זילותם של האזרחות ותעודת הזהות הישראלית

בימים אלה ממש, שבוע לאחר חיסולו של רב מחבלים בדובאי, סוערות הרוחות במשרדי החוץ של אנגליה, אירלנד, קנדה וצרפת בשל שימוש שנעשה, לכאורה, בדרכונים מזויפים של אותן מדינות. אין זו הפעם הראשונה שאנגליה נסערת בחשד שישראל משתמשת בדרכונים אנגליים מזויפים. לא ברור אם ישראל אכן מעורבת באותו חיסול, אך הבריטים כועסים, מה גם שהובטח בעבר שלא ייעשה פה עוד שימוש בדרכונים אנגליים מזויפים.

הדרכון אינו אלא מסמך חוץ של מי שמחזיק באזרחות של אותה מדינה אשר הנפיקה את הדרכון. תעודת הזיהוי משמשת לזיהוי בתוך המדינה ואילו הדרכון משמש לזיהוי מחוצה לה.

באוירה (או במֶדְיָה, הרבה יותר מאשר בכנסת) גם תלויה ועומדת הצעת החוק לאפשר הצבעה של אזרחים ישראלים בחו''ל, שאלה אשר גם מתקשרת לשאלת האזרחות הישראלית.
בצד אלה מרחפת עדיין דרישתו של השר ליברמן לדרוש הצהרת נאמנות למדינה כתנאי לקבלת אזרחותה.
אנו חיים במדינה בה קיים ניגוד קשה ובולט בין חוק השבות, המקנה זכות לאזרחות ליהודים ולצאצאיהם. לבין ההתנגדות המובנת ל''זכות השיבה'' של הפליטים הערבים.

על רקע כל אלה אני מבקש להרהר מעט בפומבי בתעודת הזהות הישראלית.
התעודה הכחלחלה הזו מעידה על בעליה שהוא בעל אזרחות ישראלית, בעל הזכות לבחור ולהבחר לכנסת, ומקנה לו זכויות והקלות שונות, החל מזכויות כלפי המוסד לביטוח לאומי, זכות כניסה ויציאה מישראל, הקלה בבדיקות במחסומי-בטחון הכרחיים לצערנו ועוד.

נדבר תחילה בתעודת הזהות.
התעודה עצמה היא מסמך מיושן, הניתן לזיוף בקלות רבה, והקל מכל הזיופים הוא החלפת התמונה בתעודה והכנסת תמונתו של המשתמש בתעודה המזויפת.

אלפי תעודות זהות אובדות מדי שנה. מסתבר שאבידות רבות מתרחשות במגזר הערבי, וקל מאד לקבל תעודה חליפית. הבעיה היא שתעודות זהות ש'אובדות', במרכאות או בלעדיהן, גם 'נמצאות', ובדרך כלל - נקנות בכמה מאות שקלים. אם 'המוצא' רוצה, ומי שקונה תמיד רוצה, הוא יכול לזייפן בקלות רבה ולהשתמש בה לצרכיו.

תעודות זהות ישראליות, ובעיקר של ערבים ישראלים, מבוקשות מאד בשטחי יהודה שומרון ועזה לצורך כניסה, שהיה, עבודה ותנועה חופשית בישראל, לאחר זיופן.

כבר שנים מדובר בהחלפת תעודות הזהות במסמך שקשה ביותר לזייפו, ואף מדובר בתעודות בעלות שבב המכיל מידע בלעדי על בעליה האמיתי של התעודה. משרד הפנים , לדעתי, מתרשל מאד באי-החלפת התעודות, משרדי הבטחון ובטחון הפנים אינם לוחצים די לביצוע ההחלפה ומשרד האוצר, כדרכו, מתנגד, בשל ההוצאה הגדולה הכרוכה בהחלפה.
למרבה הצער גם נתגלו פקידים מושחתים במשרד הפנים שמכרו תעודות זיהוי ריקות תמורת שלמונים. הענישה אצלנו, כבדרך כלל, רחמנית מאד אף שמדובר בסכנת נפשות של ממש. לקונים יש מטרות ברורות מאד – תעודה כזו שזויפה יעילה מאד בעולם התחתון, להחלפת זהות, וחיונית מאד לתושבי הרשות או אזרחי מדינות ערב החפצים להכנס ולשהות בישראל. לא תמיד רק לצרכי עבודה.

אזרחים וארגוני זכויות-אדם שונים מתנגדים לתעודת זהות ביומטרית בשל יתר-המידע הכלול בה. במצבנו היום - כאשר לגופים כה רבים יש מידע רב ונזיל על כל אחד מאתנו, לרבות משרדי הפנים, צה''ל, המוסד לביטוח לאומי, קופות החולים, הבנקים ועשרות גופים אחרים, מצד אחד, ולאור (או מחשך) מצבנו הבטחוני - אינני רואה ממש בהתנגדות האמורה. יותר מכך: אם החלפת התעודות בתעודות אמינות יותר תאפשר זיהוי מחבל אחד בטרם יגיע ליעדו הרצחני - דיינו.

אולם מעבר לקלות הזיוף של התעודות הקיימות, עומדת שאלה קשה וחשובה יותר, והיא: ההענקה הקלה והנדיבה של האזרחות הישראלית, שתוצאתה גם מתן תעודת זהות כחולה לאנשים שונים.

מעבר לילידי ישראל, שנולדו בארץ לאזרחים ישראלים, מקבלים אזרחות גם רבים אחרים. בראש וראשונה: עולים המקבלים אזרחות מכח חוק השבות. למעשה כמעט ואין בודקים בציציותיהם. אחרי השואה הגיעו לארץ אנשים ששמשו כ''קאפו'' במחנות ובישראל אף נתקיימו כמה משפטים לכמה מהם. היתה טענה שכמה נאצים, שגנבו זהויות של קורבנותיהם, מצאו מחסה בישראל מפני העמדה לדין באירופה.

ידוע ששלטונות בריה''מ וגרורותיה, טרם התמוטטותה, שיגרו בין העולים אנשי מודיעין לא מעטים. דומני שאחד מהם היה ישראל בר, שבאופן מוזר התקרב אל בן-גוריון, זכה בדרגת קצונה בכירה מאד (אלוף-משנה), עד שנתגלה ונחשף בידי איסר הראל ואנשיו. בין העולים היו אנשי ק.ג.ב. ו''שטאזי'' לשעבר, ואחרים שמלאו תפקידים שונים במערכי המודיעין והדיכוי. שרי הפנים כמעט ולא השתמשו בסמכויותיהם לשלול אזרחות בשל מעשים בעבר (פרט לכמה גנגסטרים ידועים שבקשו לעלות מארה''ב וצרפת).

אזרחות מוענקת גם למי שנכנסו ארצה במסגרת ''איחוד משפחות''. כמעט תמיד בני-הזוג בוחרים להשתקע בישראל דווקא, ורק במקרים נדירים הם מעדיפים לחיות במדינה ערבית או בתחומי הרשות הפלסטינית.
כאן הענקת האזרחות כמעט גובלת באבסורד. בא אדם ממדינת אויב, או מתחום הנשלט בידי ארגון טרור הלוחם בישראל, כמו הפת''ח בזמנו וכיום בעיקר חמא''ס מעזה, ומבלי להפוך מאויב לאוהב הוא זוכה באזרחות.

אולם אם איחוד המשפחות הוא אקט הומאני, ויש לקוות שעברו הבטחוני של האזרח החדש נבדק בידי שירותי הבטחון, קיים אבסורד עוד גדול מזה: הענקת אזרחות למי שהיו נתיני האויב עד למלחמה, ועד שמקום מגוריהם נכבש בידי צה''ל.

כך זכו באזרחות ישראלית אזרחים ירדנים לשעבר, הגרים במזרח ירושלים ובנותיה, כמו הכפרים עיסאוויה, צור באחר, ג'בל מוכאבר ועוד. לא מעט מרצחים ומחבלים יצאו למלאכת הרצח מישובים אלו כאשר תעודת זהות כחולה בכיסם ו''אללה אכבר'' או ''אטבח אל-יהוד'' בפיהם.

שיא האבסורד, לדעתי, היה ברמת הגולן, כאשר רוב התושבים בכפרים הדרוזיים, כמו מסעדה, טענו בתוקף שהיו ונותרו אזרחים סורים והאזרחות הישראלית ממש נכפתה עליהם.

השאלה היא מדוע? מדוע לא הושארו תושבי מזרח ירושלים באזרחותם הירדנית, ותושבי הגולן באזרחותם הסורית? ראוי היה להעניק להם שירותים מוניציפאליים, כולל זכות בחירה לרשות המקומית, ולהוציא להם מסמכים בהתאם, אך מדוע לכפות אזרחות ישראלית על מי שאינו חפץ בכך במוצהר?!

אינני נכנס כאן לשאלה אם יש לכפות על כל מקבל אזרחות להצהיר אמונים למדינה ולחוקיה, למרות שהדבר מקובל ונהוג במדינות רבות, כולל בארה''ב. אך מדוע להעניק אזרחות, ותעודת זהות, למי שרק אמש היה אזרח של מדינת אויב ואולי גם אחז בנשק כנגד מדינת ישראל?

ככלל דומני שאזרחות ישראלית חייבת להיות זכות גדולה ולא חובה. יש להזהר מאד בהענקתה למבקשים אותה ובשום פנים לא לכפותה על מי שבז לה ואינו חפץ בה.

אני סבור שגם את חוק השבות יש לצמצם קמעא. שרידי השואה שחפצו בכך עלו כבר מזמן לישראל. אין כמעט קהילות יהודיות העומדות בפני סכנת הכחדה שלא מרצון (התבוללות). ראוי להשאיר את חוק השבות בעינו ליהודים וילדים שאחד מהוריהם , לפחות, היה יהודי. לא די בסב יהודי.

במקביל צריך כבר להבין כי העולם היהודי מחוץ לישראל כבר אינו אורתודוכסי ברובו, וכי רוב אלו שעדיין מצהירים על יהדותם ומשתייכים לקהילה מסוימת הנה זו לרוב קהילה קונסרבטיבית או רפורמית. גם הליכי הגיור חייבים לעבור מבית שמאי לבית הלל.
לא יתכן שאיזה דיין שנתמנה על-ידי פלג קיצוני ביהדות האורתודוכסית החרדית יפסול כך, לפתע, גיורים שנעשו כדת וכדין על-פי ההלכה.

אנו מקרבים את שונאינו ומרחיקים את אוהבינו.

ובינתיים: יש להחליף חיש את התעודות המיושנות בתעודת-זהות חדשות שלא ניתן, או לפחות יהא קשה מאד מאד לזייפן, מדוע? פשוט משום שבנפשנו הדבר.

---