  
  
  
|
  על כפיות טובה וזריקה לפח החיים כלפי ניצוצות חן | |||||
| מיכאל שרון ז''ל (יום שלישי, 25/06/2002 שעה 0:42) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  ישראל היא חברה חסרת תרבות שבה פועלים |
|||
|
|||
הרבה אנשים תרבותיים במרחב שרידות מצומצם. מטעם זה ''ניצוצות חן'' נקלעים לתנאים אישיים בלתי נסבלים להתעלמות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| פרקטיקת השרדות יתירה |
|||
|
|||
אורי שלום, אין הדבר ראוי לדבר על עצמי, אך קידמתי דברים לא רעים בתחומי. מהי הפרקטיקה השכיחה של השרדות?תכופות, ''השרדות'' אינו עניין של חוסן אישי, אלא עמידה מול קואליציות, כשמרחב הפעולה שלך מצטמצם. לעיתים ''השרדות'' הינו ביטוי הננקט בידי חברי חבורה המייחסים לפעולתם בלהקת כלבי טרף תעצומות יתירות. פרטים יוצרים הינם בסיס התרבות הכלכלה והחוסן. הם הפותחים מרחב אפשרויות נוסף. שכן מה ההבדל בין פרטים האוחזים זה בגרונו של זה ושקועים בהתקוטטויות ''השרדות'' לבין חברה קמאית, נחשלת, בה שלטה העריצות והשמאן? בראשית היה החוק, הפותר מקיום חטוף של מאבקי אדם אדם ברבריים. מלחמה הינה תכופות ביטוי של ''אצילות'' VIRTUS ולא נבזויות שרדנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האנשים המצויינים ביותר שואפים לפלס נתיבים נוספים |
|||
|
|||
להגדלת מרחב האפשרויות והפעולה שלהם, ולא רק לשמר את הקיים. חוקי שימור הינם עניין של העולם הדומם. בעולם האורגני קיימת שאיפה להתרחבות ועלייה לדרגות הוויה ותודעה גבוהות יותר. וכבר נאמר שהשוקד על שמריו עשוי גם לאבד את מה שיש לו, דהיינו מה שלא מתקדם, מתכווץ. לעיתים אכן, פרטים מצויינים עשויים למצוא עצמם מול קואליציות חזקות, התארגנות ספונטנית של אנשים נוכח מי שנתפס בעיניהם כראוי להגבלה כוחנית עקב מצויינותו המאיימת. ככל שהמשאבים מצומצמים יותר, כך יחסמו יותר דווקא הראויים. לכן, גם מבחינתם וגם מבחינת אחרים, המציאות העדיפה היא זו המפלסת מרחבי אפשרויות חדשים. סטגנציה חברתית תביא לנצחון הבלתי ראוי המתארגן לחבורת חסימה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: כולם שרדנים, אבל יש שעושים זאת בחן |
|||
|
|||
ובאצילות והם מכונים בני תרבות. יש שעושים זאת בברוטאליות והם מכונים ברברים. אנשי המעלה משתמשים בשרדנות למטרות לא אנוכיות. דוסטויבסקי עסק בנושא הזה ברומן האדיר ''אידיוט''. האידיוט הוא כמובן, החכם שבדמויות הרומן אבל הוא לא שרדן. לכן דוסטויבסקי הדביק לו לו את הכינוי ''אידיוט''. התוצאה: בסוף הרומן חוזר האידיוט לסנטוריום בשוויץ שממנו הוא לא ישתחרר לעולם. המודל החיובי, הראשון במעלה, שלי, הוא אברהם אבינו שחולל את תרבות המערב (ולענין זה לא משנה אם הוא דמות היסטורית או דמות ספרותית, ועל כך אולי אפרסם מאמר בהרחבה בפורום). הוא היה אידיאליסט, הוא הקריב חיי רווחה באור כשדים למען רעיונותיו, הוא חי ללא מורא יותר מכל אדם אחר והוא נטל על עצמו משימות שאיש לא נטל לפניו ואחריו. אבל גם אברהם היה שרדן, וראה לענין זה את פרטי מסעו של אברהם למצרים ואת השימוש שעשה באשתו. ואם אברהם לא היה שרדן לא היתה היהדות ולא היה המערב ולא היה האסלאם, במובן שאנחנו מכירים אותם היום. לזכותו של מי בהיסטוריה ניתן לזקוף הישג כזה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מה שדוסטוייבסקי לא ידע |
|||
|
|||
בגלל חבורות הבוזזים האינטלקטואליים ההם, בעטיים מצא ''האידיוט'' מקלט אצל בת משפחתו, הצטמצם מרחב האפשרויות הרוסי. עלינו לזכור שגם מקסיקו וגם קליפורנייה, הינם אותה אדמה עשירה, אך במקסיקו רב העוני והניוול, ו''הממזרים'' שורדים ומשגשגים, אך הארץ מאמללת מרבית יושביה, ואילו מדינת קליפורניה הינה אחת המדינות העשירות והפורחות בעולם, בגלל מרחב אפשרויות תרבותי גדל והולך. רוסיה הינה מדינה של חלב ודבש וטריטוריה ענקית, אך בגלל הווית מרחב אפשרויות מצטמצם, פרחו חבורות אינטלקטואלים בוזזים שצמצמו מרחב זה בקצב גובר, והפכו החכם (כדבריך) ''לאידיוט'' קיומי כביכול. מה שדוסטוייבסקי אינו יודע לספר לנו הוא שעקב הווית מרחב אפשרויות מצטמצם זה של חבורות ''שרדנים'' הפסידה רוסיה במלחמה ליפן שנפלה ממנה באוצרות הטבע ובגודל אוכלוסיתה, הפסידה במלחמת העולם ה-I לגרמניה שנלחמה גם בחזית נוספת. ה''שרדנים'' האינטלקטואלים הבוזזים הללו עלו שם בינתיים לגדולה במהפכת אוקטובר, אך הושמדו ברובם על ידי סטלין בצוותא עם 20 מליון ממיטב העם הרוסי- היסודות הגינטיים המוצלחים ביותר שלו. רוסיה יצאה בעור שיניה, תוך אובדן מליונים רבים נוספים ממלחמת העולם השנייה, בה ניצלה בגלל החזית הבריטית/אמריקנית כנגד גרמניה. ההתדרדרות הרוסית נמשכה גם לאחר מכן, וכיום המצב שם הוא מבולקה גמורה, ושלטון הג'ונגל של חבורות הון מושחתות שהשתלטו על משאבי המדינה, ללא תקווה. מצרים בתקופתו של אברהם אבינו הינה מרחב תרבותי בעל מרחב אפשרויות גדול מזה של כנען, ולכן פחות ברברי. לכן בני כנען, הנתונים לשרירות תהפוכות הטבע, תלויים לקיומם בעת בצורת בכלכלה המצרית. לכן, אברהם נימלט למצרים, ושורד שם, בעוד אילו היה נשאר בכנען, מי יודע? ראשית התפתחות הציויליזציה העברית היא לכן במצרים, ממנה יוצאים בני ישראל בתקופת משה ''עם רכוש גדול'' להפיץ את תרבותם בעולם. מעולם לא היית שומע על הציויליזציה העברית, אילוליא אצילותה של בת פרעה שמשתה את משה מהמים. אילו פרעה היה באמת ברבר בדומה לסטלין או אטילה, בני ישראל היו קרוב לוודאי נכחדים ללא סנטימנטים מיותרים, בזמן מרד העבדים, ומשה היה מושלך לצינוק או גרוע מזה, במקום להתמודד במשחק מוחות ג'נטלמני עם החרטומים. קהיר, אגב, והתרבות המצרית העתיקה מוכרים גם בימינו, והשפיעו על הציויליזציה בתקופה ההלניסטית, אולם מה מוכר לך מכנען, פרט למסורת התגודדותם הפרועה של נביאי הבעל, המוזכרת בפרשת אליהו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל, יש יותר מדי ''אילו'' בהערותיך |
|||
|
|||
מדוע שלא תפרגן קצת יותר לשורשיך האתניים, שאני מניח שהם יהודיים. עצם הקיום של העם העברי לאורך כל ההיסטוריה פשוט מוכיחה שהעם הזה נועד לישרוד. חוסר האמונה הוא בעוכריך אני סבור שיש מספיק הוכחות לכך שהקיום שלנו קיבל עזרה רבה ''מלמעלה''. מספיק לשם כך לקרא את הביקורת, המוצדקת ברובה, על התנהלותם של מנהיגינו. ברור שאנו לא שרדנו והגענו עד הלום בזכות מי מהם אלא למרות איוולותם (אגב שמת לב כיצד כל ראש ממשלה שהיה לנו עד היום גרוע מקודמו?). הערת אגב: אני לא דתי אבל זה לא אומר שאין לי ''ראש פתוח'' לגבי אפשרות קיומו של בורא נוכח העובדות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איפוא אתה מוצא שאיני מפרגן? דבריך הם בלי קשר |
|||
|
|||
לכתיבתי, שהרי דיברתי על הציוילזציה המצרית, מול הכנענית. והרי עולה מדברי שבציויליזציה המצרית, בעלת מרחב האפשרויות הגבוה יותר, סביר ש''הצ'אנס'' שמשה והציויליזציה היהודית המתפתחת יכלו לממש, היה גבוה מזה שבכנען. גם אם תניח שהאל מתערב בהיסטוריה ומתחוללים ניסים, הרי שהם נראים כעניין ''טבעי''. כך, מבחינת המאמין ב''נס'' יתכן שהרעב בכנען לא היה מקרי, אלא נועד לתת הזדמנות גדולה יותר להתפתחות היהדות במרחב האפשרויות המפותח יותר במצרים, בעוד אילו אברהם היה נשאר בשלב מוקדם זה בכנען, היה ניגדם באיבו על ידי הברבריות הכנענית, או שהיה עומד בפני מכשולים כמעט לא עבירים. מבחינה זאת, היתה עדיפה מצרים בתקופת משה, שכן במקום אחר, יותר ברברי, יתכן שלא רק היתה עבודה קשה, אלא גם עריצות פראית שהיתה מדכאת באיבה כל התפתחות רוחנית, מדללת את היתרבות העברים, משמידה אותם, וממיתה את מנהיגיהם משה ואהרון בעינויים קשים, אילו היה פורץ מרד העבדים - כפי שהיה נוהג בארצות ברבריות ועריצות בעולם העתיק. בעניין ביקורתי: ביקורת הינה יסוד בונה, ולא גילוי של חוסר פירגון. הצבעה על בעייה הינה אקט פרסקריפטיבי (המלצתי) - דברים שראוי לתת עליהם את הדעת, לעיתים הדבר בנפשנו. שים לב שאיני עוסק בגידוף ''פאשיזם, רצחנות'' - המסלק אפשרות מפגש רעיוני, דיאלוג, ובנייה מתקנת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבל מיכאל, כיוונתי לשימוש השרדני שעשה אברהם |
|||
|
|||
באשתו ולא לעצם העובדה שהוא נסע שנת שבתון למצרים. שהרי כל מי שמחשיב את עצמו למשהו בישראל נוסע אחת לשלוש שנים לשנת שבתון לאוקספורד, להארוואד, או לסורבון וזה נחשב אצלנו ללגיטימי. את תגובתך על הנסיך מישקין אני מאמץ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בדוגמא זאת נעשה שימוש לרעה, העשוי לעודד גזלנות |
|||
|
|||
נכון אמנם שאנשים שיכולים להביא יתרונות גדולים לכלל, רצוי מאד שישמרו נפשם ממרעין בישין. הברבריות קיימת תמיד, ותגובתה היא שנאה אינסטינקטיבית וקשה כשאול לאנשים המגלמים פוטנציאל של תרומה גבוהה, ונסיון רמיסתם, תכופות תוך יצירת קואליציית בולמים בשם מה שניתן לכנות ''עקרון ליליפוט'' -נצחון הגמדים העליזים או החלאה הזועקת בתרועת ביבים את זכות קיומה הדורסני. התרוצים תמיד נמצאים, מה לעשות? תרוץ כזה עשוי להנקט תוך הצגה עצמית כ''יעקוב'' שזכותו המקודשת להערים על עשיו. משחק הגזל ''אני יעקוב, הוא עשיו''. אכן, הגזל נעשה בתחבולות שונות, אך גזל הוא גזל. דרושים באמת אנשים ממעלת אברהם או יעקוב, שגם בנקטם בדרכי ''שרידה'' אינם מסתאבים אלא נשארים בכל זאת אנשי סגולה גדולים, תוך קידום מפעלי ענק. אך מה לעשות, ורבים מצדיקים כל זנות רוחנית וגזל קשה בהציגם עצמם כתואמי אברהם, על מנת לנמק את הנבלה. תכופות תוך עקיצות דקות שנועדות להדביק את כובע ''עשיו שמצווה לרמותו'', לקורבן הגזל. כך, המבנה של ''אני מכוחותינו המקודשים, הוא ממתנגדנו'' כהצדקת מעשי גזל רווח מאד, בפרט באקטים בחבורה, בה נדרשת מוסרנות מלכדת, הנותנת מעטה של שגב לנבלה ולהסתאבות. עניין זה של ''עשויזציה של הנגזל'' (מלשון עשיו) עומד ביסוד ההצדקה הלניניסטית של המטרה כמקדשת את האמצעים. הפרקטיקה של השגב כאן היא ''היה נבל מתועב ככל שתהיה, אך הקפד להציג את המטרה כנשגבת''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל שרון - כמה חבל שאתה צודק. יש בנו שנאה עצמית |
|||
|
|||
שרון הנכבד, חבל מאד שאתה צודק. איננו יודעים לפרגן לעצמו. יש כאן ביקורת עצמית נוראה, ראה למשל את ספירו גדעון, שולמית אלוני ועוד. יש כאן שנאה עצמית. זוכר את המנתח קם, מומחה עולמי להשתלות כבד? הביאו אותו חזרה לארץ מארצות הברית כמדומני,ירד בסדר גודל בשכר (בשקלים הוא לא קיבל מה שהרויח בדולרים). עשה זאת מתוך ציונות אמיתית !בא לעזור לבני עמו וללמד אחרים. המערכת הרפואית עשתה הכל על מנת להכשילו , מנעו ממנו אברים טובים, השמיצו והוא חזר לחו''ל. דבר דומה, אומרים, כל, כל אנשי העסקים שבאים להשקיע כאן מתוך ציונות. הגישה בארץ רעה! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תגובה [*] |
|||
|
|||
[*] שם הכותרת שונה , במקור התגובה , נכתבה הכותרת בדיוק כפי שנכתבה בראשיתו של פתיל זה ע''י מר שרון ''על כפיות טובה וזריקה לפח החיים כלפי ניצוצות חן'' [המערכת] שאלתי את עצמי פעמים רבות, איך יתכן שאנחנו עם ישראל, בארץ ישראל, פורחת יפיפיה!!!! ויום אחד, קמים בבקר והינה אין שמש אין גשם אין! פשוט אין! והאויב קם עלינו והורג בנו, ושוחט את ילדינו,ושורף את אדמתנו את אותם העצים ששתלו סבא וסבתא, ורק לפני כמה חודשים הלכו לפיקניק והכל היה יפה וירוק וגם העץ הקטן שלי כבר היה שם. אז למה הכל פיתאם נישרף? אז פעם לפני הרבה שנים בשנות ה60 קוראים להם היה בן-אדם, האים אנחנו זוכרים מה זה ''בן אדם''?.... ולאדם הזה היה שם. ועדיין יש לו שם. רק שלאף אחד לא איכפת מאותו אדם. הוא היה פעם גיבור גדול בצבא שלנו והוא שמר עלינו. הוא היה קצין צנחנים ושמו היה דודו ויזר. ולא רק שדודו היה גיבור, הוא היה גם מוכשר. פיזמונאי מוכשר. אז הוא גם שמר עלינו כצנחן, וגם עשה לנו טוב בלב עים שיריו. ואחרי כל זה, כאשר היזדקן מעט, וכל ה''חברים'' היסתלקו כמה מהר כמה לאט. וכשכולם ניגמרו כעת, הוא צריך לישון בדיזנגוף. כי אין לו בית ואין לו כסף! אז אים אנחנו, בני ישראל, שאנו ערבים זה לזה לא איכפת לנו? אז מה אנו מתלוננים על הממשלה? אנחנו לא יכולים לעזור לבן אדם אחד ששם את החיים שלו למעננו ומתלוננים על ממשלה שלא עושה את המוטל עליה? אז אולי מוטב שנביט במראה ליפני שנישאל את אלוהים למה? למה?? ולמה שוב??? | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי