגבי הרגשתם באותו מעמד, והסיבות בכלל להופעתם השמחה והצוהלת על גבי המרקע. התשובות שניתנו היו מעניינות ביותר: כל המשתתפים טענו כי לא צהלו ושמחו בגין פיגוע התאומים, אלא מכיוון שצלמי טלוויזיה שונים שהתאספו באותו יום עודדו אותם לפתוח בקריאות גיל למען העניין הפלסטינאי.

מבט אחד אפור בפני המשתתפים העלה בי את המחשבה שיתכן והללו אינם משקרים כלל וכלל - הרי מניפולציות חדשותיות ויזואליות קיימות כמעט בכל קונפליקט אפשרי ברחבי העולם, אך יחד עם זאת הבעת פניו מלאת האמון וחסרת הביקורת של כתב הטלוויזיה הגרמנית, בתוספת הסבריו המפורטים למניפולציות מכוונות שנעשו על ידי תמונות צהלה ויללות שמחה בתגובה להפלת המגדלים - לשיטתו כדי להכפיש את בני העם הפלסטינאי בקרב ציבור צרכי החדשות במערב - הוכיחו עד כמה ניתן למעשה להפוך כל התרחשות ו/או אירוע למכלול הצגת הדיעות המקובעות בהן אוחז ככל הנראה עורך התכנית מראש.

במקרה זה טען הכתב הגרמני כי כבר מראש חשד כי הפלסטינאים בסיפור אינם אלא קורבן עלילה נוראה, וכי אין להם כל דבר וחצי דבר עם הבעת שמחה או רגשות סיפוק לרגל הקטסטרופה בניו יורק. חקירתו בשטח איששה את ממצאיו, לטענתו; דיעות אחרות לא ניסה ממש לאסוף, לדבריו, הרי הם ממילא ממלאות את כותרות העיתונים ואינן אובייקטיביות ביחסן אל המוסלמים המדוכאים.

הבטתי במשך שעה ארוכה בתכנית מתוך נסיון להבין מדוע הפלסטינאים, למרבה הטרגדיה, מתעקשים בכל מחיר להיות במקרה זה קורבנות הדיעות הקדומות שלהם על... עצמם, בעצם: גם אם ניתן לצאת מכלל הנחה כי סיפור הבעות השמחה 'הולבש' על הציבור הפלסטינאי שלא בצדק ואולי אף במזיד, הרי שקשה להתעלם מהצורה ומהאופן בהם בחרו להופיע בכתבת-בירור זו על המרקע. הכחשותיהם הנמרצות לצד הפרחת האשמות שונות וחסרות כל בסיס פערו למעשה פתח מפחיד אל סוג הארגומנטציה המעגלית בה השתמשו ונעו לכל אורך הכתבה: קורבנותם המובנת מאליה לכאורה; אשמתם הבלתי ניתנת לעירעור של הישראלים כמעט בכל דבר עוול מתבקש בעולם; רמזים קונספירטיביים-פנטסטיים בדבר כוחות אחרים לגמרי מאחורי פיגוע טרור זה; חד צדדיותה של ארה''ב כלפיהם וכלפי כל המוסלמים בעולם, שאמנם אין לשמוח על מה שקרה, אך ''ניתן להבין''; רמזים עבים למניפולציות אינסופיות בחדשות המערב על רקע 'אלו למעלה' שיושבים ומחליטים מה טוב עבור קהל הצופים, ועוד ועוד.

הרעיון כי יתכן שחלק מתושבי השטחים אכן שמחו לאידה של ארה''ב - הפך לטאבו המרכזי במשדר זה, וחבל. גם אם דבר זה נכון עבור חלק מציבור הפלסטינאים אין בכוחו של אירוע זה מלהפסיק ולתבוע את קץ הכיבוש לשיטתם; הרי לא כולם קמו כאיש אחד ורקדו ושמחו למשמע החדשה על הפיגוע.

כתב הטלוויזיה הגרמנית נתגלה בעצמו, למעשה, כחד צדדי, עת ביכר שלא להציג שאלות נוקבות או נוספות מתחומים שונים הקשורים לאירוע. הקו התחתון והמסכם בתכנית קבע כי היתה מניפולציה חמורה עם תמונות הפלסטינאים הצוהלים, אשר כל מטרתה היא להמשיך ולהפוך את קורבנות הכיבוש למדוכאים עוד יותר. מי ומה עומד ו/או עומדים מאחורי מניפולציה זו לשיטתו בחר הכתב שלא לספר. מעניין למה; כל שהיה צריך לעשות לחיזוק אישושיו אלו הוא לפנות אל ענף פירסומי הכחשת אירועי ה- 11 בספטמבר בגירסתם הנוכחית - ענף אשר דומה כי הנו עולה ופורח בקרב חוגים שונים בגרמניה - ולראיין מספר מחברים גרמנים בנדון.

מיהו בעצם אנטישמי? שאלה זו נשאלת ביתר שאת בגרמניה בימים אלו על רקע אירועי יו''ר המפלגה הליברלית במדינת נורדריין ווספליה, ומ''מ יו''ר המפלגה ברמה הפדראלית, יורגן מלמן (Möllemann).

מלמן, אשר דאג להתעמת עם מ''מ יו''ר ארגון הגג של יהודי גרמניה ובעל תוכנית אירוח טלוויזיונית, מישל פרידמן (Friedman), הצליח כבר לפני מספר חודשים לעורר את החשד כי המדובר בעימות מחושב אשר דרכו מנסה מלמן לבנות לעצמו תדמית של אדם המעז לבקר את ישראל בכלל ואת מנהיגי היהודים בגרמניה בפרט, על רקע עמדתם החד צדדית לטובת העניין הישראלי. מלמן בחר להתעמת עם פרידמן שלא באופן ישיר, וזאת על ידי טענה שהפריח לחלל העולם, אשר ממנה עלה כי פרידמן אחראי לצמיחתה של אנטישמיות חדשה כתוצאה מתוכניתו המאוד פרובוקטיבית. פרידמן, אשר נפגע מהתבטאויות אלו, פתח במסע מגן-דוד פרטי משלו נגד מלמן, תוך שיתוף גורמי ממסד שונים - אך לא שיער כי מלמן עשוי להתגלות כיריב ערמומי ומחושב; גרמניה הרשמית אמנם הביעה 'זעזוע' מדבריו של מלמן, אך הרבה אנשים, ובכללם אנוכי, לא בדיוק הבינו על מה יצא הקצף: הרי ברור לכל אדם בר דעת כי פרידמן מנהל תוכנית אירוח וראיונות פרובוקטיבית, וכי הוא במודע רוקד בשתי חתונות שונות ללא כל הפרדה בין מעמדו כסגן יו''ר איגוד הקהילות היהודיות בגרמניה לבין היותו מארח ועורך תוכנית ראיונות-לחץ, אשר בתרגום חופשי נקראת ''זהירות פרידמן''. הביקורות נגדו ונגד תוכניתו פורשו לכאורה כמהלך כנגד יהדותו - דבר אשר אישית נראה לי תמוה משהו. קביעתי כי יורגן מלמן אינו בהכרח אנטישמי נשארה עומדת בעינה, לפחות עד כשבוע לפני הבחירות לפרלמנט הגרמני, עת קיבלתי פרוספקט צבעוני בדואר של מועמד המפלגה הליברלית במדינת נורדריין-ווספליה... הלוא הוא יורגן מלמן.

הפרוספקט עצמו היה צבעוני ועל ניר כרומו משובח, ונשלח אל כשמונה מליון בתי אב ברחבי מדינת נורדריין ווסטפאלן על ידי הדואר הגרמני, מבצע אשר עלה כ- 150,000 אירו. פרוספקט זה הבהיר לי מעבר לכל ספק מהי המוטיבציה המנחה את מלמן: קו ביקורתי מובהק נגד ממשלת שרון, בתוספת נסיון לעורר רגשות מעורבים כלפי מנהיגי היהודים בגרמניה. הפרוספקט עצמו מציב את השילוש הבלתי קדוש של שרון-מלמן-פרידמן בחיבור חד פעמי, כשבראש הפירמידה ניצבת דמותו האלוהית-משהו של מלמן עצמו, ה''טוב'', המחייך ומשיר מבט, לצד טקסט הגורס כי הנ''ל מגוייס לפיתרון שלום הוגן של הסכסוך המזרח תיכוני: גבולות בטוחים לישראל ומדינה עצמאית לפלסטינאים. מתחת לתמונתו של ה''טוב'' מלמן מופיע תמונתו של ה''רע'', הלוא הוא מיודענו שרון, אשר עליו נאמר כי הוא שולל מדינה פלסטינאית עצמאית ושולח טנקים לערים הפלסטינאיות ולמחנות הפליטים, תוך התעלמות וזלזול בהחלטות מועצת הביטחון. מימין לתמונה זו מופיע ה''מכוער'' בתפקיד מישל פרידמן, אשר עליו נאמר כי הוא מגן על מדיניות ממשלת שרון ומנסה להכפיש ולהכתים את שמו הטוב של איש-הביקורת-נגד-שרון מלמן בתארים ''אנטי ישראלי'' ו''אנטישמי''. בתחתית הפרוספקט מודיע ה''טוב'' כי הוא ימשיך להלחם למען פתרון של שלום הוגן עבור שני הצדדים במזה''ת, ללא כל התחשבות והתייחסות להתקפות נגדו, היות ורק כך אפשר להתגבר על סכנת המלחמה באיזור זה, מלחמה אשר גם גרמניה עלולה די מהר למצוא עצמה מעורבת בה נגד רצונה.

האם פרוספקט זה אנטי-ישראלי? אנטישמי? דומה כי רוב צמרת הנהגת המפלגה הליברלית, לצד כמעט כל הנהגת האליטה הפוליטית הגרמנית משוכנעים כי זהו פרוספקט אנטישמי לעילא ולעילא, ונימוקיהם עימהם: מה לו למלמן ולמדינה מזרח תיכונית במסע הבחירות, ומדוע הוא מערב את היהודי פרידמן והישראלי שרון ומטילם לעיסה אחת? לאן חותר מלמן במאבקו זה נגד פרידמן, למעשה? הנהגת המפלגה הליברלית המשיכה והביטה בתדהמה להווכח כי הכספים להוצאות פרוספקט זה הגיעו ממקורות עלומים, וחקירות נוספים הובילו אל רמזים בדבר קיום חשבונות סודיים בוואדוז ובמקומות אחרים, אשר לשם זרמו כספי תרומות שונים למימון הקמפיין האמור.

מלמן עצמו מסרב, עד לשעת כתיבת שורות אלו, לחשוף את שמותיהם של התורמים הסודיים, ועיתון ה''שפיגל'' העלה כבר את ההשערה כי ייתכן והמדובר בתשלומים בלתי חוקיים משנים עברו, לרגל עיסקת הנשק בין ערב הסעודית לגרמניה, עת מלמן כשר הכלכלה עזר ותיווך במקומות הנכונים. אפשרות נוספת ולא בלתי סבירה היא שכספים אלו הגיעו ממקורות ערביים, היות ומלמן משמש גם בתפקיד יו''ר אגודת הידידות הערבית גרמנית, ואף דואג לעבודת לובי מסודרת בתחום זה. בעייה נוספת שצצה ומתגלה בימים האחרונים היא גם ההשערה כי ככל הנראה יותר מאדם אחד מהנהגת המפלגה הליברלית ידעו על כוונותיו של מלמן להפיץ פרוספקט זה כחומר תעמולה, ואיש לא הביע נגד מהלך זה כל התנגדות, כולל יו''ר המפלגה עצמו, גידו ווסטרוולה (Westerwelle), אשר לטענת עתונים שונים מעמדו בסיפור מתגלה כאמביוולנטי-משהו, למרות שהקפיד לצאת נגד קו הפעולה של מלמן בעקבות פרסום הפרוספקט.

כך או כך העניין מעניין לכשעצמו, לפחות מבחינת הקרב הניטש על הפרוספקט עצמו ואפשרות היותו אנטישמי. לי אישית ברור כי פרוספקט זה אכן בנוי באופן מתוחכם, האמור במידה מסויימת לעורר רגשות שליליים (Ressentiment). עובדה: חוגים שונים מקרב הימין הקיצוני בגרמניה בירכו את מלמן לרגל הופעת הפרוספקט. האם הפרוספקט מצליח לעורר רגשות אנטישמים? במקרה זה התשובה הינה, ככל הנראה, חיובית, לפחות לדעתם של אנשים שונים שחקרתי בעניין, אם כי אני אישית עדיין חצוי בשאלה זו: הפרוספקט לכשעצמו אינו דורש או אומר דברים אשר אינם נאמרים על ידי תנועות השלום הישראליות למיניהן. הבעייה מצוייה ככל הנראה בחיבור המאוד צורם של פרידמן לפרוספקט זה, חיבור אשר מקורו בסכסוך ישן בין מלמן לפרידמן - כך שגם אם אין המדובר ממש בפרוספקט ''אנטישמי'', הרי שיתכן כי מתקיים בו מסר סמוי בכוון זה, אך אני אישית לא הייתי ממהר לחתום על קביעה זו.

לכך יש גם להוסיף ולומר כי מלמן עבר על כללי ההתנהגות הפוליטית התקינה בגרמניה, הדורשת הן התייחסות מיוחדת לנקודה היהודית, והשוללת במקרה זה את את כריכת שרון ופרידמן בחבילה אחת. על חטא אחרון זה ועל המהומה הלא צפוייה שנגרמה למפלגה הליברלית מעוניינת זו להדיח את מלמן אל מחוץ לשורותיה, מהלך אשר הולך ומתברר טכנית כלא פשוט כלל וכלל.

ומלמן עצמו? יצא לחופשה ארוכה בבית הקיץ שלו באי מיורקה, וכשחזר לפני מספר ימים לגרמניה הודיע כי אינו מרגיש טוב, ורק בהמשך יתייחס למצב החדש שנוצר. ימים יגידו מה עתיד להתרחש, אך כבר בשלב זה אין ספק שמלמן רשם 'חתיכת היסטוריה' לדורות בגרמניה, ללא כל קשר אם ישאר או ינודה משורות המפלגה הליברלית.

האם ידעתם כי יש גלוחי ראש ''טובים'', אשר נלחמים למען זכויות זרים ולמען שוויון בין הגזעים והמינים? אני, לדוגמא, לא ידעתי על כך דבר וחצי דבר, עד שביקרתי עם קבוצת תלמידים מישראל ומגרמניה בתערוכה מעניינת בעיר גוטינגן (Göttingen) שעוסקת בנושא האלימות במגרשי הכדורגל בגרמניה. יזמי התערוכה והוגיה הינם גלוחי ראש אמיתיים לחלוטין, אשר הסבירו לנו בהרצאה ארוכה כי הם אינם ניאו נאציים ומתנגדים לכל סוג של אלימות שכזה, בין אם באצטדיון הכדורגל ובין אם בחיי היום יום. השאלה שנשאלה מטבע הדברים היתה מדוע, לכל הרוחות, מבקשים בחורים קרחים, שריריים וחביבים אלו להגדיר עצמם כגלוחי ראש לכל דבר?

התשובה היתה מעניינת לא פחות מהשאלה, מסתבר: להיות גלוח ראש זו אידיאולוגיה, צורת חיים של חלקים מבני מעמד הפועלים העובד, אשר מקפידים על טיפוח גוף, קעקועים מעניינים, שתיית בירה וקודקס שלם של תכונות נוספות הבאות לידי ביטוי בצורת התספורת, הלבוש, החיזור אחרי בנות המין היפה - ומה לא.

העובדה שלמעלה מרבע מכלל סך כל גלוחי הראש בגרמניה, ולמעלה משלושים אחוז מסך גלוחי הראש באירופה הינם ניאו-נאציים מושבעים לא נותנת לחבר'ה אלו לבלבל אותם. כך או כך קיבלנו הרצאה מעניינת ביותר על הסיבות לאלימות במגרשי הכדורגל, תפקידם השלילי של גלוחי הראש מימין המפה , אך התבקשנו בפירוש שלא לערבב את אלו עם סך תנועת גלוחי הראש בעולם, אשר ברובה הגדול אינה ימנית קיצונית לטענת גלוח הראש החביב שנתן את ההרצאה. הנ''ל, כמובן, הביע צער שאמהות זרות עם ילדיהן עוברות מיד למדרכה השנייה ברגע והן מבחינות בו למרחוק, אך הן כמובן נרגעות כשהן רואות את המסר ה'אנטי-פשיסטי' הרשום על חולצתו. ניחא. אך מדוע עליו להופיע דווקא כגלוח ראש ולא כהיפי, לדוגמא, התעקשה תלמידה אחת נבונה מישראל. ''עניין של כבוד. מה זאת אומרת? סקינהד הוא סקינהד, ולא איזה היפי מסטול שרובץ בשמש'' הסביר ידידנו ללא הינד עפעף. עמיתו לתנועה ציין באוזניי בשיחה פרטית מאוחר יותר, כי אין שום מניעה לקיום ארגוני סקינהד'ס יהודיים למען אחווה ושלום, אשר ''ברור כשמש כי גם הם ינוצלו על ידי סקינהד'ס יהודים ימניים קיצוניים להשחרת כוונותיהם הטובות''. נו טוף. טופס ההצטרפות וההרשמה הנו עדיין בשפות אנגלית וגרמנית.

סקינהד'ס ימניים או שמאלניים - הסמל שכיכב בעד ונגד היה כמובן צלב הקרס, מוטיב שעליו עורכים השמאלנים בגרמניה כל וריאציה אפשרית של ציורו ופסילתו בשירבוטים שונים, במעין אומנות פסיכודלית מרשימה. מכל מקום, תופעת חלוקת חומר ועלונים ניאו נאציים לצד קריאה לאלימות במגרשי הכדורגל בגרמניה אינה משמעותית, ואין לסמנה כבעייה מרכזית לדעת מומחים שונים לדבר, ובמידה רבה ציירו גלוחי ראש אלו תמונה מפחידה הרבה יותר מדינמיקת מציאות השגרה האפורה במגרשי הכדורגל במדינה זו, אשר אינם שונים מדינמיקת מגרשי כדורגל במקומות אחרים בעולם, כולל ישראל. הכנסת סמלים וכרזות ימניים קיצוניים אסורה בהחלט באיצטדיוני גרמניה רבתי, והשמירה והפיקוח המשטרתי ידועים כיעילים ונבונים.

אגב, מעניין לציין כי פעילי הימין הקיצוני במגרשי הכדורגל נראו בתמונות, רובם ככולם, ללא כל קרחת, מה גם שהתנהגות חוליגנית למהדרין אינה מילה נרדפת להתנהגות ניאו נאצית, למרות נסיונות חוגי הנאו נאציים לגייס פוטנציאל זה לשורותיהם.
לסיכום: אם הנכם מזדמנים לגרמניה והנכם חובבי כדורגל, אין כל סיבה ממשית שלא לבקר במשחק כדורגל מעניין בליגה הגרמנית הראשונה (הלאומית).