  
  
  
|
 |
|
||
  הערות לטיעונים |
|||
|
|||
טיעון ראשון ----------------- מלחמת לבנון אינה דוגמה יוצאת דופן של מלחמה דמוקרטית בלא-דמוקרטית, התקיימה הסכמה חברתית רחבה בעד היציאה למלחמה, כשם שהיו הסכמות לאומיות רחבות בכל אחת מן המלחמות (הסכמה מקדימה, כמו ב-67' או הסכמה בדיעבד, כמו ב-73'). כל שלטון משווק את משנתו לציבור. ה''שיווק להמונים'' הוא חלק בתהליך הדן-שיח בין השלטון לציבור, ובין מדינות. מדינות דמוקרטיות מקפידות להאחז בנתוני אמת ב''שיווק להמונים'' ובדו-שיח המדיני ומדינות לא-דמוקרטיות אינן שומרות אמונים לו. גם הסיבות למלחמה הן ידועות, ואינני רואה כיצד אתה מפרש את אמירתך שהסיבות לשל''ג 'לא פורסמו במלואן לציבור' עם פרוץ המלחמה. למיטב זיכרוני כל קורא עיתון ומביט טלויזיה ידע גם ידע באיזו מלחמה מדובר. טיעון שני ----------------- אף אחד לא טען שדמוקרטיה יוצאת למלחמה רק בגלל ש'היריב נשלט ע''י שלטון שאינו דמוקרטי'. אלא שהסיכוי שדמוקרטיה תצא למלחמה כנגד לא-דמורטיה הוא גדול יותר, משום תרבות השיח השונה בינהן, אופן השגת המטרות הלאומיות ומנגנוני הפיקוח הציבוריים של השתיים. קיימת בעייה של שלטון לא-דמוקרטי לשמור על הבנות ולמנוע הפרות, או לפתוח בסכסוך יזום על בסיס הבנות והסכמות. כנראה שרק עוצמה צבאית של דמוקרטיה מול נחיתות צבאית של לא-דמוקרטיה מונעת מלחמה (ישראל-סוריה, לדוגמה). מנגד יש מקרים שהבנות בין דמוקרטיה ללא-דמוקרטיה עומדות יפה לאורך זמן, בשל רף סכסוך נמוך, או הבנות או אינטרס הדדי להימנע ממלחמה. לדוגמה: ארה''ב-רוסיה, לאורך מרבית השנים מאז 1945. ההסכם עם ערפאת עבד יפה בסך הכל עד שערפאת פוצץ אותו, משיקולים אסטרטגיים חד-צדדיים שלו. זה שנתונים מסויימים אודות אמינות ופעילותו החריגה היו ידועים לאי אלו אנשים, הרי ההערכה שאומתה שוב ושוב היתה שהוא בכל זאת שואף להגיע להסכם. רובם של אלה שידעו המעיטו בערך המידע שערפאת זומם משבר צבאי. לפחות עד 30 בספטמבר 2000. זה רק מחזק את ההערכה שלא -דמוקרטיה היא בעלת סף נמוך לאמינות, עקביות ורדיפת שלום. טיעון שלישי ------------------ מחסומי המלחמה בין משטרים דמוקרטיים גבוהים ורחבים. המחסומים בנויים על רצון משותף להישרדות מול כוחות לא-דמוקרטיים ממול, ערכים מורליים וכלכלים משותפים שמגבירים את השותפות והרווח ההדדיים, קיום הפרדת רשויות וחופש פרט והתארגנות שמחסן במידת מה את הציבור הרחב מפני קביעות ממשלתיות ומרסן את הממשלה מלהתפרע ולא לקיים הוראות חוק. מרכיבים אלה הוכיחו את עצמם עד כה. ובכל כלל יש יוצאים מן הכלל. ואם עדיין לא הופיע יוצא מן הכלל, הרי שסיכוייו להופיע בעתיד הנתון (עשרות שנים) הולכים וגדלים. החיים דינמיים. אין מה לעשות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לאברהמי: מספר תשובות |
|||
|
|||
מלחמת לבנון הדבר האחרון שניתן להגיד על מלחמה זו שהאמת נאמרה לציבור לפני היציאה למלחמה, ספרות עניפה מציגה את ההפך (ראה לפחות את הספרים של אריה נאור ושל יערי ושיף). מספר הדגמות: התכנית של שרון הייתה מלכתחילה לסלק גם את אש''ף וגם את הסורים מלבנון, לחבור עם הפלנגות ולהקים בלבנון משטר פלנגיסתי שיאכל מכף ידה של ישראל. בהחלטת הממשלה שפורסמה ב- 6 ביוני 1982 נאמר שאין כל כוונה להלחם בסורים. צה''ל רק ישיב אש. הצבא לעומת זאת תודרך אחרת, כולל כיתור ביירות והגעה לכביש הבקעה (ראה ספריהם של ייה ושל רפול). החבירה עם הפלנגות הייתה בניגוד מפורש להחלטת ממשלת ישראל (נאור)! בתדרוך ששרון ובגין תדרכו את נציגי האופוזיציה, שאל מוטה אם צידון נכלל התכנית. שרון הלך ''לברר'' במפות וחזר ואמר שלא (נאור). הקונסנזוס היחידי היה שאש''ף הוא ארגון טרוריסטי שיש להרחיקו מגבולות המדינה (אפילו מפ''ם הייתה שותפה לקונסנזוס הזה). מאחר ואני משוחד (קראתי את כל הספרים ומרבית המסמכים שנכתבו על הנושא ואף נטלתי חלק במלחמה הזאת), אפסיק כאן. לפי מיטב ידיעתי זוהי דוגמה לצורה של מניפולציה של ציבור שלם ושל נבחרי ציבור, שבסופו של דבר לא החזיקה מעמד מעבר לשלושה שבועות (דמוקרטיה!). הדוגמה של ''מלחמת ברירה'' באה להעיד על הכלל. לגבי הטיעון השלישי: יש יותר מדינות בעלות סוגי שלטון שונים הגובלות ביניהןמאשר מדינות ששלטונן הוא דמוקרטי. כל מדינות אלה כבר דברתי. לגבי הטיעון השני: ראה תשובתי ב''על עקרונות''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא בדיוק. מן הידועות הוא ששום ממשלה או צבא |
|||
|
|||
מכריזים על המטרות המבצעיות של הצבא היוצא למלחמה. כי הכרזה כזו היא תקיעת כדור בגלגלי הג'יפ הצה''לי. לצה''ל היתה תוכנית צבאית בשלבים, שבתוכה נכללה ההנחיה לא ליזום אש על יחידות סוריות. הכוח המזרחי שהתקדם על הרי השוף ובדרום מערב הבקעאה, התחכך עם כוחות סוריים ונוצר מצב של התנגשות, ללא תכנון וכוונה מקדימים. צה''ל לקח את זה כאופציה סבירה של הסתבכות ולא כתכנון מראש בתכנית המבצע. גם כניסה רחבה עד לכביש ביירות-דמשק באזור הבקעאה, נשקלה ונדחתה, מתוך רצון לא לדחוק בסורים ולא להגדיש את הסאה. גם נושא כיתור ביירות לא היתה בתוכנית, אלא שצה''ל התקדם ואף אחד לא עצר אותו, עד אשר הוא הגיע לפרברי ביירות ומשם למזרחה. התברר גם שנושא ה- 40 ק''מ, הוא לא אמירה פורמלית כלשהי שנכתבה בפקודות, ואף אחד לא יודע מאין היא צמחה. בכל מקרה אם תעביר מחוגה על המפה, תראה שמרחקה של מטולה מדאמור הוא 40 ק''מ בערך, ודאמור היא הפרבר הדרומי של חגורת ביירות. צידון כעיר לא היתה התוכנית, אבל איגופה ממזרח בדרך היבשה והנחתת כוחות מהים מצפונה, כן היו בתוכנית. הכניסה לצידון בוצעה במהלך שני לחיסול תאי מחבלים בה. כמו שאמרתי כולם ידעו שהולכיםם להיכנס ללבנון, לפגוע בתשתיות מחבלים ובמחבלים ויתכנו שינויים במהלך השלב הראשון, כמו בכל מלחמה. הסערה קמה לאחר שצה''ל לא נסוג עם סיום המבצע דרומה (או לגבול הבינ''ל, או לקו הגנה קרוב ובאופן זמני) אלא נותר במקומו ומנסה להשפיע על הפוליטיקה הלבנונית הפנימית. ההסתבכות בסברה ושאתילה דווקא העמיקה את שהייתנו, כמי שמתעקשים להראות לכולם שידינו לא היתה במעל ואין לנו במה להתבייש. בכל מקרה, גם מלחמת לבנון היתה מלחמה עם מטרות ברורות ופקודות מסודרות, שהותאמו תוך כדי המלחמה (בשבועיים שלה) למטרות ולפעילות ופריסת האוייב. הויכוח הציבורי המר שהתגלגל בעקבותיו פרץ בעיקר בשל המנטליות המפלגתית של העבודה כשהיא באופוזיציה וכשהליכוד הוא הממשלה. יתכן שאם היתה תמיכה ציבורית של העבודה במלחמה, ואם שרון לא היה מסולק מתפקידו, אז ישראל היתה מתקפלת עוד בסוף 82' או תחילת 83' וחוזרת לקו הירוק או לקו הגנה קרוב אליו, ע''פ התוכניות. הפלתו של שרון שיבשה את התוכנית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאברהמי על השלג |
|||
|
|||
הרשה לי לא להסכים אתך. או שלא קראנו את אותם מסמכים, או שלא היינו באותה מלחמה. אם אתה מאמין בשלג הלבנוני, מי אני שאמנע בעדך להחליק עליו. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי