פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מעניין מאוד ומרענן
אריה פרלמן (שבת, 28/09/2002 שעה 13:44) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כיצד מתבטאת הסתירה שבין ההערצה ללוחם היהודי, שאף שמו ''יהודה'', לבין מגמות אנטישמיות?
_new_ הוספת תגובה



בספר המקורי של בן חור
אלי אשד (שבת, 28/09/2002 שעה 14:40)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היהודים ככלל מתוארים כאנשים אמיצים העומדים על משמר אמונתם אבל גם כנקמניים ואכזריים מטבעם וכמי שיכולים להגיע אל האמת רק לאחר שיאמינו בישו כפי שקורה עם בן חור. זה כמובן לא קיים במרבית התרגומים לעברית של בן חור.
וואלאס עצמו נהפך לאנטישמי לאחר בן חור ואולי בגלל תקרית שהייתה לו עם יהודי ירושלים בעת שביקר בה במסגרת תפקידו כקונסול ארה''ב בתורכיה .
לאחר מכן הוא חיבר ספר אנטישמי בשם ''נסיך הודו '' רומן היסטורי על ''היהודי הנצחי '' יהודי בן אלמוות שהוא כמו ערפד מסתובב בעולם ומביא לחורבן ממלכות כמו הקיסרות הביזנטית . המשמעויות ברורות .
_new_ הוספת תגובה



לאלי-איזו תקרית בירושלים...חשוב לסיפורי,אנא!
יורם המזרחי (שבת, 28/09/2002 שעה 15:02)
בתשובה לאלי אשד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



וואלאס ויהודי ירושלים
אלי אשד (שבת, 28/09/2002 שעה 15:05)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בעקבות הצלחת ''בן חור'' מונה וולאס לשגריר ארה''ב בתורכיה שארץ ישראל הייתה חלק ממנה. במסגרת תפקידו ביקר לראשונה בארץ אותה תיאר מדמיונו ב''בן חור'' ב- 1881. ושם הסתבך בתקרית לא נעימה עם קהילת יהודי ירושלים. כאשר התקרבה פמלייתו לירושלים נשלחה לקבל את פניו יחידת פרשים תורכית בראשות נציג הפחה ומזכירו היהודי,יוסף קריגר. אך מכיוון שהיה זה ערב יום שישי דאג קריגר לקצר את קבלת הפנים לוואלס כדי שלא יאלץ לחזור לירושלים רכוב על סוס לאחר צאת השבת ולחללה. הדבר העליב את וואלאס, הוא התלונן על קריגר בפני השלטונות התורכיים ואלה העבירו אותו מתפקידו לתפקיד אחר בחו''ל. אנשי הישוב היהודי בירושלים, להם עזר קריגר רבות כנציג השלטונות, מיהרו בתגובה להגיש תלונה כנגד וואלאס.
_new_ הוספת תגובה



וואלאס האנטישמי כגיבור הימין הישראלי
גדעון ספירו (שבת, 28/09/2002 שעה 18:34)
בתשובה לאלי אשד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

סיפור תרגומיו של ''בן חור'' לעברית כפי שמספר אשד, בו לקחו לעצמם המתרגמים את חרות הזיוף והשינוי לעומת המקור, היא אופיינית לתרבות הז'דנוביסטית שנוצרה בישראל, שכל מפלגות המימסד הציוני היו שותפות לה, החל ממפא''י של בן גוריון, עבור לתנועת החרות של בגין וכלה במפ''ם ומק''י.

הצנזורה האידיאולוגית היתה מעוגנת היטב בחיים הציבוריים, התרבותיים והספרותיים בישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי ובעשרות השנים הראשונות של המדינה. צנזורה זו עדיין קיימת במידה רבה בספרים לבתי הספר שמשרד החינך מאשר או גורס (וגם שורף? צריך לבדוק אם דין גריסה כדין שריפה), כפי שעושה שרת החינוך הז'דנוביסטית ימנית קיצונית, נצר למחתרת לח''י (חיסול ורצח משת''פים, זוכרים? לא רק אצל הפלסטינים). לא לחינם נשארה בישראל זאת הצנזורה על כנה עד היום. וכך גם בשטחים הכבושים, היכן שהכובש הישראלי פירסם רשימות של מאות ספרים אסורים, ביניהם ספרות יפה וספרי מדע טהורים, שאסור לפלסטינים לקרוא. הפחד מפני ''אזרחים שיודעים יותר מדיי'' תמיד מאפיין משטרים בעלי נטייה טוטליטרית, כמו המשטר הישראלי. (מעצר עיתונאים, סגירת עיתונים וכו').

אם וואלס לא היה הופך לאנטישמי, ובענין זה אני מסתמך כרגע על אשד, הוא בוודאי היה נהפך לכזה אם היה נשאר בחיים וקורא את התרגומים המזוייפים שנעשו לספריו בעברית.
אבל הימין הישראל יסלח לוואלס גם את אנטישמיותו, בגלל שבן חור עוצב כלוחם יהודי אכזר ונוקם, וזה הרי חלומו המתוק והרטוב שהתגשם בישראל כפי שהיא היום, פראית, אכזרית, נוקמת, מצנזרת, משקרת ובוגדנית.
_new_ הוספת תגובה



הסכמה חלקית נדירה לכבוד מוצאי שמחת תורה
אריה פרלמן (שבת, 28/09/2002 שעה 19:04)
בתשובה לגדעון ספירו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אמת, הצנזורה האידיאולוגית אכן היתה מעוגנת בחיים הציבוריים של תקופת המנדט, ועשרות השנים הראשונות של המדינה.
אך כיוון הצנזורה היה תמיד משמאל לימין. כל עוד היה המאבק בין השמאל לימין בישראל בתוך גבולות הרעיון הציוני, הוא היה למעשה קטטה קטנונית לגבי השאלה מי יגשים טוב יותר את אותה המטרה.

עם זאת, כאשר הפך השמאל הישראלי (ברובו) לשמאל רדיקלי אנטי-ציוני - לבש המאבק אופי אחר לחלוטין, והפך לדומה יותר ויותר למאבק שבין ממסד מפא''י ומפ''ם כנגד פק''פ - אמה-מולידתה של מק''י.

אלא שהפעם לא היה מדובר במאבק בין כוח דורסני וחזק (מפא''י) אל-מול קומץ אנטישמים בשירות מוסקבה (פק''פ), אלא במאבק בין אליטה המחזיקה בידיה את רוב המושכות במדינה לבין ימין נבוך ומבולבל.

הספר שעליו מדבר ספירו הוא הדוגמא המובהקת ביותר לכך: ספר היסטוריה אחד, לתלמידי כיתה ט', שאין בו פרטיזנים יהודים, אין מחתרות, אין תמונה של בן-גוריון (אך כן של הביטלס), בקושי יש משה דיין, אין ברל כצנלסון או זאב ז'בוטינסקי או מנחם בגין שלפני 1977 - אך כן יש פירוט נרחב ונדיב על ''תהליך השלום''...

ספר ''היסטוריה'' זה, הוא מעשה סילוף כה רשלני, שתפור בחוטים כה גסים - עד שנגנס במבוכה, בהסכמה רחבה מקיר אל קיר. כאן דווקא מגיעות מחמאות לשרת החינוך, שתרמה בכך לידיעת ההיסטוריה הרבה יותר מכותבי ועורכי הספר.

דבר אחד עורר את סקרנותי: ספרי ''מדע טהורים וספרות יפה'' שנאסרו על ערביי יש''ע? אני מניח שלכך ישנן ראיות מוצקות...

ולסיכום: וואלאס.

וואלאס הפך לאנטישמי רק אחרי כתיבת הספר, כך שאת הספר עצמו לא כתב ממניעים אנטישמיים. בכל מקרה, ברור לחלוטין שתרגום מגמתי של ספרו - ודאי יש בו משום גורם ''ודאי'' להפיכתו לאנטישמי. היגיון בריא, מן הסתם, עוד ''הסבר'' כיצד נהפכים גויים הגונים לאנטישמים.
אני מניח שיהיה קשה מאוד ליהודי ממוצע, מימין או משמאל - לצרוך אמנות וספרות ומוסיקה איכותיים מבלי להיתקל ביוצרים אנטישמיים. אבל אם כבר מגנים הסתמכות על אנטישמי כגיבור תרבות - ראש וראשון לגינויים צריך להיות הגרמני בארנבוים.

אך לא האנטישמיות היא הבעיה של ספירו, אלא המסר העיקרי של הספר, כהגדרתו של ספירו: ''לוחם יהודי אכזר ונוקם...'' חלומו המתוק של הימין בישראל... ישראל פראית, אכזרית, נוקמת, מצנזרת, משקרת ובוגדנית.

אין פלא שספירו מתרעם על כך.

הרי תמצית המסר נוגדת את חלומו של חלק ניכר מהשמאל בישראל: ישראל מתאבדת, חלשה, מנוונת, מזוכיסטית, משקרת ובוגדנית.
_new_ הוספת תגובה



ז'דנוביסט - מה זה או מי זה?
נתן גפן (שבת, 28/09/2002 שעה 19:43)
בתשובה לגדעון ספירו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



ז'דאנוב וז'דאנוביזם
Doron Arazi (שבת, 28/09/2002 שעה 21:35)
בתשובה לנתן גפן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אנדריי ז'דאנוב היה פונקציונר קומוניסטי בברית המועצות של סטאלין, מדור העסקנים הצעיר-יחסית שעוצב וקודם על-ידי סטאלין אחרי הטיהורים הרצחניים הגדולים של 1936/38 ושנשא בתפקידים חשובים במלחמת העולם השניה והיה בסיומה בשנות ה- 50 שלו: על דור זה נמנו גם מאלנקוב וחרושצ'וב. ז'דאנוב היה מזכיר המפלגה הקומוניסטית (ק.פ.ס.ס.) בלנינגראד, המשרה השנייה בחשיבותה במנגנון המפלגה, מאז רצח קירוב ב- 1934 ובתור שכזה גם האחראי הפוליטי על חזית לנינגראד במלחמה. ב- 1945 החל זינוקו המטאורי, כאשר סטאלין סימן אותו לפחות כלפי חוץ כיורשו והפקיד בידיו את אירגון הקומינפורם ואת מדיניות המדע והתרבות. בשנות המלחמה, כשהכל שועבד להשגת הניצחון, נטש סטאלין למעשה את האידיאולוגיה הקומוניסטית ועורר בכך ציפיה נרחבת לליברליזציה ולהקלת עול המשטר אחרי הניצחון,ז'דאנוב נבחר על ידיו כדי לעקור ציפיה זו ולהוביל את החזרה לקו אורתודוכסי נוקשה. בנאומיו קבע ז'דאנוב את החזרה ל''מלחמת המעמדות'' וכפה את ה''ריאליזם הסוציאליסטי'' על כל היוצרים והאמנים. הוא הוביל את ''טיהורם'' של הליבראלים-יחסית במפלגה (ווזנסנסקי), סימן את סגנון האמנות המאופיין בציורי-ענק של קולחוזניקיות עבות-בשר המחייכות מעל הגה הטרקטור, השתיק את המוסיקה ה''בורגנית'' של שוסטקוביץ' וכשיא האיוולת הפך את הביולוגיה של מיצ'ורין-ליסנקו, שהיתה הבל מוחלט, לדוגמה מחייבת של המדע הסובייטי משום שהתאימה למארקסיזם. בתחום היהודי התבטא הקו של ז'דאנוב בפירוק הוועד היהודי האנטי-פאשיסטי, בצימצום חופש הכתיבה של סופרי היידיש ובחיסולו של שלמה מיכואלס בתאונת דרכים מבויימת - הכל עדיין בצורה שקטה, ללא אנטישמיות רשמית (שתגיע ב- 1952).

ז'דאנוב עצמו מת במפתיע ב- 1948 בגיל 52 בלבד, ונראה שחוסל בשקט ע''י סטאלין כאמצעי זהירות לאחר שצבר כוח רב מדי לטעמו. העובדה שב''משפט הרופאים'' ב- 1952 הם הואשמו בדיעבד בהרעלת ז'דאנוב היא יותר מרמז לכך שסטאלין ''אירגן'' את מותו של ז'דאנוב בעצמו. מכל
מקום, עם הסתלקות ז'דאנוב נפתחה דרכו של חרושצ'וב לצמרת ולשלטון בבריה''מ אחרי מות סטאלין (1953-64).

אצלנו היתה לז'דאנוביזם השפעה רבה על מפ''ם, שנוסדה ב- 1948 והיתה אז בשיא (או בשפל) של הטראגדיה הסובייטופילית שלה. ולפני שתתחיל כאן ההשתלחות האוטומטית הפרועה של דוברי הימין באתר נגד השמאל הישראלי לדורותיו, הערה מקדימה למען השיפוט ההיסטורי המאוזן: לית מאן דפליג שהשיגעון הסובייטופילי של מפ''ם (כולל אחדות העבודה האקטיביסטית)היה טראגדיה קשה, אך יש להבינה כפרי נסיבות הזמן, ובהקשר ההיסטורי דאז הוא התמזג , למרבה הפרדוקס, עם שיא הלהט האקטיביסטי הציוני המיליטנטי ביותר - ראה דפי הקרב של התרבותניק אבא קובנר בתש''ח, למשל.

בסופו של דבר הוא היה תופעה חיצונית ומאולצת, וכך יצירות ברוח הריאליזם הסוציאליסטי כמו אנדרטת נגבה או אנדרטת מרדכי אנילביץ' נוצרו באופן ספונטני ובהקשר של מאבק לחירות, ולכן נושאות בחובן את רוחו יותר מאשר את רוח התכתיב השלטוני העקר כמו מקבילותיהן בכיכרות מוסקבה ולנינגראד, למרות הדמיון החיצוני.

ולנוחיותך ולנוחיות הקוראים, הנה תעתיק השמות הלועזיים בתגובה זו:

Andrei Zhdanov
Khrushchev
Malenkov
Voznesenskiy
Shostakovich
Lsyenko
Michurin
Shlomo Michoels
_new_ הוספת תגובה



לדורון ארזי: יפה להזכר בנשכחות שלפעמים צפות...
רפי אשכנזי (שבת, 28/09/2002 שעה 23:38)
בתשובה לDoron Arazi
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



לארזי: תודה על כתבה מאלפת ונבונה. אני אישית זוכר
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 29/09/2002 שעה 0:04)
בתשובה לDoron Arazi
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איך בבית ברנר, בסרטים שהקרינו בתחילת שנות ה- 60 ,
ניתנו כותרות ז'דאנוביות שלא השאירו מקום לתהיות זעיר בורגניות במה המדובר בדיוק: למשל ל''המלט'' עם לורנס אוליבייה ניתן ההסבר הממצה נוסח: נסיך דני המתלבט בין חיי השפלה או נקם ברוצח אביו החי עם אמו.
_new_ הוספת תגובה



תודה. אין שמחה כשמחת המחבר שזכה לעניין את קוראיו.
Doron Arazi (יום ראשון, 29/09/2002 שעה 20:38)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



לאלי-מאלף! תודה קריגר עוד יוזכר בסיפורי...
יורם המזרחי (שבת, 28/09/2002 שעה 23:24)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי