  
  
  
|
 |
|
||
  מר סיוון, אתה מתעלם מערך המוסרי |
|||
|
|||
או העדר הערך המוסרי מן המעשה. יש הבדל גדול בין מעשהו של אהוד יתום שחיסל מחבל חסר עמוד שידרה מוסרי, איש רע להרע, שכל יעודו בחיים היה לרצוח יהודים, כי הם יהודים שבמקרה נסעו בקו 300. דינו של מחבל זה מיתה, גם אחרי מעשהו הנפשע. אבל ע''פ דין (ואתה צריך לזכור שמי מהם שרצח למען אללה פעם אחת יחזור וירצח שנית, במידה ויהלך חופשי על פני האדמה. וחלקם כבר שוחרר בעסקאות קודמות) אהוד יתום חטא לכל היותר באיבוד עשתונות וברצון אנושי עז לחסל את האיש הרע, בשבירת קודקס מוסרי של חברה הגונה. אדם במעמדו נדרש להתאפק, לאטום את אפו, ולטפל בנדון הערבי על פי חוק. אבל אסור לנו לשכוח, שעל פי כל קריטריון ערכי, גם אם אתה חושב שהמאבק הערבי נגד היהודים בארץ צודק, הרי חל איסור מוסרי, חוקי ודתי לפגוע באזרחים באשר הם בכוונת מכוון. הערבים פוגעים בערכים אוניברסליים ויסודיים במטרה להשיג אינטרסים לאומיים שלהם וזה מסוכן ביותר. כך נהגו גם המשטרים הנאצים - סוציאליסטיים בגרמניה ובבריה''מ במאה שעברה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אני לא מתעלם מערך מוסרי |
|||
|
|||
כל מה שאמרתי ביחס לאהוד יתום זה שרצח שבוי הוא מעשה חמור. מבחינתי גם לא מוסרי ולא חשוב איזה רמת מוסר מציג השבוי. איך אמרת, ''אדם במעמדו [של יתום] נדרש להתאפק, ...'' אני חושב שכבכיר במערכת הביטחון, אסור היה לאהוד יתום לאבד את עשתונותיו בכלל ובטח שלא להרוג/לרצוח את השבוי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן, אסור היה לו לאבד עשתונותיו |
|||
|
|||
אבל איבוד העשתונות שלו אל מול שני מחבלים, מיד לאחר פעולת טרור אינה מעשה חמור יותר מוסרית ממעשיהם של אותם טרוריסטים כמה עשרות דקות קודם. הטרוריסטים תיכננו בקור רוח לרצוח, יצאו למשימתם מחוזקים בכספים עיראקיים למשפחותיהם ובברכת אללה בכיסיהם, ןהתכוונו להשתמש בדם אזרחים כחלק מתהליך כפיה מדיני על ישראל. אהוד יתום, עם כל ההסתייגויות שלי ממעשיהו, פעל נגד אנשי חושך דקות לאחר שרצחו את החיילת ועוד אחד. מבחינתי, ערכו של מחבל לא שווה את הגרביים שבהם הוא משתמש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מעשהו של אהוד יתום חמור |
|||
|
|||
בכירים, כמו יתום, לא צריכים לאבד עשתונות נקודה. אין לזה שום קשר למי או מה עמד מולו דקות קודם. הנסיבות הן רלוונטיות רק בטיעון לעונש בסוף המשפט. מאחר ולא היה כאן משפט אז הם לא ממש רלוונטיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש: לא צריכים ויש: שזה קורה בכל זאת |
|||
|
|||
אנחנו מדברים בסך הכל על ני אדם שמתנהגים כבני אנוש, ולעיתים ברגע מסויים מאבדים את שלוותם. זה לא צריך לקרות לכולנו, אבל זה קורה לכולנו. מנשיאים, ראשי ממשלה ומדענים ועד אחרון פועלי הבניין, מורים ומובטלים. זה אנושי, בכל זאת. המעשה החבלני הוא בלתי אנושי, עד כמה שבן אנוש יכול להיות בלתי. לכן אין מקום כלל להשוואה ערכית בין השניים. זה מה שרציתי לומר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין כאן עניין של השוואה כלל |
|||
|
|||
המעשה של אהוד יתום, אם אכן רצח שבוי, הוא חמור וההשוואה למעשיו של הנרצח בכלל לא רלוונטית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רלוונטית ביותר, כי אנחנו מדברים |
|||
|
|||
באותו קונטקסט. ועובדה היא שגם אתה גזרת את דינו של יתום ביחס לאירוע. הכל יחסי, גם ביהמ''ש מקבל יחסיות זו ולכן דן כל רוצח באון אחר, לעיתים עד כדי זיכוי (במקרים של הגנה עצמית, גבול ההגנה העצמית) ועד כדי גזר דין שולי לצאת ידי חובה של מאסרים על תנאי או לתקופה קצרה בשל מצב זמני קשה שמוגדר לפעמים כ''אי שפיות זמנית'' או ''איבוד עשתונות''. לכן כל מעשה מוות הוא רלוונטי לגבי האחר ובטח למעשה מוות באותו אירוע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זוהי בעיה מוסרית שלא תלויה במעשי אחרים |
|||
|
|||
יתום נבחר על ידי שרותי הביטחון, בין היתר, בגלל יכולתו להשאר שקול ולא לאבד עשתונות. אני מאמין שאיבוד עשתונות היא לא תכונה רצויה על ידי המערכת בה עבד יתום. מבחינתי, כאזרח ישראלי, מעשה כזה הוא מאד לא צפוי וחמור ללא קשר לנסיבות. העובדה שאנחנו דנים על מקרה שהיה - לא היפוטטי היא העיקר. בכל מקרה אתה צריך להפריד בין מה אתה חושב על המעשה ומה אתה חושב על העונש הראוי. אופיו, תכניותיו של השבוי אינן רלוונטיות לשיקול אם המעשה חמור או לא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זוהי בעיה מוסרית שלא תלויה במעשי אחרים |
|||
|
|||
מדוע סוחר נדל''ן ואתה מתייחסים למעשהו של יתום כאל ''איבוד עשתונות''? למיטב הכרתי את הפרשה, מדובר בביצוע הוראה, שגרתית ככל הנראה, שניתנה ע''י הממונים עליו (ראש השב''כ), ברשות ובסמכות -- כך לטענתם -- של ראשי ממשלה ושרי בטחון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר פטל, אני מודה שעיקר תשומת ליבי היתה למעשה עצמו |
|||
|
|||
אם זכרונך לא מטעה אז המעשה חמור שבעתיים. לפי הבנתי הממשלה ומערכת הביטחון צריכים לשמור שמעשים כאלו לא יעשו במקום להורות על ביצועם. אני נוטה לקבל את הערכתך ולהודות ש''איבוד עשתונות'' היתה הנחה לא מבוססת כלל. מצד שני אין לי עצמי זכרון כלל מפרטי הפרשה. בכל מקרה אני מזכיר שעיקר טיעוני נגעו למעשה עצמו בלבד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אהוד יתום לא ''איבד את עשתונותיו'' |
|||
|
|||
על פי עדותו שלו, הוא קיבל פקודה וביצע אותה בקור רוח. נותן הפקודה היה ראש השב''כ דאז אברהם שלום, שאולץ להתפטר בעקבות הפרשה. אברהם שלום הודה שנתן את הפקודה, אך טען שקיבל את אותה פקודה עצמה מראש הממשלה שמיר. שמיר הכחיש. לא היה כאן ''הריגה מתוך חמת זעם''. היה כאן רצח מחושב, שמטרתו היתה להבהיר למחבלים שהם לא יצאו בחיים מפיגוע. אלה מחוקקיך, ישראל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אז הוא לא איבד עשתוניו וחיסל את הרוצח |
|||
|
|||
בדם קר - זה קצת מוריד לכאורה את הגנתו מבחינה משפטית, אבל מבחינה מוסרית אני בצד שאומר שמחבל-רוצח יש לחסל. יפה שעה אחת אחרי פיגוע, אך יפה שבעתיים לפניו. הבעיה היא שנותרו מחבלים שכיום הם מובילים את הרש''פ מולנו, ואנחנו מתוך אמונה תמימה לכוונותיהם הטובות נתנו להם מפלט בארצנו, נתנו להם להביא צבא, ארגוני טרור וחימוש רב. וגם כשבדגו בנו שוב ושוב סלחנו, עברנו על הסעיפים, ויתרנו והם שוב בגדו בנו. וכל זה מאותו מרצח, שורש לענתם מעוז תשוקתם, הכלוא בבית הכלא של הפוליטיקה ברמאללה, שפשע היה להאמין לכוונותיו לשלום של אמיצים. אם אותו היו מחסלים בביירות או בתוניס - היו נמנעים כיום הרבה פיגועים. וכמוהו ישנם עוד. אנחנו לא ממשים את זכותינו המוסרית, החוקית והלאומית להגיב קשה על רמיה קשה וקטלנית - ולכן אנחנו משלמים על קוצר ידינו ומחשבתינו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אז הוא לא איבד עשתוניו וחיסל את הרוצח |
|||
|
|||
סוחר יקר - אתה מערבב מין שבאינו מינו. א) אני דווקא סבור שיש היגיון בדבריו של אברהם שלום: מתאים מאוד לשמיר לתת פקודה שכזאת. ב) אין צל של ספק שאתה צודק בביקורתך על הבאת הכנופיה האש''פית לכאן. ג) לדעתי כל רוצח יש לתלות - ובמיוחד מחבלים. ד) אבל אם כבר מדובר בשבוי - אסור לרוצץ את ראשו ללא משפט. יש לתלות אותו בכיכר ציון - לאחר משפט (ועירעור ומשפט). | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי