פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
הרהורים ליום השואה
הרהורים בלי כחל ושרק / ישראל בר-ניר (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 10:19)


הרהורים ליום השואה

ד''ר ישראל בר-ניר



נושא השואה מסרב לרדת מהבמה, וטוב שזה כך. רבים נוטים לראות בשואה אברציה, ארוע חריג שהתרחש פעם אחת בשל צרוף נסיבות שלא יחזור יותר, ארוע שדנו בו מספיק ושהגיע הזמן להפוך דף בספר ההיסטוריה ולחשוב על העתיד. זו גישה נפוצה בחוגי האינטלקטואלים הנאורים שהיו רוצים שאלה יהיו פני הדברים. הבעיה היא שזו גישה מוטעית ביסודה ושהאמונה הזאת היא Wishful thinking ותו לא. לאור המאמצים הבלתי פוסקים להכחשת השואה, הייתי אומר שהגישה הזאת היא אפילו מסוכנת, כי היא למעשה מכינה את הקרקע לסיבוב שני.

כולנו מכירים את האימרה ש''אלה שאינם לומדים משגיאות העבר, נגזר עליהם לחזור עליהן'', לזה ישנה התשובה של ציניקנים ש''אלה שלומדים משגיאות העבר, נגזר עליהם לעשות שגיאות אחרות''. התשובה הזאת ביחד עם הגישה של ''עדיף השטן אותו אתה מכיר'' (better the devil you know) הן הסיבות לכך שהחוכמה המקובלת (conventional wisdom) היא כל כך מקובלת. הן הסיבות לכך שדרכי פעולה ויוזמות שנכשלו בעבר מנוסות שוב ושוב מתוך תקווה שהתוצאה תהיה שונה. הן הסיבות לכך שקובעי מדיניות מסתכלים בחשד על גישות שלא נוסו בעבר, ובמרבית המקרים דוחים אותן על הסף. למרות כל העדויות ולמרות נסיון העבר, קובעי המדיניות בארצות המערב ממשיכים להאמין שפייסנות (appeasement) היא גישה ''מציאותית'' (realistic) לטיפול במשטרי דיכוי דיקטטוריים המצהירים בריש גלי על כוונות הרשע שלהם. למרות תלי תלים של עדויות שכאשר מוחלים לרודנים על פשעים מבית (in house) הם רואים בזה עידוד להמשיך בדרכם הנלוזה ובהמשך דרכם גם מנסים ל''יצא'' את ''הסחורה'', הפרה הקדושה של ריבונות לאומית (National sovereignty) ממשיכה להקנות להם חיסיון בפני כל פעולה ממשית. הקהיליה הבינלאומית של ימינו אמצה את הקו שהיה נקוט בשנות ה-‏30 של המאה שעברה, קו שראה ברדיפת היהודים ע''י הנאצים ''בעיה פנימית'' גרמנית, נושא ש''אנשים מהחוץ'' (outsiders) לא צריכים להיות מוטרדים בגינו. הבעיה היא שבתופעות כמו רצח המונים, ג'נוסייד ופשעים אחרים ממין זה אי אפשר לטפל במלים והצהרות כוונות בלבד. עבור תופעות כאלה אין תחליף לשימוש באמצעים אקטיביים. רתיעת הקהיליה הבינלאומית מנקיטת אמצעים כאלה רק סוללת את הדרך לכך שמה שקרה בעבר יקרה שוב בעתיד. במאמר מוסגר, לפני כשלוש שנים הלכתי לשמוע הרצאה של תום פרידמן מהניו יורק טיימס על המזרח התיכון, למרבה הפתעתי הוא התגלה כסניגור נלהב של הפלישה לעיראק, וטען שהפלישה היתה מוצדקת גם אם לא היה ממש בסכנה של הימצאות נשק להשמדה המונית בידי סאדאם חוסיין. הנימוקים שהוא מנה להצדקת הפלישה היו ברוח הדברים שכתבתי למעלה. אינני בטוח שהוא עדיין מחזיק בגישה הזאת היום.

לקראת סוף מלחמת העולם השניה, כשהתגלו המימדים האמיתיים של זוועות הנאצים, העולם היה בהלם. צ'רצ'יל נתן ביטוי להרגשה הזאת באומרו שמעשי הגרמנים היו ''פשע ללא שם''. קצין יהודי ממוצא פולני עם רקע משפטי בשם רפאל למקין (Raphael Lemkin) ששרת במטה בעלות הברית החליט למלא את החסר. הוא טבע את המושג ג'נוסייד אותו הוא הגדיר כ''פשע נגד האנושות''. המושג מורכב מצרוף של שתי מלים – Genos (ביוונית משפחה, שבט, עם או גזע) ו-Cide (נגזר מלטינית, מהפועל occidere שמשמעותו להרוג או לרצוח). למקין ראה בשימוש הלא מקובל של שתי השפות דרך להביע את הייחודיות של הפשע שלא היה לו תקדים. פרטים נוספים על למקין ועבודתו אפשר למצוא בקישורים הבאים: Chapter IX: ''Genocide'', Genocide - A Modern Crime, Genocide, Genocide as a Crime under International Law.

למקין ראה בג'נוסייד לא סתם ''פשע ללא שם''; הוא ראה בג'נוסייד קטגוריה בפני עצמה, ולא פשע נוסף במסגרת מה שהוגדר כ''פשעי מלחמה''. למקין השתמש במושג ''פשע נגד האנושות'', מושג אותו טבע לראשונה מונטסקיה (Montesquieu) במאה ה-‏18. על-פי מונטסקיה, ''הריגתו של אדם שכל פשעו זה שהוא קיים, הוא פשע נגד האנושות'' (killing someone for the sole “crime” of existing, is a crime against humanity). הוגה דעות צרפתי מהתקופה המודרנית, אליין פינקלקראוט (Alain Finkelkraut), ניסח את זה בצורה קצת שונה: ''יש הבדל מהותי אם מתייחסים אליך כאל אוייב, או אם מתייחסים אליך כאל שרץ שיש למחוק אותו מעל פני האדמה'' (there is a big difference between being regarded as an enemy and being treated as a species of vermin that has to be wiped out).

לא כל רצח המונים הוא ג'נוסייד. מבלי להקל בחומרתו של רצח המונים, מה שמייחד ג'נוסייד בין פשעי מלחמה אחרים, זאת הכוונה, הכוונה לחסל באופן מלא קבוצה – לאום, קבוצה אתנית או קבוצה דתית. במונחים מספריים גרידא הגרמנים רצחו במהלך המלחמה הרבה יותר רוסים ו/או פולנים מאשר יהודים. אבל לא הפולנים ולא הרוסים היו מטרה להשמדה. הם נועדו לשרוד, במעמד נחות, על מנת להוות מקור לעבדים עבור גזע האדונים. ג'נוסייד גם איננו פשע המבוצע ע''י בודדים, ומבצעיו אינם בהכרח פושעים, אם כי אין מניעה שפושעים יקחו חלק בביצוע. כפי שרואים מהדוגמא של השואה, יוזמי ומבצעי הג'נוסייד הם אנשים מיושבים בדעתם, אנשים שהברבריות היא רק צד משני באופיים. הסופרת חנה ארנדט (Hannah Arendt) הגדירה את זה ''המעשים היו מפלצתיים, אך העושים היו אנשים מן היישוב, לא שטנים ולא מפלצות'' (The deeds were monstrous, but the doers were quite ordinary, commonplace, and neither demonic nor monstrous).

המציאות המפלצתית של השואה היתה הרקע עליו נולד המושג ג'נוסייד ובשל כך אנשים נוטים לעתים קרובות לראות את ה''שואה'' וה''ג'נוסייד'' כמושגים זהים. זו טעות בסיסית. אין זהות בין השניים. מבלי להקל כהוא זה בחומרה והמפלצתיות של הג'נוסייד כפשע, מה שמקנה לשואה מעמד בלבדי בין כל סוגי הג'נוסייד האחרים, הוא הסתמיות או חוסר המשמעות (meaninglessness) שבה. מיטיב לתאר זאת הסופר היהודי איטלקי פרימו לוי (Primo Levi) מניצולי אושוויץ. ברגע של יאוש הוא פונה לאחד השומרים בשאלה Varum (למה?), ועל כך הוא מקבל את התשובה Hier ist kein varum (כאן אין למה). ג'נוסייד המבוצע להשגת מטרות חומריות – רכישת טריטוריה או השתלטות על אוצרות טבע, הוא פשע מחריד מכל נקודת מבט שהיא, אבל הוא פשע בעל מימד אנושי, גם אם זה מימד אנושי של רשע. השואה היתה ג'נוסייד לשמו. לא כל סיבה וללא כל טעם. זאת היתה התגלמות הרשע. זה מה שמייחד את השואה.

הג'נוסייד הוכר ע''י הקהיליה הבינלאומית כפשע נגד האנושות במסגרת החוק הבינלאומי. כמו במקרה של פירטיות, את המעורבים בג'נוסייד ניתן לתבוע באשר הם שם, וכל ארץ בה דורכת כף רגלם חייבת או להעמידם לדין או להסגירם לארצות בהן הם מבוקשים. לא כך השואה. מנקודת מבטו של המשפט הבינלאומי. השואה איננה מוגדרת כפשע; היא למעשה בכלל לא מוכרת. גם במשפטי נירנברג השואה לא הוזכרה בזכות עצמה. ואם נלך צעד נוסף לאחור, מלחמת העולם לא פרצה בשל השואה, ובמהלך כל המלחמה אף אחד לא ראה את הפסקת השואה או את האטתה כיעד. מכונת ההשמדה עבדה במלוא הקיטור וללא הפרעה עד הרגע האחרון. גם כשהרייך השלישי כבר למעשה חדל מלהתקיים, לא חלה כל האטה בפעילות במחנות ההשמדה. לאף אחד זה לא הזיז. שחרור המחנות והצלת שארית הפליטה היו לא יותר מאשר by product (מוצר לוואי) של התקדמות הצבאות המנצחים. גנרל פאטון, כשקיבל מידע על הימצאות איזה קרוב שלו במחנה שבויים שהיה בבמרחק לא גדול מדי, שיגר כוח משימה מיוחד לשחרר את המחנה, דבר שעלה במספר לא מבוטל של קורבנות (המשימה נכשלה). בזירת הלחימה נגד יפן היו כמה משימות, שעלו בהרבה קורבנות, שנועדו לשחרר מחנות שבויים שהיו בסכנת השמדה. שום משימה דומה לשחרור אחד ממחנות ההשמדה לא נוסתה, למרות שכל יום שעבר התבטא במאות, אם לא אלפי, קורבנות נוספים שעלו בעשן. אפילו את מערכת מסילות הברזל שהובילו למחנות לא מצאו לנכון להפציץ.

בימים אלה מועלה בברודוויי בניו יורק מחזה בשם ''משתפי הפעולה'' (The Accomplices). נושא המחזה, מאת ברנרד ווינראוב (Bernard Weinraub), הוא רתיעתה של ההנהגה היהודית בארה''ב בתקופת המלחמה מלנקוט בפעולות שיביאו לידיעת הציבור האמריקאי את המתרחש באירופה כדי ליצור דעת קהל נגד השואה. המחזה מתמקד בעימות שהיה בין הרב סטיפן וייז לבין צעיר שהיה אז אלמוני ובלתי ידוע בשם פיטר ברגסון (שליח של האצ''ל שהיה מוכר בכינוי הילל קוק) סביב השאלה אם יש לצאת בהפגנות מחאה ולגייס את דעת הקהל או שיש לשמור על פרופיל נמוך (לא לעשות גלים). תפקידם של רוזוולט ומחלקת המדינה בכל הפרשה מוזכרים בהרחבה. אין זה פרק בהיסטוריה שלה שארה''ב יכולה להתגאות בו. הייתי מציע לכל אלה שנוהגים ללגלג על סינדרום ''העולם כולו נגדנו'' שהרבה ישראלים ''לוקים'' בו ללמוד את ההיסטוריה של התקופה ולחשוב פעמיים לפני שהם חורצים לשון.

אחד המיתוסים שקנה לו מקום בכותל המזרח של החשיבה האינטלקטואלית המתקדמת הוא שהקמתה של מדינת ישראל היא תוצאה ישירה של השואה. המיתוס זה מתבסס על לוגיקה מעוותת לפיה מסדר הדברים משתמע מה גרם למה. בלטינית זה מובע ע''י הביטוי post hoc, ergo propter hoc (זה קרה אחרי, משמע זה קרה בגלל). מכחישי השואה מרבים להשתמש בסיפור הזה על מנת לשלול את זכותה של ישראל לקיום עצמאי, כי אם השואה היא בלוף שהומצא ע''י הציונים, הבסיס להקמתה של מדינת ישראל איננו קיים. בקרב ציבור האינטלקטואלים המתקדמים זה נותן לגיטימציה לתמיכתם בצד הערבי בסכסוך (''מדוע על הערבים לסבול בגלל מה שהאירופים עשו ליהודים''?). אבל זה שקר וכזב. מדינת ישראל לא קמה בגלל השואה. אין ספק שלשואה היתה תרומה חשובה בהקמתה של מדינת ישראל. זה התבטא מצד אחד בהכרה של העם יהודי בנחיצותה של מדינה עצמאית (לפני המלחמה זה לא היה דבר כל כך מובן מאליו וחוגים רחבים בעם היהודי – הציבור החרדי בקצה האחד והיהדות הרפורמית בקצה השני – התנגדו לרעיון). מצד שני, באווירה של אז בריטניה התקשתה למנוע את מתן העצמאות (זה לא מנע ממנה להכניס מקלות בגלגלים ככל שהיתה יכולה) ובהגיע ה-‏15 במאי 1948 היא נאלצה להתקפל. מדינת ישראל היתה קמה גם ללא השואה; זה היה אולי תהליך קצת יותר קשה כי לא בטוח שהחלטת החלוקה היתה מתקבלת באו''ם, אבל זה היה תהליך שלא ניתן היה למונעו. ללא השואה, המאגר האנושי של יהדות מזרח אירופה, מאגר שכמעט כולו הושמד במלחמה, היה מהווה בסיס הרבה יותר מוצק מאשר קומץ המעפילים שהגיע לחופי הארץ.

ג'נוסייד, הכינוי שניתן ל''פשע ללא שם'' שבוצע ע''י הגרמנים במהלך המלחמה, עבר טרנספורמציה במשך השנים שאחרי המלחמה, טרנספורמציה שהביאה לפיחות רבתי במשמעותו. המעמד הייחודי שנועד לו בראש סולם הפשעים בתולדות האנושות נשחק והוא הפך להיות עוד פשע ''מן השורה'' המבוצע בידי האדם. פשע הג'נוסייד הפך להיות טיל מילולי נוסף בארגז התחמושת הלשונית המשמש את האינטלקטואלים של השמאל. הוא נשלף בכל הזדמנות שעולה על הדעת. אחד השיאים היה כשפעיל למען ''זכויות העליזים'' התייחס לאיסור על נישואים חד מיניים כאל ''שואה'' (Holocaust). מעבר לחוסר הטעם וגסות הרוח הטמונה בהתבטאות הזאת, זה פשוט לעג לרש ופגיעה בקורבנות השואה. המקרה הזה איננו חריג. הוא משקף מגמה, מגמה שהיא יישום של הנחיות שהוצעו ע''י לנין בתחילת המאה שעברה לניהול ויכוח עם מתנגדים. במקום לנהל דו שיח בו מנסים לשכנע את היריב, המטרה היא לפגוע ולהרוס. שימוש חוזר במילים, ביטויים וכינויים שנועדו לעורר שנאה ובוז הם האמצעי להשגת המטרה הזאת. הביטויים ג'נוסייד, שואה, פשעים נגד האנושות, ולאחרונה גם אפארטהייד, נמצאים בשימוש כמעט יום יומי בידי האינטלקטואלים של השמאל בכל פעם שבא להם לאמר משהו על ישראל או על מדיניותה. אין צורך לאמר שכל קשר בין הביטויים האלה ומה שקורה בשטח קיים בדימיון בלבד. על-פי כל קריטריון שאפשר לחשוב עליו (מספר קורבנות בנפש, אובדן רכוש, הפיכת אנשים לפליטים חסרי בית וכו'), הסכסוך הישראלי-ערבי הוא הפחות חמור מכל הסכסוכים הקיימים ואלה שהתקיימו בעשורים האחרונים. אבל זה הנושא היחיד הנמצא על סדר היום של האו''ם, של ארגון זכויות האדם של האו''ם, של הצלב האדום, של שורה ארוכה של ארגונים המנפנפים בדגל המזויף של זכויות האדם, שלא לדבר על ארגוני זבל מבית כמו ''גוש שלום'', ו''בצלם''. מילות המפתח ג'נוסייד, שואה, פשעים נגד האנושות, ואפארטהייד חוזרות ועולות בכל הווריאציות האפשריות.

כמו בתיאורית השקר הגדול, החזרה הבלתי פוסקת על המעשיות האלה מביאה לכך שהמפיצים בעצמם מתחילים להאמין בבדיות שלהם. התאמת המציאות לדמיון היא המשך טבעי כדי לבסס את האמונות האלה. מישאל בלתי פורמלי שנעשה בקיץ 2004 בין חברי הסגל של אוניברסיטת אוקספורד באנגליה על מספר הקורבנות ב-‏4 שנות האינתיפאדה השניה (מלחמת אוסלו), העלה הערכות שנעו בין 500,000 ל-‏2 מיליון (החבר'ה האלה כנראה הסתמכו על החומר שספירו מפיץ). בדיון ממוקד (זה התרגום שלי למונח focus forum) על הסכסוך במזרח התיכון שנערך באותה שנה באוניברסיטת הרווארד (בפקולטה למשפטים), אחת המשתתפות, סטודנטית שנה ג' התבטאה ש''ישראל שמה את הפלשתינאים במחנות, בדיוק כמו שהנאצים שמו את היהודים במחנות'' (Israel is putting the Palestinians in camps, just like the Nazis put the Jews in camps). הקהל קיבל את זה ללא כל תגובה. מעבר לחוסר הידע לגבי העובדות – הימצאות הפליטים במחנות היתה תוצאה של מדיניות ממשלות ערב ולא של ישראל – זה מעיד על בורות תהומית לגבי המשמעות של המונח ''מחנות'' בהם הנאצים כלאו את היהודים. אלו שתי דוגמאות בלבד אבל מה שמטריד הוא המי. אלה אינם פנאטים חשוכים שקבלו את ההשכלה שלהם באיזו מדרסה מפיו של איזה אייאטולה. אלה מה שאפשר לכנות ''מיטב הנוער''. קבוצת הסטודנטים מהרווארד היא חומר הגלם האנושי ממנו יבוא הדור הבא של ההנהגה בארה''ב.

הטבע עושה את שלו ומספר האנשים שחוו את השואה על בשרם הולך ופוחת. סביר להניח שבעוד 10 או 15 שנה לא יהיו יותר כאלה, וכל מה שאנשים ידעו וילמדו על השואה יתבסס על מסמכים ותעודות, מוזיאונים וסרטים דוקומנטריים. מנגד, המאמצים להכחשת השואה ולגמד אותה נמשכים במלוא המרץ. האשמת ישראל ב''נאציזם'' וכל מה שנגזר ממנו תופסת מקום נכבד במאמצים האלה. המגמה היא לבצע מה שבהעדר מונח אחר הייתי מכנה ''היפוך אשמה'' (Culpability reversal) – חילופי תפקידים בין מאשימים ונאשמים. בכל פעם שאני שומע מפיו של איזה אינטלקטואל מתקדם התבטאות של ליגלוג על הסינדרום של ''העולם כולו נגדנו'' אני שואל את עצמי אם יש לו מושג על מה הוא מדבר או שהוא פשוט חוזר באופן מכני על מנטרה שהכתה שורשים בנראטיב ה''מתקדם'' של ההיסטוריה כפי שהשמאל הנאור רואה אותה.

השימוש החוזר בהשוואות לנאצים ע''י מבקריה משמאל נועד בראש ובראשונה ללכלך ולהביא לדמוניזציה של מדינת ישראל, אבל בד בבד הוא גם הביא לטריוויאליזציה ולטישטוש של השואה בתודעת הציבור וכן להקלה באשמתם של הגרמנים. לא צריך להיות חכם גדול כדי להסיק שאם תקרית בה נהרגים בשוגג שניים או שלושה ערבים היא ''שואה'' אז השואה כנראה לא היתה דבר נורא כל כך. את זה יכול להבין כל אינטלקטואל, גם המתקדמים שבהם.

השימוש הציני בשואה ע''י מבקריה משמאל של מדינת ישראל, שימוש עליו ''תופסים טרמפ'' מיגוון של אירגונים מהימין הקיצוני (אחת התופעות המדהימות ביותר של תקופתנו היא ה''שבת אחים גם יחד'' של השמאל המתקדם עם אירגונים פאשיסטיים גזענים בכל מה שקשור לביקורת על מדינת ישראל), מעלה את השאלה אם האנושות למדה משהו מהשואה מעבר לכך שאין גבול לרשעות אותה ניתן ליישם מבלי לשאת באחריות. האומה הגרמנית מונה כ-‏80 מיליון בני אדם. לא כולם היו חברים פעילים במפלגה הנאצית, אבל מספרם של אלה שעשו או שניסו לעשות משהו נגד פשעי הנאצים איננו מגיע אפילו לאחוז אחד מכלל האוכלוסיה. כל היתר שיתפו פעולה, מי באופן אקטיבי ומי באופן פאסיבי. כמה נענשו? אני חושב שאם נחבר ביחד את כל נידוני נירנברג עם כל אלה שנידונו במשפטים שהתקיימו יותר מאוחר, בקושי נגיע לעשרת אלפים שנתנו את הדין על הפשעים שבוצעו. מתוך כחמשת אלפים אנשים ששרתו באיינזאץ גרופפן (Einsatz Gruppen) – כולם היו מתנדבים – 114 בלבד הועמדו לדין, ורק מעטים מביניהם הוצאו להורג. וכאן מדובר בקבוצת אנשים שרצחה במו ידיה למעלה ממיליון וחצי יהודים ועוד בין שניים לשלושה מיליונים רוסים ופולנים1. שרידים שנותרו בחיים מהאס אס ומהאיינזאץ גרופן ובני משפחותיהם מקבלים עד היום פנסיה מממשלת גרמניה. כולם יזכו למות בשיבה טובה. ידידנו הפרסי מסתובב בעולם וקורא בריש גלי ל''הצגה חוזרת'' של השואה. הוא מתקבל בכבוד מלכים בכל מקום ומחוגי האליטה האינטלקטואלית נשמעות מדי יום דרישות להיות ''מציאותי'' ולנהל אתו מו''מ (על מה בדיוק?). למה שהוא ינהג אחרת? אי אפשר שלא להגיע למסקנה ששואה חוזרת, או ארוע דומה, בעתיד איננה רק בגדר אפשרות. היא כמעט ודאות.

במהלך מחצית המאה האחרונה ארעו בעולם ארועים רבים של רצח המונים. נכון שהם לא הגיעו למימדים של השואה, אבל בכל אחד מהם היו מאות אלפי, לפעמים יותר ממיליון, קורבנות. לכל הארועים האלה מכנה משותף אחד – אף אחד מהם לא הגיע לכותרות (העיסוק האובססיבי בסכסוך הישראלי-ערבי, הסכסוך הפחות חמור מכולם, לא הותיר כנראה מקום לעסוק בדברים של ממש). האליטות האינטלקטואליות באקדמיה ומחוצה לה מעדיפה להתעלם מכל ארועי הג'נוסייד שהתרחשו ומתרחשים בבלקן, באפריקה ובאסיה. עבורם העיסוק בג'נוסייד שלא היה ולא נברא במזרח התיכון מספק את הצרכים. מה גם שמאחר ומדובר במשהו שלא קרה, מילים תספקנה. אין צורך לעשות דבר. זה לא דפוס חשיבה שמתפתח סתם כך מעצמו. את זה צריך לגדל ולטפח במשך שנים על מנת להבטיח שזה ייקלט. מסיבה זאת אני מתקומם נגד הגישה האומרת ש''צריך למתוח קו על העבר'', או ''למה לחטט בפצעים ישנים'', או ''במקום לעסוק בהיסטוריה 'עתיקה' צריך לחשוב על העתיד''. גישה כזאת רק תגביר את הסיכוי ל''הצגה שניה''.

האנלוגיה המפוברקת הנעשית בידי מבקרי ישראל משמאל בין מדינת ישראל לבין הנאצים מהווה סם טשטוש (sedative) רוחני. המיתוס הנבזי שישראל מבצעת ג'נוסייד, שישראל היא התגלמות הנאציזם בדורנו, הוא ה-LSD האינטלקטואלי של השמאל המתקדם. הוגה הדעות הצרפתי אותו הזכרתי למעלה, אליין פינקלקראוט, נותן לדברים ביטוי יפה כאשר הוא מדבר על ''הרווחה הנראית לעין הנובעת ממתיחת אנלוגיות בין מגן הדוד וצלב הקרס, ובין ביירות וגטו ווארשה'' (visible relief in the analogies complacently drawn between the Star of David and the Swastika, between Beirut and the Warsaw ghetto) – הדברים נכתבו בעת מלחמת לבנון הראשונה.

כל השוואה שמישהו עושה בין ארועים כל שהם לבין השואה, ואין זה משנה מאיזה צד היא באה או לאיזו מטרה היא נועדה, מעוררת בי שאט נפש ובחילה. אני רואה בחומרה מיוחדת את השימוש המואץ של אנשים מהימין בהשוואות כאלה בתקופה האחרונה. אומנם זה נובע לדעתי מבורות וחוסר הבנה, אבל היה צריך להיות להם מספיק שכל כדי להבין שכל השוואה כזאת רק מורידה מערך השואה. את זה יש להשאיר לאנשים כמו ספירו או שולמית אלוני. עבורם זאת המטרה.

לסיום הערה אחת. אנחנו מרבים להשתמש במושג ''ניצול שואה'' כשהכוונה היא למישהו שהיה במחנות ואיך שהוא הצליח לצאת משם בחיים. זה מאוד לא מדוייק. כל אחד ואחד מאתנו הוא ניצול שואה, בין אם הוא היה במחנות ובין אם התמזל מזלו ולא הגיע לשם. מה אתם חושבים היה עולה בגורלו של היישוב היהודי בארץ ישראל אם הבריטים לא היו מצליחים לעצור את רומל באל עלמיין ב-‏1942? הפלמ''ח אולי היה עומד במשימה שהבריטים הועידו לו לשמש משמר מאסף כדי שהם יוכלו להתפנות, אבל לעשות משהו להצלת היישוב? תשכחו מזה. זה שיהודים ניצלו בזכות זה שהם לא היו במקום לא משנה את העובדה שהם היו יעד להשמדה בדיוק כמו אלה שלא הצליחו לצאת בזמן. בדיוק כמו שנאמר בהגדה של פסח ש''בכל דוד ודור אדם חייב לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים'' בדורנו וגם בדורות הבאים צריך לאמר ש''כל אחד ואחד מאיתנו חייב לראות את עצמו כניצול שואה''.


  1. הרבה נכתב והתפרסם על המחנות, על תאי הגזים. פחות ידוע חלקם של חברי האיינזאץ גרופפן שעסקו במלאכת ההרג באופן ידני – כמעט ''אחד על אחד'' – באקדחים, רובים ומקצתם במקלעים. למעלה ממיליון וחצי יהודים נרצחו בשיטות של low tech בידי חברי האירגונים האלה שמנו קצת יותר מ-‏5,000. בבאבי יאר באוקראינה, בספטמבר 1941, אנשי האיינזאץ גרופפן רצחו בפחות מיומיים כ-‏33,000 איש. תעשו לבד את החשבון כמה נרצחו בכל דקה, ב''עבודת כפיים'' בלבד, על מנת להגיע להישג הזה. חברי האיינזאץ גרופפן לא היו פושעים או שייכים לתחתית החברה. הם השתייכו כולם ל''חברה הגרמנית ההגונה''. היו ביניהם מורים ומוסיקאים ואף כמה בעלי תארים אקדמאיים – מתנדבים כולם. פרטים על הקבוצות האלה אפשר למצוא בספרו המעולה של ריצ'רד רודס (Richard Rhodes) אמני הרצח (Masters of Death) שיצא לאור ב-‏2002.



חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


מאמר מופת. ניכר שאתה כותב מדם ליבך
מיכאל שרון (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 15:24) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עם זאת, השואה לא צריכה להצדיק כל נבלה שאנו עושים. ביירות 1996, גם אם אין זה ג'נוסייד, עדיין הפצצה מסיבית ומטופשת של אזרחים והרס תשתיות - היא פעולה ניתעבת. אין אנו מבצעים ג'נוסייד בערביי הגדה ועזה, אך עם זאת, אנ ו מתעמרים בהם, ממררים את חייהם ומנשלים רבים מהם מאדמות ונדל''ן. לעיתים מגזימים במכוון במה שניטען כנגד ישראל (ג'נוסייד) - על מנת להצדיק פשעים פחותים מג'נוסייד שישראל דווקא כן מבצעת. איך אומרים, עברנו בשלום את עניין הג'נוסייד הניטען כנגדנו, ועכשו אפשר לעשות כל דבר תועבה שאינו ג'נוסייד.

בוצע בנו מעשה תועבה נורא. אלא שהדבר אינו מצדיק תועבות למיניהם מצידנו בשם ''הקיום'' בסגנון - שרדנו ג'נוסייד - העולם איום ונורא - אז אין לנו סיבה להשטית על עצמנו מעצור מוסרי. השרדות בכל מחיר זה כאן שם המשחק. אלא, שעניין ההישרדות הוא לעיתים מפלטם ומקור כספם ועושרם של הנבלים הגדולים ביותר - כפי שאנו רואים בנושא השחיתות בישראל, כאשר שר האוצר, שחרדת ושגב השואה על שפתיו, ניתפס בנמל התעופה לאחר מצעד החיים עם מזוודה ובה רבע מליון דולר.
_new_ הוספת תגובה



מכאל שרון, אתה עקב אכילס של ההגיון והמוסר
לייבוביץ' (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 17:07)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה הקשר בין השואה לבין מלחמת המגן שלנו נגד הטרור המוסלמי?

האם הפצצת בנות הברית ערים גרמניות במלחמה היו מעשי עוולה המשתווים להשוואת עם בגלל תיאוריית גזע וטיפוח השנאה?

האם חיסול ממוקד של טרוריסטים אנטישמים שרוצים להשמיד יהודים בארץ ישראל בגלל היותם יהודים נקרא אצלך ''ג'ינוסייד''? אם ישראל היתה מבצעת ג'ינוסייד כבר מזמן היתה נפתרת בעיית ארץ ישראל.

מה הקשר בין זה לבין השחיתות שפושה בצמרת המדינית בישראלח משמאל ומימין? האם העובדה שאתה לא פרסונה מוערכת מבחינת מקצועית צריכה לטרוף לך את הקלפים?
_new_ הוספת תגובה



תיקון: ביירות 2006
מיכאל שרון (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 15:25) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



למה בדיוק התכוונת כשכתבת כי
עמיש (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 16:10) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''הגרמנים רצחו במהלך המלחמה הרבה יותר רוסים ו/או פולנים ''
מאיפה שלפת את זה?
_new_ הוספת תגובה



למה בדיוק התכוונת כשכתבת כי
מיכאל שרון (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 16:43)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הנאצים רצחו כ-‏8 מליון רוסים - בין השאר בוצע טבח אזרחי במסגרת ''המאבק בפרטיזנים''. ו-‏3 מיליון פולנים נוצרים מתוך 21 מליון פולנים ויהודים פולנים - מתוכם נירצחו בסביבות שניים וחצי מליון או יותר. בין השאר ידוע טבח וורשה, בעקבות שריפת העיר וטבח תושביה, כתגובה למרד המחתרת הפולנית ב-‏1944.
_new_ הוספת תגובה



עמיש, אתה באמת לא יודע את ההיסטוריה
ישראל בר-ניר (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 22:28)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

או ששוב, כדרכך, אתה מתחזה (לא ברור לאיזו מטרה). אלו עובדות היסטוריות. מעבר למיליונים של חיילים שנהרגו בקרבות, הגרמנים רצחו באופן שיטתי אזרחים ושבויי מלחמה. מספר הקורבנות האלה היה למעלה מעשרה מיליונים.

רוסיה לא היתה חתומה על אמנת ג'נבה. הפרשנות של הגרמנים לאמנת ג'נבה היה שהיא איננה מחייבת את מי שחתום עליה (גרמניה למשל) אלא מגינה רק על מי שחתום עליה (הגרמנים, לפי הפרשנות הזאת, ציפו ששבויי מלחמה גרמניים יזכו ליחס נאות), מי שלא חתום עליה, לפי הפרשנות הגרמנית, איננו זכאי להגנה בזכותה.
_new_ הוספת תגובה



מאיפה הנתון המספרי?
עמיש (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 1:09)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האם יש לך מקור לנתון הזה על רצח מכוון של אנשים.
_new_ הוספת תגובה



אולי אתה מצפה שאביא
ישראל בר-ניר (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 2:15)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לך לכאן את הפרוטוקולים של משפטי נירנברג? יש עשרות, ואולי מאות, ספרים ומחקרים על הנושא. כל מה שצריך זה לשבת באיזו ספריה כמה שעות. אני מניח שחיפוש באינטרנט יביא בקלות את כל המידע שאתה מחפש.
_new_ הוספת תגובה



מוסר בחזקת שלוש
אלכסנדר מאן (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 21:40) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כפי שכתבתי לפני שנים – הבעייה היתה ונשארה שאלת 'המוסר המשולש' שמתקיימת בסיטואציה אליה נשאבת השואה כאירוע מןן העבר בעל השלכות פוליטיות בהווה; במסגרת מודל זה משתמשים אירופאים שונים ב'מקל הכיבוש' כדי לסנוט בישראל אך ורק מתוך צורך אחד בסיסי: למתן את הכישלון המוסרי שהתגלה בחברה האירופאית בתקופת מלחמת העולם השנייה (ואולי גם לפניה) בכל האמור להשתלבות היהודים בתוכה, ולערוך רלטיבציה בשפתה המוראליסטית של ישראל-הרישמית וחלקים מיהודי-התפוצות, אשר לעיתים נראה ממבט חוץ-יהודי כי מטיפים מוסר לכל העמים בעוד שהם עצמם מתנהגים באופן שאינו מוסרי – וכלל לא משנה אם קביעה אחרונה זו נכונה אם לאו.

הסכסוך והפלסטינאים אינם מעניינים איש בסיפור זה, לא את הישראלים ולא את האירופאים, שכן משמשים כחומר הטחת אשמה/חיפוש צידוק לבעיות יחסית ישנות בין אירופה לישראל וביחסי יהודים ונוצרים.

אפשר גם לסכם זאת בצורה הבאה: עקרונית, ישראל (כמו מדינות רבות אחרות) מדברת גבוהה על זכויות אדם, אך בפועל (גם כן כמו מדינות אחרות) נאלצת להתפשר עם אילוצי המציאות – עד כאן טוב ויפה, אולם כאן מגיעה גם התוספת הבעייתית; למרות שישראל אוחזת במוסר כפול כמו מדינות מערב רבות, הרי שאזרחיה-שטרם-עלו-אליה, קרי יהודי העולם – דואגים להטיף מוסר בשער על כל צעד ושעל, ועוד איך, תוך כדי כך שרובם הגדול מתחפר בהגנה אוטומאטית על מעשי ישראל ואינו מוכן לשמוע כל דבר ביקורת. זוהי בעיית 'המוסר המשולש' שקיימת בין ישראל לאירופה, וזוהי גם הנישה שאליה נשאבים פובליציסטים והוגי דעות רבים במעין קרב אידיאולוגי מאסף: ימין ושמאל אירופאי, ימין ושמאל ישראלי, כאשר לעיתים מתבצע שיעתוק תפקידים מוזר בין התפקידים הרשומים לשחקנים השונים.

בקיצור, בעייה פילוסופית מוסרית הקשורה לפסיכת האדם האירופאי-נוצרי ביחסו ליהודים, אשר במקרה, ולגמרי במקרה, נוגעת גם לילידי המקום המתקרא גם פלסטינה. אלה האחרונים, למרבה חוסר המזל והנסיבות המשתנות, אינן אלא שחקני משנה במאבק הערכי בין אירופה/נצרות/ישראל/יהדות, וככל הנראה במודל זה טמון ההסבר לעיסוק האובססיבי בשאלת ישראל.
_new_ הוספת תגובה



ישראל מייצגת יומרה
מיכאל שרון (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 23:06)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הגישה ההרצליאנית היתה כי היהודים, רבים מהם מטובי האנשים - כאשר יקימו מדינה משלהם, הרי זו תהיה מדינה מאד מתקדמת ונאורה. כאן יש הדים לאליטיזם היהודי מלפני המלחמה בו דגלו למשל ארנולד שנברג (באופרה משה ואהרון -היהודים כגזע עליון שינהיג את האנושות). אכן, הדברים התבססו על מצויינות יהודית וגדולי הרוח כאיינשטיין, פרויד, מרקס, ברגסון ורבים אחרים. התשובה הנאצית כפי שביטאה באופן ''מתון'' דווקא קארל יונג בשנים מסויימות, היתה כי היהודים חלשים מדי, רופפים מדי, מדיטטיביים מדי אולי, להנהיג את האנושות.

הנצרות ראתה שנים רבות ביהודי אדם שנידון לקלון וסאוב, עקב דחייתו את ישוע. ואם היהודי מצליח - הרי זה פרי מעין חברותא עם השטן. וכך התגלגל הלאה הרעיון שההצלחה היהודית אינה בדין: אולי פרי פושריות אנוכית, אולי פרי מניפולציות לא כשרות וכיוצא בזה, הצלחה שאינה בדין.

וכך, ישראל כיום מייצגת יומרה - מדינה - מול ההנחה המושרשת בעולם הנוצרי שהיהודי נידון לכשלון אונטולוגי, ואם הוא מצליח - הרי זה פרי דברים לא כשרים.

זוכרני בפעם הראשונה, כשבסאמר סקול ב-‏1965 בהיותי בן 15 שאלני אוסטרי בן גילי בידידות מאין אני. עניתי בגאווה - ישראל, ולתדהמתי האוסטרי שאל בטון לגלגני -יודה? היתה זו הפעם הראשונה בחיי שניתקלתי בגימודי בגלל שאני יהודי, ויותר מזאת - הפעם הראשונה שבו ראיתי שבניגוד לגישה עליה חונכנו, כאילו ישראל מעניקה ליהודים שחרור מאנטישמיות וזקיפות קומה - בניגוד לכך, ישראל לא מצליחה לעשות זאת. בקיצור - הציונות רימתה אותנו, וגם עניין האדם הציוני החדש לא עובד.

וכך, רבים חפצים לראות בישראל את כשלון היומרה.

אגב, דרושה רויזיה מוחלטת של נושא האנטישמיות, בצרפת למשל מאז הרינסנס ואף מלפני כן ועד המאה ה-‏18 אין כל זכר לאנטישמיות. כך גם באיטליה מאז הרינסנס, עד התקופה המודרנית. גם בגרמנייה במאה ה-‏16, עד המאה ה-‏18 לא היה כל זכר לאנטישמיות. כך גם בהולנד, בסלובקיה דווקא כן היתה, אך בארץ קתולית כאירלנד לא היתה מעולם אנטישמיות, ואגב, ראש ממשלת הרפובליקה האירית הוא יהודי.

עם הצלחת היהודים כלכלית, והשתלבותם במערכות הכוח לאחר תקופת הנאורות, מתחילה האנטישמיות המודרנית, שעניינה - היהודים מצליחים שלא בדין (כפי שכתבתי).
_new_ הוספת תגובה



ישראל מייצגת יומרה
אלכסנדר מאן (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 1:55)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האם מארקס יהודי? הרי נולד למשפחה שהמירה את דתה. אנא הסבר כיצד אדם ממיר את דתו מבחירה (אביו של מארקס ביצע זאת כשנתים לפני הולדת הנ''ל; לא ידוע לי לגבי אימו, אך אני משער שהלכה בעקבות בעלה) ובכל זאת ממשיך להיחשב כיהודי על ידי יהודים (ומן הסתם גם על ידי אנטישמים) ברחבי העולם, למרות שאני משער שהוטבל, לא עבר ברית מילה, וכ'. הרי מארקס עצמו לא גדל עם תודעה יהודית, לא ביצע שום ריטואל יהודי בחייו, ולמען האמת כתב אף דברים לא מחמיאים בנדון.

איכשהו כל העניין הזה מזכיר לי את ניכוסו המאוד-מחושב ותלוי מקום-זמן של ישוע ליהדות, למרות שהתנגד לה בדרכים שונות ואף גרם בעקיפין ליצירתה של דת אחרת כתחליף. למותר לציין שניכוס זה נעשה לא מאהבה לדמותו ולמשנתו, אלא מחישוב תועלתני קר שמגלגל עיניים למעלה, בבחינת 'אחד משלנו'.

בקיצור: כל העניין הזה עם המצויינות היהודית הופך למאוד מייגע בהמשך, ביחוד שמולבש על אנשים שאין להם קשר ממשי לאמונה זו.
_new_ הוספת תגובה



סחר נשמות
רון בן-יעקב (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 6:41)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בכלל, כדאי לנבור ברשומות המורמוניות, אולי מרקס הפך מאז למורמוני (אם אתה זוכר את הסקנדל מלפני שנה או שנתיים בו המורמונים המירו את דתם של מאות אלפי מתים יהודיים).
_new_ הוספת תגובה



אולי משום שנולד לאם שהיתה יהודיה בשלב כלשהו?
מיכאל שרון (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 8:48)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ולכן לא נחשב ממש לגרמני אתני? ההנחה היא שהרקע, לפחות בחלקו, מייצג איזו מורשת יהודית, או קורטוב של יידישע נשומע.. גם את שפינוזה ניכסו, אף שהחרימוהו. כך גם מנדלסון, מהלר, וויגנשטיין ורבים אחרים. היהדות ניתפסת כברית האל עם עם מסויים, ונקודת המוצא הוא העם אם כן. הברית הזאת היא תוצר בחירה של האל באותו עם. גם אם הפרת את הברית, עדיין אתה ניתפס כשייך לאותו עם, ואז אתה נחשב לסורר או לכופר. אתה יכול לכפר על כך על ידי הישגים יוצאי דופן, ואז יגידו עליך משהו בדומה ל''איש סורר, אך הסוררות היא לעיתים פריבילגיה של גאונים''...
_new_ הוספת תגובה



אולי משום שמייהדים כל מה שעשוי להביא לתועלת?
אלכסנדר מאן (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 10:52)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מארקס, בדומה לאיינשטיין, נחשב על ידי רובם המכריע של הגרמנים לגרמני אתני, שפירושו שכל הנבירה הזו בין הרגליים והחיפוש היהודי האובססיבי אחרי יהודים אחרים כביכול (ראה את חיפוש עשרת השבטים וחיפוש אוכלוסיות שונות על מנת לגרום להגירתם אל מחוזות החלב והדבש) מזכירים חיפושים אחרים אחרי יהודים, והכוונה לחיפושים אנטישמים-גזעניים.

קח לדוגמה גם את ויטגנשטיין; הוריו המירו את דתם לנצרות פרוטסטנטית, אולם רק אביו היה יהודי. אצל אימו אביה בלבד היה יהודי, כך שאין בסיפור זה לא אמא יהודייה ולא נעליים של נסיכות – וראה זה פלא: בדומה לג'יזס הופך ויטגנשטיין ליהודי, למרות שבשונה מג'יזס אף לא אחז באם יהודיה.... [1]

Kurz und gut: אני טוען שזה קצת הרבה יותר מחוצפה לייהד את מארקס בהקשר זה, שכן אביו והוא בחרו במודע בדרך אחרת, האחד בדרך דתית אחרת והשני בדרך שאינה דתית.

---------------------------------------

[1] [...] ''לודוויג יוזף יוהן ויטגנשטיין נולד בוינה ב-‏26 באפריל 1889. הורי אביו המירו דתם מיהדות לנצרות פרוטסטנטית, והגיעו לוינה מחבל סקסוניה שבגרמניה. אביו היה איש עסקים מצליח בעסקי הברזל והפלדה. אמו של לודוויג, ליאופולדין, הייתה קתולית, אך גם אביה היה ממוצא יהודי. אחיו הבוגר היה הפסנתרן פאול ויטגנשטיין. לודוויג הוטבל בכנסייה קתולית ולאחר מותו נקבר כקתולי, אך בחייו הבוגרים לא עסק בפעילות דתית'' [...]
מתוך http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%93%D7%9...
_new_ הוספת תגובה



אני מסכים. העיסוק האובססיבי הזה הוא גזענות לשמה
מיכאל שרון (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 14:27)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ונעשה בפרט על ידי אנשים המנסים לנכס לעצמם ושיבטם הישגים לא להם. בעניין זה ראוי להזכיר כי הזרז התרבותי להישגים הללו לא היתה היהדות, והישגים אלה לא נעשו בקונטקסט חוג התרבות היהודית, במידה שיש דבר כזה.
_new_ הוספת תגובה



פוסט סקריפטום
אלכסנדר מאן (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 16:38)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המשעשע הוא שקיימת שיטה מעין-יונגאית (תת מודע, תת מודע...) בהגדרתיות זו, כל זמן ש-X מפורסם ואפשר להתגאות בו;

--- אם אביו של X מומר ו-X גדל גוי – ייחשב כיהודי מלא (האמא בוודאי יהודיה...)
--- אם אמו מומרת ו-X גדל כגוי – ייחשב ליהודי מלא (האמא הרי נולדה כיהודיה)
--- אם שני הוריו מומרים ו-X גדל כגוי – ייחשב לצאצא של יהודים מומרים
--- אם סבו וסבתו ו/או אחד מהם היה מומר וכולם גדלו כגויים – ייחשב כנצר למשפחת יהודים מומרים.
--- אם X יצא נגד ערכי היהדות ו'בטעות' הקים דת חדשה – יהודי כשר שלימד את הגויים ערכי מוסר

מכל מקום, אבוי בכל האמור לסיכויי הוכחת יהדותו של X, אם אינו מפורסם והוריו סתם יהודים לחצאים ולרבעים.

''אם זה לא היה מצחיק, היה אפשר לבכות''.
_new_ הוספת תגובה



פוסט סקריפטום
לייבוביץ' (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 17:10)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שטויות. האנשים אותם אתה מביא כדוגמה אינם יהודים לפי דתם שכן כך הם בחרו. אבל מה לעשות שהם גדלו בסביבה יהודית והושפעו ממנה וחלק מהשפעה זו השפיעה גם על פועלם. ואת זה אי אפשר לקרוע ממציאות חייהם, גם אם במודע הם עצמם היו מתכחשים לזה. מה עוד שלפחות איננשטיין היה יהודי גם לפי הכרתו ואפילו העיז לתמוך בציונות, למרות דיעותיו הדי בלתי לאומיות.
_new_ הוספת תגובה



פוסט סקריפטום
אלכסנדר מאן (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 18:14)
בתשובה ללייבוביץ'
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איך לא חשבתי על זה... תודה על ההבהרה. מעתה והלאה אתחשב גם ב''סביבה יהודית'' כשאני בא לדון בפועלו של נצר למשפחת רבנים שהמירו דתם לפני חמישה-שישה דורות (דוגמה: הסבא של הסבא היה יהודי, ומכאן שגאונותו של X בהווה אינה כה תמוהה; הוא אולי לא מודע לכך, אך הוא בעצם יהודי מבחינתנו, שכן לולא היה הסבא-בריבוע ממיר דתו ולו רק לסבתא שלידו היו גלגלים, המוח היהודי היה ממציא פטנט זה כבר לפני שלושה דורות באותה משפחה); כפתור ופרח.

אגב, מתי משתמשים במינוח 'משומד'? הרי כמעט ששכחתי אותו לגמרי...
_new_ הוספת תגובה



ישראל מייצגת יומרה
אריה פרלמן (יום חמישי, 26/04/2007 שעה 20:19)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אָלֶכְּס,

מִתּוֹךְ שְׁאִיפָתְךָ לְטַהֵר אֶת הַשִּׂיחַ הַצִּבּוּרִי מֵהִצָּמְדוּת אוֹבְּסֶסִיבִית אֶל הַמּוֹצָא הָאֶתְנִי - אַתָּה לוֹקֶה בַּבְּעָיָה הַהֲפוּכָה.

נָכוֹן אָמְנָם שֶׁקַּרְל מַרְכְּס הָיָה ''נוֹצְרִי'' מֵאַחַר שֶׁהֻטְבַּל, וְ''לֹא יְהוּדִי'' כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד לְהוֹרִים שֶׁהָיוּ כְּבָר ''נוֹצְרִים'' בְּעֵת לֵדָתוֹ.

עַד כָּאן ־ לַהֲלָכָה ־ אַתָּה צוֹדֵק.

וְאוּלָם קָרָאתִי בְּסִפְרוֹן זָעִיר )לְלֹא צִיּוּן הַמַּקּוֹר לְצַעֲרִי( שֶׁמַרְכְּס כָּתַב לְאֶחָד מֵחֲבֵרָיו: ''אִלּוּלֵא הָיוּ הָרוֹמָאִים מַחְרִיבִים אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמַגְלִים וְהוֹרְגִים רַבִּים מֵאָבוֹת־אֲבוֹתַי, לֹא הָיִיתִי אֲנִי נִלְחָם הַיּוֹם נֶגֶד עֶקְרוֹנוֹת שֶׁל אַהֲבַת מוֹלֶדֶת'' )צִטּוּט מֵהַזִּכָּרוֹן(.

סִינְדְּרוֹם יָדוּעַ אֵצֶל יְהוּדִים וְ''נוֹצְרִים'' הוּא לְהַרְחִיק עַצְמָם כַּמָּה שֶׁנִּתַּן מִזֶּהוּתָם וְ/אוֹ מוֹצָאָם, בֵּין הַשְּׁאָר עַל־יְדֵי הַפְגָּנַת נֶאֱמָנוּת־יֶתֶר כְּלַפֵּי חֶבְרַת הָרֹב תּוֹךְ כְּדֵי עוֹיְנוּת כְּלַפֵּי חֶבְרַת הַמּוֹצָא. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ הַאִם זוֹ הַסִּבָּה לְהַתְקָפוֹתָיו הַבּוֹטוֹת עַל הַיְּהוּדִים, אֲבָל בְּכָל מִקְרֶה קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין שֶׁהוּא הָיָה - אוֹ הָיָה מְסֻגָּל - לְהִתְנַהֵל מִבְּחִינָה אִידֵאוֹלוֹגִית וּפּוֹלִיטִית בִּמְנֻתָּק מִמּוֹצָאוֹ.

הָיִיתִי מְקַבֵּל אֶת גִּישָׁתְךָ )דְּהַיְנוּ, לְהִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין מִיַּהֲדוּתוֹ שֶׁל מַרְכְּס( אִלּוּ הָיָה מְדֻבָּר בִּפְרָט מִקְרִי בְּהֶחְלֵט. כָּךְ, לְמָשָׁל, הָיִיתִי מְקַבֵּל שֶׁאֵין שׁוּם סִבָּה לְבַעֲלֵי זְקָנִים לְהִזְדַּהוֹת עִם הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַקּוֹמוּנִיסְטִית אוֹ לְהִתְנַגֵּד לָהּ בִּמְיֻחָד, מֵאַחַר שֶׁלְּכֻלִּי עָלְמָא בָּרוּר שֶׁאֵין בֶּאֱמֶת שׁוּם קֶשֶׁר בֵּין זְקָנוֹ לְדֵעוֹתָיו אוֹ פְּעֻלּוֹתָיו, לֹא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ וְלֹא בְּעֵינֵי סְבִיבָתוֹ.

לֹא כָּךְ לְגַבֵּי מוֹצָאוֹ הָאֶתְנִי.
_new_ הוספת תגובה



ישראל מייצגת יומרה
אלכסנדר מאן (יום חמישי, 26/04/2007 שעה 21:11)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אענה לך בתחילה בציטוט מהבלוג של בני ציפר, אשר מספר על חוויותיו בפאריס בתקופה זו של השנה:

[...] ''כשביקרתי בסלון הספרים של פאריס לפני פחות מחודש, פגשתי שם עיתונאי יהודי ידוע מהמגזין הפוליטי הצרפתי הידוע ''מאריאן''. שמו ג'י קונופניקי, כנראה שיבוש צרפתי של שם מזרח אירופי כגון קונופניצקי או משהו כזה. לא משנה. שאלתי אותו את השאלה המסקרנת את כולם, למי מהמועמדים לנשיאות בצרפת יש הסיכויים הטובים ביותר. במקום לענות, הוא העלה את ההשערה המעניינת שכל אחד מהמועמדים הראשונים לנשיאות יש להם משהו איפשהו שקשור ליהודים.

על ניקולה סרקוזי הוא אמר שהוא רבע יהודי מצד אמו, ואפילו יהודי ספרדי, מסלוניקי, ושאם אין די בכך, הרי אשתו יהודייה שלמה. כך אמר. על סגולן רויאל הוא טען שבן זוגה, חברה לחיים ואבי ילדיה, פרנסואה הולנד, הוא בעצם נצר למשפחת הולנדר היהודית. על באיירו אי אפשר לומר בשום אופן שיש בו שמץ של יהודיות, אבל מה, הוא שייך לזרם הנוצרי דמוקרטי, שיש לו נאמנות אוטומטית לישראל וליהודים ורגשי אשמה מתמשכים בגלל השואה. אשר ללה-פן, כאן זה מעניין: הוא טען שכל האנטי שיש ללה-פן נגד יהודים בא מן העובדה שהיתה לו פעם חברה יהודייה שהשיבה את פניו ריקם, והיא היתה בת למשפחת אילי ההון היהודים ?ש?ר?ה (או בוכרה).

עכשיו צריך לבחור, מי מבין המועמדים יהיה הכי טוב לישראל וליהודים אם ייבחר לנשיאות. המסקנה המתבקשת היחידה היא שיהודים שיש להם זכות בחירה לנשיאות בצרפת צריכים לבחור לה-פן, מפני שמרוב שלא יהיה לא נעים שאומרים עליו שהוא אנטישמי, הוא ישתדל הכי הרבה בשביל היהודים וישראל. חוץ מזה, בהשוואה לימין הישראלי, כלומר לליכוד ואפילו לקדימה, שלא לדבר על ישראל ביתנו, הוא נראה מתון שבמתונים. אני בטוח שבצרפת תחת נשיאותו, לא יקרה מה שקרה סתם כך ביום בהיר אחד לרופא ערבי, שלא נתנו לו לעלות לרכבת, מפני שלא היתה לו תעודת זהות אלא רק כרטיס של רופא. זאת לפי דעתי גזענות ורשעות לשמה, שהוא לא היה אפילו חולם להשליט אותה בצרפת. כך שצריך להירגע לפני שאנחנו מכנים את לה-פן ימני קיצוני'' [...] [1]

------------------

ומדוע בחרתי להביא ציטוט זה כתשובה לשאלתך?

העניין יחסית פשוט; הטענה המרכזית במחקרי היא שהתת-מודע הקולקטיבי אכן עושה את שלו בכל האמור לזהות נוספת המוצמדת לאדם, וכלל לא משנה אם בחר לצדד בה ו/או לדחותה – אולם המקרה היהודי נגוע בבדיקה מתמדת של תועלתנות העניין, שפירושו: השלכה דדוקטיבית מהכלל אל הפרט, והקביעה שהיהודים אכן מצויינים הם, ולצורך כך נביא את הדמויות ההיסטוריות שהיו בעלות 'תודעה יהודית' לצורך העניין, גם אם לא ראו אות בעברית או ביקרו אי פעם בבית כנסת וכיוצ''ב. העיקר הוא אם אפשר לצורך המניפולציה הטכנית 'להתגאות' במוצאם, או לא.

אם לא ניתן להתגאות במוצאם, הרי שאינם מעניינים, וכמובן שנחשבים כמשומדים וכל דבר אחר הנלווה לכינוי והרגשה זו.

הדרישה שלי היא להפסיק ולנכס כל דבר שלם ו/או לחצאים ורבעים כדי לקבוע את מידת יכולת 'נאמנותו' לעניין היהודי – כולל יכולת ההתגאות בו – שכן הדבר מזכיר תחרות פחות מוצלחת של השבחת קבוצה לשיטה שנראית לי מיושנת במקרה הטוב, ובעייתית עד מאוד במקרה אחר.

חישוביו של היהודי הצרפתי במאמרו של ציפר היו יכולים להשמע מעניינים פי כמה לו היינו מחליפים את המילים 'יהודי' ב'גרמני', נניח, וגורסים שעיתונאי גרמני אמר זאת ביחס לבחירות בצרפת; התגובה היתה מן הסתם שונה, ועל כן טל קורה מבין עיניך – שכן מי שמוכן לקבל מחמאות אתניות, צריך גם להיות מוכן לקבל יריקות אתניות מסוג אחר. אולי עדיף להפסיק להתייחס ולהשוות באופן אובססיבי שמעיד יותר מכל על הקבוצה המשווה והמתייגת, מאשר על הקבוצה של אלה שמתוייגים אליה ללא כל שאלה אם כלל היו מעוניינים בכך.

______________________________________________

[1] ראה מקור: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...
_new_ הוספת תגובה



ישראל מייצגת יומרה
אריה פרלמן (יום שישי, 27/04/2007 שעה 19:17)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הַדְּרִישָׁה שֶׁלְּךָ תְּמוּהָה בְּמִקְצָת.
מַדּוּעַ מֻתָּר לְכָל מְדִינָה וְעַם לְחַפֵּשׂ בַּעֲלֵי-בְּרִית וְלִבְחֹן מִי מְשָׁרֵת יוֹתֵר טוֹב אֶת הָאִינְטֶרֶסִים שֶׁל הַמְּדִינָה וְ/אוֹ הָעָם?

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בְּעַם קָטָן מֻקָּף בְּאוֹיְבִים וּלְמוּד נִסָּיוֹן רָב שָׁנִים שֶׁחֶלְקוֹ הַגָּדוֹל מַר מִלַּעֲנָה.

אַתָּה כַּמּוּבָן מוֹחֶה עַל הַהֶקֵּשׁ הָאוֹטוֹמָטִי יוֹתֵר יְהוּדִי=יוֹתֵר טוֹב לַיְּהוּדִים.

אוּלַי אַפְתִּיעַ אוֹתְךָ אִם אַסְכִּים אִתְּךָ שֶׁמְּדֻבָּר בִּשְׁטוּת גְּמוּרָה. מַר יוֹסֵף לִיבֶּרְמַן, הַיְּהוּדִי הַדָּתִי הַמֻּצְהָר, שֶׁכִּמְעַט הָפַךְ לִסְגָן-נְשִׂיא אַרְצוֹת-הַבְּרִית - אוֹי וַאֲבוֹי אִלּוּ אָכֵן הָיָה זוֹכֶה בַּבְּחִירוֹת. מִתּוֹךְ קֹמֶץ שֶׁל שִׁשָּׁה סֶנָטוֹרִים שֶׁסֵּרְבוּ לְגַנּוֹת אֶת עֲרָפַאת עַל הַמִּלְחָמָה שֶׁפָּתַח בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 2000 - הָיָה אֶחָד יְהוּדִי בְּשֵׁם יוֹסֵף לִיבֶּרְמַן. עָדִיף כְּבָר אֶת רַאלְף נֵידֵר בְּתוֹר סְגַן-נָשִׂיא וְזֶהוּ.

קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר - יַהֲדוּתוֹ שֶׁל מַנְהִיג עֲשׂוּיָה לְהַשְׁפִּיעַ לְרָעָה לֹא פָּחוֹת, וְאַף יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְטוֹבָה, וְלָכֵן יֵשׁ לִבְחֹן כָּל אֶחָד לְגוּפוֹ שֶׁל עִנְיָן.
_new_ הוספת תגובה



אריה, אתה לא יודע כמה שאתה צודק
ישראל בר-ניר (יום שישי, 27/04/2007 שעה 23:51)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''יַהֲדוּתוֹ שֶׁל מַנְהִיג עֲשׂוּיָה לְהַשְׁפִּיעַ לְרָעָה לֹא פָּחוֹת, וְאַף יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְטוֹבָה''

לא ''עשויה'' אלא בוודאות. הוא יהיה חייב להראות ''אובייקטיביות'' ואתה יכול לנחש לבד איך זה ימומש.

באנגלית זה נקרא to bend over backwards. אינני יודע איך לתרגם את זה לעברית - ''להתכופף לאחור'' איננו מעביר את המשמעות המלאה של הביטוי האנגלי.

הדוגמא הטובה ביותר היא התנהגותה של מנהיגות יהדות ארה''ב בתקופת מלחמת העולם השניה, אם כי הנסיבות היו שונות.
_new_ הוספת תגובה



אריה, אתה לא יודע כמה שאתה צודק
אריה פרלמן (שבת, 28/04/2007 שעה 9:03)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אֵרְוִין קוֹטְלֶר - מִי שֶׁהָיָה)?( שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁל קָנָדָה - דַּוְקָא יָדוּעַ כְּאוֹהֵד יִשְׂרָאֵל נֶחְרָץ.
_new_ הוספת תגובה



לכל כלל יש כנראה יוצאים מן הכלל . . .
ישראל בר-ניר (שבת, 28/04/2007 שעה 18:50)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



בוודאי שעדיף ראלף ניידר. נושא הצרכנות הוא חשוב מהרבה אחרים
מיכאל שרון (יום שישי, 27/04/2007 שעה 23:52)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



דפוס התרבות הקיימני העירום כמחליא את איש השמאל
מיכאל שרון (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 23:55) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איש השמאל מרגיש חנוק נוכח אקלים של צדקתנות היסטרית. גם הליברטריאנים, חשים באופן דומה. מגמת שתי הגישות לפתוח נתיבים לאדם, ולשחרר את האדם מכבלים ונורמות משעבדות רוח.

ישראל מצטיירת כמאד צדקתנית, ובולטים לעין כל הפשעים שנעשים בשם הצדקתנות הזאת, כשבישראל יש חוגים בולטים שבין השאר מאשימים את כולם בשואה ואנטישמיות. זוהי אווירה היסטרית וצפידה, מעין צווחנות מחליאה, כאשר הנושא המרכזי כאן הוא הקיום עצמו והמתנכלים לו.

בקיימנות המוקצנת הזאת, מובלעות בה גם מכות קשות (בסגנון עין תחת עין הארכאי), וקורטוב של נקם. כל אלה מקנים את התחושה של משהו מאד מדכא, אוכף הומוגניות רוחנית, הממיר את החופש לבנות ולהיטיב עם האדם, בחופש לנקום ולעשות עוולות בשם הקיום.

כל שיח הקיימנות העירומה הזאת די מחליא, ומצטייר כשואף לצמצם ולדכא את הרוח. בשם הקיימנות נעשים פשעים.

תפיסת ישראל אכן חורגת ממשקלה היחסי של ישראל בעולם, נעשים פשעים גם במקומות אחרים. אלא שישראל, או לפחות חוגים בולטים בה, מציבים מעין דפוס תרבותי של קיימנות עירומה, משהוא היסטרי המדכא את הרוח. וכך, יש כאן מעין מלחמת תרבות בין איש השמאל והקיימנות הישראלית.
_new_ הוספת תגובה



קיימנות - מונח שטבעתי להסברת התופעה לבר ניר. survivalism
מיכאל שרון (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 0:07)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זהו מונח שטבעתי כאן, לנסות להפוך את השמאל לפחות ביזרי לתפיסתם של אנשים כישראל או אפילו צדק. הדברים כלל לא מסובכים ואניגמתיים ומייאשים כפי שהם ניראים לישראל, ואין כאן גם פתולוגיה המאפיינת איש שמאל, כפי שיש הסבורים - אלא פשוטים בהרבה. אני בעמדה להסביר זאת בלשון פשוטה, שכן, גישתי הן ליברטריאנית והן רדיקלית שמאלנית (האחרונה - מגיל 17 , והליברטריאניזם, מאז 74 ובשנים 98-2004 התקרבתי גם לאנשי ימין ואורח מחשבתם. מטרתי כפסיכולוג היא בראש וראשונה להבין, ואחר - לקרב להבנתם של אחרים, ולרכך עוינויות מיותרות.
_new_ הוספת תגובה



קיימנות - מונח שמסביר אותך בלבד
לייבוביץ' (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 17:12)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה מתנייד לפי הרוח והריח וללא עמוד שידרה מוסרי או ערכי כלשהו. כנראה שאפשר לקנות אותך בקלישאה טובה.
_new_ הוספת תגובה



אם היא באמת טובה - אז אין היא קלישאה
מיכאל שרון (יום שני, 23/04/2007 שעה 19:13)
בתשובה ללייבוביץ'
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ומאידך, אם מדובר במחמאות ''מתוחכמות'' של smart asses בהן מוגנב איון של עבודתי למשל, דהיינו, כאשר איזה ארחי פרחי ''משבח'' את ''הגיגי'' (להלן דוגמא למחמאה ארסית כזאת מצד אוסט יודה המייחס לעצמו באדיקות את ''חוג התרבות הגרמנית'') אני מנתק מגע ומאשים את טיפשותי בעבר, על שלא נהגתי לפי מה שזיהיתי באופן רציונלי. להלן ה''מחמאה'':

''אין ספק שאתה איש ברוך כישרונות, בעל ידע נרחב ושליטה יפה בעברית שמפרסם את הגיגיו בלא מעט אתרים (הקישורים שאתה מצרף יעידו)''...

נו טוף.
_new_ הוספת תגובה



שלא תטעו כשאני אומר ''תרבות''
מיכאל שרון (יום שני, 23/04/2007 שעה 19:53)
בתשובה ללייבוביץ'
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האיש דילטנט גמור, גוזר ידע מן האויר, לא נראה לי שהתעמק בספר כלשהו, אבל היה עסקן סטודנטים, פעיל בכל מיני אירגונים, להט אידאולוגי - יש (הגם שלא ברור הציביון האידאולגי, או לכל שנושבת רוח הצדק בפי משמיעיה המושכלים יותר, אבל להט, זה כן), כתב באיזה מקומון, פובליציסט הנחשב במקומותינו שמאלן, אף שניכר שלא קרא את מרקס, לנין, מרקוזה, הורקהיימר; או מעין ליברל של יאפים (שאולי רק בתקופת לימודיו קרא משהו בתחום, אבל זה היה מזמן...) המדבר בצלילות ולעיתים בברק - יש לו כשרון מסויים, זה כן, וגם התמדה אמיצה. מעורה, זה כן.

שמעתיו פעם, כאשר בראיון רדיו טלפוני המראיין לא נתן לו לדבר, הרי שהאיש, שראה שאין כאן מה להפסיד, ויש רק דרך אחת שלפחות יכבדוהו, האיש שאינו צעיר, נקט בטקטיקה הבאה: עבר לדבר ולדבר על גבי דבריו של המראיין המקורנף, תוך השמעת מסריו, כשהוא כנראה מרחיק את אוזנו מאפרכסת הטלפון.

בהחלט דמות, רק מה? פיתחת אישיות ודפוסי גינונים מרשימים? השקעת גם באקטיביזם (ושילמת מחיר? הגם שלא ברור איזה מחיר. האיש נהנה ממעמד דווקא בזכות זה, אחרת היה פקיד) יפה. אבל במדינות תרבות נחשבים גם דברים אחרים, כמו אינטלקט ותרבות אמיתית, חשיבה רב שלבית בעלת העמקה, המביאה לאינטואיציות קולעות ולא קופצניות ורהוטות אך המחטיאות באופן כרוני. זן מצוי. איני סבור שהוא עושה שרות משמעותי לעניינו, אלא מזיק ומפיח תקוות וציפיות שווא במרשיו.
_new_ הוספת תגובה



התאור הזה הוא לכל היותר מעין הבט. רק הבט קטן מהתמונה הכוללת
האחות אותליה והאח עמנואל (יום שני, 23/04/2007 שעה 22:44)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ואין לעשות עוול לאיש, המסור לנושאים בהם הוא עוסק, וכנראה בעל לב.

מיכאל, כולנו שווים לפני האל, שלום המשיח מסור לכולנו. אל תטיל דבר דופי, וכי בך אין דופי? טול קורה מבין עיניך.

אותליה, אל תחטאי ביוהרה. חיזרי להיות ''האחות הללויה'' כפי שאנו מכנים אותך, על שירי המזמורים בקולך הגבוה והיפה.

_new_ הוספת תגובה



התאור הזה הוא לכל היותר מעין הבט. רק הבט קטן מהתמונה בכוללת
האחות אותליה והאח עמנואל (יום שני, 23/04/2007 שעה 22:39)
בתשובה ללייבוביץ'
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ואין לעשות עוול לאיש, המסור לנושאים בהם הוא עוסק, וכנראה בעל לב.

מיכאל, כולנו שווים לפני האל, שלום המשיח מסור לכולנו. אל תטיל דבר דופי, וכי בך אין דופי?
_new_ הוספת תגובה



לקח עיקרי מהשואה: לחסל את האנטישמים כשהם קטנים.
צדק (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 11:26) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



הגדר ''אנטישמי''
רון בן-יעקב (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 15:52)
בתשובה לצדק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



שמאלני שמאלני
צדק צדק תרדוף (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 16:53)
בתשובה לרון בן-יעקב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אכן לא אכזבתני
רון בן-יעקב (יום רביעי, 18/04/2007 שעה 16:55)
בתשובה לצדק צדק תרדוף
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אסטרטגיות השרדותיות של לקויי קשב
מיכאל שרון (יום שישי, 20/04/2007 שעה 9:29) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המאמר נבון, אך ראוי לראות מה שנעשה בתוככי ישראל, את הסאוב, חוסר היעילות המערכתית, הנוכלות הצרכנית, הכבישים הפקוקים (אין רכבת תחתית), בשביל להבין את ההחלטות המשונות, במלחמת לבנון השנייה למשל. עוללות הכיבוש הם דרך של ישראלים לבטא אכזריות ותוקפנות כלפי אנשים חסרי ישע. המתעוררים בשל הנסיבות הבלתי קבילות בישראל עצמה, גם בישראל עצמה וכלפי אזרחים חסרי ישע נעשים דברים דומים.

הימין מאידך מאמינים שפריעה ותעמולת שקרים - דהיינו גילויי התפרעות - ישפרו את המצב איכשהו, ממש כמו תלמיד מופרע החש חוסר אונים, פרט לרגעים בהם הוא זוכה לתשומת לב על ידי הפרעת מהלך השיעור.

יש בישראל עדיין איי תרבות, התנסיתי בזה שוב למשל בקונצרט נפלא של הקמארטה הירושלמית שנכחתי בו אתמול באולם ויקס במכון וייצמן, יש גם מדענים ואנשים מצויינים, אך כמה זמן אפשר לחיות בחממה, כאשר אנשים עם מנטליות של לקויי למידה וחסרי אירגון, בעלי דחפי גנבנות ונוכלות ויצרי פרע הינם יותר ויותר בעלי נוכחות בעיצוב ההוויה הישראלי.

לא מעטים מהאנשים הקובעים בישראל וחברי האליטות סובלים מליקויי קשב קשים, פרי נוורוזות שהתפתחו במשך 1800 של גלות משפילה ודכאנית בחלקה. בעל הפרעות הקשב, תכופות, נעדר יכולת לתפקודים מוחיים עילאיים וכושר אירגון ויצירתיות אפקטיבית, עשוי להשיג פיצוי תפקודי על ידי התאגדות בחבורות של הדומים לו, תוך השגת והעברת מידע היכן יש הזדמנויות נאותות, ותוך יצירת מציאות שקרית על ידי ספסור במידע שקרי והפצתו באמצעות החבורה, ותוך השתלטות על נישות באמצעות חבורות שחבריהם תומכים זה בזה. בעיית אבות הציונות ששאפו ''להוציא את הגלות מהיהודים'' כמו הפסיכיאטר מקס נורדאו (שהיציע מעין תרפייה מסוג ''יהדות השרירים''), היא שהם ראו את הבעייה כבעייה של עמדות נירכשות, שכן לא עמד אז לרשותם ידע בנושא תפקודים מוחיים שהתפתח ב-‏30 השנה האחרונות.
_new_ הוספת תגובה



הערה
לי-און הדר (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 8:13) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין לי כמובן כל ויכוח עם הנקודות המרכזיות שהעלת. עם זאת נראה לי שיש מידה מסויימת של צביעות בגישה שלך --בשימוש בשואה לצורכי הגנה על וקידום האינטרסים הישראלים ובמיוחד כאשר מדובר בניגוח מישהוא שלא מסכים עם מדיניות ישראלית ותרעומת כאשר אחרים עושים זאת.ואגב השימוש בשואה נעשה גם ע''י קבוצות שאינן קשורות לסכסוך במזה''ת: מתנגדי הפלות, מתנגדי מילושביץ, הארמנים, ועוד. .הרשימה ארוכה. למי אם כן יש ''זכות'' לעשות זאת ולמה? ועוד: חשוב שגם תזכור שאלה שנרצחו כללו יהודים ציונים, לא-ציונים, אנטי-ציונים, חרדים, קומוניסטים ואפילו מומרים, וכי הפתרון הציוני לא היה בהכרח זה שהתקבל על יהודי העולם כדרך למלחמה באנטישמיות. רובם הרי מתגוררים ב''גולה'' (כולל אגב כמה אלפים באיראן).ובכלל ההשוואה של ישראל, מעצמה אזורית עם נשק גרעיני אשר פועלת על בסיס מדיניות כוח, ליהודים שעמדו חסרי מגן מול מכונת רצח אדירה, הינה עלבון ליהודים שהושמדו ולישראלים של היום. היא גם מציגה פראדוקס: הרי הציונות היתה אמורה להפוך את היהודים לעם ''נורמאלי'' שיוכל להגן עצמו ומנוע שואה חדשה. והנה על פי טענתך, יהודי ישראל הם הקהילה היהודית היחידה שעומדת בפני סכנת השמדה.
_new_ הוספת תגובה



לי און אתה בטוח שקראת את מה שכתבתי?
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 9:53)
בתשובה ללי-און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה שוב משחק שח עם עצמך.

''בגישה שלך --בשימוש בשואה לצורכי הגנה על וקידום האינטרסים הישראלים ובמיוחד כאשר מדובר בניגוח מישהוא שלא מסכים עם מדיניות ישראלית ותרעומת כאשר אחרים עושים זאת''

איפה מצאת או קראת את זה? ''שימוש בשואה לצורכי הגנה על וקידום האינטרסים הישראלים''? יש לך דימיון חופשי, חבל שאתה לא מרסן אותו קצת.

הביקורת שלי על ההשוואה שה'אליטה המתקדמת', שאתה חלק ממנה, עושה בין ישראל לבין הנאצים היא בעיניך ''ניגוח מישהוא שלא מסכים עם מדיניות ישראלית''? עבורך השוואה בין ישראל והנאצים היא ביטוי ל''אי הסכמה עם מדיניות ישראל''?

הגיע הזמן שתרד מהעץ, תעבור לדבר בלשון בני אדם, ותתייחס לגופו של עניין.

''ישראל, מעצמה אזורית עם נשק גרעיני'' --- זאת הסחורה שספירו מוכר. יש לך חוזה אתו להפיץ את הבדיות שלו?

''יהודי ישראל הם הקהילה היהודית היחידה שעומדת בפני סכנת השמדה'' --- זכותך לחשוב מה שאתה רוצה, אבל המשפט הזה איננו ''טענה שלי''. זאת המציאות הלא נעימה. זאת טענה המושמעת ע''י רבים וטובים ממני (וגם ממך) למרות שבעיניך הם בסך הכל ''עסקנים יהודים''.
_new_ הוספת תגובה



''ישראל, מעצמה אזורית עם נשק גרעיני''
יובב (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 12:14)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא נכון?
_new_ הוספת תגובה



''ישראל, מעצמה אזורית עם נשק גרעיני''
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 18:51)
בתשובה ליובב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נכון, עם מידה רבה [מאוד] של הגזמה.

תוצאות המלחמה בקייץ האחרון היו באמת מאוד ''מעצמתיות''.
_new_ הוספת תגובה



''ישראל, מעצמה אזורית עם נשק גרעיני''
יובב (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 19:02)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לארה''ב יש הרבה הרוגים בעיראק.
בריה''מ נסוגה מאפגניסטן.
זה אומר שלקרוא להן מעצמות (בריהמ בזמנה) זו הגזמה?
_new_ הוספת תגובה



''ישראל, מעצמה אזורית עם נשק גרעיני''
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 23:37)
בתשובה ליובב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לגבי רוסיה התואר ''מעצמה'' באמת היה מוגזם, לפחות בהשוואה לארה''ב. זה לא נראה כך בזמנו אבל זו היתה המציאות. לגבי מצבה של ארה''ב בעיראק, האמריקאים מנסים לעשות את מה שנכשל בוויטנאם, לנהל מלחמה עם יד קשורה (וזה בעיקר משיקולים של מדיניות פנים). מספר האבדות הוא כלל לא גורם. הקובע הוא אם מנצחים או לא. כרגע, כנראה שהאמריקאים החליטו לוותר על ניצחון (משיקולי מדיניות פנים ולא מחוסר יכולת). זה כלל לא דומה למה שהיה בלבנון. אם ישראל היתה שולחת לשם גדוד או אפילו חטיבה, והמלחמה היתה מסתיימת כפי שהיא הסתיימה, לא הייתי אומר את מה שאמרתי. אבל המאמץ שהושקע בתוספת העובדה שחצי מהמדינה נאלץ להסתתר במקלטים מול התוצאות הסופיות אומרות הכל. המושג ''מעצמה אזורית'' הוא נכון לגבי ישראל, אבל מילת המפתח היא ה''אזורית'' ולא ה''מעצמה''. מוישה גרויס היא הגדרה הרבה יותר הולמת.
מעצמה איננה מבקשת רשות בכל פעם שמתעורר הצורך להפציץ איזה בית, או כשהיא רוצה להשתמש בנשק שהיא רכשה במיטב כספה.
_new_ הוספת תגובה



שיקולי פנים? ידים קשורות?
דוד סיון (יום שני, 23/04/2007 שעה 6:36)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שיקולי פנים, יד קשורה הם גורמים אמיתיים. לכן לטעון שבגללם לא מנצחים זה כמו להגיד שאין יכולת לנצח. זה גם אומר הרבה על היכולת המעצמתית.

באמצעות טיעונים דומים אפשר להתייחס לתוצאות מלחמת לבנון השניה, בהנחה שצה''ל נכשל. אפשר להראות ששיקולי פנים וידים קשורת הם הסיבה לכך...
_new_ הוספת תגובה



''ישראל, מעצמה אזורית עם נשק גרעיני''
ד''ר לי–און הדר (יום שני, 23/04/2007 שעה 8:16)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלו סתם משחקי מילים. מבחינה מעשית יכולה ישראל להטיל פצצות גרעיניות על כל הבירות באזור. היא לא עושה זאת מהרבה סיבות, אך היכולת קיימת. ישראל היא כוח כלכלי, צבאי וטכנולוגי אדיר. זה שהיא --- וארה''ב ורוסיה והודו -- אינן יכולות לפתח דוקטרינה צבאית אפקטיבית כנגד כוחות גרילה הינה סוגיה בפני עצמה. אבל זה לא הופך את ישראל למעין גיטו ווארשה ואת חמאס ואיראן לרייך השלישי כפי שאתה מתאר זאת באמצעות זעקות הגוואלד שלך.
_new_ הוספת תגובה



כנראה שאני לא יודע לקרוא
ישראל בר-ניר (יום שני, 23/04/2007 שעה 10:03)
בתשובה לד''ר לי–און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''הופך את ישראל למעין גיטו ווארשה ואת חמאס ואיראן לרייך השלישי כפי שאתה מתאר זאת''

אתה מוכן לעשות לי טובה ולהראות לי איפה כתבתי או רמזתי מה שהוא דומה לציטוט הזה שאתה מייחס ל''זעקות הגוואלד שלי''?

כבר כתבתי לך בהזדמנות קודמת, אתה סובל מדימיון יצירתי עשיר, לפעמים זה יתרון, אבל לא אצלך כשאתה מייחס לאחרים את פרי הדמיון היצירתי שלך. אודה לך מאוד אם להבא, במידה ותמצא לנכון להגיב על דברים שאני כותב, תואיל בבקשה להצטמצם למה שאני כתבתי ולא למה שנדמה לך שכתבתי.

אם אתה מתקשה להבחין בין השניים, אז אולי כדאי שתעשה אתנחתא ותספור עד עשר לפני שאתה מקיש על המקלדת.
_new_ הוספת תגובה



כנראה שאני לא יודע לקרוא
ד''ר לי–און הדר (יום שני, 23/04/2007 שעה 18:48)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

.מה זה?
ידידנו הפרסי מסתובב בעולם וקורא בריש גלי ל''הצגה חוזרת'' של השואה. הוא מתקבל בכבוד מלכים בכל מקום ומחוגי האליטה האינטלקטואלית נשמעות מדי יום דרישות להיות ''מציאותי'' ולנהל אתו מו''מ (על מה בדיוק?). למה שהוא ינהג אחרת? אי אפשר שלא להגיע למסקנה ששואה חוזרת, או ארוע דומה, בעתיד איננה רק בגדר אפשרות. היא כמעט ודאות.

או זה?
יש להדגיש נקודה אחת אותה הכותב לא הזכיר. צ'מברליין, בשובו ממינכן בסתיו 1938, הצהיר ''מר היטלר הוא ג'נטלמן אתו אפשר לנהל עסקים'' (Herr Hitler is a Gentleman we can do business with). אימרה זו איננה מפורסמת כמו ה''שלום בדורנו'', אבל היא היתה אבן הפינה של מדיניות הפיוס שאפיינה את התקופה. הקריאות הנשמעות בימינו ''לקיום דיאלוג עם הפרסי'' (דיאלוג על מה?), מצד אלה שמכונים ''האסכולה המציאותית'', משקפים רגרסיה למדיניות של שנות השלושים לעומת נסיונו של הנשיא בוש, שכנראה עומד להסתיים במפח נפש, ליישם מדיניות שונה.

כנראה שאין לך את האומץ האינטלקטואלי לעמוד מאחורי הדברים שכתבת.
_new_ הוספת תגובה



אולי בכל זאת תסביר מה הקשר בין מה שאתה מצטט מדברי
ישראל בר-ניר (יום שני, 23/04/2007 שעה 20:43)
בתשובה לד''ר לי–און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

(ואני עומד מאחורי כל מילה), לבין המשמעות אתה מייחס להם?

לא שמעת על כך שהפרסי קרא למחיקת ישראל מהמפה? לא קראת או שמעת שהוא התקבל בכבוד מלכים ונאם בפני עצרת האו''ם? זה היה בכל העיתונים וגם בטלוויזיה שדרו את זה (אני יכול לשלוח לך קצת חומר אם במקרה פספסת). איך אתה מסיק מזה ש''ישראל היא גטו ווארשה'' או שאיראן היא ''הרייך השלישי''?

המסקנה שלי ששואה עתידית היא בחזקת אפשרות (כמעט וודאות), מתבססת על כך שהאיש לא נאסר והועמד לדין כפי שמתחייב מהחוק הבינלאומי לגבי ג'נוסייד או קריאה לג'נוסייד, זה רחוק מאוד ממה שאתה כתבת.

במה שונה הקריאה ל''קיום דיאלוג עם הפרסי'' (על מה?) הבאה בימים אלה מחוגי האליטה המתקדמת, שאתה חלק ממנה, מהצהרתו של צ'מברליין ש''מר היטלר הוא ג'נטלמן אתו אפשר לנהל עסקים''? אתה מכנה את זה במאמריך ''מהפיכת הנגד של האליטה המתקדמת'' (counterrevolution of the progressive elite) ואני מכנה את זה ''רגרסיה למדיניות הפיוס של שנות השלושים''. מה לא נכון או לא מדוייק בזה? ואיך בדיוק זה מתקשר למסקנה שאתה מייחס לי ש''ישראל היא גטו ווארשה'' או שאיראן היא ''הרייך השלישי''?

לא אכנס אתך כאן לדיון על המושג ''אליטה מתקדמת''. הרושם שלי הוא שאתה מחליף בין ''יהללוך זרים ולא (ו' בשווא) פיך'', לבין ''יהללוך זרים ולא (ו' בקמץ) פיך''.

לסיום, בנימה של הומור, הביטוי בו אתה משתמש ''מהפיכת הנגד של האליטה המתקדמת'' (counterrevolution of the progressive elite) נגד ה''נאוקונים'' ומדיניות בוש, מזכיר לי את הכינוי revenge of the nerds (לא הצלחתי למצוא תחליף עברי טוב למושג nerd, ''יורם'', שהוא הדבר היחיד שעולה בדעתי, רחוק מלשקף את המשמעות של המושג האנגלי). היה סרט נחמד עם השם הזה.
_new_ הוספת תגובה



גרמנייה הנאצית היתה מעצמה עתירת טכנולוגיה ומדע
מיכאל שרון (יום שני, 23/04/2007 שעה 9:26)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כמו גם המדינה העשירה ביותר באירופה, והמעצמה החזקה ביותר באירופה, עם תעשייה מתקדמת ביותר.

האם ניתן להשוות לכך את החיזבאללה - בעלי תחמושת מיושנת ודלה ורקטות ממלחמת העולם השנייה? או את אירן, שמיבאת ידע מקוראה הצפונית? ישראל מאידך חמושה עד שיניה במיטב מערכות הנשק האמריקניות המתקדמות.

תבוסת ישראל, חוסר התאום של הכוחות, הבלגן הלוגיסטי - כל זה מזכיר את כבישי ישראל, שהינם טובים, אך שהם פקוקים לחלוטין, חרף העובדה שכמות הרכבים לאלף איש נמוכה בהרבה מאשר במערב.

הבעייה היא של ליקויים באירגון וביכולת לתחזק ולהפעיל באופן אפקטיבי מערכות מורכבות המתפרסות על שטחים נירחבים.
כנראה השחצנות והרהב, והביטחה בעוצמה כפי שהיא ניראית במסופי המחשבים, תפסו את מקום הביצוע היעיל והשקט.

ההדוניזם הרופס בישראל, תרבות הסמים בקרב הנוער, אף הם עושים את שלהם.
_new_ הוספת תגובה



גישה הוליסטית גורפת והזנחת החשיבה על פרטים ופתרון בעיות
מיכאל שרון (יום שני, 23/04/2007 שעה 9:53)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כבישי ישראל היא דוגמא טובה ופשוטה לכשלים הנפוצים בישראל: בונים כביש במאות מליונים ותוך זמן קצר יחסית. יש מנגנונים ורוטינות קבועות לביצוע הסלילה. אבל - בנושא תפעולו היעיל של הכביש - כאן צץ הכשל.

כל שנידרש הוא בניית מחלפים עיליים, והצבת רמזורים בעלי סנסורים המגיבים על זרימת התנועה בצירים השונים.

המחלפים, זה דבר פשוט לבנייה באופן יחסי, ועלות מחלף - 30 מליון בערך (לעומת המליארדים המושקעים בכביש). אלא, שלא בונים כמעט מחלפים עיליים כאלה, וכאשר כן בונים - הדבר נימשך כשלוש שנים, אף שמדובר ב-‏100 או 200 מטר של מחלף, שאינו מסובך הנדסית, לעומת מאות קילומטרים של אוטוסטרדה רחבה. גם התוספת עבור רמזורים נושמים בעלי סנסורים ומחשב פשוט וקטן, לעומת רמזורים מיושנים הקיימים כבר 70 שנה, התוספת אינה גדולה. אלא שכאן ניכנסים לתמונה, הן עניין רווחי העתק של משווקי הרמזורים המיושנים, העובדים עם מע''ץ והרשויות (עוד ב-‏1970 שמעתי שיש כאן עסקות שוחד לא כשרות), והן חוסר העניין וחוסר הרוטינות לבניית מחלפים, כאן כנראה הרווחים אינם גדולים, ואין אפשרויות רבות לעסקות שוחד סיבוביות. וכך, מאות אלפי אזרחים ישראלים משתרכים יום יום בכבישים, כאשר הנסיעה למשל מראשון לציון לתל אביב, כ-‏15 קילומטר, היא במהירות ממוצעת של 12 קילומטר לשעה (מדדתי) ואורכת למעלה משעה.

הממונים והמנהלים מסתכלים בשביעות רצון על העניין המרכזי והבולט, הכביש המצויין, ואומרים, את שלנו עשינו. הגישה הנפוצה מסתפקת בהצבת רכיבים יקרים (ממש כמו טנקים טובים ליחידות צה''ל), ורואה בכך לא את תחילת השינוע היעיל של המערכות הללו, אלא את סיום עיקר העבודה, תוך הזנחת אירגון המערכות והירידה לפרטים ומאמץ של פיתרון בעיות.
_new_ הוספת תגובה



אתה בטוח?
יובב (יום רביעי, 25/04/2007 שעה 21:59)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נראה לי ששום מחלף לא יפתור את הפקק בבוקר מראשון לת''א.
ת''א כרשת צפופה ומרובת צמתים ורמזורים לא יכולה לספוג קצב זרימה של האוטוסטרדות. (כמו שאדמה לא יכולה לספוג מים שישפכו עליה בבת אחת בדלי, לעומת אותה כמות בטפטוף לאורך זמן).
בלוס אנגלס, סן פרנסיסקו, ניו יורק וכד' לא חסרים מחלפים, אבל הכבישים פקוקים לפחות כמו פה אם לא יותר.
_new_ הוספת תגובה



אתה בטוח?
אלכסנדר מאן (יום רביעי, 25/04/2007 שעה 22:12)
בתשובה ליובב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שרון צודק במקרה זה, שכן מזכרוני בביקוריי בארץ (ואנא תקן אותי אם אני טועה או אם המצב שופר) אין במערכת הכבישים הישראלית ולו מחלף אחד שבו קיימים 4 לופים, היינו ללא כל רמזור, כפי שקורה ששני כבישים מהירים נפגשים. החובבנות ההנדסית שבצורת בניית המחלפים מהווה סאגה בפני עצמה, וגם היציאות הפשוטות ביותר הופכות בישראל להרפתקה. על אי-אחידות התמרורים ועל השגיאות הטכניות השונות שיש בהם עוד לא דיברתי.

אין לי מושג לגבי נפח התנועה בערים האמריקאיות שציינת, אולם בחשבון של נפח תנועה גרמני של שעות העומס אני קובע חד משמעית שיש פיתרון שונים לפקקים, שקשורים בהחלטות טכניות, לוגיסטיות ומנהליות.

-----------------------------

מתוך שיחה ששמעתי פעם במטוס:

''יש רכבת תחתית בת''א''?
''כן, על הנייר – אבל עם שמות כל כך יפים של תחנות...''
_new_ הוספת תגובה



אתה בטוח?
יובב (יום רביעי, 25/04/2007 שעה 22:26)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ברור שאפשר לשפר את התשתית, אבל אני בספק אם הם יפתרו את פקק הכניסה לערים הגדולות.

כמה אנשים נכנסים לעיר שאתה מדבר עליה ברכב וכמה בתחבורה ציבורית? מה שטח העיר? איפה נמצאים איזורי המסחר והתעשיה יחסית לכבישים?
_new_ הוספת תגובה



פקקים ניתן לפתור ע''י הפניית העומס או פיזור העומס.
צדק (יום חמישי, 26/04/2007 שעה 8:02)
בתשובה ליובב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

פיתוח התשתיות בפריפריה ומתן הטבות לפריפריה, יגרמו להעברת עסקים מהמרכז.
הרווחים הנלווים הם הרבה מעבר לפקקים.

שעות פתיחה שונות על פי סוג העסק, הארכת שעות פתיחה של עסקים נותני שירות כמו דואר ובנקים,
יגרמו לפיזור העומס והקלה בפקקים.

מוסדות מדינה, בית משפט, ביטוח לאומי, מס הכנסה, וכו', הם יצרני עומסים גדולים,
יש להעבירם ממרכזי ערים לפרברים רחוקים ואף יותר, ככל האפשר והסביר.

יש דרכים רבות, אך אין מי שיתכנן מעבר לאף, ומי שיעמוד בפני העשירים שבהם תלויים מושחתינו.
_new_ הוספת תגובה



פקקים ניתן לפתור ע''י הפניית העומס או פיזור העומס.
יובב (יום חמישי, 26/04/2007 שעה 12:45)
בתשובה לצדק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בנקים, פיננסים ונלווים (שיווק וכד') נמצאים כמעט תמיד ברובע הפיננסי במרכז העיר בכל מקום בעולם (למרות שאצלנו דוקא יש דוגמא של בנק לאומי שעבר ללוד תוך עימותים קשים עם העובדים).
סניפי הבנק המשרתים לקוחות פרטיים פרוסים בעיר, אבל הרבה מעבודת הסניפים הם הלקוחות העיסקיים, ולכן הם ימוקמו ליד המרכז.
באופן כללי, כל אחד רוצה ששירותים כמו דואר ובנק יהיו קרובים אליו, ולכן הם חייבים להיות במרכז - שיהיו נגישים במידה שווה לכולם.
נראה לי שהתנועה של שאר המוסדות שציינת הם זניחים לעומת מקומות העבודה והחנויות.

הפתרון הנכון היה וימשיך להיות תחבורה ציבורית נוחה.
מחלפים לא יעזרו.
_new_ הוספת תגובה



אלא מה?
מיכאל שרון (יום חמישי, 26/04/2007 שעה 4:19)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



מנטליות של שנור ודגש רק על השורה התחתונה במאזן, תוך הזנחת ממדים
מיכאל שרון (יום חמישי, 26/04/2007 שעה 4:47)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

סיבה חלקית לאבסורדים המשונים והצורמים כל כך היא כשאין חוט שדרה, והרבה מאד כאן זה חישובי תועלת קצרי טווח (הגדלת התקציב, וגם מעין חיסכון בלי קשר למה שמקריבים תמורתו), תוך איפוס השיקול המתאם מימדים שונים, כגון מרחב, זרימת התעבורה, חיסכון זמן הנהג, וכד'.

קיים רק ההווה, והשאלה של המנהל כיצד להפיק כרגע טובות הנאה, היא רכיב חשוב בהרבה, ברקע הדברים, מהרכיב של פתרון בעיות תעבורתיות (או אחרות), שבמידה שהוא קיים -כמעט תמיד באופן רופף ולא שיטתי - הוא מבוצע יותר מתוך עניין וגם יציאת ידי חובה, בבחינת דרישות שיש להפגין שעמדת בהם - כמו אצל מתכנן ובוני גשר כפר המכבייה שקרס והביא לאסון (גם בבחינת מעין שעשוע אינטלקטואלי ואחר, סוג של אינטלקטואליזציה), חלק מההוויה של העבודה (''חבר'ה, גם זה שיקול...'').

ולא מתוך מסירות אמת וחתירה ליעילות מערכות ותפקודן האופטימאלי, ונעדר כאן יסוד האחריות והמחוייבות ארוכת הטווח. חלק חשוב מהמנטליות הישראלית, הוא קוצר הטווח, התועלות המיידיות על חשבון שיקול ארוך טווח ואחראי. הדבר מתבטא בין היתר בכך שבשיח הלטנטי קיימת כאן הרבה ציניות , המגיחה כל פעם במפתיע, בצורת אמירה צינית לא צפוייה בתוך שטף הדברים האחרים.
_new_ הוספת תגובה



ללאון וברניר: הציונות לא אומצה על ידי היהודים בארצות מתקדמות.
מיכאל שרון (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 10:39) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כשליה ומצבה העכשוי:

לאון, דבריך נכוחים.

ישראל היא חברה רב לאומית, כשאין הרבה מהמשותף בין תימנים לגרוזינים, רומנים ואתיופים, יקים ובני בוכרה, רוסים, אוקראינים וביילוריסים אתניים ובין פרסים, מרוקנים וערבים אחרים בני דת משה. על בסיס גרעין אידאליסטי וערכי ברובו של טרום המדינה, היגיעו בעליות של שנות ה-‏50 חטפנים שרדנים רבים, וכך, מליון מבני הישוב הוותיק, המצויין ברובו, ברחו מישראל לארה''ב, קנדה, אוסטרליה וניו-זילנד, מתחילת שנות החמישים, והארץ, קשה לומר זאת, עברה הידלדלות.

כיום, חלק גדול מהשדרות השולטות, חיות על כספים בזוזים וכספי סיוע החוץ, ובניהם מגיעים לעמדות חולשות, בין היתר על ידי מניפולציות נוכליות כלפי קבלת ציוני IQ גבוהים במבחנים שהפכו חסרי ממשות (דבר המשומן בקורסים יקרים), ועל ידי הזנקת הישגים לימודיים על ידי הצגת 20 אחוז מהנוער (בני העשירים) את עצמם כלקויי קשב. יש, כמו מילשטיין, אנשים המטפחים תקוות, אני פסימי יותר, הארץ הפכה לחברה של חלוקת כספי שנור. יש איים של מצויינות, אך בסביבה הכללית הדבר לא יסתייע. אפילו סטאף וורטהיימר, אדם חכם, מכר למשקיע זר את מפעליו המעולים, דבר שהתעמולה הישראלית היציגה באור וורוד. משקיעי חוץ במשק הישראלי כיום הם בעקר ספקולנטים, ואילו כספי המשקיעים הישראלים מופנים לחו''ל, הגידול בת.מ.ג. (פרי גיבוי אשראי אמריקני) נבלם, אין עוד צמיחה, וכבר לא מפרסמים את הנתונים מזה חצי שנה.

עוד בשנים מעצבות, חרף אנשים בעלי איכות בשנות הישוב, הפרוייקט הציוני התקשה להצמיח כנפים

היתה בפלשתינה-א''י הגבלת הגירה, ועל רקע זה בעיקר היתה האוריינטציה להעלות בעיקר את הצעירים ובעלי המקצוע והכישורים. הסרטיפיקטים ניתנו על ידי ממשלת המנדט בצימצום. יהודי פולין, בה היו כ-‏3 מיליון יהודים, לא יכלו להוציא מפולין את רוב כספם ורכושם, בעיקבות הגזירות הכלכליות של שר הפנים הפולני גרפסקי. גם יהודי גרמנייה יכלו לאחר 1933 להוציא לכל היותר 1000 מרק, ולהעביר מטען, אך רק מעט כסף. הארץ לא היתה בעלת אפשרויות כלכליות, ואף אחד לא חשב שצפוייה ממש שואה. זאת בפרט שבגרמנייה אירגנו הנאצים צעירים עם קופות הדומות לקופות הקרן הקיימת, שערכו מסע התרמה תחת הססמא: עיזרו ליהודים להגר לפלסתינה. (או: ''יהודים, לכו לפלסתינה''). ההשמדה המסיבית החלה רק שנתיים וחצי אחרי פרוץ מלחמת העולם.

דברי ז'בוטינסקי, אני משער, לא ניראו יותר מאשר התעמולה הציונית הרגילה, מאז הרצל, לפיה הפתרון ל''בעיית היהודים'' הוא ארץ ישראל, וכי אחרת צפוייה פורענות כמעט בהכרח. היה זה דפוס תעמולתי ציוני שגור. שאגב, כלל לא התאמת בארה''ב, דרא''פ, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, בריטנייה הגדולה, דנמרק, שוודיה, פינלנד, רוב בריה''מ שלא ניכבשה, כולל הרפובליקות האסיאתיות, בולגריה, ובארצות ערב והמגרב רוב יהודי רומנייה, כ-‏450 אלף שרדו, אף שהמשטר הפשיסטי שם הישמיד כמה רבבות יהודים. בצרפת הושמדו 70 אלף יהודים, אך יותר מ-‏400 אלף שרדו. גם רוב יהודי איטליה ניצלו. יש להוסיף את יהודי דרום אמריקה, ובעיקר את חצי מליון יהודי ארגנטינה.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי