פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(נכתב בתשובה לאריק באך, 18/02/04 4:30)
הפקת לקחים בסין ביפן ובישראל
אורי מילשטיין (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 8:03)
בתשובה לאריק באך
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

התרבות היפנית, שאריק באך הילל, מאופיינת על ידי מסורת הסמוראים; התרבות הסינית מאופיינת על ידי מסורת הקיסרים והתרבות היהודית מאופיינת על ידי מסורת הנביאים.שלוש מסורות אלה מתיחסות באופן שונה לחשיפת ליקויים ולהפקת לקחים.

הסמוראים הם אנשי מעשה עילאיים ואלוהיהם הוא אל הביצוע המתקרב לשלמות הסמוראים הם הציידים המודרניים הממשיכים במוסרת הציידים הקמאיים ששרדו מליוני שנים. הם מבחינים בליקויי ביצוע ומשלמים עליו מחיר עד כדי חרקירי. זה ההסבר להצלחותיהם הצבאיות והעסקיות המדהימות של היפנים.

הקיסרים בסין היו מעמד של מקבלי החלטות בתחום האסטרטגיה רבתי (במובן שעליו דיבר לידל הארט בספרו: ''אסטרטגיה של הגישה העקיפה''). בתחום זה אין להתקרב לשלמות, שהרי אנחנו חיים בכל התחומים בסביבה של אי ודאות. לפיכך, עקרון הפעולה של הקיסרים הוא עקרון הליקוי. קיסר החושף ליקויים במערכת קבלת ההחלטות שלו הוא הקיסר המעולה ומי שאינו חושף ליקויים ראוי לגינוי ולהכחדה.תהליך זה של חשיפת ליקויים קדושה מניע תהליך של הפקת לקחים יעילה.

נביאי ישראל קשורים לקב''ה שהוא ישות מושלמת ומופשטת שיודעת את האמת הנצחית ואינה טועה לעולם. את חמשת חומשי התורה כתב הקב''ה ''במו ידיו'' ולפיכך לא יכולה להיות בהם טעות. מסורת זאת יצרה ביהודים שאיפה בלתי נלאית להגיע לאמת. אברהם אבינו, משה רבנו ואלברט אינשטיין מיצגים מסורת זאת.

מכיוון שמעמד הנבואה הוא מעמד של אנשים שאינם טועים (אותם דברים אמורים לגבי ממלא המקום - האפיפיור בנצרות הקתולית) כל היהודים והישראלים מבקשים להיות נביאים: ראשי ממשלות, הרמטכ''לים מנהלי בנקים ויזמים עסקיים. היהדות הגדירה אותם כ''נביאי שקר'', אבל נבואת השקר נחשפת רק בדיעבד. בזמן האמיתי המדינאים, המצביאים ואנשי המשק הישראלים אינם טועים בעיני עצמם, לכן אין להם ליקויים בעיני עצמם ולכן לא התפתח במסורת היהודית ובמדינת ישראל תהליך של הפקת לקחים.

שילוב בין נביאי אמת, קיסרים סיניים וסמוראים יפניים הוא שילוב מנצח בעולם הכלכלה הגלובלית הנוכחי. את השילוב הזה עשויים לעצב יזמים בפרויקטים שלהם אם הם מבינים את המאפיינים החיוביים של שלושת המסורות הנדונות. תרבויות לאומיות אינן מסוגלות לעשות זאת.
_new_ הוספת תגובה



התחליף הישראלי לנבואה הוא תחושות הבטן והיריות מהמותן
מיכאל מ. שרון (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 9:52)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וגם האמירה הריקה בעלת הטון הנשגב ברוח אסא כשר, ישעיהו ליבוביץ והשופט ברק. כל אלה, כשהם מותזים מהפה או על הנייר, זוכים מייד למעמד של האמת שאין בלתה.

מכאן שההיסטוריה היהודית רצופה במעשי איוולת, החל מרחבעם בן שלמה וכלה ברוח אוסלו. מכאן גם שהיהודים כעם הם עם המצמיח ברגעים קשים מנהיגי איוולת הגוררים אותו לתהום, בניגוד למנהיגות תושייה נוסח עמים חכמים כבריטניה. גם בשעתו הקשה של העם היהודי, בזמן השואה, היצמיחו היהודים מנהיגי אסון ואיוולת כד''ר קסטנר, ואף בן גוריון עצם עיניו והתעלם משואת יהדות אירופה. ואילו אלה שזעקו כגון הלל קוק או ז'בוטינסקי הוצאו מחוץ למחנה, בחזקת מטורפים מסוכנים.

על כן כבר היזהירו רבנינו שרוח הנבואה בימינו ניתנה רק לשוטים.

לעיתים, בסביבה של איוולת קולקטיבית, קמה רוח ההתנגדות האנושית ושלילת הסביבה, האופוזיצייה האישית לאיוולת.

לכן, כל גדולי הרוח היהודים, החל מאינשטיין, ד''ר יונה סאלק, או מנדלסון ומהלר ופרויד וברגסון לא רק שלא הזדהו עם סביבתם היהודית ולא רק שלא פעלו מתוכה, אלא פעלו בניגוד לה, ומתוך שלילתה. רוח השלילה לסביבת איוולת ורוח ההתנגדות לה היא שהיצמיחה אותם.

בישראל הוצמתה רוח ההתנגדות, ולכן אנו ניראים כפי שאנו ניראים, כשחתן הנובל היחיד בקרבנו הוא הסופר הגרפומן עגנון (פרט לפרס ורבין...).

על כן, רוח ההתנגדות והשלילה והביקורת חשובה ביהדות, ולכן חשובה המסורת היהודית לפיה מתוך תהום הסאוב צומחת הגדולה הרבה ביותר.

אין אם כן לעם ישראל כל דרך, אלא לסגל את המסורת הסמוראית היפנית, בחינוך עיקש ונחוש.
_new_ הוספת תגובה



מיכאל, חבל שאתה שוב טועה בפסקנותך
דוד סיון (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 10:14)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אריה פרלמן העמיד אותך על טעותך כבר לפני כ- 8 חודשים (תגובה 32030). לך זה, כנראה, לא משנה. אחרת אי-אפשר להבין את האמירה: ''...ואף בן גוריון עצם עיניו והתעלם משואת יהדות אירופה.''

גם השימוש במושג גרפומן לגבי עגנון לא מכבד את המשתמש כאשר אין נימוקים.

חבל.
_new_ הוספת תגובה



תגיד מיכאל
מושה (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 10:28)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה חושב שהלל קוק היה מקים את המדינה יותר טוב משעשה בן גוריון?
_new_ הוספת תגובה



איננו יודעים שאיננו יודעים
אורי מילשטיין (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 10:39)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האדם העיקרי שהשפיע על התרבות הישראלית הוא קרל מרכס שהיה בלא ספק נביא שקר. כל זמן שהמרכסיסטים הישראלים לא יודו בטעותם ולא יכו על חטא אין לנו תקווה. ואכן אין לנו תקווה כי המרכסיסטים אינם מודים במרכסיסטיותם. כך אנחנו תקועים בעידן הפר-סוקרטי: איננו יודעים שאיננו יודעים.
_new_ הוספת תגובה



אורי, האם כולנו מרכסיסטים?
דוד סיון (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 11:05)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם לא, לפי מה צריך להחליט?
האם לא היה שום חיוב במה שעשו המרכסיסטים בכל תולדות ישראל מאז ראשית הציונות?

עם יד על הלב: אתה באמת מאמין שהחזרה בתשובה של המרכסיסטים (שלא יודעים) הוא תנאי להתפתחות המדינה בכיוון חיובי (רצוי)?
_new_ הוספת תגובה



מרכסיסטים בהתנהגות
אורי מילשטיין (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 11:29)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דוד,
1.בודאי שהרוב לא מרכסיסטים במודע ומקצת מאלה אנטי-מרכסיסטים במודע אך מרכסיסטים בהתנהגות. בליכוד ובימין יש הרבה דוגמאות לכך.
2. המרכסיזם כאידיאולוגיה=דת הניע את היהודים שעלו ארצה למעשים שערכם רב, ולא רק בישראל אלא גם ברוסיה.
3. אבל התרבות המרכסיסטית, הנאו-מרכסיסטית והקצת-מרכסיסטית שנקלטה בארץ ישראל היא רעה חולה.
_new_ הוספת תגובה



תודה רבה
דוד סיון (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 11:42)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עד היום חשבתי שלמעשה השתחחרתי מכבלי המרכסיסטים. אבל לפי דבריך זו כנראה טעות.
_new_ הוספת תגובה



שחרור מפגעים
אורי מילשטיין (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 12:26)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דוד,

יש פגעים שלא ניתן להשתחרר מהם לעולם. כך זה בתחום הבריאות וכך זה גם בתחום התרבות.
_new_ הוספת תגובה



האם תוכל לפרט?
דוד סיון (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 12:51)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אמרנו מקודם שהיתה לאלו שהובילו ברוח הרעיונות המרכסיסטיים תרומה חיובית. אבל, כפי שאתה אומר כאן, השאריות הן פגעים.

אתה יכול לפרט את הפגעים הללו?
_new_ הוספת תגובה



האם תוכל לפרט?
אורי מילשטיין (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 13:18)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1.מרכזיות המפלגה בתרבות.
2. שליטת הביורוקרטיה על החיים.
3.מונופול על עיצוב ערכים.

וזה עוד לא הכל.

אני יוצא עד סוף השבוע לצפון הארץ. בזה תם חלקי בדיון לפי שעה.
_new_ הוספת תגובה



אורי, עוד שאלה
דוד סיון (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 14:08)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האם המחלה הזאת (מרכזיות המפלגה, שליט הביורוקרטיה, מונופול על
עיצוב ערכים ועוד) לא קיימת במשטרים עליהם לא השפיע המרכסיסזם?
_new_ הוספת תגובה



אורי, עוד שאלה
אורי מילשטיין (יום שישי, 20/02/2004 שעה 20:14)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין מדינה ואין משטר שהמרכסיזם לא השפיע עליהם.
_new_ הוספת תגובה



ונגיד שהם יודו
מושה (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 11:56)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ויכו על חטא, ויתאבלו מרה על טעותם, וגם יובלו לעין השמש בבגדים אדומים כשלפיד החירות (כחול לבן) בידם, וגם יבוצע בהם מעשה של אמונה, וגם ימחה זכרם מעל האדמה.
נגיד שכל זה יקרה, מה אז?
_new_ הוספת תגובה



ונגיד שהם יודו
אורי מילשטיין (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 12:29)
בתשובה למושה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זכרם לא יוכל להימחות מעל פני האדמה. על כך אומר פתגם יווני: ''את מה שהיה אפילו אלוהים אינו יכול למחות''.
_new_ הוספת תגובה



אתה מתחמק מתשובה
מושה (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 13:04)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אתה מתחמק מתשובה
אורי מילשטיין (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 13:20)
בתשובה למושה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראה תשובתי לעיל לדוד.

ואגב, כדי להקשות על התחמקות יש לנסח את השאלות כהלכה.
_new_ הוספת תגובה



רוח התנגדות!
דב מאיר (יום שני, 22/03/2004 שעה 11:56)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

התנגדות לשמה פסולה וחוסר בקורת גם הו פסול.
הטענות אל העם היהודי מתחילות מתחילות כאשר הוא מאבד אחת או יותר משתי תכונות היסוד הנלמדות בתלמוד:
א. בקורת ללא רחם על מנת לבחון את האמת ולדבוק בה.
ב. דו שיח מכובד מתוך אהבת איש את רעהו.

לכן התרבות הקיסרית הסינית אינה עדיפה ואף לא הבריטית (להזכיר כיצד התנהגו הבריטים ערב מלחמת העולם הII
יש מה ללמוד מהיפנים, היינו ביצוע מושלם, אולם לימוד כזה אינו תואם בהכרח את ההתפתחות של אדם חושב. היינו אדם חושב הוא אדם עצלן (למרבית הפלא) הוא רוצה בכח מחשבתו לעבוד פחות ולייצר יותר.
_new_ הוספת תגובה



התחליף הישראלי לנבואה הוא תחושות הבטן והיריות מהמותן
מיכאל מ. שרון (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 9:53)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וגם האמירה הריקה בעלת הטון הנשגב ברוח אסא כשר, ישעיהו ליבוביץ והשופט ברק. כל אלה, כשהם מותזים מהפה או על הנייר, זוכים מייד למעמד של האמת שאין בלתה.

מכאן שההיסטוריה היהודית רצופה במעשי איוולת, החל מרחבעם בן שלמה וכלה ברוח אוסלו. מכן גם שהיהודים כעם הם עם המצמיח ברגעים קשים מנהיגי איוולת הגוררים אותו לתהום, בניגוד למנהיגות תושייה נוסח עמים חכמים כבריטניה. גם בשעתו הקשה של העם היהודי, בזמן השואה, היצמיחו היהודים מנהיגי אסון ואיוולת כד''ר קסטנר, ואף בן גוריון עצם עיניו והתעלם משואת יהדות אירופה. ואילו אלה שזעקו כגון הלל קוק או ז'בוטינסקי הוצאו מחוץ למחנה, בחזקת מטורפים מסוכנים.

על כן כבר היזהירו רבנינו שרוח הנבואה בימינו ניתנה רק לשוטים.

לעיתים, בסביבה של איוולת קולקטיבית, קמה רוח ההתנגדות האנושית ושלילת הסביבה, האופוזיצייה האישית לאיוולת.

לכן, כל גדולי הרוח היהודים, החל מאינשטיין, ד''ר יונה סאלק, או מנדלסון ומהלר ופרויד וברגסון לא רק שלא הזדהו עם סביבתם היהודית ולא רק שלא פעלו מתוכה, אלא פעלו בניגוד לה, ומתוך שלילתה. רוח השלילה לסביבת איוולת ורוח ההתנגדות לה היא שהיצמיחה אותם.

בישראל הוצמתה רוח ההתנגדות, ולכן אנו ניראים כפי שאנו ניראים, כשחתן הנובל היחיד בקרבנו הוא הסופר הגרפומן עגנון (פרט לפרס ורבין...).

על כן, רוח ההתנגדות והשלילה והביקורת חשובה ביהדות, ולכן חשובה המסורת היהודית לפיה מתוך תהום הסאוב צומחת הגדולה הרבה ביותר.

אין אם כן לעם ישראל כל דרך, אלא לסגל את המסורת הסמוראית היפנית, בחינוך עיקש ונחוש.
_new_ הוספת תגובה



טעות
צבי צוויג (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 16:22)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''את חמשת חומשי התורה כתב הקב''ה ''במו ידיו''''

ט ע ו ת

לפי המסורת משה כתב את התורה מפי הגבורה
_new_ הוספת תגובה



אלו ואלו דברי אלוהים חיים...
מושה (יום רביעי, 18/02/2004 שעה 16:36)
בתשובה לצבי צוויג
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



מי יצר את התורה?
אורי מילשטיין (יום שישי, 20/02/2004 שעה 20:13)
בתשובה לצבי צוויג
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם אם ''הגבורה'' הכתיבה את התורה למשה, התורה היא יצירה של הקב''ה ולא של בשר ודם.
_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בישראל
צדוק דנגורי (יום חמישי, 19/02/2004 שעה 0:48)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יהירות חשיבה ''בולשביקית'' הם תרבות הפקת הלקחים בישראל.

התעסקות במלל ולטישת עינים למה האחרים עושים
זאת תרבות הפקת הלקחים בישראל.

חוסר מקוריות והנחת עבודה שאם האחרים עושים זאת זאת תרבות הפקת הלקיחם בישראל.

כל נביא בעירך איננו נביא זאת תרבות הפקת הלקחים במדינת ישראל.

המאמר הזה מבטא יותר ישראליות ותרבות הפקת הלקחים בישראל את תרבות הפקת הלקחים הטובה ביותר
_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בישראל
אורי מילשטיין (יום שישי, 20/02/2004 שעה 20:16)
בתשובה לצדוק דנגורי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

את המשפט האחרון אינני מבין.
_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בסין ביפן ובישראל
מאיר גרוס (יום חמישי, 19/02/2004 שעה 11:07)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לאורי מילשטיין,כדאי אולי, להוסיף עוד נקודה לאבחנה (או הבחנה-?) המעניינת שלך. ההנחה של נביאי ישראל היא שהכוונה היא תמיד לטובה, שאין רצון לפגוע בזולת ושאין חתירה להרע, ובודאי לא על בסיס טובת הנאה אישית- הבאה על חשבון הכלל. ולכן,אולי,גם הליקוי מתברר מאוחר יותר, כשהמציאות הופכת את ההשערות על פיהן, ואז מתגלה שלא מדובר בנביא אמת. יתכן שאני תמים, ובודאי לא עשיתי מחקר.
בהזדמנות זו, יישר כוחך על זוויות הראיה שאתה משתף בהן את הציבור. אתה תמיד מאתגר אותנו. בברכה, מאיר
_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בסין ביפן ובישראל
אורי מילשטיין (יום שישי, 20/02/2004 שעה 20:18)
בתשובה למאיר גרוס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ההבחנה שלך מעניינת והיא מצביעה על חוסר ריאליות וליקוי מבצעי בתרבות ישראל.
_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בסין ביפן ובישראל
ראובן גרפיט (שבת, 21/02/2004 שעה 9:01)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מילשטיין הנכבד, אנו אנשי מעש. לצערנו הרב כפי שציינת יש בארץ יותר מידי, מה שאתה קורא נביאים ואני קורא , אנשי מלל אימפוטנטים, שמספרם הרב הביא לחולשתה של מדינת ישראל. מהפכת הציונות היתה התבססה על החלוציות , על ההקרבה האישית שדגלה בעצמאות כלכלית ובטחונית. לא בחינם החלוצים של אז שרבים מאד מהם היו בוגרי אוניברסיטאות, בוגרי ישיבות יצאו להקים ישובים חקלאים ודגלם היה עבודה עברית, שמירה עברית. כיום המגמה הפוכה.
הדוגמה הטובה ביותר הינו היחס בין בוגרי המקצועות התכליתיים, שיש בהם פרנסה, מצקצועות המביאים למדינה רווח במטבע חוץ, ביחס לבוגרי השום-כלום הגורמים נזק לאושיות המדינה , למשל כמות האינ סופית של בוגרי המשפטים (בארה''ב יצאה בשנת 1991 מחקר מאלף בנושא המוכיח שמכמות מסוימת של עורכי דין המשק האמריקאי יצא נזוק). כן גם המצב דומה בשאר הפקולטון במדעי הרוח, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, ספרות , הסטוריה וכדומה. מי צריך כמות כה גדולה של בוגרים לשום-כלום ? מה תרומתם למשק?
מגמה זו באה לידי ביטוי בהסכם אוסלו שאותה יצרו אנשים מתחום ההסטוריה (מי הולך ללמוד הסטוריה עם לא הנפל של התיכון הרוצה בכל כוחו תואר אקדמי) והנפלים האלה מובילים אותנו במקום שיובילו אותנו מהנדסים מומחים, בוגרי מדעי המחשב, חקר ביצועים, פיזקאים. .
עבודה עברית סמלה את הנחישות להקרבה, להבנה שמדינה ועם מקימים עם הקרבה, נוסח ההקרבה והנחישות הסמוראית. המאבק האידאווגי בין אנשי המעש הציוני של אחדות העבודה, מפאי ההסטורית לבין הזבוטינסקאים היתה באיזו דרך לבחור. בדרך העקיפה, נוסח הגישה הפרגמטית שאת המציין אצל קיסרי סין (היו מספר שושלות ורק אלה שאמצו את פילוסופית קונפוציוס אמצו את הגישה ה עקיפה) לבין הדרך הישירה בהתעלם מגבלו כוחנו, גישת חלק מהזבוטינסקאים.
אנו בחרנו ללמוד ולעסוק בשום-כלום. הרסנו את החקלאות, הרסנו את העבודה העברית, השר פריצקי, קורא לעובדי התעשייה ה אוירית פריזיטים, עו''ד מיותר שאינו מבין שתע''א הינה היצירה המפוארת ביותר במדינת ישראל. יצואן מספר אחד. יצרן טילים, לוינים, ספינות, מכמ''ים וטכנולוגיה מהמתקדמות בעולם נקאיך על ידי שר עו''ד שמן, נהנתן - פרזיטים. להיות פריצקי - עורך דין שמן החי בתל אביב הינו שאיפת חיים של רבים מצעירנו וחבל.
ויתרנו על עבודה עברית, על החקלאות העברית, על הקשר בין העם לאדמה והבאנו תחליפים בתחילה פלשתינאים וכיום תילנדים וסינים, זו הסיבה לבריחה ולחולשה.
_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בסין ביפן ובישראל
אורי מילשטיין (שבת, 21/02/2004 שעה 10:02)
בתשובה לראובן גרפיט
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראובן גרפיט הנכבד למאוד מאוד,

ללא מודעות היסטורית שהובילו ''אנשי מלל אימפוטנטים'' כמו העיתונאי והמחזאי בנימין זאב הרצל, עורך הדין דוד בן גוריון וחבריהם, היו המהנדסים המעשיים שהגיעו ארצה לפני מלחמת העולם השנייה,נשארים באירופה ונטבחים בשואה. אחת הסיבות שהתנועה הקיבוצית קרסה היא שלא נמצאו לה ''אנשי מלל אימפוטנטים'' ברמה גבוהה לנהל טוב יותר את אנשי המעשה הפלחים, הירקנים והלולנים.

המערכת החברתית והפוליטית, גרפיט, מורכבת הרבה יותר, ממה שמשתמע מתגובתך. ואגב, על הנזק שבריבוי עורכי דין (ורופאים) עמד כבר אפלטון במאה הרביעית לפני הספירה.

יחד עם זאת אני מסכים שרוב אנשי מדעי הרוחו והחברה ורוב המשפטנים הם ''אנשי מלל אימפוטנטיים'' למרות שאני נמנה עליהם ורבים סבורים שאני איש מלל ואימפוטנט.
_new_ הוספת תגובה



כעת הוספת לי את המשפט החסר.....
דוד סיון (שבת, 21/02/2004 שעה 11:53)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המשפט שלך על התנועה הקיבוצית יכול היה לככב במאמר שכתבתי לפני כמה ימים.

שוב תודה על האבחנה.
_new_ הוספת תגובה



ניתן לגשר בין יריבים
אורי מילשטיין (שבת, 21/02/2004 שעה 12:46)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דוד, לכבוד הוא לי אחרי שהיו בינינו כמה מלחמות עולם ושימוש בנשק לא קונבנציונאלי. הרי הוכחה שניתן לגשר בין יריבים.
_new_ הוספת תגובה



אכן, ניתן לגשר בין יריבים
דוד סיון (שבת, 21/02/2004 שעה 13:04)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מי יתן ונשמור את הגשר איתן.
_new_ הוספת תגובה



אשתדל!
אורי מילשטיין (שבת, 21/02/2004 שעה 14:21)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בסין ביפן ובישראל
ראובן גרפיט (שבת, 21/02/2004 שעה 19:08)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מילשטיין מכובדי, איני יוצא כנגד הצורך בתחומים אלה, במקורי למדתי הנדסת תקשורת מחשבים ואחר גם לימודי מדעי המדינה+ מינהל ציבורי + סוציולוגיה + התמחתי בשני תחומים בכלכלה. אני מתקומם כנגד הריבוי האינסופי, על אובדן היחס בין אלה לבין אלה. הראשון שעמד על כך היה מנכ''ל סוני בספרו המפורסם בשנת 1980 או 81 שבו הסביר כיצד האומה היפנית שהינהפחות ממחתית האומה האמריקאית, הישגיה הכלכליים, נכון לאז וגם הליום, טובים ומשופרים יותר.גם היום שיפן מצויה במשבר כלכלי מתמשך, יש לה עודף יצוא על יבוא בעוד ארה''ב סובלת מגרעון חודשי ממוצע שנע בסביבות ה 40 בליון (מיליארד $). ראה את טיואן אי של שום כלום,עם אוכלוסיה קטנה , פשוט לא יודעים מה לעשות עם עודף היצוא שלה. הרצל בסופו של דבר לא היה לו שום הישג ממשי. אנשי מעש כמו רופין, חנקין, הבילואים, בן גוריון, ויצמן, גורדון וכדומה הם אלה שהביאו לנו את הגאולה.
_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בסין ביפן ובישראל
בוריס ד (שבת, 28/02/2004 שעה 13:45)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ד''ר אורי מילשטיין המכובד, כאדם שלא מתוככם בדברי פילוסופיה צבאית, בזמן
קריאה דבריך על ''איתור ליקויים והפקת לקחים ..'' לפי שלושה מודלים של תרבויות,
נוצר לי התנגדות לכמה הנחות שלך שבגללם כשה להשלים עם תיאוריה.

אם לחשוב לפי שלושה מודלים שציינת הכול נראית הגיוני ומדעי.
אלא איך אתה יכול לשכנע אותי שאנו עדיין אותו עם שחיי לפי מסורת תנחית.
כי יש לי גם שכנוע עמוק שאנו הפכנו בהווה לעם שוטה שמנוהל לא על ידי
נבואיים, שלא להגיד גרועה מי זה, כי הגדרה אמתי עלולה לסוג מי סגנון של דבריך.

אחד של המבוקרים האומללים שלך, אלוף מילוים א אדן בסיום תפקידו של מבקר
משטרה ביקש להזהיר עם ישראל בכך שתוך משטרה שלנו שולט תרבות שקר.
לזכותו להגיד שהוא באומץ ליבו האזרחי גילה לנו חלק של מציות שבה אנו חיים.
כי השתכנעתי מזמן שכול מערכת שלטוני וחברתי שלנו חיה תוך תרבות שקר.
לכן כשה לי לקבל הנחתך שעדיין יש לנו גם תרבות של נבואיים.

הרי אם להניח ששולט אצלנו את תרבות שקר גם אפשר לפרש ולהבין בגללו למה
כל מנהל אגף בתחום שלו עושה לפי טרדיציה נהלים של תרבות שקר וכך אפשרי
להסביר כל יתר דוגמאות שחברים ניסו להכתיב לחזקת את מודל תרבות הנבואיים.
על כן יש לי בקשה להבהיר איפה מתחיל אצלנו תרבות הנבואיים ואיפה נגמר
את התרבות שקר ואם אפשר להתעלם ממנו בתיאוריה שלך.

התרשמתי שאתה נזקק למודל תרבות נבואיים כדי לבנות מודל תרבות של
מנהל אידיאלי, שחייב להיות משולב מגורמי חוכמה, החלטיות וביקורת עצמי.
במקרה כזה באידיש אומרים ''וו נמט-מן (איפה נמצאה?…).

אולי יסבירו לי איפה טעיתי.

בוריס דוברובנסקי, בידידות.
_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בסין ביפן ובישראל
אורי מילשטיין (שבת, 28/02/2004 שעה 15:44)
בתשובה לבוריס ד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בוריס ידידי,

תשובתי הינה דיאלקטית ומבוססת על הגיון של ''הפוך על הפוך'':

אם עקרון היסוד ביהדות היא האמת (הנבואית) ואם אחרי החורבן אין יותר נביאים,הרי אין דרך להגיע לאמת אלא במשמעות הסכולסטית והבלתי רלוונטית של המושג. לפיכך כל מי שטוען שהגיע לאמת אומר דברים בלתי מבוססים ובדרך כלל משקר. ומכיוון שבתרבות היהודית יש יוקרה גדולה ל''האמת'' הרי רבים עושים שימוש ריטורי במונח זה ויחד עם זאת משקרים.
_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בסין ביפן ובישראל
בוריס ד (שבת, 28/02/2004 שעה 18:00)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תודה אורי,
לכן אנחנו עם שיכול לגייס חוכמה והחלטיות סמוראית
רק במקרה של קטקליזמה לאומי; ואם לא אנחנו מדרדרים
תוך תרבות שקר מבחירות מושחטות לבחירות מושחטות.
בברכה, בוריס
_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בסין ביפן ובישראל
אורי מילשטיין (שבת, 28/02/2004 שעה 23:59)
בתשובה לבוריס ד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בוריס שלום,

האמת יכולה להופיע בתרבות ישראל באחד משני האופנים:

א. שליח של הקב''ה שהוא המשיח.
ב.הופעה כאוטית החורגת ממערך החשיבה המקובל ואז האמת הזאת תדחה.

זה הטעם שאת האמת הישראלית יש לעטוף ביסודות דתיים כדי שהיא תתקבל.
_new_ הוספת תגובה



הפקת לקחים בסין ביפן ובישראל
בוריס ד (יום שישי, 05/03/2004 שעה 7:01)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ד''ר אורי מילשאין, הבעיה הנקרה שהמון מעמך מחפס
את האמת שלו בקצבה של ביטוח הלאומי.

אנו זקוקים לכוח פוליטי סוציאלוגי ולאומי שיערר קצת
לעם למה אנו פה. יש לנו אבססיה חומרנית.

בוריס
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי