  
  
  
|
 |
|
||
  מדדים כלכליים כאינדיקטור לסאוב לאומי |
|||
|
|||
תקציר: ****** גורמי ביזה עצימים בממשות החברתית שואפים להכרה אונטולוגית. זאת ביצאם כנגד כל מה שסביר בממשות ונוכח תחושת אפסיותם הקיומית המציקה והערכתם העצמית הנמוכה - תחושה הנעוצה באקט הבחירה בדרך אותה העדיפו. אך בוחן המציאות מתגנב בדלת האחורית - קריסה כלכלית וצרת הרבים, פרי עצימות גורמי הסאוב החברתיים/כלכליים. ___________________ אני מדבר על כלכלה ואתחיל דווקא מהפילוסוף הגל: ב''פנומנולוגיה של הרוח'' (1807) הוא מציג מניע אנושי בסיסי של אדם - והוא לזכות להכרה בתודעתו של הזולת. השתקפותך בתודעתי. בתצורות חברתיות בוזזות עתירות-לגיטימציה חשוב המניע הזה - ההכרה של הזולת בך. הדבר נועד להעניק לפרט הבוזז מעמד אונטולוגי (כלומר חיזוק תחושת נוכחותו במציאות.) בתצורות אלה ישאפו גורמי הביזה לחנוק גורמי יצור, רבעי העוף כביכול יפרעו בחבורות כנגד אנשים המגלמים את כל מה שהם לא - יצרנים. לכן, לעיתים ישאפו גורמי הביזה ליצור מה שניתן לכנות אחידות חנק סביב גורם הייצור האנושי: מכל עבר ינסו להשמיט באמצעי הדריסה, שהושגו כמובן על ידי ביזה, ינסו להשמיט את הקרקע ולהסית כנגד מושא הביזה. לביים משברים חוזרים ונישנים ולתפוס ספין על כל צל של התנודדות היוצר הניבזז. הרמטיות החנק חשובה להם. לא להתיר חלון פתוח. אבל: המעניין הוא שהם ניתקפים בפניקה וקולם מצטרד כאשר מתברר שלא הכל הלך באופן אחיד -נותר איזה צוהר פתוח. פניקה זו מענינת שכן אינה רציונלית -הרי הם חזקים. מה כאן? תחושת אפסותם הקיומית, הידיעה שהם פועלים בניגוד לממשות הטבעית, שהלא יוצלחים הקיומיים קמים כנגד המפרנסים ומאכילים אותם, ומשמיטים מהם את הקרקע. הם אומרים: צריך לשבור, על הבירכיים, חנקן ועוד חנקן, עד שיכיר בנוכחותנו, יתן לנו מעמד אונטולוגי. ולמה זה חשוב? משום שאפסותם הקיומית המענה, הערכתם העצמית הנמוכה, דומה עליהם שתקוזז על ידי הכרתו של היצרן הניבזז בכוחם, בנוכחותם הקיומית, בזעקת הביבים של טרור חידלי האישים לכל דבר. ''אנו תובעים בראש וראשונה מעמד בהכרתך, מכירים עצמנו היטב, יודעים עד כמה אנו מסואבים, חשים אפסים, אך הכרתך היא שתתן לנו, המעוותים, נוכחות אונטולוגית''. אנו דורסים באופן הרמטי - לכן אנו קיימים דרך הכרתו של המעונה. נשמע דרמטי? זוהי פנומנולוגיה פשוטה של תודעת הבוזז הלגיטימי. זה המכובד, הצדקתני, הבוטח. הדבר מסביר אבסורדים רבים בנוסח המציאות המשתקפת באספקלריית הצהרת הביבים הפשיסטית של גד יעקבי (ראה קישור למאמרי: ''מקורות להווצרות הפסיכופתיזם הביטחוניסטי'', בהודעתי הקודמת). ''המדינה רשאית לעשות כל דבר, את האבסורדים הגדולים ביותר''. אבל המדינה לא עושה כלום. כנופיות לכל דבר המציגות עצמן ''אני זה המדינה'' כן עושות. אבל המציאות, המציאות הארורה. זו בכל אופן מתגנבת לה, השובבה, מבעד למחול הפרע ההרמטי והסוגר. כן, הרס הכלכלה. לא פחות. לפעמים גם הרס אחר. ממש כשם שבתשוקת תאוות הפריעה מכנסיך עשויות להשתרבב להם, וערוותך תבצבץ בנידנוד עליז, כך גם הכלכלה מראה באלף ואחד מדדים את עוצמת הפריעה הלאומית. ''לאומי'' זה מטעה לאמר. עשבים שוטים על גב הלאום - אולי כבר לא. קישורים: מקדמי ביזת יתר של אוכלוסיות - תצורות יסוד: דיון 946 | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| על המשוש לבזוז |
|||
|
|||
מאפיין הביזה באדם עתיק יותר ממאפיין היצור. לפני המהפכה החקלאית התקיימו חבורות אנשים מביזת הטבע, ומביזת חבורות אחרות. המהפכה החקלאית שהמטפורה שלה הוא הגרוש מגן העדן (של הביזה), יצרה את האדם היצרני. אבל הוספת מאפיין היצור לא ניוון את תכונת הביזה שהיא עתיקה יותר ושורשית יותר. לפיכך גם היצרן המעולה ביותר שש לבזוז, גם אם הוא בעל פרס נובל או בעל פרס ישראל שלא לדבר כמובן על ראשי ממשלות,רמטכ''לים רקטורים של אוניברסטיאות ואפילו מנכ''לי בנקים שלכאורה יש להם הכל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נישה בוזזת מול נישה המצמצמת ביזה. אורי, |
|||
|
|||
Lead us not into temptation אומרים בעלי התרבות האנגלו-אמריקנית, ואצלנו נאמר: פירצה קוראת לגנב. הנקודה החשובה היא לא מהו הטבע האנושי ברמת הפרט. הרי ברור שאם כל אחד יענה לחמדנותו, הרי סך הכל התפוקות יקטן, שכן תקטן גם המוטיבציה לייצר מצד פרטים יצרניים יותר. זה אגב בדיוק מה שקורה בארץ, בנבדל מסין או ארה''ב, צרפת, גרמניה ואנגליה, ובדומה לארגנטינה. הנקודה היא שהפעולה האנושית נעשית בהקשר קבוצתי, ועוד מרקס היצביע על כך. לכן, יש קבוצות המדכאות את יצר הביזה האינדיוידואלי. מה שמאפיין קבוצות ומסגרות חברתיות הינו האקלים האתי והאירגוני/חברתי. ההבדל בין חברה משגשגת וחברה פורעת הוא בדיוק זה שבראשונה יש מנגוני בלימה והענשה כלפי התנהגות בוזזת. מדובר גם באקלים מוסרי וגם בהדגשת היושרה (אינטגריטי) האישיים עליהם מדבר אלאן גרינשפאן. אלה הם מנגנוני בקרה חברתיים המווסתים את יצר הביזה למטרת התנהגות יצרנית המכוונת לגרוף רווחים, כשבחברה קפיטליסטית חלה כאן היד הנעלמה המתעלת את אנוכיות הפרט להשגת העושר והאושר הכללי - עליהם דיבר הכלכלן הסקוטי אדם סמיט במאה ה- 18 . ברור שבחברה בולשביקית נעלמות העכבות והבקרות החברתיות, שכן הביזה מובנית לתוך האתיקה הרווחת שם: חלוקה מחדש של ההכנסות, שלך -שלי ושלי --גם שלי. ועולה הבזיזה הבוטה והברוטלית והתוצאה, בדומה לישראל במובן מה - עושר המעטים הבוזזים ומצוקת הרבים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למיכאל: כפי שלימד אותנו פרויד הזקן והטוב לדיכוי |
|||
|
|||
היצר יש מחיר כבד אפילו אם לדיכוי קוראים סובלימציה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: אני מנסה לחשוב אם לבני אדם באמת יש יצר לבזוז |
|||
|
|||
את הזולת במובן המקובל. אנו ממילא ''בוזזים'' משאבים שונים כמו גם את החי והצומח המשמשים למחייתנו. תחושתך כשאתה יכול לגמוע מרחקים על גבי סוס דוהר, בניגוד להשתרכות איטית ברגל - יש בה כנראה מתחושת הבזיזה: יתרונות הנופלים לידיך ברגע מסויים כמעט ללא מאמץ. אך נעבור הלאה: כוון ההתפתחות האנושי הוא החלפת הסוס ברכבת, מכונית ואחר מטוס או חללית -כל אלה הובאו לידי קיום בעזרת ההמצאתיות האנושית, מה שאין לחיה. מה נפלאה היא תחושת הטיסה - אותו מעוף חסר מאמץ, שהופך אפילו נושא שכיח לחלומות (ראה סיפור דדלוס ואיקרוס). דווקא ניצול המוח האנושי, דהיינו מאמץ אינטלקטואלי מורכב למטרת צמצום מאמץ בעתיד, דורש פחות משאבים, מביא ליתר יתרונות והינו פחות מסוכן מביזה הדורשת לוחמה ואת מחיר התקוממות המשועבד (ראה נושא העבדים, מרידות העבדים, ושיעבוד אנושי אחר, תכופות תוך הסתאבות המרקם החברתי של המשעבד). כנראה שביזת בני אנוש מביאה לסאוב ממש כמו קניבליזם, שכן יתכן ואין אנו מוכוונים באופן טיבעי לגזול את אמצעי קיומם של אחרים, ממש כשם שאין אנו אוכלים אותם למטרת השגת חלבון. כך, בצבאות מתורבתים קיימת תחיקה צבאית המענישה ביזה בחומרה יתירה, שכן הדבר מביא להתפוררות הצבא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי מילשטיין: ברוכה חזרתך. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי