  
  
  
|
 |
|
||
  יתכן. אך הספר ''קיטש ומוות'' הינו שיטחי בתזה שלו. |
|||
|
|||
יתכן, שכאן גבר האסתטיקן שבו, איני יודע. האם אומת התרבות והחשיבה, אולי העמוקה ביותר באירופה, נכבשת ב''קסם'' העלוב של הקיטש? במעין פטתיות אופראית של מסכים אדמדמים ומרשרשים? האם ''זה הכל'', זה ההסבר לתופעה מורכבת - כיצד הנוסח הגרמני המקומי של פוסטר ''הילד הבוכה'' מהתחנה המרכזית כבש את גרמניה בסערה? נשאלת השאלה אם אין במאגיה של הבמאית לני ריבנשטאל למשל - הדבר שוולטר בנימין כינה ''האסתטיזם של הפוליטי'' - יסודות נוספים (או האם יש כאן רק פוטוריזם פלאקטי הרואי בנוסח הסובייטי)? ואמנם האשימוה בדיוק בזה, ביצירת קסם מורכב, רב מימדי וכובש, שהווה את ''מסע הפירסום של המוות'' כפי שראה זאת תאודור אדורנו, בן אסכולת פרנקפורט. גם חלק מהדוגמאות שמביא פרופ' שאול פרידלנדר אינם משכנעות שכאן מדובר רק בקיטש, נוסח בובות פורצליין: אני מצטט מע''מ 33 בספרו: ''בעוד תחנת השידור של הוורמאכט יוצרת קשר עם כל שדות הקרב, למן הכף הצפוני עד טוניס, ומן האוקיינוס האטלאנטי עד קווקאז --(אכן, כתיבתו מרתקת, חייב להודות) -- כל אותה עת (בה מתרחש המסופר) משדרת תחנת הוורמאכט: אנו מבקשים מכם, חברים, לשיר עוד פעם את שיר חג המולד היפה ''לילה שקט''... כל התחנות יצטרפו אלינו עתה לברכה ספונטאנית זו של החברים בדרום הרחוק, בים השחור. עתה שרים הם באוקיינוס הארקטי צפונה מפינלנד; ועתה מתקשרים אנו אל כל התחנות האחרות, לנינגרד, סטאלינגרד...צרפת...אפריקה. ועתה שרים כולם ביחד: נומה בשלוות שמים... וכאן אין מנוס מלהעיר, האם אתם מקבלים את הרושם של קיטש וולגארי במובן המקובל? ואשר לשיר עצמו, הרי מדובר בשיר דתי נפלא המושר בכל רחבי העולם הפרוטסטנטי בערב חג המולד. האם מרחיב כאן הכותב את הגדרת ''קיטש'' ואת היקף האובייקטים הנופלים תחת קטגוריית ה''קיטש'' (הגדרה על ידי אקסטנזייה) לצרכיו? לדעתי התזה עצמה שייכת לגישה רדוקטיבית, המגמדת מימדי תופעה מורכבת לכדי נלעגות פטתית. אחת ממקדמות גישה זאת, בדבר ''הבאנליות של הרוע'' הינה הפילוסופית האמריקנית-יהודית חנה ארנדט, שנכחה במשפט אייכמאן ותעדה אותו במסה פילוסופית המציגה את אייכמאן, האחראי לרציחתם של מיליוני יהודים, כפקיד קטן, ביורוקראט עלוב שטוף בינוניות הנובר בתיקים נערמים. זאת, כביכול בניגוד לציפייה למעין דמיורג שטני ומחריד בכוח אישיותו מחוללת הרע הקולוסאלי. בתזה זו, אגב, אין הרבה חדש, שכן כבר אפלטון הציג את הרע כהיעדר, כמחסור, כמי אפסיים של זה השואף להתקדמות, אך מוגבל מלראות את הדרך הטובה. אעיר בעניין זה כי בצפייה בקטעים דוקומנטרים ממשפט אייכמאן, וכן מפרוטוקולים של מהלך המשפט, עולה אכן הרושם הגרוטסקי של פקיד נברן בנישמתו, שכל ענינו הוא אם מדובר ביחידה ביורוקראטית Ga12 או L309 ואם העיירה D נקראה גם P , ומה אמר פלוני במדוייק, והאם גאפן במובן גפן. אך כיצד לא ניתן להבחין בברור כשמש: אייכמאן, שמבחני פסיכולוגיים (כגון T.A.T ו''צייר איש'' וכד') שנערכו לו לאחר לכידתו, מציגים אותו כאדם מובס, מנסה פשוט למשוך זמן. כאתאיסט נאצי שאינו מאמין בעולם הבא, כל שנשאר לו זה השעשוע המושחז של להרויח דקה ועוד דקה של חיים, באמצעות קושיות ודקדקנות אין סופית. זו היתה גם אסטרטגיה רווחת למדי במשפטי נירנברג, וכיצד לא הבחינה הפילוסופית בברור כל כך? דומני גם ששנים לאחר יציאת הספר, שחולל תהודה רבה, לאור, אחד ממתחקריו של אייכמאן (יתכן שהשם הוא אבנר ליס, איני בטוח), עושה כמדומני שם לעצמו (וכנראה לא מעט כסף) בגרמנייה אליה היגר, בהציגו לגרמנים דווקא את הגישה המנוגדת לספר, בדבר ''אייכמאן כגאון'', כפי ש''התרשם'', אם אני זוכר נכוכה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| תעול מדלדל מצד שמאלנים כלפי חומר עכור והרה-רפש |
|||
|
|||
ניתן לשים לב, למה שמצטייר כמגמתיות לא תמימה מצד שמאלנים - להטות ולתעל דוברים לאומיים ימניים לתכני-רפש קשים עכורים, ומדלדלים שלא לצורך, שאינם מוסיף כלל לדיון. כך, הטיותיו של מר גטניו את כתיבתי. בולט הדבר בדיוני (''הסוציאליזם וכשל קליטת העליות והסקטוריאליות, למטה) באפשרות שנתיב התפתחות הציונות היה עולה על כוון ליבראלי, תוך פיתוח כלכלי ותרבותי מואץ של מרכז רוחני, נאור ופתוח בארץ ישראל, המרכזי בחשיבותו, ברוח ההרצליאנית הליברלית, ולא ברוחם של האדונים קארל מארכס ולנין. הוספתי גם, לאחר פיתוח הנושא, כי להתפתחות מרהיבה ומהירה כזאת של הבית הלאומי היהודי סביר שהיו השלכות בכוון של הצטמצמות או בלימת שואת יהודי אירופה. כאן, מר גטניו, מגנה הכיבוש הישראלי בשום ''הומניזם'' השמאל, מתחיל לעסוק שלא לעניין, אך תוך נברנות בפרטים לא רלוונטיים, בתוכן העכור והמדלדל של תורת הגזע הנאצית, תוך נסיון, שאינו כלל הכרחי, למשוך את הדיון כלפי כוון לא ראוי וקשה: ראו נא את תגובתו המיתממת הרת העכירות: ''מה שאני לא מצליח להבין, זה איך אתה מסיק שתנועה גזענית כמו התנועה הנאצית (והרי דיברתי על שואת יהודי אירופה, כשרמה זאת של התייחסות מספיקה, בלי להכנס לעניין ''התנועה הגזענית הנאצית'') שראתה ביהודים עם נחות שיש להשמידו מסיבות של טוהר הגזע, הייתה מפתחת גישה שונה כלפיו לו היישוב בארץ היה מבוסס''. בכל זאת, הנושא הוא התפתחותו המואצת של היישוב בא''י תחת אוריינטציה ליברלית ברוח אדם סמית (במקום מרכסיסטית-לניניסטית), ולא ''תורת הגזע של התנועה הנאצית'', כאשר אני אומר שבנסיבות כאלה הנאצים היו עשויים לחשוב פעמים. אין צורך לדון לשם כך ב''סוגיות'' הרות עליבות ורפש ובנאצות קשות ומדלדלות מתוך תורת הגזע הנאצית, כלפיהם מטה מר גטניו את הדיון. האם הוא מטה את הדיון למגרש-בית ''המוכר'' היטב לתועמלן השמאל? בהקשר זה עסקתי במימד התועמלנות של ''מונופול'' השמאל בנושא השואה. גם המגיב מר ע. בשארה מנסה לתעל את תגובתי (ראה הדף הקודם) בנושא ''צדק חברתי כמונופול של השמאל'' לעניינם של ''הקצינים הפרוסים''. אך כאן ויתכן, בהתחשב בתגובתו המבריקה ובקיאותו בנושא המאבק בין המפלגה הסוציאליסטית ומפלגתו האוטוריטרית/שמרנית של ביסמארק בשנות ה- 80 של המאה ה- 19, שהנושא בתחום מומחיותו האקדמית ומיומנותו האינטלקטואלית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אסטרטגיית הפרובוקצייה כתפעול שליטה וקיפוד - משבצות |
|||
|
|||
ניתן להבחין לעיתים שמשחקם של גורמים בשמאל הינו ''מזוהם'' ביודעין. שגורים כאן ''טכסיסים'' שונים הנבחנים על פי מידת האפקטיביות שלהם. זאת משום שדומיננטיים בהתנהלות השמאל כיום (אולי בניגוד לעבר הרחוק) טכניקות שליטה וקיפוד שמגמתם תיפעולית/כוחנית בעקרה, ונעדרת כל בסיס אינטלקטואלי או אידאי עמוק. זאת כתחליף לאוריינטציה אפיסטמולוגית השואפת להבנה וחקר האמת, כדרך לניווט, הרחבה ושליטה מוכוונת-אינטלקט בסביבה הטבעית והאנושית. הדבר נראה כמשחק במטריצת משבצות, כאשר המגמה, כאשר גורם א' תופס משבצת A להזיזו לכוון משבצת B וכך הלאה, תוך מגמה למקסם את יתרונך על חשבון גריעה במצב הצד השני. זהו משחק סך 0 אופייני. כך לעיתים נדמה בפורום זה שאתה עוסק בדיון עניני מוכוון אפיסטמולוגיית אמת, אך המגיב כלפיך משחק למעשה במשחק הזזת המשבצות הזה, ללא כל אפיסטמולוגיה ומגמה אידאית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על תועמלנות ושאר ירקות |
|||
|
|||
מנהג עשה לו מר שכטל הנכבד לנתח את תגובותי , ולא נותר לי אלא רק לברך על כך. גם לא מפריעה לי במיוחד הדבקת התויות שלו , כי זה כנראה חלק מסגנון כתיבתו . מה שכן חשוב, זה לדייק . אם יסתכלו הקוראים באותו פתיל של דיון מדובר יראו כי מר שכטל קובע בכותרת - ואני מצטט ''התפתחות כלכלית/חברתית ראויה הייתה מונעת את השואה'' לא יתכן , לא אולי , לא בסבירות כזאת או אחרת, פשוט קביעה. הטכניקה הזאת מזכירה קצת טכניקה של צהובונים הזועקים כותרות על מנת למשוך את הקוראים לקרוא את גוף הכתבה , או לזכות במחיאות כפיים מאלה המסכימים איתו ושאפילו לא יטרחו לקרוא את המאמר. מאחר ואמירה בוטה כזאת שלו נאמרה במסגרת הדיון הנ''ל , לא נראה לי כי תגובתי הייתה הסטה של הדיון, אלא טפול בנתיב המרכזי העובר כחוט השני בכתיבתו של מר שכטל והוא הכפשת כל מה שנמצא שמאלה לז'בוטינסקי מתחילת המאה ועד היום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ובאיזו זווית לזבוטינסקי נמצאה ''ברית שלום''? |
|||
|
|||
איני סבור שאני מכפיש. הכפשה - אין קל ממנה. אמנם, יש הבדל בין גידוף והכפשה - שכן הכפשה הינה מעין פראזה אפקטיבית, בבחינת תכסיס רטורי. גם זו וגם זו, הינה במידה רבה נחלת גורמים בשמאל - הגידוף (כיבוש רצחני, קולוניאליזם מדכא, פשיסט. לא המצאתם אמנם את זה, בתקופת סטלין היה הגידוף - למשל אינטרנציונליסט בונדיסטי, ראקציונר של כנופיית טרוצקי) עניין של חיים ומוות. וכן ההכפשה - הו הו, זו הובאה לדרגת אמנות ממש, כאסטרטגיית ניתוב שליטה. כתיבתי, אם אתה פונה אלי אישית, הינה דווקא פולמוסית, כתיבה פובליציסטית במיטבה, אולי, שמוקדה אפיסטמולוגי, דהיינו נסיונות לניתוח עומק, ואינטגרציית רכיבי ידע רבים ומגוונים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למיכאל,שאלה |
|||
|
|||
אני לא מבינה למה אתה לוקח דברים הנאמרים(יותר נכון,נכתבים..)כאן, בפורום,בצורה כל כך קשה ואישית,כאילו מישהו מנסה לשלול אותך אישית ולא רק מתווכח או לא מסכים לדעותיך.אני לא מדברת רק על כל ההתנפלות על רפי,היו עוד אחרים שקיבלו ממך מנה..ובקשר ללהטוטנות הלשונית הניבזית של השמאל:רק השמאל מכיר את הטכניקה הזאת?הימין לא?אל תהיה חד צדדי!כל פעם שמישהו יאמר משהו שמריח לך שמאלני,הוא יקבל ממך שטיפה כמו רפי?מענין מה אני אחטוף... | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי