בעקבות הלוויה אחת

גדעון ספירו

המנצח הגדול בהלוויית שמעון פרס הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. שועי עולם מארבע כנפות תבל התקבצו להם במדינת האפרטהייד הישראלית. נתניהו יכול לזקוף אגודל ולומר שכל הדיבורים על ה-BDS מייצגים קבוצה קטנה ולא משמעותית, לעומת עשרות ראשי מדינות שהוא היה המארח שלהם.

דברי השבח שהמטירו ראשי המדינות בהלוויה של פרס, כאילו הוא אלוף השלום העולמי, העלו אצלי סימני שאלה האם הם הגיעו בטעות להלוויה של האדם הלא נכון. דווקא בנושא השלום, הישגיו של פרס היו דלים עד כאב. תרומתו הגדולה לישראל, מנקודת מבטם של הממסד הישראלי ודעת הקהל הניזונה ממנו, היתה הפיכתה של ישראל ממדינת יצוא תפוזים למדינה המייצרת ומייצאת נשק למשטרי עריצות.

פרס עצמו ראה את פסגת הישגיו בהקמתם של הכור הגרעיני בדימונה ותעשיית החימוש הישראלית. מאחר שפרס נמצא במעגלי ההכרעה של השלטון מאז 48', הוא נושא באחריות, בין ישירה ובין עקיפה, למחדלי השלטון.

להלן רשימה חלקית:

הטיהור האתני של 48' - שהתבטא בגירושם של מאות אלפי פלסטינים מבתיהם.
מלחמת 56' - רתימת ישראל למרכבות של שתי מעצמות קולוניאליות שוקעות, צרפת ואנגליה, במטרה למנוע את הלאמת תעלת סואץ. מלחמה מיותרת שהביאה למאות הרוגים ישראלים ואלפי הרוגים מצריים.
טבח כפר קאסם - שבו נטבחו ע''י משמר הגבול עשרות כפריים וכפריות שחזרו לביתם מעבודת השדה.
הממשל הצבאי (1948 – 1966) שהושת על אזרחי ישראל הערביים, והכפיף אותם לצבא תוך פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות.
הקמת הכור בדימונה, שהכניס את המזה''ת למרוץ חימוש גרעיני. הוא מסכן עד היום את אזרחי מדינת ישראל לאור מיקומו באזור השבר הסורי אפריקאי המועד לרעידות אדמה.
מלחמת יוני 1967 - מלחמה שהפכה את ישראל למדינת אפרטהייד קולוניאלית, שנזקיה פרוסים על פני 50 שנות כיבוש. מלחמה שטרם הסתיימה.
תמיכה בהתנחלויות כמו עופרה, ה''מכה'' של ההתנחלויות, המהוות חסם לכל הסכם שלום והופכות את דיבורי השלום לריקים מתוכן, כל עוד המפגע הטרוריסטי הזה לא יוסר.
תמיכה בסיפוח מזרח ירושלים הפלסטינית, שהפכה את ירושלים לעיר אפרטהייד בתוך מדינת אפרטהייד.
סרבנות שלום ויהירות מגלומנית שהביאו למלחמת יום הכיפורים (1973). במלחמה זו שילמה ישראל מחיר כבד מנשוא, קרוב ל-‏3,000 הרוגים וכ-‏7,000 פצועים.
שיתוף פעולה גרעיני בין ישראל למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. הנשיא אובמה נסחף בדבריו בהלוויה והשווה את פרס למנדלה. בזמן שמנדלה ישב בבית הסוהר כלוחם חירות נגד האפרטהייד, התארח פרס במלונות דרום אפריקה כאורח של ממשלתה, ואירח בישראל את צמרת הצבא והפוליטיקה של מדינת האפרטהייד.
יזם ותמך בהפרטת המשק, מהלך שאת פרותיו אנחנו רואים היום בפערים הבלתי נסבלים בין טייקונים לעובדי קבלן.
פרשת קו 300 שבה נרצחו שני שבויים פלסטינים ע''י אהוד יתום בהנחיית ראש השב''כ דאז, אברהם שלום. פרס רקח קנוניה לפיה הרוצחים לא יועמדו לדין והיועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, שסירב לעסקה, פוטר.
חטיפת מרדכי ואנונו. ישראל נהגה כארגון טרור שחוטפת אזרחים ומתכחשת להסכמי הסגרה שהיתה חתומה עליהם. ואנונו נחטף, לאחר שמימש את העיקרון הדמוקרטי של זכות הציבור לדעת. ההתנכלות נגדו נמשכת עד היום. גם זה חלק ממורשתו של פרס.
הסכם אוסלו - אחת התרמיות הגדולות של ממשלת ישראל. הסכם שעקף את בעיות היסוד של הסכסוך: התנחלויות, מדינה פלסטינית, פליטים - ובחסותו סללו כבישים עוקפי כפרים ערביים להתנחלויות.
טבח כפר כנא בלבנון, בו נהרגו 100 אזרחים שחיפשו מקלט מהפצצת צה''ל במבצע ענבי זעם.
כנשיא העמיד פרס את יוקרתו הבינ''ל בשירות ממשלת הזדון וסרבני השלום בראשות בנימין נתניהו.

בכל הצמתים האלה עמד פרס יחד עם חבריו ושותפיו, לעיתים אחריותו ישירה, לעיתים עקיפה, ועל כך מוחים שוחרי השלום.

היו גם נקודות חיוביות בקורות פעילותו הציבורית, כמו למשל הדברת האינפלציה במסגרת ממשלת האחדות הלאומית. לזכותו תיזקף התפנית שעשה בנושאי ההתנחלויות בשנות ה-‏80, שהיתה חלקית ולא לוותה במעשים. הקמת מרכז פרס לשלום, ראוי אף הוא להוקרה בגין המפגשים בין נוער יהודי וערבי.

מכתב שכתבתי לשופט ד''ר שאול אבינור

27/9/2016
לכבוד
השופט ד''ר שאול אבינור
בית משפט השלום בתל-אביב
רחוב ויצמן 1
תל אביב 6423901

ב''הארץ'' מיום ו' 23/9/16 התפרסמה ידיעה לפיה הרשעת את האזרח הישראלי עאדל אמסיס בפגיעה בדגל המדינה. אתה מצוטט כמי שכתב בהכרעת הדין: ''בעולם המודרני משמש דגל הלאום כסמל המובהק ביותר של כבוד האומה ושל אחדותה''. דברי הבל כאלה כבר זמן רב לא קראתי. בעולם המודרני הדמוקרטי, פגיעה בדגל המדינה היא חלק מחופש הביטוי, והיא חלק מהזכות למחאה פוליטית לגיטימית.

אתה לא חי בעולם המודרני הדמוקרטי. פסק הדין מותיר את הרושם שאתה שואב השראה ממשטרים פאשיסטים שבהם הדגל הוא ביטוי לאחדותה של האומה. אני פליט מגרמניה הנאצית, שם היחס לדגל היה כאל דבר קדוש המבטא את כבודה ואחדותה של האומה. כמה עצוב שבמדינה שבה מצאתי מקלט יושב שופט החושב במושגים של המדינה ממנה נמלטתי.

אין ולא יכולה להיות אחדות בין תומכי הכיבוש לבין מתנגדיו. בין שוחרי זכויות אדם לבין המגינים על משטר האפרטהייד בשטחים הכבושים. אין אחדות בין השורפים נער ערבי למוות לבין הנאבקים על הזכות לחיים של כל נברא בצלם. אין אחדות בין פסק דין כשלך, לבין שופט בעל תודעה דמוקרטית.

הבוז לך ולשכמותך. אם יש מקום להעמיד מישהו לדין, אתה הוא האיש לפי סעיפים של זילות מקצוע השיפוט וניצול לרעה של כוח המשרה.

,בכל אי הכבוד

גדעון ספירו

הצגת המאמר בלבד

עובדה היא שה-BDS לא מתרומם, אלא להיפך סופג עוד ועוד כשלונות

בצלאל פאר (יום חמישי, 13/10/2016 שעה 16:54)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

גם ההצלחות ''הגדולות'' שלו הן חסרות משמעות – החלטת עירייה באיסלנד או בריטניה להחרים את ישראל (דבר חסר משמעות מעשית מה גם שממשלות איסלנד ובריטניה מיד הצהירו שאין כזה דבר ולא יהיה חרם נגד ישראל אצלן). הצהרות של מס' אוניברסיטאות או ארגוני סטודנטים שנשדדו ע''י שמאל אנרכיסטי וסטודנטים מוסלמים (גם אין משעות מעשית, מה גם שכבר יותר מ-‏30 מדינות באמריקה חוקקו חוקים באוסרים לקרוא לחרם על ישראל או לקיים חרם על ישראל). יותר ויותר ארגוני סטודנטים באוניברסיטאות המרכזיות באמריקה חוזרות למוטב, מה גם שנשיאים, והנהלות כ-‏130 מהאוניברסיטאות המובילות בעולם כבר יצאו לפני כמעט שנתיים בהצהרות והתחייבויות שאצלן אין ולא יהיה חרם על ישראל. אז על מה החרם? נגד ''סודה-סטרים''? גם הוא לא ממש הצליח.

ההצלחה הגדולה של הקמפיינים נגד ישראל הם התחום הדמגוגיה. בשנים האחרונות פרחו ''שבוע האפרטהייד בישראל'' במספר אוניברסיטאות בעולם. רוב ציבור הסטודנטים אדיש לקמפיינים האלה, מה גם שבינתיים התארגנו קבוצות של תומכי ישראל, יהודים ולא-יהודים, כדי להציג את הצד של ישראל בצורה עובדתית והגונה, דבר שפוגע וחושף את השקרים של הקבוצות הפרו-פלסטיניות.

מי שחולם שחרם על ישראל יכריח את ישראל להפקיר את ביטחונה חולם בהקיץ. מי שחולם שחרם על ישראל לא יפגע ברש''פ ובעזה הוזה לשווא. כלל לא בטוח שחרם אמיתי על ישראל, אם בכלל הוא אפשרי, ישרת את מטרת הערבים ו'חורשי השלום'. בהחלט ישנה אפשרות שהחרם דווקא ישרת את הימין ויאתגר אותו לבצע את הנדרש באמת לתיקון קלקולי אוסלו ותוצאות כיבוש 67.

בואם של מנהיגי עולם להלווית שמעון פרס היתה קודם כל כדי לתת כבוד לאדם ולפועלו (על אף ששמעון פרס בליבו לא האמין לאפשרות של שלום בזמננו), אבל גם לחזק את ישראל שתעשה מאמץ ותמשיך בדרך השלום שלו. מעבר לכך, משקלה של ישראל בפוליטיקה העולמית התחזק ויותר ויותר מדינות מדינות רוצות לקיים איתה קשרים 'אינטימיים' במגוון ערוצים ונושאים. לא רק בעניין הנשק שיראל היא אחת מ-‏5 המדינות המובילות בעולם. אנשים לא יודעים אבל ישראל מוכרת למשל לאמריקה בכל שנה כ-‏2000 סוגי מערכות או פריטים – כמו למשל טילי אויר – אויר וקסדות טייס שרואות ל-‏360 מעלות וטילים שיכולים להיות משוגרים גם לאחור – פיתוח הטילים והקסדה היא ייחודית לישראל מזה שנים. שום מדינה מערבית שניסתה לפתח משהו דומה לא הגיעה לאיכויות של המערכת הישראלית. אנשים לא יודעים, אבל טילי היירוט הישראליים נגד טילים ומטוסים מה''כיפת ברזל'' דרך ''קלע דוד'' והלאה לכל דיגמי ''החץ'' מבוססים על טכנולוגיות שיגור ונעילה על מטרה חדשות ומחדשות. מדובר על תפיסה פורצת דרך שהאמריקאים קיבלו לידם בלי להשקיע במו''פ לאורך שנים במחיר מציאה של סיוע לישראל לייצר את המערכות אצלם, בתמורה לכך שהם ישלמו כחצי מסך ההוצאות של ישראל. התשלום כמובן לא עבר לישראל, אלא שולם לתעשיות הנשק באמריקה. בפועל האמריקאים קיבלו טכנולוגיות חדשות בתחום חומרים, אלקטרוניקה, הנעה טילית ונעילת מטרות בסכום מגוחך. מעבר לכך, יצור אותן מערכות שנעשה באמריקה סיפק כאמור אלפי מקומות עבודה לאמריקאים וחוץ מזה לארה''ב ניתנה זכות הוטו למניעת מכירת נשק זה לצד שלישי ללא הסכמה אמריקאית. כלומר, מיטב הטכנולוגיות של ישראל תלויות ברצונה הטוב של אמריקה. הדוגמה הזאת נכונה לכל אמל''ח ישראלי שמיוצר בסיוע כספי אמריקאי, בין הוא מיוצר באמריקה ובין אם בישראל. כל מה שכתבתי זה רק טיפה בים הקשרים הביטחוניים של אמריקה-ישראל. רוצה לומר, לפעמים יותר משהעגל ישראל רוצה לינוק, הפרה אמריקה רוצה להניק. ככה היא שמה את ידה על אחד מהמתחרים הפוטנציאלים שלה בעולם הנשק, מרוויחה טכנולוגיות ופיתוחים חדשים בלי שהשקיעה במו''פ ארוך שנים ויקר.
אז לא כדאי?

_new_

הרשימה החלקית של גדעון ספירו היא ברובה עורבא פרח

בצלאל פאר (יום חמישי, 13/10/2016 שעה 16:59)
בתשובה לבצלאל פאר

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

הרשימה החלקית של גדעון ספירו היא גם בחלקה אמת חלקית וברוב היא שקר מוחלט:

• לא היה שום טיהור אתני ב- 48' – ערבים לא גורשו מבתיהם אלא רובם ברחו, גם לפי קריאת מנהיגיהם השונים עוד לפני שצה''ל כבש את עירם. במקום שהיתה לחימה והיו גם קורבנות אזרחים, חלקם אזרחים שלקחו חלק במלחמה. בריחת מעט מערביי לוד ורמלה לכיוון לטרון אינה טיהור אתני, אלא אי עצירת בנסיגתם לשם, לטובת שני הצדדים. לא היתה כל פגיעה לאחר תום הקרב. היכן שהיו מקרים בהם חיילים פרקו עול, ואני מכיר אחד כזה ביפו, זה היה בהחלט על רקע מקומי ובודאי לא לפי פקודה מלמעלה. טיהור אתני לדוגמה הוא הטבח ביהודי חברון ב-‏1929.

• מלחמת 56' – אפשר להתווכח לגבי נחיצותה של מלחמת סיני, אבל באותם ימים נאצר כרת ברית עם הסובייטים שהתחילו לחמש את צבאו. מנגד הברית עם צרפת סיפקה לנו קרקע טובה לעניין הגרעין. ישראל חשבה שנכון לשבור את הכוח המצרי בסיוע המעצמות השוקעות.

• טבח כפר קאסם – אכן פשע שדגל שחור מתנוסס מעליו אבל הוא בהחלט לא היה בשלט מדיניות ישראלית או פקודה מגבוה. להיפך, זה נעשה בניגוד לפקודות בגלל תפקוד לקוי של המח''ט והתנהגות פושעת של אחד המ''מים. עובדה היא שיתר מהפקדים בשטח לא פעלו בדרך שהנ''ל פעל בכפר קאסם.

• הממשל הצבאי (1948 – 1966) היה נחוץ בראשית המדינה כאשר האוכלוסיה העויינת הפכה לאוכלוסיה בעלת אזרחות במדינה. חלק הכרחי בזכויותיהם אכן נפגע (כמו חופש התנועה בכל שעות היממה בכל רחבי ישראל) אבל זה טיבו של ממשל צבאי. למרבה הצער ממשלת מפא''י נרדמה ולא פירקה את הממשל הזה עוד בתחילת שנות ה-‏50. דווקא הימין היה בעד פירוקו.

• הקמת הכור בדימונה לא הכניסה את המזה''ת למרוץ חימוש גרעיני. עובדה שאין מירוץ כזה. איראן החלה בעניין הגרעין רק לאחר סיום מלחמת איראן – עיראק. בזמן השאה דובר על זה כאילו הוא מתכוון להתחיל גם הוא בפרוייקט אבל בפועל הוא לא התחיל ובמקום זה הוא בנה תחנת כוח גרעינית בבושייר שלא הושלמה. נתקפה ע''י העיראקים כמה פעמים במלחמתם (1980-1988) ונכנסה לפעילות מוגבלת בשנים האחרונות. הדבר מוכיח שאם יש נשק גרעיני בידי ישראל הוא לא מטריד את המזרח התיכון ואפילו יש מדינות סוניות שמברכות על כך. הכור בדימונה לא מסכן את אזרחי מדינת ישראל גם אם תהיה רעידת אדמה בשבר הסורי אפריקאי. החומר הרדיו אקטיבי אינו אקטיבי ונשמר גם למקרים כאלה. והמבין יבין. אם תהיה רעידה חזקה מאוד היא תסכן את כל ירושלים הרבה יותר.

• מה בעניין מלחמת יוני 1967? ישראל יכלה למנוע את המתקפה שבאה עליה? אם היא היתה מחכה עוד מעט קט היה לנו המקרה של מלחמת יום הכיפורים, רק בתנאים הרבה יותר קשים – 3 חזיתות ממש על צואר האוכלוסיה היהודית. ירדנים 15 - 25 ק''מ מהחוף. אם הסורים והמצרים חדרו ביום הכיפורים עמוק לתוך שטח השליטה הישראלית, כמה עמוק היו צריכים הירדנים לפרוץ כדי להגיע עד לחוף הים? השליטה על ערביי השטחים אינה אפרטהייד, ולא חשוב כמה תועמלני השמאל ימחזרו את המונח הזה. הם רק מזנים את המונח ואת עצמם.

• התנחלויות של יהודים בארץ ישראל אינה זריקת הערבים לים או למדבר, כמו שהתנחלויות הערבים בארץ ישראל משמעה זריקת היהודים לים. מניעת התיישבות של יהודים ביהודה ושומרון היא הגזענות במיטבה והיא האפרטהייד האמיתי. מי שקורא להפוך את יו''ש ליודנריין הוא השונא והמטיף למלחמה. ואינני טוען כרגע לשאלת הריבונות, אלא לשאלת זכותם של יהודים לשבת בכל ארץ ישראל. מי שמדבר שלום אמת חייב להסכים לישיבת יהודים במדינה הפלסטינית כדרך שערבים יושבים בישראל. מי ששולל את זה הוא האפרטהיידיסט.

• סיפוח מזרח ירושלים ''הפלסטינית'' נעשתה כחוק, גם אם מדינות העולם לא מכירות בסיפוח הזה. הן גם לא מכירות בסיפוח ירושלים המערבית לישראל ב-‏1948. אז מה? יש לזה משמעות מדינית אמיתית? יותר מ-‏70 מנהיגי מדינות העולם לא עלו לירושלים לכבר את הלוויתו של שמעון פרס? אובמה לא אמר במו פיו שירושלים היא בירת ישראל (וחא''כ הוציא תיקון בכתב לפי העמדה המדינית הרישמית של כל נשיאי אמריקה מאז)?
• הסירוב לשלום היא של הפלסטינים. עובדה היא שאבו מאזן מעלותו לשלטון ב-‏2005 מנע הידברות ישירה עם ישראל כי הוא לא יכול לשלם בעבור נסיגה ישראל ושלום מתוך הכרה בישראל כמדינת העם היהודי. הוא פשוט לא יכול, גם אם היה רוצה. ואנחנו מכירים את האנטישמי הקטן הזה שהוא גם לא רוצה.

• מלחמת יום הכיפורים לא פרצה בגלל סירוב ישראל לשלום כי סאדאת לא הציע שלום (למרות כל הקונספירציות של כל מיני ד''ר חדשים להיסטוריה ולאסטרטגיה).

• שיתוף פעולה גרעיני בין ישראל למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה היה מחוייב מבחינת ישראל משום ניתוק היחסים עם רוב מדינות אפריקה ואסיה. יחד עם זאת הדיעה כאילו ישראל העבירה לדרא''פ חומר גרעיני הוא שקר גס. ישראל עשתה כמה פיצוצים בימה הדרומי של דרום אפריקה וציידה אותה בנשק סטנדרטי, בעיקר נגמ''שים, כלי נשק ומערכות אלקטרוניה למטוסי הקרב. אינני רואה פסול בקשר הזה במצב שנוצר, ואני דוחה כל ביקורת בעניין מאחד שתומך בטרור האסלאמי המקומי נגד ישראל ונגד קיומה בכלל. לכן אני חושב שגדעון ספירו ודומיו בארץ ובעולם לא יכולים ללמד אותנו מוסר. אכן מנדלה לא דומה לפרס, כי מנדלה היא אחד ממנהיגי במחתרת הקיצונים שהוציאה פיגועי טרור בשנות ה-‏50 וה-‏60 ורצחה בני אדם רבים, רובם שחורים ש''שיתפו פעולה'' עם המשטר הגזעני הלבן. הטקס המצורף כאן מצביע על ההבדל בין מנדלה א' למנדלה ב'. שימו לב בסירטון למילות ההימנון של תנועת הטרור שלו ''להרוג את הלבן'' בטקס זיכרון ל'מאבק השחרור' https://www.youtube.com/watch?v=NKiePbTcAfY (לצידו בחולצה הירוקה עומד ושר רוני קסריל היהודון, אנטישמי חרוף נפש, שסייע משפטית למנדלה בעשרים השנים בטרם שוחרר ולא מתבייש להצטרף בקול רם לאמירה ש''צריך להרוג את האדם הלבן''. בושה וחרפה!) . האין זו גזענות גם היא? בסוף הסירטון מנדלה ב'. ומה לעשות שגם אנשים שחורים הם בני אדם שזקוקים לעבודה ממשלתית? בסך הכל רוב הנרצחים היו פקידים פשוטים בגופים ממלכתיים כמו בנקים, דואר, משרדי משמלה ששירתו את השחורים. האם זה מצדיק את טרור הרצח של מנדלה לשחרור השחורים? מנדלה ב' מתקשה לשיר ממש את המילים על ''להרוג את הלבן'' והוא מדבר יפה על השלום. אנחנו לא ראינו תפנית כזאת אצל ערפאת ואבו מאזן. הם עדיין ב''לדפוק את היהודי'' בתוכנית השלבים שלהם. המאסר רב השנים הפך את מנדלה לקדוש בעיני השמאל והכשיר את השרץ. אין ספק שדרכו האצילית של מנדלה לאחות את הקרעים בסוף שנות ה-‏80 תחילת ה-‏90 בתמורה לשחרורו הביאה נורמליזציה בערבון מוגבל למדינה. כיום המדינה די מפוררת ולא מסוגלת למצות את עוצמתה האמתית בכוח אדם ובמחצבים. לכן למרות הטינה בד''כ של ממשלות דרא''פ לישראל הן מחפשות דרך להדק את הקשר עם ישראל, למרות הכל. כאן ייאמר שבשנות ה-‏80 מדינות באירופה ובאמריקה גם הן שמרו על קשר מעשי עם דרום אפריקה למרות הצהרה בגנותה או הצטרפות לחרם החלקי עליה, אבל עליהן כמובן אין ביקורת, כי הן לא מדינות של יהודים. למה הדבר דומה? שכשישראל פוגעת בילד ערבי, בטעות בד''כ, כולם מגנים את ישראל ומקבלים החלטה נגדה במועבי''ט, אבל כשרוסיה ואמריקה ביחד ולחוד מחסלים עשרות אלפי סורים, בכוונה בד''כ, אז כל העולם שותק ואין שום החלטת או''ם בגנותה. מזכ''ל האו''ם מנע בשבועיים האחרונים בצעות גינוי נגד סעודיה על ההתקפות האויריות בתימן שהרגו אלפי אזרחים תימנים. אז מה?

• הפרטת שוק העבודה ועובדי קבלן ניזומה ע''י ראש עיריית דימונה לשעבר באמצע שנות ה-‏80 בעידוד של שמעון פרס. אין ספק שהיה זה מהלך פוגעני מבחינה כלכלית וחברתית. לאחרונה כמה חברות, כמו בית חולים אסף הרופא, קיבל את עובדי/עובדות הקבלן שעבדו אצלם כעובדים מלאים. יש לקוות שעוד חברות ממשלתיות ופרטיות ילכו בעיקבותם. בכל מקרה, הממשלה צריכה לעודד זאת. להקל על המעסיקים בחברתיים ולהקשות על חברות קבלניות.

• פרשת קו 300 אכן היתה התנהגות בלתי אחראית ובלתי הולמת, פרס נהג בעניין שלא לפי מידת הצדק והמשפט. אני מקווה שכולם למדו לקח מאז.

• חטיפת מרדכי ואנונו היתה כשלון. מבחינתי נכון היה לחסלו בצנעה ולהעביר דף. יחד עם זאצ, חטיפת אזרח עבריין במדינה זרה, למרות שהיא עבירה בד''כ במדינה בה הוא נחטף, הוא מהלך נכון לפי הצורך, גם תוך הפרדת הדין המקומי. למשל, חיסול מדעני טילים גרמניים במצרים ובאירופה היה מהלך נכון מבחינה מוסרית ואסטרטגית, גם אם זה היה תוך הפרת החוק במצרי או הגרמני או מדינה אחרת. במקרים שהשתיקה יפה להם אין ''זכות הציבור לדעת''. בשום דמוקרטיה.

• אכן הסכם אוסלו הוא תרמית אדירה. הנהגה ישראלית נפלה בפח היקוש של הפלסטינים בלי שהיא מבינה לאן היא הולכת, בטח לא לשלום ולהשלמה.

• טבח כפר כנא בלבנון, בו נהרגו 100 אזרחים שחיפשו מקלט מהפצצת צה''ל במבצע 'ענבי זעם' היה באשמת החזבאללה. כדרכם של הערבים המוסלמים בקודש, הם רוצים לגבות מישראל מחיר תעמולתי גדול בתמורה להרג אזרחים חפים מפשט. הכוח החזבאללונרי נצמד לגדר מחנה האו''ם, כדרך שטרוריסטי החמאס נדבקים לאזרחים, למסגדים, לבתי ספר, בתי חולים ותקני אונר''א, שאם זה לא ירתיע את הישראלים, אז לפחות אם הם יפעלו זה יביא נזק לצד שלישי שהם חוסים להגנתם תחתיו. כך גם עם כוח החזבאללה. ואותו פגז שכוון אליהם נפל במחנה האו''ם לקטל את האזרחים. מבחינת ישראל זו היתה טעות סבירה. מבחינת החזבאללה זה היה פשע מלחמה. אבל מה איכפת לחורשי השלום מהאמת? הם רק מכוונים לפגוע בישראל, כי מרגיז אותם שהיא לא נכנעת לטרור, שהיא לאר נעלמת להם מהעין.

• חלק מתיקון ההיסטוריה הקלוקלת של שמעון פרס היה שהוא העמיד את יוקרתו הבינ''ל בשירות ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו שיודע ששלום לא ייצא מזה, גם אם גדעון ספירו חו''ח היה ראש ממשלת ישראל! הכל דיבורים!

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.