הזמנה לאירוע מוחי

מכתב הטייסים בנוגע לחוסר המוסריות של הפצצות בהם נפגעים (גם) אזרחים באמת מהווה חידוש ותקדים.
פעם ראשונה שקבוצת טייסים מוציאה הודעה לתקשורת השוללת את המוסריות של פעולות צה''ל אך, למעשה, בהתאמה מלאה, מביעה דעה פוליטית לגבי ההתנחלויות.
בעצם היות חיל האויר העילית של צה''ל נראה כי למקרה זה יש יתר חשיבות.

אני יודע שרבים יגייסו את השקפת עולמם הפוליטית בנושא זה.
בעלי השקפה של השמאל יראו בכך הוכחה נוספת לטענה שהכיבוש משחית. כמו כן, יטפחו תקווה שעל הממשלות הימניות (המוקמות ברוב המקרים בישראל מאז בחירות 1977) יופעל לחץ מלמטה במסגרת הצבא.
בעלי השקפה של הימין יראו, כרגיל, בטייסים החתומים על המכתב יפי נפש במקרה הטוב ובוגדים במקרה הרע.
אני, כתמיד, לא מזדהה עם אף צד. ולכן אני רוצה לעשות כאן כמה תרגילי חשיבה הנגזרים מהאירוע.

ההיבט המוסרי:
במבט ראשון נראה כי הריגת אזרחים היא כשל מוסרי החמור מכולם. ניתן על כן להודות שמכתב הטייסים מציג את כותביו כבעלי מוסריות מפותחת. ולכן אנו יכולים לראות את הצד החיובי בעניין: לא כל מי שמשרת בצה''ל הוא רובוט הממלא פקודות. צה''ל תמיד מתהדר באימרה שהוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. והנה, כאשר נראה שהוא מפסיק להיות כזה באים אנשים רציניים מתוכו ומתריעים בשער. באיזה צבא אחר דבר כזה קרה או יכול לקרות?

במבט שני העניין המוסרי מורכב הרבה יותר.
כמובן, הרג אזרחים אינו מוסרי. נקודה.
אך כאשר בוחנים את הנושא באופן מעשי העניינים באמת מסתבכים.
בתקופת המלחמות הקונבנציונליות היתה הבחנה ברורה בין מטרות אזרחיות למטרות צבאיות.

מדוע הבחנה ברורה?
כי כוחות צבא היו תמיד באזורים מוגדרים. גם בעת מלחמה וגם בעת שלום.
במצב זה, פגיעה באזרחים היתה תמיד או מכוונת, או תוצאה של תקלה (שגיאת ניווט מטוסים, למשל).
מלחמת יום הכיפורים 1973 היתה המלחמה האחרונה במונח של עימות צבאי קונבנציונלי.
זאת גם הסיבה שכמעט שלא היו פגיעות באזרחים. משני הצדדים.

מאז שנות ה-‏80 צה''ל מתמודד עם איומים שבהם לצד השני אין טנקים ואין מטוסים. בכלל.

לפלשתינאים ולחיזבאללה יש כלי נשק ''קלים'' יותר. לוחמיהם אינם חובשי מדים בד''כ והם כמעט תמיד פועלים מתוך איזורים מאוכלסים. לוחמת גרילה עאלק.
לוחמת גרילה זו נקראת ''טרור'' כאשר לוחמי הגרילה פוגעים במכוון במטרות אזרחיות. וזה מה שהחיזבאללה עשו מדי פעם והפלשתינאים עושים ברוב המקרים.

וכאן נשאלת שאלת המיליון דולר:
איך במצב זה נלחמים בכלל באופן מוסרי?

תשובת שמאל אופיינית: לא נלחמים.

א. כי בד''כ לוחמי גרילה רוצים שחרור לאומי. וזאת מטרה צודקת. לכן צריך להענות לדרישתם ואז מתבטל מעצמו הצורך להלחם בגרילה.

ב. הריגת אזרחים במהלך לחימה בגרילה היא הוספת חטא על פשע. לכן כל עוד לוחמי הגרילה נמצאים בתוך אוכלוסיה אזרחית הם חסינים מפגיעה. צריך לחכות להזדמנות שהם לא יהיו בתוך אוכלוסיה אזרחית.

ג. המאבק נגד תנועות גרילה לשחרור לאומי אבוד מראש כיון שמדובר במאבק עממי ובמקום הנהרגים יבואו אחרים. השורות יתמלאו תמיד ומייד.

ד. הריגת אזרחים פוגעת ברמה המוסרית של הצבא ורקבון מוסרי יוביל בסופו של דבר להתפרקות חברתית וצבאית.

תשובת ימין אופיינית: נלחמים בהם בכל מקום שהם נמצאים.
עם זאת, משתדלים לא לפגוע באזרחים עד כמה שזה ניתן בעיקר מהסיבה של אובדן דעת קהל במקרה של קטל גדול של אזרחים.

המשקל המוסרי פחות יחסית לעצם הריגת אזרחים נעוץ בעובדה שחלקים מהאוכלוסיה ממילא תומכים בטרור באופן מעשי ואידאולוגי כך שההקפדה על ההבחנה בין אזרחים ללוחמים היא יותר מסיבות של דעת קהל. יש לציין, כי גם עניין דעת הקהל אינו גורם כבד משקל בימין אלא רק מוקש פוליטי שיש לתת עליו את הדעת. לא יותר.

ישראל דגלה שנים רבות בזהירות מופלגת בחיי אזרחים. זהירות זו השתקפה בבירור בפעולות צבאיות קרקעיות אך גם בתקיפות אויריות. שם יותר קל לתקוף בהתראה קצרה אך יותר קשה להיות מדוייקים.
גם האמריקנים במלחמתם בטרור ובתומכיהם נוקטים באותה גישה.
במילים אחרות, הן מאמצות לחלוטין את סעיף ד' של השמאל, ובאופן חלקי בלבד את סעיף ב'.
עניין דעת הקהל של הימין גם כן מקובל עליהם. אם כי ברצינות רבה יותר.

מהצגה זו של עמדות ניתן להסיק כמה מסקנות:
האידאולוגיה של השמאל באשר הוא ממש אינה מתאימה למצב במזרח התיכון כיון שאוייביה של ישראל מעוניינים בהקמת מדינה פלשתינאית על חורבותיה של ישראל ולא לצידה.

גם אלה המדברים על מדינה לצידה של ישראל לא שוכחים את מימוש זכות השיבה של הפליטים הפלשתינאים ובכך מאתגרים את האינטלגנציה של השומע. גם מילמולים על מדינה דו-לאומית מבטלים את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

מציאות קשה זו מבטלת לחלוטין את הנחת היסוד של סעיף א' בשמאל.
תקווה לפשרה הוגנת בין העמים על בסיס גבולות 67' אינה עדיין צרובה בתודעה של הציבור הפלשתינאי. גם בתקופות פחות רעות מבחינה כלכלית.

בואו נחזור לעניין הטייסים.

קבוצת הטייסים פרסמה את המכתב ובו הם מסרבים להמשיך לפגוע באזרחים חפים מפשע וכי פעולות אלה הן ''בלתי חוקיות, ובלתי מוסריות והנן תוצאה ישירה של כיבוש מתמשך המשחית את החברה הישראלית כולה''.

ברור לכולם כי עצם העלאת עניין הכיבוש המשחית מלמד שלא סתם בעיה מוסרית בנושא הרג אזרחים יש לכותבים אלא שהסיבה הפוליטית לבעיה היא הכיבוש המשחית.

הצרוף של ''כיבוש'' עם ''משחית'' הוא הגרעין הקשה באוצר המילים של השמאל בדיוק כמו הצרוף ''עם ישראל'' עם ''ארץ ישראל'' באוצר המילים של המתנחלים.
בשני המקרים מדובר בתפיסת עולם אידאולוגית רחבה ולא בסתם מילים משלימות.

העלאת העניין של פעילות חיל האויר באינתיפדה הנוכחית הוא רק מתבקש כתוצאה מהמכתב.
אציין כאן כמה נקודות שמציקות לי זה מכבר וזה הזמן להעלותן.

בזמן שההנהגה הפלשתינאית החליטה להפעיל טרור מתאבדים כנגד אזרחים החלו להרצח אזרחים רבים באוטובוסים, קניונים ובמקומות ציבור שונים. חוסר האונים של הדרג המדיני והצבאי עד מבצע ''חומת מגן'' היה מזעזע ומדהים. גם אחרי ''חומת מגן'' המשיכו הפיגועים אך עכשיו התחיל השב''כ לספק מודיעין טוב יותר וכמות הסיכולים עלתה על כמות ההצלחות של המתאבדים.

בכל אותה תקופה שכולם לא ראו תשובה צבאית יעילה תהיתי כל הזמן:
מה יכול לעשות חיל האויר, הגוזל חלק נכבד ביותר מתקציב הבטחון?

לא שחשבתי שחיל האויר יכול לפתור את בעיית הטרור אלא ההיפך:
אם אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שנחזור הביתה אחרי נסיעה באוטובוס או ישיבה בבית קפה וחיל האויר האיכותי הגדול והיקר לא יכול לעזור לנו - אז מי, לעזאזל, צריך לממן כל כך הרבה כסף שאין לנו בשביל העניין הזה?

מטוס F-15 אחד עולה 120 מליון דולר. על הוצאות תחזוקה שוטפות אני לא מדבר.
אפוד מגן קרמי לחיילי צה''ל שיכול לעשות את ההבדל אם חייל חוזר הביתה בריא ושלם או בארון עולה 350 דולר. לצה''ל היה חסר תקציב לספק אפודים כאלה להרבה לוחמים ואנשי מילואים.
בעלות של מטוס אחד אפשר לקנות לכ-ו-ל-ם אפודי מגן קרמיים.

ואם זה לא מעורר מחשבות אז הנה מגיע המכתב האחרון.
מסתבר שישנם טייסים, שחלקם מפעילים מטוס שעלה לנו 120 מליון דולר ולא מתאים להם להמריא ולפגוע בפעילי ארגוני הטרור בעזה - כי כל עזה מלאה באזרחים.

• לחכות עד שפעילים אלה יצאו מעזה? ואם הם לא יצאו אלא יפעלו מעזה?
• לחכות שאזרחי עזה יצאו משם ורק פעילי הטרור ישארו במקומותיהם?
• שנמשיך להתפוצץ באוטובוסים בינתיים?

המוסר, מסתבר, אינו חד צדדי.
להשאיר את הדבר שעלה 120 מליון דולר בבסיס ולשמור אותו לדברים מוסריים יותר?
רגע, הבה נבדוק מה כן אפשר לעשות.

נתעלם לרגע מהטרור הפלשתינאי ונסתכל על כל המזרח התיכון:

• עם מצרים וירדן יש לנו הסכם שלום.
• עם סוריה אין הסכם שלום אבל יש לה צבא חלש מיושן ומתפרק.
• ללבנון ולחיזאללה אין כלל מטוסים, ולפי כותבי המכתב גם הם ,כנראה, ''חסיני הפצצה'' עקב הימצאות לוחמי חיזבאללה באזורים מיושבים.
• לעיראק כבר אין צבא וחיל אויר.
• לתורכיה יש צבא וחיל אויר אבל הם ידידים שלנו.
• לסעודיה יש גם מטוסים אמריקניים כמו לנו אבל הטייסים שלהם מסוגלים להפעיל את כיסא המפלט ברגע שיראו משהו חשוד על מסך המכ''ם שלהם.
• וכמובן שישנם האיראנים. גם להם אין חיל אויר רציני אבל יש להם פרוייקט גדול של פיתוח נשק גרעיני.
  כולם מדברים על האפשרות שישראל תפציץ יום אחד את הכור הגרעיני בבושהר (אם האמריקנים לא יעשו זאת קודם).

הגענו ללב העניין. כותבי המכתב, כנראה, יהיו מוכנים רק להפציץ את הכור בבושהר. וגם זאת בתנאי שכל האזרחים בסביבה יפונו קודם.
עכשיו האיראנים הבינו איך למנוע מישראל להפציץ את הכור.
אני מקווה שביום פקודה הם לא ''יזכרו'', כמו חלק מהשמאל, שבעצם ישראל היא היחידה המחזיקה (כנראה) בנשק גרעיני וזה לא צודק ומוסרי למנוע זאת מאחרים.

לסיום:
אני מקווה שהמכתב הזה יביא בכל זאת תועלת כלשהי מבחינת חשבון נפש והפקת לקחים.