  
  
  
|
 |
|
||
  פגם קטן בתיאוריה גדולה |
|||
|
|||
שוב ושוב מנגן היוסלה על אותו מיתר ''אין הנפגע אשם בניזקו'' החלק היפה בתיאוריה הזו הוא שלפעמים היא נכונה יש להדגיש ''ל-פ-ע-מ-י-ם'' אף על פי שלפי מר דארווין המנוח הקורבן תמיד אשם . אמנם מר יוסלה הוא מעמודי התווך של התורות העוסקות במדעי החיים ומר דרווין הוא רק חובב לעת מצוא לכן ניתן למר יוסלה מעט אשראי מן הספק אולי בכל זאת לפעמים בחלק מהזמן טענתו נכונה מה אז? נישאר למר יוסלה להראות בכל פעם מחדש ולפי הנסיבות של כל מיקרה ואירוע שהטענה לאשמת הקורבן אינה נכונה אולי נדמה למר יוסלה שתקיפת איש ריבו מה שנקרא AD HUMINEM הוא הוכחה אך אין זה כך מתנחל יכול לטעות או לצדוק על פי טיעוניו ולא על פי אישיותו בדיוק כמו מר יוסלה החביב אדם יכול להיות מפוטר ממישרתו בגלל סיבות רבות הראשונה שבהן היא התועלת שבפיטורין למעסיק חלקו של המפוטר קיים בזה שהוא לא עשה עצמו נחוץ למעסיק ולמגורי פרלמן באשדוד-עילית או סילואן-תחתית אין כל קשר עם טענה זו | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
|
|||
|
|||
זה נחמד שעוד מישהו שהצעיף הדק בקושי מכסה ערוותו נחלץ לעזרת השועה הפרלמן. ''תֵּשַׁע שָׁנִים. תֵּשַׁע שָׁנִים בִּרְצִיפוּת - עַל-פִּי הַכַּתָּבָה - עוֹבֵד מַר אַרְיֵה אַלּוֹן בַּסִּפְרִיָּה. מַה הִפְרִיעַ לוֹ בְּמֶשֶׁךְ תֵּשַׁע שָׁנִים לִלְמֹד מִקְצוֹעַ אַחֵר וּלְהִתְקַדֵּם לִמְקוֹם עֲבוֹדָה טוֹב יוֹתֵר? קְשָׁיִים כַּלְכָּלִיִּים? מַעֲצוֹרִים אִינְטֶלֶקְטוּאָלִיִּים? מַשְׁבֵּר אִישִׁי?'' הנושא כבר מזמן איננו האם הפיטורים של עובדי הקבלן היו מוצדקים או לא. בעקבות ה'מאמר' של הפרלמן, הנושא הפך להיות הגישה המתנשאת של הכותב, שמעז להטיף מוסר לאחד אריה אלון על שהנ''ל כביכול חטא בעצלות או בטפשות יתרה. יחסו של השועה פרלמן לעובד הקבלן נגזר מיחסו לתושבים הפלסטינים של יהודה שומרון ועזה: המודל הקבוע אצלו של ההיתר שהוא נותן לעצמו ולאחרים לפעול להפרת זכויות האדם של תושבים אלה, ולבסס על הפרה זאת את ה'מפעל הציוני- כביכול' של המתנחלים, ואת ההצדקה-כביכול של הטבח בעזה. מה הוא עובד קבלן מבוגר עבור פרלמן, אם לא הזדמנות בלתי חוזרת להפגין גבהות ושרירות לב בפומבי. כי, בדיוק כפי המקרה עם התושבים הפלסטינים, פרלמן בטוח שאין מי שיצא להגן על זכויות עובד הקבלן שפוטר. והמקרה האחרון דווקא מסביר את המקרה הראשון, - לפתע אנו מבינים שמר פרלמן שואב כוחו בדיוק מההתאנות לאובייקטים הנתפשים בעיניו כחלשים או חסרי מגן. חכם על חלשים. ומתנחל, שאינו יכול לטעון לאוביקטיביות בבואו לדון בענייני השעה, וביחוד לא בנושא הפלסטיני. כפי שאין שמים את הגנב לשבת כשופט במשפט על מעשה הגניבה בו הוא חשוד, כך אין לתת למי שמצהיר, ''אֲנִי רוֹאֶה עַצְמִי מִתְנַחֵל לְכָל דָּבָר,'' לדון בתקפות היישות הפלסטינית. ובדיוק כפי שאין פרלמן מבין שבעצם הנסיונות שלו 'להוכיח' שאין יישות פלסטינית הוא חוטא בחטא היוהרה וההתנשאות, שלא לדבר על הכשל הלוגי -מחקרי (הרי חקירתו מכוונת למסקנה שנקבעה מראש), שלא לדבר על הריח הגזעני החריף העולה מהפרוייקט, כך גם העצות שהוא נותן לעובד הקבלן שפוטר, אריה אלון, חושפות את הדיעה הקדומה עליה הן מבוססות. האשמת הקורבן אינה מתייחסת לסיבות המעשה או להצדקתו. האשמת הקורבן היא תמיד אקט לא ראציונלי ולא הגיוני, החושף את הדיעה הקדומה של המאשים את הקורבן. רועת הצאן מסוסיא לא רצתה שיכו אותה באלות. המשפחות שחוסלו בהפגזות צה''ל בעזה לא ייחלו לסוף כה אכזר. מר אריה אלון בוודאי שלא רצה שיפטרוהו ממקום עבודתו. הרמזים העבים של הפרלמן לחוסר היוזמה והעצלות של מר אריה אלון יירשמו בספר הגסויות המנוולות של דברי ימי ישראל של מטה. ולמקום מגוריו של הפרלמן יש קשר עבות לכל זה, גם אם הוא 'טכנית' כבר לא מתנחל. ואם נפעיל את אחד הקריטריונים לאשמה המצדיקה חיסול סופי שהציג לנו הרואה למרחקים קצרים (הצופיה) בעת הטבח בעזה, הרי שדינו של הפרלמן כדין כל המתנחל 'טכנית' כי לפי הצופיה גם בני משפחה, וכל המסייע או מזדהה עם המתנחל 'טכנית' אשם - ואת ביתו מותר להרוס גם כן. אבוי לישראל, שאלה מחוקקיך (למזלנו רק בהבל פה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| והערה לאריה עירן |
|||
|
|||
עדיין לא התנצלת בפני הגברת ענבל בר-און על שתקפת אותה ואת אביה בעת שחשבת שהיא בתו של השר בר-און. במקום להתנצל, בחרת לטעון שהיא אשמה בכך שתקפת אותה. מקרה קלאסי של האשמת הקורבן, אשר חוזר כנראה לרדוף אותך כסיוט בכל פעם שהנושא עולה. הדחף שלך להגיב בנושא של האשמת הקורבן מובן לכן, אך עד שלא תתנצל על שתקפת את ענבל בר-און ועל שטענת שהיא אשמה בכך שתקפת אותה, העמדה שלך בעניין הנוכחי אינה נקיה. מי שהאשים את הקורבן בעבר אינו יכול לבוא ולטעון במקרים של האשמת הקורבן (הוא יכול, אך אין לו אוטוריטה מוסרית). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסוף! אין קאסמים-היה שווה |
|||
|
|||
המתנחל פרלמן לא רצח או ניסה לרצוח אף אחד. מרצחי החמאס השפנפנים ניסו זאת 7 שנים. מי שמתחבא מאחורי וילון ,רואה את הוילון בלבד. ואל תשכח יוסוף! מי שמגלה זילות בחיי אדם נוהגים בו כבכלב שוטה! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסלה המסכן ללא צעיף |
|||
|
|||
הכיבוש הוא מצויין כבוש ככל יכולתך כמו פיזארו את האינקה כמו קורטז את האצטקים כמו האדסון את עמי צפון אמריקה כמו אוורסט את הודו כמו סקיפיו את קרטאגו כמו האדריאנוס את יהודה כמו תיגלת-פילאסר את שומרון כמו עירק את כווית אשמת הקורבן היא תמיד אמת כך ערבי שגזמו את עצי הזית שלו כך רועת צאן שהוכתה באלות כך נערה שהלכה עם אקדח שלוף אל מחנה צהל אמנם יש אנשים כמו יוסלה או אבנרי או גדעון לוי או ציפורע שחושבים אחרת אבל מה לעשות אלוהים לא נתן להם שכל | |||
| _new_ |
|
|
|
||
|
|||
|
|||
זה בונוס בלתי צפוי, זוג מהשמים, אריה אחד שמנקד באדיקות טקסטים שמחסלים בהבל פה עם שלם, ואריה שני שלא רק שאינו מנקד, אלא מוחק בשקדנות כל פסיק ונקודה כדי שלא יזהו אותו. רק כך הוא מעז לכתוב ש''הכיבוש הוא מצויין'' וש''אשמת הקורבן היא תמיד אמת...כך רועת הצאן שהוכתה באלות''. קשה לי להחליט מה יותר מחפיר: יהודי כפרלמן המנסה לאיין בהבל פה עם שכן ואף מתגאה בכך, או האריה האחר שממשיך להטיף למעשי פשע נגד האדם ומפחד להשתמש בשמו. שניהם ממשיכים להאשים את הקורבנות, בהם אריה השלישי, עובד הקבלן, בהתלהבות של קברנים המקבלים שכר לפי גולגולת. אכן חג החירות, פסח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסלה-שתסבול |
|||
|
|||
טוב להרוג ערבים טוב לכבוש שטחים טוב לנסר עצי זית טוב להכות ערביות הקרבן אשם בקירבונו אבנרי אשם במהותו אתה אשם במצבך | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| |
|||
|
|||
ההיפוך בו מתנסה הכותב נוגע ללב: הכותרת מציינת את הסבל שאמור להיות מנת חלקו של יוסלה, אך בגוף התגובה מודגש סבלם של התושבים הפלסטינים. זה, בתור התחלה כבר טקסט מסוכסך בתוך עצמו: מדוע יוסלה הוא הסובל המיועד כאשר הקורבנות הם פלסטיניים? וצורת המשפטים: ''טוב לנסר עצי זית'', מביאה אותי למסקנה שיוסלה אינו אמור לסבול בשל היותו הקורבן המיידי של מעשי הבריונות המתוארים, אלא שהסבל של יוסלה נגרם מהיותו עד לכך שכותב התגובה נהנה ממעשי הפשע. כאן כבר יש לנו מודל המורכב משלושה משתתפים: 1. התושבים הפלסטינים שהם הקורבנות המיידיים של הרצח, הגניבה, ההשחתה והכיבוש בכלל. 2. אריה המנקנק שמזדהה עם הרג התושבים הפלסטיניים, עם הכאת הרועה מסוסיא, ועם השחתת עצי הזית בידי מתנחלים יהודיים. ו-3. יוסלה, שאמור לסבול בשל היותו עד להנאתו של הנקנקן בביצוע הפשעים. אך הנקניק ממשיך בפיוט החושפני (נכנס אלמנט האשמה): ''הקרבן אשם בקירבונו אבנרי אשם במהותו אתה אשם במצבך.'' יוסלה, כך משתמע, 'אשם במצבו'. אך יוסלה הוא קורבן, גם לפי דבריו של הנקנקן, לא של פשעי הנקנקן אלא של הנאתו המופגנת של הנקנקן העבריין בעת ביצוע הפשעים נגד האוכלוסיה הפלסטינית. ומשתמע מכל זה שלא די לאריה בהיות התושבים הפלסטיניים קורבנות למעשי פשע נגד האדם, בכל תחום של חייהם, אלא לוקח הוא על עצמו את ביצוע הפשעים כאמצעי לגרימת סבל ליוסלה. ובסוף כל זה, טורח הנקניק להאשים את יוסלה בכך שאמור הוא לסבול. זו כבר לא האשמת הקורבן סתם, אלא האשמת הקורבן ברמה פתולוגית, כאשר הכותב לוקח על עצמו את האחריות לביצוע הפשעים כולם, ויוצר את המשוואה הבלתי אפשרית שבה אמור יוסלה להיות מעין תחליף קורבן מוזר. נראה שלאריה אין הבנה רבה באריטמטיקה, כי הדגש שהוא שם על התפקיד של יוסלה במשוואת הפשיעה והסבל המתוארת למעלה, אינו זה של אחד המשתנים במשוואה, אלא התפקיד של הלא-משתנה - הגודל הקבוע במשוואה, המספר שסביבו 'מסתובב' כל הסבל שעליו שואף הנקנקן לקחת אחריות. נראה ליוסלה שלאחרונה מתרבות הפניות הישירות אליו, כמוקד של הסבל הנגרם על ידי ישראל וישראלים, - ראה צהלות השמחה של הצופיה שפונות ישירות ליוסלה, ובכך נותנות ליוסלה את הכוח של מעין כומר מוודה. וכך גם עם האריה השני, הנקנקן, שמזדהה אמנם עם עושק ורצח התושבים הפלסטינים בשטחים, אך שואב סיפוק הרבה יותר גדול מהאפשרות לגרום סבל ליוסלה. זה מחניף לי קצת, אך גם מעורר חלחלה. להיות מושא של שנאה כה פרברטית זה לא נעים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין קאסמים! כל קרבן היה שווה! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| סינדרום הילד המוכה |
|||
|
|||
בזמן המלחמה נגד תושבי עזה, וגם כעת, כאשר 'חזית הסירוב' של אזרחי ישראל המסרבים לקחת אחריות על פשעי עזה המונחים לפתחם, בולט תפקידו של הצופיה בתור הסמן הימני של התגובה לטבח: ללא כל חרטה נראית לעין, הצופיה ממשיך להצדיק את הטבח של האוכלוסיה העזתית ואת הרס בתיה. ואני מודע לאפשרות שכל הברוההה וההתלהבות של הצופיה בעניין זה הם בסך הכל מאפיין של תגובתו ליוסלה, ואינם משקפים את מה שהוא באמת חושב, אך עד מתי ימשיך הצופיה לחזור למקום הזה, המקום האפל של שוחרי הנקמה בפלסטינים, בילדיהם ונשותיהם? כמו ילד מוכה בעצמו חוזר הצופיה אל המקום בו הוכה ואל מענהו, כמבקש להיות מוכה שוב. והמכה הוא צופיה עצמו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסוף!!!!! |
|||
|
|||
לא יעזור לך! המציאות היכתה ומכה בך ללא רחם. אין קאסמים!!! יוסוף, לאחר 7 שנים של נסיונות רצח של ילדים, נשים, קשישים וסתם אזרחים בדרום ישראל, סוף סוף, יש סוף למעשי המרצחים הפחדניים של החמאס - אין קאסמים!!!!!!!! תשאל, יוסוף הקטן, למה אין קאסמים? כי ישראל למדה את השיטה. תוריד לנמושות את הגנת הילדים והנשים והם נכנסים למחילות. כך קרה בעזה, בדחייה, בבגדד ובאפגניסטן. אין ילדים שמגינים, אין מרצחים. נכון לכלל הערבים, בפרט לפלשתינאים. יוסוף! זו המציאות ואין בילתה. תלמד ותפנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ציף ציף מעל לרציף... |
|||
|
|||
עם ששה-עשר סימני קריאה אתה בוודאי צודק. הבעיה היא שהכחשת את כל הדיווחים מעזה בזמן המלחמה. ועכשיו כאשר הדיווחים הללו אומתו בידי צה''ל ברובם הגדול, אתה ממשיך להכחישם. ובאותה העת אתה מסתמך על הדיווחים הללו אותם אתה מכחיש, כאשר אתה מסביר בשמחה רבה שאכן רק חיסול הילדים והנשים בעזה הביא לתוצאה המיוחלת. שתי עובדות עולות כאן: 1. הכחשת ועדיין הנך מכחיש עובדות שאומתו, ואינך רואה מקום להתנצל בפני יוסלה על שגידפת אותו בכל פעם שהביא עובדות אלה לאתר. 2. אינך מתמודד עם הכשל ההגיוני שנובע מביסוס עמדתך בעניין המוסרי על עובדות ודיווחים אותם הנך ממשיך להכחיש בקול. כדאי שתחליט אחד משניים: או שהדיווחים מעזה היו אכן מפוברקים כפי שטענת ועדיין הנך טוען, ואז, אם לא היו נפגעים אזרחיים כה רבים, אינך יכול לטעון שטוב שנהרגו אזרחים כה רבים בידי צה''ל, או שהדיווחים נכונים, ונפגעו אזרחים רבים בעזה, ואז טעית בהכחשת אמינות הדיווחים מלכתחילה. או ש... או ש... ואת הנושא המוסרי, - האם ישראל נוהגת באופן מוסרי, הייתי במקומך משאיר למי שהם אנשי מוסר מלכתחילה. בתור אחד המצדיק חיסול משפחות שלמות בבתיהן בעזה כדי לשרת מטרות כאלה ואחרות ישראליות הייתי נמנע מלדון בהיבט המוסרי של ההתנהלות הישראלית בעזה. עמדתך פוסלת אותך, עקרונית, מלדון בנושא המוסרי, כי היא עמדה שאינה מוסרית בעליל, וגם אינה חוקית. אך שכחתי לרגע שכישראלי הנך שייך לציבור שלם הפסול מלדון בנושאים של מוסר וצדק, בשל מעורבותם במעשים שאינם מוסריים בעליל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסוף,אומלל שלי |
|||
|
|||
ליבי,ליבי עליך. כמה אכזרית המציאות. כמה מתוקות האשליות. הדיווחים מעזה מתבררים מיום ליום כמפוברקים יותר ויותר. לא האמנתי להם ואיני מאמין גם היום לשטויות של דוברי החמאס. קשה לראות את המציאות מעומק המחילות. כמובן שאין בדעתי להתנצל על משהו. כל מה שאמרתי, כבר לפני שנתיים ( ''דיבורים בצד כתישה'')הוכח כנכון. לכן, פלשתינאי חמוד שלי, תמשיך לעצום חזק את עיניך ולשגות באשליות כי המציאות קשה וספק אם תעמוד בה. אגב, למיטב ידיעתי, אריה עירן אינו משתתף בפורום זה לפחות 6 חודשים. גם זה חלק מאי ראיית המציאות שלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מה, גם את דארווין סיפחתם לנושא ההתנחלויות והטרנספר? |
|||
|
|||
מקודם עשיתם זאת לבר גוריון, מהאטמה גאנדי ואברהם לינקולן, וגם למרטין לותר קינג. עכשו אתם מספחים את דארווין. אבל דארווין מעולם לא דיבר על ''החזק'' במובן של גנב נדל''ן או ספקולנט בורסה. דרווין דיבר על משהו אחר לגמרי: יתרונות אבולוציוניים בכוחם שורדים. כשם שהנמר שורד בכוח שיניו ומהירותו, הגורילה, או שומר הבארים מסוג ליברמן בכוח אגרופו, כך ההומו סאפיינס (האדם התבוני) שורד בכוח מוחו ויכולת ייצור המכשירים שלו, שזה יתרונו האבולוציוני. האדם השורד יותר הוא זה ההמצאתי יותר, ולא זה בעל המהלכין אצל נותני כספי שנורראי - שכן כאן לא מדובר ב''חזק'', אלא בטפיל הניזון מנדל''ן לא לו, מעמלם של אחרים, ממטוסי קרב ונשק מתקדם (במקרה של טבח עזה) שתוכננו על ידי מהנדסים אמריקנים וניתנו לישראל כמתנות שנור, וכיוצא בזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| את דארווין סיפחתם להתנחלויות והטרנספר? |
|||
|
|||
ברור שהכותב הוא חקלאי המייצר מזון או בעל מלאכה המייצר כלים או רהיטים או ביגוד.או פועל בנין הבונה בתים או סולל כבישים. הרי לא ייתכן שהכותב הסולד מטפילים הוא טפיל בעצמו.פקיד או בנקאי או עיתונאי רחמנא ליצלן | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי