פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(נכתב בתשובה לנסים ישעיהו, 17/07/03 23:20)
נסים, אכן דרכיה לא מכובדות
דוד סיון (יום שישי, 18/07/2003 שעה 11:31)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

.
התופעה מוכרת וידועה: אחד בפה (במאמרים) ואחד בלב (בתגובות). בדרך כלל דרכיה דרכי נעם אבל לפעמים יוצא המרצע מן השק. ראשית ''הם מדקלמים שוב טקסטים'' של אחרים. אח''כ מצטרפים ביטויים שקשורים למצב האישיותי של המשתתפים ''הסוררים.'' מודבקים אז שפע של כינויים לא בדוקים כמו רפי שכל, עובדי שטן, שטופי מוח, אנשים תחת היפנוזה ועוד.

השיטה הזאת די מוכרת ולא מכובדת להעביר את הדיון לפסים לא ענייניים. זה בולט במיוחד שזה לא מפריע לך כאשר מישהו לטעמך עושה זאת.

העברת הדיון לאישיותם של הכותבים ''הסוררים,'' ממש לא מכובדת ולא משרתת שום מטרה של הידברות חיובית. יתכן שגישה כזו, מעידה על חוסר יכולת להתמודד עם הכתוב כאשר הוא ''לא מתאים....''

אני אפילו לא שואל מה היה קורה אם הייתי משתמש בביטויים כאלו בהתייחסות לתגובותיך.
_new_ הוספת תגובה



היצפים מסוג זה הינם פשע בקטגוריה מסוג
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 18/07/2003 שעה 12:33)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ביזת המוזיאון הלאומי בבגדד או שריפת ספריית אלכסנדריה.

אם לקרוא לדברים בשמם, עשוי להיות מדובר בפשע נגד האנושות.
_new_ הוספת תגובה



חטא לשון הרע
החותר לעולם טוב יותר (יום שישי, 18/07/2003 שעה 12:56)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אחד המניעים הבולטים שבעטיו נוהגים בני האדם לדבר לשון הרע על זולתם הוא פגמים עצמיים. בני האדם מנסים לברוח מפגמים אלו על ידי הטלת שיקוצים באחרים. במקום לנסות לתקן את מומיו, מנסה הרכלן להוכיח שאחרים הם אלו הלוקים במום זה. באופן זה הוא משתדל להסיח את הדעת ממומיו הוא. רעיון זה מובע על ידי קדמונינו במקומות שונים. על הפסוק שנאמר במצורע (ויקרא יג, מה): ''וטמא טמא יקרא'', כלומר, מי שהוא עצמו טמא, קורא לאחרים: טמאים, בעוד שהאדם הטהור אינו מוצא וגם אינו מחפש פגמים באנשים אחרים.

רעיון דומה כלול בדברי חכמים: ''כל הפוסל - במומו פוסל''. אדם ששלימות אישיותו היא המעסיקה אותו, אינו נוהג להתעסק בחיפוש מומים אצל אחרים. לעומתו, מי שבעצמו לקוי בפגמים מסויימים ואין הוא מוצא עוז בנפשו להתמודד עימם ולתקנם, בוחר בדרך של דיבור אסור על הבריות. במודע או שלא במודע זוהי הדרך שבאמצעותה הוא מנסה להדחיק את התיסכול האופף אותו לנוכח חסרונותיו הוא. ננקוט דוגמה: פלוני נראה כאיש אמת. הוא אינו מסוגל לסבול שקר או זיוף, ולפיכך הוא מנסה בכל הזדמנות להסיר את המסוה מעל פניהם של אחרים המתחזים לאישי מעלה. הוא מוכיח שלאמיתו של דבר הם אינם כאלו. לעתים תגליותיו הינן אמיתיות ולעתים נפגעים מבקורתו אנשים חפים מפשע, אולם מה שברור הוא שאישיותו של אותו אדם עצמו אינה נקיה מהפגמים אותם הוא מחפש אצל זולתו.

מניע נוסף לדיבורים אסורים הוא תחושת הגאוה והיהירות. הערכה עצמית מופרזת עשויה למצוא פורקן באמצעות לשון הרע על סוגיו השונים. הדברים עלולים להתבצע גם באמצעות פטפטת לשמה. תחושת אנוכיות מופרזת מכתיבה לאנשים אלו צורך שדבריהם ישמעו בכל עת ובכל מקום. לא משנה מהו הנושא עליו מדובר, העיקר הוא שקולם ישמע. הם סבורים שבדרך זו ישמר מקומם המרכזי בחברה כראוי להם.

היהירות, כאמור, הינה גורם דומיננטי בתחום זה. בעל הלשון עלול לראות את עצמו במעמד כה נישא, עד שממנו הוא יכול לחשוף מומים של אחרים ולבקרם. תחושת העליונות מקנה לו עמדת כח שממנה הוא מסוגל לפי דעתו לשפוט את הזולת.

יתר על כן, הדיבורים האסורים הינם לא רק תוצאה של רגש ההתנשאות, אלא הם גורם המזין רגש זה. באמצעות חשיפת מומי הזולת מנסה אדם המדבר סרה להדגיש את מעלתו העצמית. במקום שהעליונות תבקש לעצמה אפיקים של הוספת מעלות, היא מוצאת לעצמה ביטוי מזוייף, באמצעות הנמכת שיעור קומתו של הזולת. על רקע קלונו של החבר, נדמה לפלוני שתוכר עדיפותו לעין כל. נמצא שדברי לשון הרע הם המפתחים את רגשות הגאוה. על שני גורמים אלו רמזה התורה בדבריה, בדברה על אופן הריפוי של המצורע מצרעתו. הוא זקוק להביא ביום טהרתו: ''שתי צפרים ועץ ארז ואזוב''. דברים אלו מהווים עבורו תזכורת לחטא שהוליד את הצרעת. הצפורים מסמלות את לשון הרע המתבטא בפטפוטים, שהרי הנגעים באים בעטיו של חטא לשון הרע שהוא למעשה פטפוט דברים, ולפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, המפטפטות תמיד בצפצוף קול. מלבד זאת היה צורך להביא עבור טהרתו גם עץ ארז ואזוב, לפי שהנגעים באים על גסות הרוח... וכך אמרו חז''ל: מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו מגאותו, כתולעת וכאזוב.
_new_ הוספת תגובה



מילים כדורבנות - כל מילה חקוקה בסלע
אנונימי (יום שישי, 18/07/2003 שעה 13:06)
בתשובה להחותר לעולם טוב יותר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יישר כח!
_new_ הוספת תגובה



בתקופות שונות עשויות לגבור בחברה מגמות ברבריות
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 18/07/2003 שעה 13:31)
בתשובה לאנונימי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המתבטאות בהרס ניכסי תרבות ורוח (כגון - שוד המוזיאון הלאומי בבגדד).

העמדות כאן משחקות תפקיד טיקסי, מעין ריטואל
******************************************

אין זה כלל משנה אם נושא המגמה הברברית נוקט ברטוריקה ליברלית, נאורות, אתאיזם, אנרכייה, דתיות פונדמנטליסטית או כל עמדה אחרת.

כשגוברות מגמות ברבריות בחברה, העמדות הופכות למעין ''צבע'' הצובע את מושא הפריעה הברברית בצבעים המכשירים את הריסתם של ניכסי התרבות.

כאן איפוא, חשוב לא להסתכל על העמדות המנוסחות חיצונית, שכן אלא שוליות אז, מעין צל, או אפיפנומן, והן נידחקות לשוליים ככח מעצב.

חשוב להסתכל על המהות: אובדן שיקול דעת, גבור מגמות שנאה והסתה, ראייה בשחור לבן (דו קוטביות בינרית תוך אובדן היצוג האנלוגי - זה הופך לבינארי דיכוטומי).

ההרסנות והפריעה והתרופפות האירגון (למשל: ערימות זבל הנערמות ברחובות או זרימת שפכים לים וזיהום סביבה מואץ, שיבוש שירותים חיוניים) מוצאים אז צידוקים רבים. האינדיקטור הראשי הוא פגיעה בניכסי תרבות בעלי משמעות ונושאיהם.

מפגני קבוצות היסטריות, (למשל ''מצעד הנשים'') בדומה למצעדי המלקים עצמם בתקופת המגיפה השחורה.

במצב זה, דווקא אלה שנחשבים לעיתים כאנשים לא רציונליים, מצד חוגים כאלה ואחרים כגון אנשי דת, עשויים לעמוד בפרץ משמר התרבות והמשכיות החיים הראויים במידה שניתן עוד לפעול, שכן יש להם כבוד בפני תוקף אובייקטיבי של דברים, עקב השענותם על עוגן טרנצנדנטלי-חיצוני להתבהמות הקולקטיביסטית.
_new_ הוספת תגובה



האם יש מניע הגיוני לאנטישמיות?
החותר לעולם טוב יותר (יום שישי, 18/07/2003 שעה 13:38)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ה''אנטישמיות'' היא ההגדרה הכוללת של כל ביטויי השנאה, על גווניהם השונים, של אומות העולם נגד ישראל. ימיה של שנאת ישראל זו היא כימי היותנו לעם. מאז ועד עתה לא נס ליחה ולא פג תוקפה, של אותה שנאה. דומה שאין עם ואין דור הנקי ממנה. שנאה זו היא עקרונית ובלתי מותנית, היא גם אינה תלויה בדבר, לא בתכונות אישיות של השונא ולא באופיו הלאומי, לא במצב כלכלי ולא בתנאים חברתיים, לא בצורת המשטר ולא בהתייחסות האזרחים אליו, לא בהצלחת היהודים ולא בכשלונם, לא ביופי ולא בכיעור, לא בנחשלות ולא בקידמה. בכל אלו התנסינו, ולמרות כל זאת השנאה בעינה עומדת. שונאים אותנו בתואנות אין ספור: על היותנו טובים מדי ועל היותנו מוצצי דם; על שאנו בדלנים ועל כך שאנו מתערבים בעמים יתר על המידה. שונאים אותנו בתקופות שפע כלכלי ורודפים אותנו גם בעת שפל. מואסים בנו הן במשטר מלוכני, הן במשטר דיקטטורי והן במשטר דמוקרטי, וכאשר משתררת אנרכיה אנו מהווים טרף ראשון לכל בוזז. רואים בנו אחראים לכל כשלון ומאידך, אנו מיותרים בכל הצלחה. מכים את המתרפס אך גם תוקפים את זקוף הגו. מונעים את קיום מצוות התורה ולעומת זאת לא קולטים את המתבולל. בכל שעה ובכל מצב מצויה עילה לשנאת ישראל. מבט מעמיק לאחור, מבעד לכל הגלויות עד לימי האבות, מוכיח בבירור כי לא ניתן לתלות את האנטישמיות במצב נתון כלשהו. אנו מוצאים אותה בתנאים שונים ואף סותרים זה לזה. היא פרחה והכתה בנו במצבים שהם קוטביים אחד למשנהו.

עובדת יסוד זו למדונו חז''ל: ''הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב''. הדבר כלל אינו טעון הוכחה, הוא מהווה הנחה פשוטה ויסודית: ''בידוע''. הוא גם אינו תלוי במאומה: ''עשו שונא ליעקב''. השנאה אינה זקוקה לסיבה שתיצור אותה, היא נזונית מעצמה, פורצת מכוחה שלה, גואה וגולשת אל מעבר לגדותיה, מכוחו של מוקד המצוי בקרבה. שנאתו של עשו מוטבעת בלבו עוד מהיותו ברחם אמו: ''ויתרוצצו הבנים בקרבה'', רבי יוחנן אומר: זה רץ להרוג את זה, וזה רץ להרוג את זה''. עשו שלא הצליח לבצע את זממו כלפי יעקב בחייו, לא נטל עמו את שנאתו אלי קבר, הוא הוריש אותה לצאצאיו בצוואת דמים. וכך מלמדים אותנו חז''ל: ''אמר עשו לעמלק (נכדו): כמה יגעתי להרוג את יעקב ולא ניתן בידי, תן דעתך לגבות נקמתי''. מורשת-שטנים זו, המציבה כל נצר של בית עשו במארב עקבי ותמידי נגד בני ישראל מתוך מטרה לפגוע בהם ולהשמידם, לא נעלמה מעינו של יעקב. על כך הוא שוטח יעקב תפילה לפני אדון כל: ''הצילני נא מיד אחי מיד עשו'', הצל נא את בני לעתיד לבוא מיד בני בניו שבאו עליהם מכוחו של עשו''.

השורש של שנאת עשו ליעקב אינו איבה אנושית גרידא, הוא נעוץ בעימות שבין הטוב והרע בעולם הנצח, בשאיפת השטן לעקור את התורה ואת ההולכים בדרכה. הטוב והרע אינם מסוגלים לדור בכפיפה אחת. כוחות השטן אינם משלימים כלל עם קיומו של עם ישראל, עם מקבלי התורה ושומרי מצוותיה. אכן, מבחינה זו עדיף שנהיה מנותקים מאומות העולם. ואמנם בלעם הרשע זיהה דרך זו של ישראל: ''הן עם לבדד ישכון'' (במדבר כ''ג, ט'). אולם יש לדעת שקיים תנאי הכרחי להצלחתה של דרך זו והוא מוזכר בחלקו השני של הפסוק: ''ובגויים לא יתחשב''. הנהייה אחרי העמים והרצון להיות עם ככל הגויים, הם לנו לרועץ. בעינינו ראינו את התגלמותה של שנאת עשו ליעקב בשואת אירופה, שם היא הרקיעה לשיא בלתי מושג באכזריותו. מיליוני אחינו קדושי עליון, בהם זקנים נשואי פנים, נשים ענוגות, ילדים תמימי סבר, נערים ונערות פורחים בימי עלומיהם, כולם הובלו אל משרפות האש, עונו בחמת שטנים ונעקרו מארץ החיים. איש לא נוקה מידיהם הטמאות של המרצחים, לא היהודי השלם שדמותו סימלה את המראה היהודי ואף לא דור שלישי למתבוללים, כולם יחדיו הובלו לטבח. העם שהובילם לטבח היה עד לאותה שעה סמל התרבות. עם שאנו השכמנו לפתחו כדי ליהנות מאור חכמתו, להידמות לו ולהתחבר עם בניו. היש עדות חותכת מזו לכך שאין גבול לשנאת העמים כלפינו? היש הוכחה ברורה יותר, שתרבות, נימוס, מדע ומשטר מתוקן, אינם מהווים פתרון לבעיית האנטישמיות?

אולם שאלה מעשית וגורלית כאחת ממשיכה לנסר בחלל: אמנם אין אנו יכולים לעקור את שנאת העמים כלפינו, אולם במה נוכל לפחות לבלום אותם ולמנוע מהם מלבצע את זממם? עינינו רואות שגם מול מדינת ישראל ניצבים עמי ערב ועמים נוספים וכולם חורשים מזימות שמד, חלילה, בנוסח ההמני הידוע: ''להשמיד להרוג ולאבד''.מהי התשובה למצב זה? היא מצויה בחז''ל: ''א''ר אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופים בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל אומות העולם אצלו, אמרו לו: תאמר שאנו יכולים להזדווג לאומה זו (כלומר, האם אנו מסוגלים להתנכל לה)? אמר: לכו וחזרו על בתי כנסת ובתי מדרש שלהם, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולם, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחם אביהם ואמר להם: ''הקול קול יעקב והידים ידי עשו'', בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסת, אין הידים ידי עשו. ואם לאו, הידים ידי עשו - אתם יכולים להם''. האמצעי העומד מול שנאת עשו, הוא קול יעקב – קול לימוד התורה! אנו מצפים להתגשמות חזון הנביא מלאכי (פרק ג', י''ב): ''ואשרו אתכם כל הגויים'' - עתידים ישראל להתקלס מן האומות. כלומר, יגיע יום שבו האומות תקלסנה את ישראל. הגאולה השלמה תהיה הן גאולת העולם והן גאולת הרוח. באותה שעה לא תהיה עוד שנאה לישראל, לא יהיו מלחמה ומדון, העולם ינהה אחר הכרה בטוב וכניעת הרע לאור התורה. כולם יחפצו להתקרב לישראל ולחסות בצילם.
_new_ הוספת תגובה



מהם מקורות המימון? פרט. נראה כמו תעסוקה
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 18/07/2003 שעה 15:23)
בתשובה להחותר לעולם טוב יותר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שיש להקדיש לה זמן רב.

מהם מקורות המימון להושבת אנשים על החומר הזה ומהם האינטרסים? ולמה ''מכסים'' ומציפים את סביבת מאמרי המשמעותיים בהם יש תרומה חלוצית?

למי יש אינטרס? הרי מושקע בכך זמן ומאמץ.
מאיפוא המימון, ובאיזה סדרי גודל?

ותת-סעיף של איזו הקצאה תקציבית, ומה סדר הגודל של זו? ומאילו מקורות ניתן-נילקח-מוענק הכסף?
_new_ הוספת תגובה



העולם וכל אשר בו נמסר לנו לפיקדון
החותר לעולם טוב יותר (יום שישי, 18/07/2003 שעה 15:36)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אדם הצועד בדרך התורה יודע שלכל פרט בבריאה קיימת מטרה. לנוכח העובדה שהכל נברא מידיו של הקב''ה, בודאי לא לשוא נברא פרט זה או אחר ומטרתו היא לשמש ככלי וכאמצעי להרבות כבוד שמים בעולם. גם הממון המצוי בידי האדם נועד לשם קידומו של בעליו בדרכי השלימות. לכן, אסור להוציאו למטרה מנוגדת או להשחיתו לריק. העולם הזה ניתן לשימוש האדם, ובלבד שהשימוש בו ייעשה על פי הנחיות התורה. הנהנה מן העולם הזה שלא לפי הוראות התורה, החי בעולמו בצורה המשכיחה שם שמים, נחשב כגוזל את החפץ שהוא משתמש בו. השימוש השרירותי בפריט כלשהו שלא לפי רצון שמים, נחשב כהעברתו מרשות גבוה לרשות האדם. העברה זו נחשבת כמעילה וגזל.

נבין עתה היטב את מה שנאמר אצל דור המבול, שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. מלבד העובדה שהם פשטו את ידיהם בממון הזולת, קיימת כאן משמעות לגזל גם במובן הרחב של המושג. אורחות חייהם של בני דור המבול העידו שלדעתם הם בעלי העולם, ולכן הם נוהגים בו כרצונם. על כך נחתם גזר דינם: אותו עולם שהם השחיתו -נמחק!

הצדיק לעומתם, חש כמי שהופקד בידו ממון. הממון אינו שלו והעולם אינו שלו. הוא אינו אלא שומר ועליו לנהוג בהתאם להוראותיו של המפקיד. חלילה לו להשתמש בפקדון בניגוד להוראות שניתנו לו בעת ההפקדה. השימוש הנכון מקדם את האדם, והעולם מתקדם אף הוא יחד עמו.
_new_ הוספת תגובה



דורבנותיך אפילו יותר
אנונימי 2 (יום רביעי, 23/07/2003 שעה 20:01)
בתשובה לאנונימי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



דוד וערן, סתם עניין של הבנת הנקרא.
נסים ישעיהו (יום שישי, 18/07/2003 שעה 16:06)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הסיפור שהבאתי אודות פגישה עם מישהו שנפל ברשת המיסיון תגובה 32991
הוא סיפור מן החיים.

עכשיו ננסה להציג קריאה השוואתית לליבון הדברים:
הרשימה השבועית דנה בקנאות כאשר המסקנה היא שקנאות במצב של הידרדרות רוחנית מתמשכת הנה שלילית בשונה מקנאותו החיובית של פנחס שנתעוררה מול אירוע טראומטי חריג.

הגיב מי שמכנה עצמו ''החותר לעולם טוב יותר'' תגובה 32957
תגובה בה הוא מציג את אברהם אבינו כאיש החסד ללא גבולות.

מה הקשר לרשימתנו? ומה הקשר בין הצגה כזאת של אברהם אבינו לבין העובדה שהיה איש מלחמה מוצלח מאד וידע לעשות מעשים שהם, לכאורה ההפך מחסד?

הגיב נכון מיכאל שרון תגובה 32962
בטענה כי חסד כזה עלול להידרדר לרשע חסר גבולות (לכך יש ראיות רבות ואין כאן המקום להאריך).

ענה לו ''הדואג לעם'' תגובה 32963
בסגנון המעורר חשד סביר כי הוא אותו ''החותר לעולם טוב יותר'' בניסיון לחזק את התזה של חסד ללא גבולות.

מיכאל ציטט פסוקים המפריכים את אמירותיו תגובה 32965

ובתגובה קיבל הטפה נגד גאווה תגובה 32966
אתם מצליחים לעקוב אחרי הקשר בין הדברים? אני לא. אבל אולי זו בעיה פרטית שלי.

מיכאל ענה מה שענה תגובה 32967
וכאן חזר לתמונה ''החותר לעולם טוב יותר'' תגובה 32982

לאחר עוד שתי הערות של מיכאל הכניס אותו חתרן רשימה ארוכה בדבר ''תפקיד הבכייה'' תגובה 32986

מצליחים לעקוב? אני לא כל כך, אבל אולי זו בעיה פרטית שלי, כאמור.

בשלב הזה, לאחר שמיכאל העיר כי אלה פטפוטים ריקים המנותקים מכל הקשר, הכנסתי את תגובתי תגובה 32991

וכאן נזעקתם אתם. על מה בעצם? על כך שצירפתי כמה אבחנות מתופעה שראיתי במו עיני? או שמא על שקישרתי בין אותן תופעות שראיתי לבין הסגנון כאן אשר גם הוא כזה של דקלום דברים מנותקים מכל הקשר?

ערן נזעק, את זה הבנתי, על אזכור המיסיון; אבל הצגה כזאת של אברהם אבינו אינה יהודית בשום אופן; היא נוצרית נטו בניסיון להצדיק את תורת החסד שלהם. דמותו של אברהם אבינו ביהדות כוללת בתוכה את מדת הגבורה והמסופר עליו בתורה מוכיח זאת בלי ספק. אלא מה, מדקלמים דברים מנותקים מן ההקשר, מציגים את אברהם אבינו כמייסד דרכם ובכך הם פשוט מרמים.

וכאן צץ ''סתם אחד'' ומאשר את טענתי כי מקור אחד לכל הרשימות הדיקלומיות גם כאשר הן מופיעות תחת שמות שונים: תגובה 32986

ושתי הערות לדוד: אולי יש כאן התייחסות לגופם של כותבים, אבל אשמח אם תדריך אותי כיצד להסביר דקלומים הזויים בלא להתייחס למצב בו נתון הכותב על פי השערתי או התרשמותי.

אין צורך לשאול כיצד הייתי מגיב על הערות כאלה כלפי; זכיתי למכוערות מהן לא אחת ולא שתים. את תגובותיי לאותן הערות תוכל למצוא בעצמך.

המשך התגובות בפתיל רק מאשש את טענתי המקורית; מדובר באיש או באנשים המשקיעים זמן ומאמץ להחדיר הטפה נוצרית במסווה כזה או אחר. הציטוטים מן המקורות לפעמים מדויקים, אבל תמיד חסרי הקשר לנאמר קודם.

אותו שטוף מוח ע''י מיסיונרים שפגשתי, השתמש בדיוק באותם ביטויים שהפכו להיות כינויים למדקלמים באזורנו: 'החתירה לעולם טוב יותר' 'והדאגה לעם' הם בראש מעיניהם ועל כן צריכים להאמין באותו האיש; בחסד ללא גבולות; בהימנעות ממלחמה.

לסיכום: כתבתי בעבר יותר מפעם אחת מתי ועל מה אטרח להגיב; יש מקרים יוצאים מן הכלל בהם אני מגיב שלא על פי אותם כללים וזה אחד מהם. אין בדעתי להמשיך דיון זה או להיגרר לדומים לו בעתיד, אבל לפעמים צריכים להסיר מכשול מלפני אנשים שאינם בקיאים בנושא בכלל ובדרכי הפעולה של המיסיונרים בפרט.

מצורף קישור לאתר המתמודד עניינית עם טענות 'דעת אמת' אשר כפי שכתבתי במקום אחר, זו דרכם של שקרנים שהם מתהדרים בנוצות של אמת. http://www.beith-din.com/daatindex.htm

שבת שלום ומבורך,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



אתה מתחמק כי הנושא הוא סגנון הכתיבה
דוד סיון (יום שישי, 18/07/2003 שעה 16:19)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

.
זה שיש לך דוגמה חיה זה לא מספיק בכדי להשתמש באותם
ביטויים שלא שייכים לנושא. הנה הפעם הסברת את עמדתך
ללא שהזדקקת פעם אחת לתאורים כמו שטופי מוח, רפי שכל
ועוד, כלפי אנשים מסויימים שבמקרה בעלי אמונות
אחרות משלך (לפי טענתך).

גם אם אתה צודק, ואינני משוכנע שכך הם פני הדברים,
הביטויים הללו לא נחוצים.

אכן, בסופו של דבר מדובר בהבנת הנקרא אבל אתה הלכת
מעבר לכך.
_new_ הוספת תגובה



מבחינת כמות החומר הזה והתזוזות חסרות השחר מנושא לנושא
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 18/07/2003 שעה 16:56)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וההיצף *הניצמד* למאמרים משמעותיים, תוך הסטת חוט המחשבה, כל זה נראה בברור גם כהפרעה שיטתית, תוך השקעת מאמץ וזמן ניכרים בכך.

אין כאן כנראה רק עניין של ''דעות אחרות'' שכן טיבן כלל לא ברור, שהרי מדובר בהיצף חסר קו ברור המתעתע מעניין לעניין. אלא אם תגיד שהפוגע, דעתו שונה מדעתו של הניפגע לגבי שלומו של זה האחרון.

אולי אכן, הדפוס הננקט הוא של המורגלים בשטיפות מוח ומצבי קליטת מידע הזויים וכמו היפנוטיים.
יש כאן כנראה סוג של ''מהלומות'' אנטי-מידע (גבב מידע) שמטרתן יותר מאחת, מן הסתם, פעולה רב תכליתית שכזאת..

מול כל המישמש הזה בולטת עמידתו של ישעיהו על קו המחשבה הצלולה, ככל שניתן עדיין בסביבת ההיצף
_new_ הוספת תגובה



ממחשבה שנייה, אין זה סביר שמדובר בטקסט למטרות דתיות כלשהם
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 18/07/2003 שעה 18:58)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלא למטרות של לוחמה פסיכולוגית, או לבטא שנאה אנטישמית מדבירה.

במקום אחד שולח אותי אחד הכותבים בסגנון זה לקבל ''כיהודי'' את שכרי בגן עדן - שכן ''היהודי אינו מטריאליסט, אלא צדיק גדול שלא מן העולם הזה''. זאת ברוח לגלוג הצורר - הפרוכת שתלו אנשי הס.ס. הנאצים בטרבלינקה בזו הלשון: זה השער לה', צדיקים יבואו בו''.

היהודי מתאפיין כאן, לפי הודעות אלה ''במוסר נעלה שלא מן העולם הזה (אברהם הראשון) הדואג לרשעים, והסטנדרטים הנידרשים מהיהודי הם כה גדולים, עד שאינו יכול לעמוד בהם, והוא סובל, נענש קשות ועוסק בבכיות.

הטקסט הזה יכול היה להכתב באקט של שנאת צורר לגלגנית על ידי סטודנטים מודרכים במחלקה לעברית ומחשבה יהודית באוניברסיטת דמשק, או במחלקה לעברית באונ' בגדד.

זהו טקסט קודר, מטיף ומדביר חיוניות ואטום שאין בו כל שמחה, בנוסח ''המוות יבוא עליכם בשימלתו השחורה'' בשידורי התעמולה של רדיו קהיר. ע''מ להחדיר את המסר הפוגעני באופן אפקטיבי ולעבור התנגדויות טבעיות של מושא הפגיעה, מדבר הדובר בשם היהדות והדת היהודית, מצטייר כיותר צדיק מגדולי הצדיקים שבאפשר, מזכיר את האנטישמיות, מהלל את אברהם העיברי הראשון, וכד'.

שום גורם דתי לא היה יכול לכתוב טקסט כזה, שאין בו כל רכיב של אטרקטיביות.
יתכן שהדבר נעשה על ידי גורם כלשהו בארץ בהשתתפות מומחים ללוחמה פסיכולוגית, תוך ערוב מומחה כלשהו למקורות.

לכן אין כאן כל שיג, שיח ודיאלוג, אין היערכות להתקלות בהתנגדויות וסתירות, כפי שאיש דת אמיתי ערוך, ואין כל לוגיקה, שכן טקסט זה כמוהו במובן מה כירייה במטרה, ואינו מוכוון למטרות שיכנוע אלא למטרות הצמתה ושיתוק.

זהו טקסט המבטא אולי צוררות טהורה (מלשון הצרה) ככל שקיים דבר כזה.
_new_ הוספת תגובה



מגמות גבור האנומיה, הברבריות, עוינות צפה ומגמות גג כלכליות
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 18/07/2003 שעה 19:35)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



השבת
הדואג לצרכי חבריו (יום שישי, 18/07/2003 שעה 23:18)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

השבת הינה יום המנוחה השבועי של עם ישראל. הוכח שאם אדם יעמול שבעה ימים רצופים ללא כל הפסקה במשך תקופה ממושכת, הוא יכרע תחת העול, ובסופו של דבר הוא לא יצלח עוד לעבודה. אולם, מה שהוא כה פשוט ומקובל כיום בכל העולם התרבותי, לא היה מקובל בעבר כלל ועיקר. העולם ''התרבותי'' בעבר כפר בעקרון זה שיש לתת לעובד יום מנוחה שבועי. הוא זלזל ביהודים על כך שהם שמרו שבת, ובשל כך הם הפסידו בקביעות לפחות שביעית מזמן עבודתם. הזלזול וחוסר ההסכמה היו ברורים למדי. היהודים השובתים אחת לשבוע היוו לדידם אבות-טיפוסים של אביונים הניזונים מחרובים. היהודים לבשו בשבת את מיטב בגדיהם, וכיון שהם לבשו אותם רק אחת לשבוע וביום זה הם לא עבדו, ממילא השתמרו בגדי השבת של ישראל זמן רב. בגדים אלו הפכו למשל ולסמל לאריכות ימים מופלגת. באמצעות ''בדיחות'' מעין אלו ביקשו אותם אנשים ''נאורים'' לחמוד לצון לשמירת השבת של היהודים. בדרך זו הם ניסו לעשות נפשות לשיטתם שעל האדם לטרוח בעבודתו יומם ולילה מבלי לשבות, ולדעתם ודווקא בדרך זאת תיבחן גדלותו.

היהדות, כידוע, לא נבהלה ולא נרתעה מלעגם של הגוים ומנימת הביטול שבה הם נקטו, כשם שהיא לא נרתעה גם מכוחם, מעוצמתם ורדיפותיהם. עם ישראל המשיך לשמור שבת בכל מחיר. לעיתים היו נצרכים לשמירה זו מסירות נפש, ויתור על פת לחם ועמידה מול עולם עויין. אולם, העם לא ויתר והמשיך לשמור על שבת קודש.

כיום, לאחר שהאנושות בגרה בכמה אלפי שנים למן אותם ימים, נעשה המושג `יום מנוחה שבועי` למקובל אצל כל האומות הנאורות. הכל נוכחו לדעת שדווקא המנוחה השבועית היא המעלה את פריון העבודה בשאר ימות השבוע, ובלעדיה העובד מתנוון. במקרה זה, כמו במקרים רבים נוספים, נכנע ה''הגיון'' של אומות העולם מול המציאות הבלתי מעורערת שאותה הכירה התורה זה מכבר. עקרון יום המנוחה השבועי הפך מאז לנכס של כלל האומות, והוא מוחזק בידם כנכס טבעי ומובן מאליו.

המפתיע בתופעה זו הוא שהאומות השובתות אחת לשבוע אינן עושות זאת בשבת קודש שלנו. אלו הקדימו את מנוחתם ביום, ואלו איחרוהו ביום, ואילו השבת המקורית נותרה נחלת עם ישראל. וכפי שנאמר בתפילה: ''ולא נתתו ה` אלוקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים''. השבת הינה ברית רק בין הקב''ה ובין עמו ישראל, ואין לזרים חלק בה.

חשוב להוסיף שאצל עם ישראל יום השבת אינו מהווה יום מנוחה בלבד. יום זה רווי הוא בקדושה והוא משמש כזמן המוקדש ללימוד תורה ולהתעלות רוחנית. ההתנתקות מעבודה חומרית והשקיעה בתוככי הקדושה, יוצרות מזיגה ששמה: ''מנוחה וקדושה'', זהו סימלה של השבת, השבת של עם ישראל.
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי