חובות הקיבוצים

קראתי ידיעה במעריב (כל קיבוצניק חייב 52,000 ש''ח לבנקים), שחובות הקיבוצים לבנקים בלבד מגיעים לתשעה מילארד ש''ח.
לפי החישוב כל נפש חייבת 52 אלף ש''ח.
משפחה בת ארבע נפשות 208 אלף ש''ח.

מדוע זה קרה?
האם בגלל התנהגות מרושעת של המדינה, כמו שקראנו כאן בפא''צ, שקיבוץ בית ברנר נדרש להרוס את הפארק בית חלומותי שהקים על אדמה חקלאית משום שהחקלאות לא ריוחית ובמקום להניח להם להתפרנס בשקט המדינה מגישה נגדם כל מיני תביעות קנטרניות?

או אולי בגלל ניהול כספי כושל - קבוצניקים שבא ומענף הרפת לא יודעים לחשב ריבית דריבית?

מה שוויין של אדמות הקיבוצים?
מה היה קורה אילו קבלן פרטי היה מקבל מהמדינה קרעות ששוות אפס או שלילי ומשביח אותן, ועכשיו הן שוות מליארדים? כמה אחוזים המדינה היתה משלמת לו עבור ההשבחה?
כמה באופן יחסי (לדוגמא שלעיל) קבלו הקיבוצים, אם בכלל?

ולבסוף, הבנתי שרוב החובות באים מרבית דריבית (אולי אני טועה). אם זה כך הפתרון פשוט מאוד - כל הבנקים חתומים על היתר עסקה.

מה זאת אומרת?
על פי ההלכה אסור לקחת ריבית. מה שמותר הוא שותפות עסקית, שמהותה חלוקת הרווחים במקרה של רווח, חלוקת ההפסדים במקרה של הפסד.

לפיכך, אם לא היה שום רווח הבנקים לא יכולים לקחת שום ריבית.
על כן כל החובות הנובעים מריבית דריבית על השקעה שלא הניבה שום רווח בטלים ומבוטלים.
בעבר הגיש משקיע תביעה על סמך היתר העיסקה נגד הבנק הבינלאומי בבית דינו של הרב וואזנר. הבנק סרב להתדיין איתו בטענה שהסכם העיסקה הוא רק מסמך דתי ואינו מסמך עסקי.

גדולי הפוסקים החרדים התכנסו לישיבה דחופה ופנו למפקח על הבנקים בשאלה האם הוא מתנגד שהבנקים ינהגו לפי היתר העיסקה? והאם הוא ימנע הכנסת בנק בבעלות גויים לארץ כדי לתת פתרון לבעיה, שהרי לגוי מותר לקחת ריבית?

המפקח על הבנקים השיב שאין לו התנגדות שהבנקים ינהגו לפי היתר העסקה והוא יתמוך בהכנסת כל בנק זר לארץ. כתוצאה מכך הבנק הבנלאומי נשבר והסכים לדון בדין תורה את המקרה. אינני זוכר מה היה פסק הדין.

על הקיבוצים לנהוג לפי אותו עקרון. ריבית על רווחים בלבד. ריבית דריבית על הפסדים בשום אופן.
האם מישהו (אולי דוד סיון) יכול לנתח את הבעיה בצורה יותר מקצועית ממני?

---