| 1) בהנחה שההחלטה לזנוח את שיטת המרגלים בסוף שנות ה-1960 היתה נכונה אז - האם היא בהכרח חייבת להיות נכונה לנצח? האם לא ייתכן שאז, במצב שבו היתה עלייה 'טרייה' וגדולה יחסית מאותן ארצות, ובהתחשב במצבה העדין מאוד, בינלאומית, של ישראל, הסיכון בהפעלת מרגלים לא היה שווה את הרווח - אבל היום המצב שונה? האם לא ייתכן שהיום אנו מאוד מנותקים, יחסית, מהשטח בארצות כמו אירן ועירק (כי אין לנו עולים טריים משם) ודווקא צריך להושיב בשטח כמה מרגלים? האם העובדה שאנו מזוהים באופן כל כך איתן עם ארה''ב, שהיא המעצמה העולמית היחידה וכוחותיה יושבים פיזית באפגניסטן ועירק, לא מצדיקה היפטרות מהפחד להסתבך ב'עסקי ביש' למיניהם? למי אנחנו חייבים משהו בכלל? אם כבר, להיפך - אנחנו חייבים לארה''ב מודיעין טוב לגבי האזור הזה, האזור שלנו, ואני מניח שמצפים לזה מאיתנו.
2) האם בהפעלת סוכנים בשלט רחוק אין גישה מתנשאת - גישה כללית אל החיים והפוליטיקה שאומרת שבכל חברה, הכל מתנהל 'מלמעלה למטה'? כלומר - די בכך שיש לך פקידים, קציני צבא וכו' שמוסרים לך מידע על כוונות השילטון ומצבו, ואתה כבר רואה את התמונה, פחות או יותר? גישה כזאת היא בעייתית לדעתי, במיוחד כאשר מדובר בדיקטטורות. איך ניתן, למשל, להעריך את סיכוייה הפוטנציאליים של מהפכת רפומיסטים וסטודנטים באירן של ימינו, אם אין לך איש בשטח שאתה סומך ב-100% על כושר השיפוט שלו? איך ניתן היה לחזות את מהפכת חומייני, אם כל הסוכנים שלנו היו חלק ממשטר השאח' והאליטות?
3) האם אין גם עניין של לוחמה פסיכולוגית במשוואה הזו? שוב, אכניס את ניסיוננו בקציר, כי כמה שזה נשמע מצחיק, כי אני חושב שיש דברים שכמו שהם נכונים בקטן, הם נכונים בגדול. ההנהגה האיסלמית דאגה, בשנים 1995-2000, להכניס לשטח שלנו ערבים. הם לא הסתפקו בבג''צ של קעדאן: מהרגע הראשון, הם דאגו להכניס אלינו פיזית ערבים ולעשות פרובוקציות, למרות שלכאורה זה יכול היה לפגוע בקייס של קעדאן בבית המשפט. כלומר - הגישה שלהם היתה מאוד לא 'אשכנזית': הם התעקשו להיכנס לשטח שלנו ולהתערבב בנו ולדאוג שנדע שהם מעורבבים בנו.
מה הם השיגו בזה? הרבה מאוד. הם למדו אותנו בדרך שלא היו יכולים ללמוד אותנו אילמלי ישבו בתוכנו. והם השיגו אפקט חשוב בלוחמה פסיכולוגית: עד כדי כך, שכאשר אני כינסתי אסיפה של תושבים לדון בעניין הביטחוני בדצמבר 2000, היה חשש גדול באוויר שאולי יגיעו לאסיפה הזאת ערבים. כלומר, היתה תחושה שהם בקרבנו ושאנחנו לא בטוחים, שאנחנו violated.
אז נכון, סוכן מוסד בדמשק זה לא בדיוק התנחלות ישראלית בשטח סורי, ובכל זאת, אני כבשאר אסד הייתי מרגיש פחות נינוח ויותר לחוץ אם הייתי יודע שישראל זנחה את מדיניות ה''בלי אלי כהנים'' שלה. ואוייב לחוץ זה תמיד דבר טוב. |