  
  
  
|
 |
|
||
  היוסלה ומר פרלמן |
|||
|
|||
כל בני האדם ראויים לכבוד, כאשר מעשיהם ודבריהם אינם מכוונים לשלילת זכויות האדם של אחרים. מעקרון זה נגזרת זכות הענישה של כל מי שחרג מהעקרון. מאמר המכוון לשלול את תוקפה של היישות הלאומית הפלסטינית פועל מעצם הגדרתו בניגוד לעקרון השמירה על זכויות האדם, ביחוד על רקע ההטפות החוזרות ונשנות באתר לטרנספר ולחיסול פיזי של הפלסטינים. ההקשר ברור וידוע לכל הנוגעים בדבר, והמאמר תורם את חלקו, כאפולוגטיקה פבסדו-פובליציסטית עם יומרות מחקריות, לחינגת החיסול של הפלסטינים ופלסטין. אותו סוג של דיעה קדומה מהווה את התשתית של פנייתך למר אריה אלון, פניה שאינה פוגעת בו אישית, למרות היותה פרטיקולרית, אלא בזכות היסוד שלו ושל כל אדם שלא יפגעו בו בשל שיוכו לקבוצה של עובדי קבלן שפוטרו, ואשר מר פרלמן מייחס את מצבם הקשה לעצלות או טיפשות מסויימים. ההצעה המגונה שמציע מר פרלמן לעובדי הקבלן אינה מגונה בשל היותה אישית אלא בשל היותה מבוססת על דיעה קדומה של הכותב ביחס לעובדי הקבלן. עדיין מר פרלמן אינו מבחין כראוי בין 'עלבון' לבין פגיעה בזכויות האדם. אנשים מקללים ומגדפים האחד את השני בכל יום, אך ברוב המקרים העלבון מכוון לפגוע באדם המסוים כאקט של אלימות אך לא על בסיס שיוכו של האדם לקבוצה זו או אחרת או על בסיס מעמדו החברתי של הקורבן. יש חברות אלימות יותר ויש פחות. החברה הישראלית היא כנראה אחת החברות האלימות יותר - ראה השיח הציבורי והפוליטי בכלל. היוסלה מפגין אלימות פסיכולוגית או רטורית בהתאם לצורך כלפי משתתפים אשר עיסוקם העיקרי קידום אג'נדה גזענית ביסודה שמטרתה גירוש או חיסול הישוב הפלסטיני בארץ ישראל. ואכן, אם למדנו משהו מהשואה של העם היהודי במלחמת העולם השניה הרי זה 'נזכור' ו'לא ניתן שזה יקרה שנית, ליהודים או לכל בני עם אחר'. ועל רקע זה, ראוי לפגוע ישירות בכל מי שעיקר עיסוקו בקידום העושק והרצח של בני העם הפלסטיני. כיום המובילים בתחום זה הם ממשלות ישראל האחרונות, הצבא, המנהל האזרחי, המתנחלים, והטרנספריסטים המנומסים פחות ומנומסים יותר באתר 'ארץ הצבי' (פרלמן הוא המנומס ביותר, ברנדשטטר ועירן הם הבריונים המוצהרים). וכדי להסיר כל ספק, היוסלה הוא קפיטליסט לכל דבר, אך כפי שמדינות רבות הוכיחו, גם הקפיטליזם המערבי יכול לפרוח בסביבה סוציאל-דמוקרטית. בארץ המושגים האלה מזמן איבדו את משמעותם, כאשר כל המערכת הכלכלית בישראל כבר הפכה לגרורה של הבנק הפדרלי של ארצות הברית, והברית האיסטראטגית עם ארצות הברית הפכה את ישראל לבסיס ימי ואווירי עבור הצבא האמריקני. חולשתו הבולטת של הלובי היהודי בוושינגטון לאחרונה מדגימה עד כמה הגורם היהודי בארצות הברית שולי. גם ממשלת ישראל החדשה וגם הלוביסטים היהודים מוצאים עצמם כיום בעמדה של חוסר רלוונטיות למה שעומד ברומו של העולם המדיני האמריקני והבינלאומי. ואף מעצמה מהגדולות לא תוותר על האינטרסים המדיניים שלה במזרח התיכון ובעולם בשל כ-60 אלף יהודים שמנסים לייצר יין גורמה ליצוא ביהודה ושומרון. זו הרי בדיחה. ואין איש צוחק יחד עמנו בעניין הזה - הם צוחקים עלינו. ישראל והיהודים היהירים החיים בה הפכו למשל ולשנינה. הנושא של היותך ראוי לכבוד בשל היותך 'אדם' הוא נושא מורכב, אך אפשט זאת בפעם השלישית והאחרונה עבורך: זכותך שלא להיות מותקף בשל שיוכך לדת או לאום או קבוצה מסויימים, לא בשל אמונתך ולא בשל מעמד התעסוקה שלך. זכותך שיתיחסו אליך לפי הישגיך וכשלונותיך, וגם אז בכבוד. אך כאשר רוב עיסוקך (ראה המאמרים בנושא הפלסטיני, ובנושא עובדי הקבלן) הוא בכתיבה השוללת את הזכויות הלגיטימיות של המכותבים - בין אם הם פלסטינים או יהודים עובדי קבלן - בהתבסס על דיעה קדומה, אז אינך זכאי לחסינות מעלבון מכוון אשר נועד להעניש אותך על הפגיעה העקרונית החוזרת בזכויות האדם של מכותביך (ביחוד כאשר אינך פונה במקור למכותבים אלה אלא 'ל'בני סוגך' - שותפיך לפשע). הינך יכול לבוא ולטעון שכל אדם זכאי שינהגו בו בנימוס (לא מדובר כאן בכיבוד זכויות האדם שלו). אך אז לא תוכל להגיע להסכמה מלאה עם היוסלה, היות והיוסלה למד בשנותיו במערכת החינוך הממלכתית הישראלית שבגזענות ובאלה המפרים את זכויות האדם יש ללחום עד חרמה. ואת העקרון הזה מיישם היוסלה בכל מקום שניתן. הבריונות של הגזענים היהודים לא תעבור. לא נאפשר למתחזים לאנשי רוח ומצפון לחרבן על ערכי היהדות. אל מול הטענה הגזענית במהותה שליישות הפלסטינית אין תוקף ניתן להעמיד רק ההומור היהודי הסטנדרטי, שהוא על גבול הפארסה, ותמיד מכוון לאיזור שמתחת לחגורה. אני לא זוכר שכיניתי אותך 'הדרעק המצטדק', אך אם הכינוי מוצא חן בעיניך הוא כולו שלך. זו תמורה קטנה ולא פרופורציונית כלל להכנת הרקע שאתה עושה במאמריך לגירוש של כארבעה מליון תושבים פלסטינים מיהודה שומרון ועזה. יש תמורה בעד האגרה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| היוסלה ומר פרלמן |
|||
|
|||
1) תָּקְפָּהּ שֶׁל יֵשׁוּת. בֹּקֶר בָּהִיר אֶחָד תָּקוּם נִבְחֶרֶת שֶׁל 20 אִישׁ, הַנּוֹהֶגֶת לְהִתְאַסֵּף בְּכָל בֹּקֶר עַל־מְנַת לַחְבֹּט בְּכַדּוּר-רֶגֶל בְּאֶמְצָעוּת אַלּוֹת מֻרְחָבוֹת בִּקְצוֹתֵיהֶן, כַּאֲשֶׁר הַמְּנַצֵּחַ בַּמִּשְׂחָק הוּא מִי שֶׁהִצְלִיחַ לְהַחְדִּיר אֶת הַכַּדּוּר לַ''שַּׁעַר'' הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, הֶעָשׂוּי מִבּוֹר בַּקֹּטֶר שֶׁל מֶטֶר וּבְעֹמֶק שֶׁל 50 ס''מ. וְהַקְּבוּצָה הַזּוֹ תָּבוֹא לַהִתְאַחֲדוּת לְכַדּוּרֶגֶל וְתִדְרֹשׁ חֲבֵרוּת וְהַכָּרָה, בַּטַּעֲנָה שֶׁהֵם ''נִבְחֶרֶת כַּדּוּרֶגֶל''. כַּמּוּבָן שֶׁהַתְּגוּבָה הָרְאוּיָה הַיְּחִידָה תִּהְיֶה רַעֲמֵי צְחוֹק. בֹּקֶר בָּהִיר שֵׁנִי תָּקוּם קְבוּצַת נָשִׁים וּגְבָרִים, הַנּוֹהֶגֶת לְהִתְאַסֵּף בְּכָל אַחַר-צָהֳרַיִם שֶׁל יוֹם חֲמִישִׁי בְּכִכַּר הָעִיר וְלִצְוֹחַ בְּקוֹלוֹתֵיהֶם הַצּוֹרְמִים תּוֹךְ כְּדֵי תִּיפוּף נִמְרָץ עַל הַסְּלָעִים וְהָעֵצִים, בְּאֶמְצָעוּת עַנְפֵי עֲרָבָה מְקֻשָּׁטִים בִּסְרָטִים סְגֻלִּים. וּלְמַזָּלָם הָרַב, יֵשׁ בֵּינֵיהֶם בַּעֲלֵי קְשָׁרִים, מָמוֹן וְתוּשִׁיָּה - וְהֵם הִצְלִיחוּ בְּדַרְכֵי רְמִיָּה, אִיּוּמִים, תַּעֲמוּלָה בִּלְתִּי-פּוֹסֶקֶת וּמְשִׁיכָה בַּחוּטִים הַנְּכוֹנִים, לְקַבֵּל ''הַכָּרָה'' מֵהָעִירִיָּה כַּ''חֲבוּרַת זֶמֶר'', וְאַף לְקַבֵּל תַּקְצִיב לְמִמּוּן פְּעִילוּתָם מֵאֲגַף הַתַּרְבּוּת... כָּל יֵשׁוּת קוֹלֶקְטִיבִית, בֵּין אִם אֲגֻדָּה חַקְלָאִית, תְּנוּעַת נֹעַר, עַם, כַּת דָּתִית אוֹ חֲבוּרַת תֵּאַטְרוֹן-רְחוֹב חַיֶּבֶת לַעֲמֹד בִּקְרִיטֶרְיוֹנִים אוֹבְּיֶקְטִיבִיִּים כְּדֵי לִתְבֹּעַ הַכָּרָה בְּיֵשׁוּתָהּ. אֵין לִי סָפֵק שֶׁאוֹתָם חַבְרֵי ''נִבְחֶרֶת כַּדּוּרֶגֶל'' יֵעָלְבוּ עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתָם וְיַגִּישׁוּ קְבִילָה לָאוּ''ם עַל ''פְּגִיעָה בִּכְבוֹדָם עַל רֶקַע הִשְׁתַּיְּכוּת קוֹלֶקְטִיבִית'', אוּלָם לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁכָּל זָב חֹטֶם וּמְצֹרָע ''יַגְדִּיר אֶת עַצְמוֹ'' עַל כָּל גִּבְעָה רָמָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן, וְכָל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ יְחֻיְּבוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת בְּפָנָיו אַפַּיִם אַרְצָה וּלְכַבֵּד אֶת ''זְכוּתוֹ לַהַגְדָּרָה עַצְמִית''. אָדָם שֶׁיַּתְחִיל לְיַלֵּל וּלְהַגְדִּיר עַצְמוֹ כְּחָתוּל - יִזְכֶּה לְכָל ''זְכֻיּוֹת הָאָדָם'', כְּגוֹן הַזְּכוּת לְחַיִּים, הַזְּכוּת עַל גּוּפוֹ, זְכוּת הַקִּנְיָן, חֹפֶשׁ הֲגִירָה, חֹפֶשׁ הָעִסּוּק וְכֵן הָלְאָה וְהָלְאָה - אֲבָל לֹא יִזְכֶּה לְתוֹסֶפֶת חָלָב מִמִּשְׂרָד הָרְוָחָה עֵקֶב הֱיוֹתוֹ ''חָתוּל''. זֶהוּ - בְּתַמְצִית - הַהֶבְדֵּל בֵּין זְכֻיּוֹת קוֹלֶקְטִיבִיּוֹת לְבֵין ''זְכֻיּוֹת אָדָם''. לֹא אַסְתִּיר מִמְּךָ שֶׁאֲנִי מִתְיַחֵס בְּסַפְקָנוּת וּבְחַשְׁדָנוּת רַבָּה לְכָל הַנֶּהִי וְהַמְּהוּמָה סְבִיב ''גְּזֵלַת אֲדָמוֹת'', ''עֲקִירַת עֲצֵי זַיִת'' וְגוֹ'. וְאוּלָם - אֵין בְּכָךְ מִשּׁוּם שְׁלִילַת עֶצֶם זְכוּתוֹ שֶׁל הַ''פָלַשְׂתִּינִי'' לְהַחְזִיק בִּרְכוּשׁוֹ, וְלִתְבֹּעַ שֶׁאִם הוּא יֻפְקַע - יֻפְקַע תּוֹךְ כְּדֵי כִּבּוּד הַהֲלִיכִים הַנְּקוּטִים בְּמִקְרֶה שֶׁל הַפְקָעַת רְכוּשׁ לְצֹרֶךְ סְלִילַת כְּבִישׁ אוֹ לְצֹרֶךְ פִּנּוּי לְנֹכַח סִכּוּן בְּרִיאוּתִי וְכַדּוֹמֶה. אַךְ כִּמְדֻמַּנִי שֶׁזּוֹ אֵינָהּ הַבְּעָיָה הָעִקָּרִית. הֲרֵי גַּם אִם יוּכַח בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים שֶׁהִתְנַחֲלוּת זוֹ וְזוֹ קָמָה עַל אֲדָמוֹת שֶׁנִּרְכְּשׁוּ כַּדָּת וְכַדִּין, לְפִי כָּל דִּקְדּוּקֵי הָעֲנִיּוּת הַמִּשְׁפָּטִית לִמְהַדְּרִין - תַּעֲלֶה מֵאֵלֶיהָ הַשְּׁאֵלָה הַ''מּוּסָרִית'' פּוֹלִיטִית-אִידֵאוֹלוֹגִית, הַאִם מֻתָּר, רָאוּי וְרָצוּי לְהָקִים הִתְנַחֲלֻיּוֹת מֵעֵבֶר לַקַּו הַיָּרֹק. 2) הָעוֹבְדִים הָאוֹבְדִים מַר אַרְיֵה אַלּוֹן מְצֻטָּט בִּמְפֹרָשׁ, בִּשְׁמוֹ וּמִפִּיו - שֶׁהֻצְּעָה לוֹ עֲבוֹדָה חֲלוּפִית לְזוֹ שֶׁאִבֵּד; וְשֶׁהוּא עוֹבֵד תֵּשַׁע שָׁנִים בִּרְצִיפוּת בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה. גַּם אִם נַנִּיחַ, שֶׁהָיָה לוֹ קָשֶׁה לַחֲזוֹת מֵרֹאשׁ אֶת הֶעָתִיד וְאָסוּר וְלֹא מְכֻבָּד לִתְבֹּעַ מִמֶּנּוּ בְּדִיעֲבַד רְכִישַׁת מִקְצוֹעַ - הֲרֵי שֶׁעֲבוֹדָה חֲלוּפִית הֻצְּעָה לוֹ - וְהוּא סֵרֵב. אֲנִי מִתְקַשֶּׁה מְאוֹד לְהַאֲמִין שֶׁהַחַנְיוֹן עַד כְּדֵי כָּךְ ''מְרֻחָק'' מִבֵּיתוֹ שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לִנְסֹעַ לְשָׁם. 3) קָפִּיטָלִיסְט כָּאן אֲנִי מִסְתַּכֵּן בְּהִסְתַּבְּכוּת אִישִׁית עִם מוֹעֶצֶת הַבִּטָּחוֹן, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עוֹמֵד לִפְגֹּעַ יְשִׁירוֹת בִּזְכוּתְךָ לְהַגְדָּרָה עַצְמִית, וּלְעַרְעֵר עַל כּוֹבַע הַקָּפִּיטָלִיסְט שֶׁחָבַשְׁתָּ לְרֹאשְׁךָ. אַף ''קָפִּיטָלִיזְם'' לֹא יָכוֹל ''לִפְרֹחַ'' בֶּאֱמֶת בִּסְבִיבָה סוֹצְיָאל־דֶּמוֹקְרָטִית. זֶהוּ אוֹקְסִימוֹרוֹן גָּמוּר. 4) כְּבוֹדִי כְּאָדָם. אֲנִי בְּהֶחְלֵט מְקַבֵּל אֶת גִּישָׁתְךָ, שֶׁהִיא גַּם גִּישָׁתִי - שֶׁמִּי שֶׁמַּחְזִיק בְּהַשְׁקָפוֹת בְּזוּיוֹת וְנִקְלוֹת אֵינוֹ רָאוּי לְכָבוֹד. זֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר. כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי - אֵינֶנִּי לָהוּט לְקַבֵּל מִמְּךָ כָּבוֹד. רַק רָצִיתִי לִתְהוֹת עַל הַסְּתִירָה שֶׁבֵּין הִתְנַהֲגוּתְךָ לְמַעֲשֶׂה לְבֵין עֶקְרוֹנוֹתֶיךָ לַהֲלָכָה. אֲבָל מֵאַחַר שֶׁרָאִיתִי שֶׁהִתְנַהֲגוּתְךָ תּוֹאֶמֶת אֶת עֶקְרוֹנוֹתֶיךָ - אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי