  
  
  
|
 |
|
||
  שוב: דן מרגלית ציטט את הניו יורק טיימס משנת 1977 |
|||
|
|||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שוב- הספר של דן מרגלית פורסם ב - 1997 , אם הוא ידע |
|||
|
|||
על הפרסום בשנת 1977 , כעיתונאי שהעלה את פרשת חשבון הדולרם והעבירה על חוקי המט''ח, איך זה הוא לא העלה את ההעלמת המס על ראש ששמחתו ? הרי הסקופ היה הרבה יותר גדול. התיק שהגיע למשטרה היה על חשבון מט''ח לא על העלמת מיסים. מה ההסבר לכזה שהסיפור הזה חיכה כל כך הרבה שנים ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על אודות דן מרגלית וספרו |
|||
|
|||
דן מרגלית הוא שמאלן. הוא תמך בהסכמי אוסלו והעריץ את רבין. ספרו 'ראיתי אותם' העוסק בחוויותיו פרי עשרות שנים של עבודה עיתונאית אמיתית (שלא כמו המתחזה לעיתונאי, אורי אבנרי) מומלץ בחום. יש להבין שחשיפת חשבון הדולרים שרבין העלים מהציבור ומשלטונות המס היה גולת הכותרת של עבודתו. רוב העיתונאים החוקרים בעולם מעבירים את הקריירה שלהם ללא שום סיפור המתקרב לרמת הסיפור הזה. למרות זאת, הסיפור - שאמנם מסופר בפרוטרוט - הוא חלק קטן מהספר. צריך לקרוא את הספר כדי להאמין עד כמה גדול המרחק בין העובדות על תפקודו של יצחק רבין לבין דעתו של המחבר על האיש. העובדות היבשות הן שהיה מדובר באדם לא ישר, שהעלים עובדות מהותיות הן מהציבור בישראל והן מהממונים עליו, שחתר תחת ראש הממשלה עוד בהיותו שגריר בוושינגטון (ואוסיף, לא מהספר ההוא, שגם את משרת השגריר בוושינגטון השיג בצורה פסולה) ועוד כהנה וכהנה. עם זאת, המחבר בשלו. לדעתו מדובר באיש ש'לא עשה שקר בנפשו'. המחבר מעיד על עצמו שהוא סלד מהרעיון של הליכוד בראשות ממשלת ישראל ואם יש תיאורים היכולים להחמיא למדינאים מהימין, הוא עושה זאת בשפתיים חשוקות, כמי שכפאו שד ומיד מוסיף הסתייגויות. לכן הרמיזות שלך כאילו הוא נמנע מהסיפור בהיות רבין בחיים כדי להימנע מעימות משפטי הוא חסר שחר. כל הדברים נאמרו עוד בהיותו של רבין בחיים, אך הם מרוכזים בצורה נוחה בספר הזה. ואסיים בעוד אנקדוטה מהספר החשוב הזה. אי אז (כנראה בשנת 1970, אם כי הדבר אינו נאמר במפורש) עמד להתפרסם סיפור שהיה עתיד להביך את מרדכי נמיר בעיתון בשם 'פופ'. שליח מפלגת העבודה נסע כדי לשכנע את המו''ל לגנוז את הסיפור (שפרטיו אינם מובאים בספר). המו''ל דרש - וקיבל - מהשליח 7,000 לירות כדי לגנוז את הסיפור. השליח קיבל לאחר מכן המחאה לחשבונו משר האוצר על אותו סכום, בהנחיית ראש הממשלה. לאחר כשלוש שנים הביא אותו שליח מעטפה עם 'פיצוי' כספי למו''ל אחר, שהעסיק בשכר חבר מפלגה שדאג להבאת מודעות מסחריות לעיתון מבלי שדאג לכיסוי כספי עבורן. גם הפעם היתה ההמחאה מאותו שר אוצר, ועל ידי אותו שליח. ראש הממשלה היתה גולדה מאיר. שר האוצר - פנחס ספיר. השליח - יוסי שריד. אז אם דן מרגלית אינו אומר אמת - יש מי שיתבע אותו על הפצת שקרים. שש שנים עברו, ויוסי שריד לא מצא לנכון לעשות זאת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנשי ציבור אנם מעבירים את ימיהם בתביעות דיבה |
|||
|
|||
וזה שהם לא הגישו תביעת דיבה, עדיין לא אומר שמה שכתב מרגלית זה נכון. הסדר הרגיל הוא כי מי שהורשע, זכאי לתואר גנב, שודד או לוקח שוחד. אני לא מביע דעתי על ה''עובדות'' כיי איני יודע. אבל חובת ההוכחה היא על המכפיש לא על המוכפש. אבל כנראה שהאמירה הזאת נכונה רק כאשר מדובר ביקירך נתניהו, לגבי כל האחרים, מספיק שמישהו יכתוב ספר, וזו כבר עובדה, אם המוכפשש לא טרל להגיש תביעת דיבה. נו טוף. ועד משהו, מרגלית מעולם לא היה שמאלן. תמיד היה איש ימין, וזכורה חחבורה שכללה אותו את טומי ואת אולמרט. אז אל תביא לי אותו כאורים ותומים. הוא סך הכל עוד איש ימין עם אג'נדה פוליטית שפרסם ספר בשנות נתניהו העליזות על מנת לשאת חן בעיני השלטון באותה תקופה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| צר לי שהעובדות לא מצייתות להשקפת עולמך |
|||
|
|||
''...הוא סך הכל עוד איש ימין עם אג'נדה פוליטית שפרסם ספר בשנות נתניהו העליזות על מנת לשאת חן בעיני השלטון באותה תקופה.'' שמא יואיל אדוני לקרוא את הספר לפני שהוא משחרר הצהרה מסוג זה? עוד ציטוט מתוך הספר, בו הוא פורש את משנתו המדינית: ''פלשתין נועדה להיות מדינה ערבית עם זכויות אזרח למיעוט היהודי שיבחר להתגורר בה''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| להשקפת עולמי אין בעיה עם עובדות |
|||
|
|||
א. מקבל את המלתתך לקרוא אתהספר, ואכניס אותו לסדר הקריאה אצלי. ב. מה שכתבתי על דן מרגלית הוא דעתי עליו בלי קשר לספר, ומתוך מה שקראתי וראיתי בטלוויזיה במשך השנים האחרונות. זו הדמות שמצטיירת בעיני, של עיתונאי שתמיד נמצא אייפה שהשלטון נמצא, ומתיישר בהתאם. מאחר וכבר 25 שנה השלטון הוא של הימין (למעט תקופות קצרות של רבין וברק), הרי שהוא צבוע בצבעי הימין. ג. בסיס השקפתי הוא שאין אומרים על מישהו שהוא גנב, אם לא הורשע בגניבה או הודה בה, רוצח אם לא הורשע ברצח או הודה בו, אנס אם לא הורשע באונס או הודה בו, וכו'. לסבר את האוזן, אתן לך דוגמא ממישהו הקרוב לליבך. נתניהו, בוגד (באשתו) ונואף [כי בכך הוא הודה פומבית] אך אינו גנב על אף שהיו נגדו חשדות בפרשת המתנות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי