  
  
  
|
 |
|
||
  לחתן סופר: עוינות וביקורת - תחומים מתערבבים |
|||
|
|||
אדוני החתן וכבוד הסופר, אני האחרון שאנסה לקצץ בכנפי הביקורת נגד אורי מילשטיין. הריני עושה זאת בפורום לא מעט. אולם ראוי לעשות אבחנה, לפחות להשתדל, בין ביקורת לבין עוינות. (אני מודה שיש מושאי ביקורת שהעוינות שלי כלפיהם כה גדולה עד שאני לא נמנע מלשלב את השניים יחד. אבל לפחות צריך להיות מודע לכך). אני חושש שברשימתך האחרונה השתרבבו אצלך השניים, ודווקא שעה שמדובר במאמר המכיל קטעים שכל שוחר חופש המחקר, חופש הביטוי וחופש הביקורת צריך לקדמם בברכה. יש לו לאורי כמה גרופים שיריעו לכל דבר שיכתוב, וכך קורה שהם מוחאים כפיים לדברים שבדרך כלל הם יוצאים נגדם בשצף קצף, משום שנהוג לסווגם כשמאליים. ברשימתו על ועדת אגרנט משלח אורי בליסטראות בצבא על אטימותו לביקורת, על סגירותו, על מינוי כותבי היסטוריה מטעם, על כך שהאוניברסיטאות לא הקימו קתדראות מחקר רציניות לסוגיות צבא וביטחון מחשש של התנגשות עם המימסד הצבאי, ואם התקבלו לאקדמיה ''חוקרים צבאיים'', הרי שמדובר באותם חבר'ה שקודם השתייכו למימסד הצבאי והם ממשיכים לשרת אותו גם באוניברסיטאות, וכך יוצא ששרשרת הפיקוד משתלשלת לה מהמטכ''ל לעבר האוניברסיטאות שצריכות היו, אילו מילאו תפקידן כיאות, להיות מקום הקליטה דווקא לחושבים אחרת, דווקא לאלה שלא מהססים לצאת נגד מימסד צבאי עבש, מאובק, שמרני ועייף. אין לכך כל קשר לפלמ''ח או לאצ''ל אלא זהו המבנה החולה של ישראל המתאפיין בצבא שיש לו מדינה. אתה צריך לקדם בברכה את הנטייה הזו של אורי לצאת נגד קבורת מקורות ומסמכים במרתפים למשך עשרות שנים למען לא תשזוף אותן עין ביקורתית, בוודאי שיש לברך אותו על יציאתו נגד הצנזורה הצבאית שמנסה למנוע מידע מביך, צריך לומר לאורי בראבו על שגילה את רצח הרופא על ידי אנשי יחידת 101 בפיקודו של שרון, שאינו אלא פשע מלחמה. במלים אחרות. ראוי לקרוא את דבריו בעין ביקורתית, אבל תוך בקרה על תחושות העוינות, כי לעתים האיש אומר דברי טעם. לא במקרה פורסם מאמרו של מילשטיין באותה חוברת מיוחדת של ''תיאוריה וביקורת'' לרגל 50 שנות המדינה, בעריכת פרופ' עדי אופיר, איש שמאל רדיקלי. חוברת זו, בעצם ספר, היא בעלת אופי שמאלי רדיקלי. חלק ניכר משתתפי פורום זה, ביניהם חסידיו של מילשטיין, רואים את מרבית משתתפי החוברת, שחלקם ממוקמים הרבה שמאלה ממני, כחבורת בוגדים ואויבי ישראל שיש להכניסם לבית סוהר במסגרת חוקי חירום. עדי אופיר בצדק גילה במאמרו של מילשטיין יסודות שכל איש שמאל יקדם בברכה, ולכן סבר שיש לכלול אותו בחוברת. ולאורי, אל תמהר להיעלב. מי שיוצא למאבקים ציבוריים צריך להיות מוכן לספוג מנות גדושות של ביקורת, של איבה, לעתים גם הכפשות. אם הייתי מאיים בהפסקת השתתפות בפורום כל אימת שאיזה סרסור ימני מטיח בי את ביובו, הרי שכבר מזמן הייתי צריך למצוא מקלט באיזה מבצר. וחוץ מזה, אותו חתן סופר, אומר לא אחת גם דברי טעם, שראוי להאזין להם. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לגדעון |
|||
|
|||
אכן בדברי לא נגעתי בעצם העניין אליו התייחס הד''ר מילשטיין. אטימותו של הממסד הצבאי ושאר הנושאים המוזכרים הם דברים חשובים הראויים לבקורת נוקבת. יצאתי נגד המתודה הפסולה הנקוטה בידי מילשטיין של רכלנות וחיסול חשבונות אישיים באיצטלה של מחקר היסטורי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לחתן סופר - אני מסכימה איתך, ובייחוד עם |
|||
|
|||
הפיסקה השנייה. אי דיוקים מכוונים והיטפלות אישית הם ממאפייני כתיבתו של ד''ר אורי מילשטיין, ובסך הכל חבל. טוב שאתה עומד בפרץ! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גדעון, אני גאה בך! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדלילה מ. - תודה. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| הנה, גדעון, גם לך יש גרופיס |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגדעון: על הפרסום ''בתיאוריה וביקורת'' ועל הפרישה |
|||
|
|||
ההנחות שלך לגבי הכללת מאמרי ב''תיאוריה וביקורת'' לא קלעו הפעם להתרחשויות. כך התפתחו הדברים: כשנה לפני יובל החמישים של מדינת ישראל קיבלתי מכתב מפרופ' עדי אופיר ובו בקשה לכתוב על אחד הנושאים שיש בהם ''מומנט ביקורתי'' בתולדות המדינה. הוא צירף רשימה של מומנטים ביקורתיים, אך השאיר לי אפשרות להציע נושא משלי. בין הנושאים היו מאורעות והיו אנשים. הרי אחדים מהם: פרשת אלטלנה, מאורעות ואדי סאליב, הפנתרים השחורים, אורי אבנרי ישעיהו לייבוביץ ועוד. בין האנשים המוצעים כנושא למאמר הופתעתי לקרוא גם את שמו של ''אורי מילשטיין'' (חבל שחתן סופר, שקד, מאדוג ודלילה מ. לא ידעו הם היו יוצאים למלחמת חורמה נגד הפאשיסט הימני עדי אופיר המכליל ''גראפומן ימני''ברשימה מכובדת הכוללת את אבנרי וליבוביץ). בחרתי לכתוב על כשלונה של ועדת אגרנט. עדי אופיר קיבל את הצעתי ללא ערעור ולא שינה דבר במאמר מחוץ לתיקוני סגנונון כמובן. הוא לא תיקן גם את ''השימוש קלוקל שלי'' במקורות שכה הכעיס את ההיסטוריון הגדול חתן סופר. זה באשר ל''תיאוריה וביקורת''. ואשר להרהרי הפרישה: צדקת אתה וצדקו אחרים כשטענו שמי שמבקר צריך להיות מסוגל להתמודד עם ביקורת ולעתים גם לסבול דברי רפש והבל. מכיוון שאנחנו בני אותו גיל בערך, ואפילו מכירים אישית זה את זה, אתה יודע שאני מתמיד בקליטת הביוב כבר 40 שנה בערך. וזה קצת מעייף. הצטרפתי ל''ארץ הצבי'' מתוך תקווה שכאן ניתן יהיה לקיים דיונים עניניים בין בעלי דעות שונות ואפילו מנוגדות. אבל לא עם אנשים המכנים אותך גראפומן, כינוי שמאיר פעיל הדביק לי כשלא היה מסוגל להתמודד עם הטענה שהדווח שלו על דיר יאסין היה מפוברק. כל מה שחתן סופר אמר ויאמר עלי, מאיר פעיל אמר הרבה יותר חזק והרבה יותר מכאיב. אבל להיתקל כאן בנושאי כלים של מאיר פעיל, זה כבר יותר מדי בשבילי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפחות עליתי בדרגה..... |
|||
|
|||
עכשיו אני נושא כליו של מאיר פעיל... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בין ביקורת ועויינות (נקודת מבט קוויקרית) |
|||
|
|||
לפעמים, כשהרוחות מתלהטות, אני חוזרת לדבריו של ג'ו וולק, העומד בראש הלובי הקווייקרי בוושינגטון די.סי. הוא אומר: bring them to their senses, not to their knees ובתרגום לשפת עבר: אל תכניע, שכנע. זה לוקח קצת (הרבה) יותר זמן, אבל התוצאות מספקות יותר, כשהן מגיעות, סוף-סוף. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי