  
  
  
|
 |
|
||
  לאברהמי: על עקרונות |
|||
|
|||
נראה לי שאין בינינו נקודות מחלוקת על עקרונות. כפי שהדגשתי בתגובתי הקודמת, הבעיה ''היחידה'' הקיימת היא יישומם בפועל. לעניות דעתי אין בתשובתך הסבר לטענתך אלא בכך שלמדינה דמוקרטית יש כלים מגוונים יותר של הידברות, משום שכך היא בנויה. הסבר זה הוא דו כיווני. בספרו של אלכסנדר הייג, מי שהיה שר החוץ אמריקאי בתחילת מלחמת לבנון, הוא מתלונן שחלק מהמידע החיוני, או שהגיע אליו דרך העיתונות, או שנמסר בעיתונות, ללא רצונו, למרות היות הנושא רגיש. ניקסון, שהיה מודע לעודף אמצעי ההידברות (ולא רק הוא), יצר אמצעי הידברות חשאיים(קיסינג'ר בשיחות ההכנה עם סין ועם ברה''מ), בלי לידע אף גורם ממשל רלוונטי. ראובן מרחב, כאשר נשלח לבנות קשרים עם סין, דרש דרישה אחת ויחידה: שלא יצטרך לדווח בצינורות המקובלים. גם מקרה ניקסון וגם מקרה ראובן מרחב, הניבו תוצאות חיוביות. זה הצד השני של מטבע הפתיחות של המשטר הדמוקרטי. שוב, אין בכך משום העדפה, אלא שאלה: עקרון הדמוקרטיה מבוסס על זכות הציבור לדעת. האם אין מקרים שטובת הציבור נימצאת זוכה בהיעדר מידע? משום מה נזכרתי ב- YES Minister. מנהל הלשכה הסביר לשר שהשערוריה שבעקבות ניהול גרוע של בית חולים מסוים פרצה משום שציבור רגז על שיידעו אותו... אני מסוגל להמשיך בכך עוד הרבה, אך את הנקודה הבהרתי. הפתיחות היא כלי, ממש כמו אנרגיה גרעינית. שאלה אילו שימושים עושים בכלי הזה. בקיצור: הבעיה היא, כמו תמיד, היישום! תיאורטית, קאנט צדק. הבעיה היא, כפי שהצגתי לעיל, שהרציונליות אינה אלא אחד הכלים שהחברה האנושית משתמשת בהם ולאו דווקא ככלי עיקרי. הערה לגבי תקציבי מלחמה ושלום ראה ספרו של פול קנדי ''עלייתן ונפיתן של אימפריות''. החישובים הכלכליים שלו נוגעים בדיוק בשאלה זו. ניתן לחשב תועלות כלכליות של מלחמה ושל שלום. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ההידברות הפתוחה בין השלטון לבין הציבור |
|||
|
|||
במדינה דמוקרטית מתקיימת בפועל, ע''פ הבנות הדדיות. לא המדינה שולטת בלעדית בדו-שיח הזה וגם לא הציבור. המינון ההדדי נקבע ע'' כלל הגורמים הנוטלים חלק בדו-שיח, אם באופן פורמלי או לא, אם באופן קבוע או אקרעי. מצב רגיעה או חירום, השילוב המגוון הזה יוצר דו-שיח מורכב ומסובך, שמתוכו כל אחד יכול למשוך חלקים כראות עיניו, המשרתים את ענייניו או כוונותיו. בתוך אותו דו-שיח יש הסכמות על נושאי ''טאבו'', כמו פעילות רגישה (מבצעית, מודיעינית, סיכולית, מדינית רגישה) בזמן שלום או על מהלכי מלחמה בזמן מחירום. גם העיתונות והתקשורת האלקטרונים שותפים להתנהגות הזו. לכן לדוגמה, ישנה בעיה אמיתית למשל לקיים כעת ויכוח ציבורי שפוי ורגוע, האם ישראל צריכה לתקוף את עיראק כאשר עיראק משגרת טילים עלינו. כל נתוני הויכוח ישרתו את האוייב ויפגעו בישראל. לכן נושאים מעין אלה נידונים ע''י נציגי הציבור (הג''א, רפואה, דלק, מזון וכו') עם גופי הממשלה והצבא בטרם חירום. ואני מבטיח לחזור להייג ולפול קנדי בהזדמנות קרובה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי