פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(נכתב בתשובה לא.ש. מיכל, 15/04/04 14:25)
ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום חמישי, 15/04/2004 שעה 14:37)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הכל שקוף, אפשר לקרוא את החומר ולעבור על מסכת הראיות ולראות אם ההרשעה מופרכת. אתה רומז שאין רגליים להרשעה? הכל פרי חוסר יכולת הביצוע של השופט צמח שלא הצליח ''כבן אנוש ליצור בתודעתו את המחיצה''? למה אתה מניח שאי אפשר ליצור מחיצה שכזאת? העובדה שהיו רגשות איבה לשר ניסים מצביעה שבהכרח גם צמח חייב לפתח רגשות מסוג זה? זה הכרחי?
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
א.ש. מיכל (יום חמישי, 15/04/2004 שעה 16:19)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כדאי לדעת:
אחת המיומנויות הראשונות ששופט רוכש היא לבנות את פסקי הדין המרשיעים - גם אם יש לו היסוסים ולבטים - באופן שייראו כבטון יצוק.
ובאשר למחיצה:
גם אם נוצרה מחיצה כזו - עצם הצורך ליצור אותה הוא כבר בעייתי.
ואסור לשכוח שיצירת מחיצה בתודעה עדיין אינה מבטיחה שנוצרה מחיצה כזו גם בתת התודעה (ובית המשפט העליון מכיר בתת התודעה כגורם שמשפיע על שיקולי השופט).
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום חמישי, 15/04/2004 שעה 20:15)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בתשובתך עדיין קיימת ההנחה שהשופט צמח פיתח רגשות כלפי דרעי (משום שהיה עוזרו של ניסים) והרי תהליך רגשי כזה בכלל לא הכרחי. כיצד תוכיח שהוא נגרר אחר רגשותיו, אם היו כאלה בכלל?
הערתך בדבר ''בטון יצוק'' מרמזת שההרשעה כלפי דרעי אינה מספיק יציבה לדעתך? יש בה פרצות?
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
א.ש. מיכל (יום חמישי, 15/04/2004 שעה 21:27)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אדם הגון חייב להניח - לפחות להניח - שכאשר עוזרו האישי של השר המלווה אותו בכל צעד ושעל יגלה הזדהות ואמפטיה חזקה לצערו או תסכוליו ואולי אף יסייע לו וייעץ לו במאבקו מול יריביו. הדברים הללו נובעים באופן טבעי מייחסי הנאמנות של היועץ האישי כלפי הבוס שלו.
ומכל מקום - לא ניתן להפריך את הספק הזה.
כאשר נאשם הולך לבית הסוהר אני רוצה להיות משוכנע ששופטיו שלחו אותו לשם מתוך ניקיון דעת מלא.
ואני - מה לעשות - לא משוכנע שניקיון דעת כזה אכן התקיים במקרה זה.
השאלה שבית המשפט אמור לשאול את עצמו היא איננה שאלה עובדתית אם דרעי עבריין או לא, אלא אם היו ראיות - מעבר לספק סביר - להרשיעו.
קריאת פסק הדין איננה מספיקה כדי להעביר ביקורת על תוצאתו. צריך לעיין גם בחומר הראיות ובפרוטוקולים וכו' וכו'.
אבל גם מקריאת פסק הדין כשלעצמו מתעוררת תחושה שהעיגול צוייר סביב החץ.
פסק הדין - אילו נכתב בנקיון הדעת - לא היה נזקק להחשדה - בזוייה - שלדרעי חלק במותה של האם המאמצת של אשתו.
וכיוצא באלה פעלולים ותחלואים שצר המקום מלפרטם.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום שישי, 16/04/2004 שעה 12:56)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה פירוש ''הזדהות ואמפטיה חזקה''? מקריאת דבריך עולה מסקנה מוזרה מאוד: למעשה אתה מניח ואף קובע, שכל שופט שהיה אי-פעם עוזרו של מישהו, מפתח מתוקף תפקידו כעוזר איזה סוג של הזדהות ואמפטיה ''חזקה'' (האם מדובר בתסמונת מיוחדת לשופטים?) כלפי הבוס שלו, ועד כדי כך האמפטיה ''חזקה'', שהוא אינו מסוגל להשתחרר ממנה, גם לאחר תקופה ארוכה שאינו משמש בתפקיד זה ולמעשה מאבד את עמוד השדרה ובכלל את יכולתו לחשוב באופן עצמאי, כלומר את שיקול דעתו; מאחר שהוא כל כך כבול לאותה אמפטיה ''חזקה''. זו המסקנה שעולה מדבריך וזו כמובן הגזמה לא הגיונית ומופרכת לחלוטין. שופטים כמו כל בני האדם עובדים במהלך חייהם בכל מיני תפקידים ואי אפשר ולא הגיוני להניח שכל תפקיד מצמצם את יכולת הביצוע שלהם ומגביל את שיקול דעתם בעתיד, מפני שהם מפתחים כל מיני אמפטיות ''חזקות'' כלפי האנשים שעמם הם עובדים. פסילת ההרשעה ועוד בתואר ''בזויה'' על סמך הטיעון המוזר הזה הוא מעשה שיש בו יותר מטעם אחד לפגם. המשפט היה גלוי לכל, ההרשעה גלויה לכל, כל המהלך המשפטי היה שקוף. מי שרצה יכול היה לערער. נראה שדבריך נאמרים מתוך מניעים זרים, שבינם לבין הדאגה למערכת המשפט אין דבר וחצי דבר.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
א.ש. מיכל (יום שישי, 16/04/2004 שעה 15:17)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפחות תצטטי אותי נכון ואל תכניסי בפי מילים שלא אני אמרתי.
היכן טענתי שההרשעה בזוייה?
את מסלפת עובדות - כאחרון השופטים - ואחר כך בונה על הסילוף את הפירכה הנוחה לך.
וחוצמזה:
האמפטיה היתה לא כלפי הבוס בעלמא אלא כלפי הסבל שלו - שהוא היה עד לו וליווה אותו (ומן הסתם ייעץ לו גם בכך) - וזה כבר משהו אחר.
ואותו בוס גם מילא תפקיד משמעותי במינוי אותו עוזר אישי שלו לשופט.
אינני מאחל לך - מי שלא תהיי - להיות נאשמת אי פעם.
אבל במיוחד אינני מאחל לך להיות נאשמת בנסיבות לעיל. שכן, הסבל של נאשם בנסיבות לעיל - כך מספרים - הוא קשה מנשוא.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום שישי, 16/04/2004 שעה 17:01)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אחזור שוב: שופטים ככל בני האדם עובדים במהלך חייהם עם אנשים שונים, ומן הסתם מפתחים כלפיהם רגשות, ככל בני האדם כולם. אלא שאתה מייחס להם איזו מין חולשת דעת חסרת בסיס ומניח שהם לא יכולים לגבש שיקול דעת משום אותן רגשות ומפגשים במהלך חייהם. גם העובדה שניסים תמך בצמח אין לה דבר על שיקול דעתו. האם כל תמיכה שמישהו תומך בשופט בדרכו בסולם הדרגות מערערת את שיקול דעתו? איזו מין מחשבה לא מובנת זאת? שופטים ככל בני האדם מועמדים לכל מיני תפקידים ויש להם מתנגדים ותומכים. האם בכל פעם שמישהו יתמוך בשופט כלשהו, יהיה על אותו שופט להדיר את עצמו באופן גורף מכל מה שקשור ונוגע באותו אחד שתמך בו? במצב כזה (כביכול אופטימלי ולמעשה גרוטסקי), לכמה שופטים תזדקק מערכת המשפט, שגם כך קורסת מעומס, כדי לעמוד במכסה, הרי מדובר בהמוני שופטים, משום שכל אחד מהם יוכל לעסוק ברצועה צרה ביותר כדי לא להיחשד בחוסר ''בנקיון הדעת''. זו השגה תמוהה בלשון המעטה. שיוצאת מתוך הנחה ששופטים הם אנשים חלשים ומועמדים לפורענות בכל רגע ורגע. היא בלתי אפשרית ולחלוטין לא מציאותית. המשפט היה גלוי ולא ידוע על כך שמישהו הציע לצמח לפסול את עצמו, על בסיס ''הטענות'' שאתה מציג, אם היה עולה רעיון כזה ספק אם השופט צמח היה מתעלם.
לעניין הסילוף כביכול: ''פסק הדין - אילו נכתב בנקיון הדעת - לא היה נזקק להחשדה - בזוייה - שלדרעי חלק במותה של האם המאמצת של אשתו.'' בחינה מדוקדקת של משפט מפותל זה זה מעלה שלמעשה אתה בז לפסיקת הדין ולהרשעה. אתה כותב - ''אילו נכתב בניקון הדעת'' ובכך מטיל בוץ במעשה השיפוט ברמזך שלא נכתב בניקיון הדעת. אלה דבריך והפיתולים לא יועילו. החשד על שיתוף הפעולה של דרעי בעניין מות האם נבע מעדויות שהועלו במשפט. האם אתה מציע שהשופט יתעלם ממה שמוצג בפניו, מדברי השוטרים.
כשהנימוקים השפויים וההגיוניים אוזלים אתה פונה כצפוי לסנטימנט הגס ולהפחדה. סבלו של דרעי נגרם קודם כל משום שדחה עד אין קץ את משפטו בהשתמשו בזכות השתיקה. כך עושה היום גם גלעד שרון. גם הוא כפי הנראה יבכה אחר כך על ''הסבל המתמשך'' ו''עינויי הדין'' ויחפש מיני הכרויות בין השופט לאיזה פרסונה בניסיונות נואלים לבוז ולהתחמק מפסק הדין.
הימין היום מנסה בנחישות מבהילה לערער את הרשות השופטת. היו כבר דברים מעולם, ההיסטוריה לא חסרה בדוגמאות של ימין כוחני המעוניין ברשות שופטת חלשה ותלויה בחסדי השלטון.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
א.ש. מיכל (יום שישי, 16/04/2004 שעה 21:01)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מקוממת במיוחד טענתך לפיה השופט בפסק דינו לא היה צריך להתעלם מדברי השוטרים בעניין החשד נגד דרעי. לפי כל אמת מידה משפטית ומוסרית השופט היה חייב - ממש חייב - להתעלם מהחשד הזה כל עוד אין פסק דין שמרשיע אותו בכך.
יותר מכך, שופט הגון היה חייב לציין בפסק הדין במפורש שהוא מתעלם לחלוטין מכל החשדות הללו - כל עוד לא התבררו בפני בית משפט מוסמך.
אני חוזר ואומר בלא היסוס: ההחשדה הזו היא מעשה בזוי שפל ונקלה שאיננה מתאימה לשופט בישראל - קל וחומר שופט המתיימר להיות ירא שמים.
ולעניין הפגיעה ברשות השופטת:
מי שמנסה - ולדאבון הלב גם מצליח - לערער את הרשות השופטת ואת האמון בה היא קודם כל הרשות השופטת בעצמה.
וכדי שלא אובן לא נכון - אינני מתכוון לאיזה שופט אלמוני בעיר שדה, אלא לאלה היושבים בראש הפירמידה ממש.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום שישי, 16/04/2004 שעה 21:28)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני ממש מתקשה להבין את ההגיון בדבריך. אתה טוען שעל שופט (ובמיוחד ירא שמיים (?) מה ירא שמיים אומר בהקשר זה, ששופטים שאינם יראי שמיים פחות הגונים?) להתעלם מחשדות שעלו במשטרה לגבי מות האם. ומדוע? מדוע שיתעלם? החשדות על מותה של האם לא צפו בחלל כך סתם והפנו מבט מאשים לעבר צדיק של תכלת, אלא עלו בתוך מסכת שלמה של ראיות ובמהלך חקירה מסועפת, כאשר מותה של האם, שהיתה אמורה לתת עדות חשובה ביותר! נפל בתזמון מדויק ביותר שללא ספק עבד לטובת הנאשם ובזאת נמנעה עדותה! כיצד שופט או כל בר דעת יכול להתעלם מאירוע כזה?! נפלא מבינתי. מאחר שעברה לעולם שכולו טוב וחסכה את עדותה מאריה דרעי ומאחר שלא היו ראיות חותכות לכאן או לכאן, לא נותר איפוא אלא להצביע על התעלומה שבמותה המתוזמן ולציין כי נותר חשד לא פתור, וכך נעשה.
ראש הפרמידה: השמצות סיסמאות לא מנומקות הם בדיוק הדרך שבה הימין מנסה לעשות דה-לגיטימציה למערכת המשפט.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
א.ש. מיכל (יום שישי, 16/04/2004 שעה 21:47)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

משופט שהוא ירא שמים - המניח תפילין ומתפלל שלוש פעמים ביום - אני מצפה לנשמה יתרה, לדחילו ורחימו קודם שהוא בא לתלות את העבריין.
אלא שכאן, נוסף על תליית העבריין בא השופט וקשר לרגליו משקולות כבדות.
וכבר אמרתי - מסיבות משפטיות גרידא היה על השופט להתעלם מהחשדות הללו או כל חשד אחר שמרחף או לא מרחף באולם בית המשפט.
רוצים להאשימו בקשר לרצח? אדרבא - יגישו כתב אישום ויאפשרו לו להתגונן.
אם את לא מבינה את הדבר האלמנטארי הזה - נכשלתי בהסברתו.
לעניין ראש הפירמידה - את מוזמנת לקרוא בעיון את חילופי התגובות ביני לבין המכונה מושה בפתיל הזה, ואח''כ נדבר.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום שישי, 16/04/2004 שעה 22:01)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני חושבת שזאת התחמקות מיתממת לזרוק לחלל העולם משפט כמו ''מסיבות משפטיות גרידא''. אתה רומז שהשופט לא בקיא מספיק בחוק ובסבך המשפטי? אני לא חושבת שהיה רמז להאשמה ברצח בחשד התלוי הזה. ובאופן כללי נראה שדרעי רכש בעמל רב ובצדק את היחס שקיבל מהשופט בפסק הדין, לאחר כל תקופת השתיקה הארוכה והעיקשת והמשפט שלוו בהסתות אינסופיות בתקשורת נגד מערכת המשפט.
אם אתה מדבר על אתרו של יוסי דר - ראיתי.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
א.ש. מיכל (יום שישי, 16/04/2004 שעה 22:25)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

השופט צמח בקיא ברזי החוק הרבה יותר מהשופט הממוצע.
השופט צמח - נוסף על היותו שופט - הוא גם דוקטור למשפטים.
ודווקא משום כך מעשהו חמור.
אילו כשל עקב חוסר בקיאות - לא הייתי בא בטענות. כולנו טועים.
ובאשר לטענתך שאת לא חושבת שהיה רמז להאשמה ברצח - אך לפני כמה דקות הצדקת את העובדה שהשופט עשה מה שעשה על סמך עדויות השוטרים וכו' וכו'. עכשיו פתאום לא היה רמז?
ולעניין הסיפא בתגובתך, ניתן היה לצפות למשהו קצת יותר בשרני, שכן התגובה הדי סתמית שלך (''ראיתי'') איננה מעידה על יושר אינטלקטואלי מי יודע מה.
ובאשר לימין או שמאל - אני מקווה שעולמך אינו צר כעולם נמלה. העולם איננו רק ימין ושמאל. יש חיים מחוץ לימין ולשמאל, וניתן לנהל דיון גם ללא התגובה הרפלקסולוגית הזו.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (שבת, 17/04/2004 שעה 0:46)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''רפלקסולוגית''??

צחקתי..

בעניין הימין זאת לא תגובה רפלקסיבית, רוב המערערים באים מהכיוון הזה של המפה. מעבר לזה שום דבר לא קבוע בעניין שמאל ימין, בעיקר בארץ, לא שחור לבן וגם לא מדויק בכלל בצורה הזאת של הארגון הפוליטי. זה היה לצורך הדיון וזהו.

החשד נותר תלוי משום שכפי הנראה היו שתי אופציות: להתעלם או לציין. שום בחירה לא טובה יותר מהשניה, ואי אפשר לצאת מזה בלי בעיה. תמיד זה בעיה. אם היה בוחר להתעלם, היו באים אחרים בטענה על ההתעלמות. נראה שהשופט צמח בחר כיוון. אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אתה מכיר את זה? דילמה אמיתית. האשם במצב הוא דרעי, ולא אף אחד אחר.

כתבתי ראיתי כי זאת האמת, לא הספקתי יותר מזה, ואת הספר על ברק לא קראתי. אשמח לשמוע מה בפיך.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
א.ש. מיכל (שבת, 17/04/2004 שעה 9:30)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אמרתי רפלקסולוגי לרמוז כי מי שחוזר - שוב ושוב - על טיעון לא רלוונטי, ראוי שיפשפש בחדרי מוחו שמא עליו לעבור טיפול רפלקסולוגי...
אבל אם את אומרת ששום דבר לא קבוע - נרגעתי.

לעניין החשד: הרי הצעתי דרך שלישית, והיא הדרך ההוגנת: לציין במפורש שהוא מתעלם מהחשדות. הדרך הזו היתה אמורה לשקף את המציאות, כיוון שכפי שאמרתי אכן היה עליו להתעלם מהחשדות.

אבל ההתעלמות מהחשדות התבקשה גם לגופו של עניין: הם היו מופרכים. כל מי שקצת היגיון בראשו וקרא בעיתונים על נסיבות תאונת הדרכים שבה נהרגה אותה אשה - יגיע עד מהרה למסקנה שקשירת התאונה הזו עם רצח היא דבר מופרך מעיקרו.
ובעניין זה מה לנו יותר ממכתב ההבהרה של האחראי הראשי להחשדה - מאיר גלבוע - אל דרעי במסגרת תביעה משפטית שהתנהלה בדיוק בעניין הזה.
להלן קטעים ממכתבו של גלבוע:

''לאחר גזר הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינו של מר אריה דרעי, הופעתי במספר ראיונות בכלי התקשורת בהם נשאלתי, בין היתר, אודות חשדות אותם הגדרתי כדברים מאוד מחשידים נגד ה''ה אריה דרעי ומשה רייך, לגבי תאונת הדרכים שבה נהרגה גב' אסתר ורדרבר ז''ל בארה''ב.
''הריני להבהיר כי חקירת משטרת ניו-יורק בקשר לתאונה, העלתה כי מדובר בתאונת דרכים רגילה, תאונת-אקראי שהתרחשה בשל נהיגה רשלנית של הנהג הדורסן.
''בעדותו של ריצ'רד פרידמן מהתביעה של ניו-יורק, שהעיד בבית המשפט המחוזי בירושלים בעניין זה, ציין כי הנהג הדורס היה עובד עיריית ניו-יורק, שהוריו עזבו את הארץ בטרם מלאה לו שנה.
''כשנשאל מר פרידמן האם נכון שלא יכולתם לאשר ולא הוכח שהנהג הדורס היה אי-פעם בעבר עובד של מר רייך, השיב: 'אנחנו מצאנו שהיה עובד עיריה', עובד עיריית ניו-יורק.
''עוד ברצוני לציין, כי טענתי באחד הראיונות הנ''ל כי מר דרעי 'לא כל כך רצה להיחקר בעניין זה'. בנקודה זו אבקש לתקן: מר דרעי לא זומן לחקירה בעניין זה, ולא התבקש על-ידי משטרת ישראל למסור גירסה או להשיב על שאלה כלשהיא בקשר לחשד למעורבותו בתאונה.
''משטרת ישראל לא חקרה את מר דרעי כלל על חשד שכזה, הוא לא הועמד לדין בגין חשדות אלו, לפיכך כיום אין כל חשד או אשמה בעניין זה''.

כלומר שגם בראייה לאחור ההחשדה של השופט - נוסף על היותה בזוייה - מוכיחה שהשופט אכן היה חייב להתעלם מהחשדות ולציין במפורש שהוא מתעלם מהם (וזאת נוסף על החובה המשפטית שלו להתעלם מהחשדות הללו).

לעניין הספר והאתר: לא ברור לי מה את מצפה ממני. שאספר לך מה כתוב באתר? הוא כתוב בעברית. מי שטובת מערכת המשפט באמת יקרה לו מומלץ שיכנס לשם בכבודו ובעצמו - גם אם הדבר עולה לו בבריאות - וישוטט בין דפיו הוירטואליים, ולאחר מכן יתייחד קצת עם עצמו.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (שבת, 17/04/2004 שעה 18:21)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בעניין אתרו של יוסי דר: אני חושבת שזה היה לפני שנה בערך כשיוסי דר פרסם בארץ הצבי פרקים מתוך ספרו ושלח לחברי הפורום ובהם לי לינק לאתרו. שיבצתי את אתרו ברשימת המועדפים שלי וכשמצאתי זמן עיינתי באתר, אחר כך התייחדתי עם עצמי התייחדות מעמיקה, הרהרתי בדבר והגעתי למסקנה שאם ברצוני להבין באמת ולעומקם את טענותיו, עלי לקרוא את ספרו, אבל לצערי לא מצאתי לזה זמן עדיין. לכן אין לי הרבה ובכנות מה לומר על דבריו של יוסי דר בעניין ברק ובית המשפט העליון, אלא רק את התרשמותי הכללית.

בהמשך לשיחתנו בעניין מות אמו החורגת של אריה דרעי. בעקבות הדיאלוג איתך החלטתי לחזור ולקרוא את פסק הדין של השופט צמח שנמצא אצלי במחשב. לא ברור לי לאיזו אפשרות שלישית אתה מתכוון. בדברי בהודעתי הקודמת כתבתי שהיו לו, לעניות דעתי ובצניעות אמיתית אני אומרת עניות דעתי, שתי אפשרויות: האחת להתעלם מן החשדות, הווה אומר לא לציין ולא להתייחס לעובדת התזמון המדויק של מותה של האם, השנייה, לציין את עובדת התזמון המדויק. לכן אני לא מבינה מהי אותה אפשרות שלישית מבחינתך. מעבר לכך אסתר ורדרבר היא דמות מרכזית במשפט דרעי ולא ניתן לחלוטין להתעלם ממנה, כמו גם מהתנהגותו של דרעי ושאר הנאשמים, בעניין מתן העדות שהייתה אמורה לתת. אני מעתיקה קטעים נבחרים הנוגעים לאסתר ורדרבר ולנסיבות מותה, מפסק הדין המאלף של השופט צמח. הכותרת – בזויה - שאתה מעניק להתייחסותו של השופט צמח בעניין זה, מאוד מעציבה ומפרה בי הרהורים נוגים בכל מיני עניינים חשובים ועלי לומר שאם כבר, הרי שהתבטאות זאת שלך, מבזה אותך, וחבל. כמו כן, לא הצלחתי להבין מה משמעותו של הציטוט, מדבריו של גלבוע, בהקשר לדיון שלנו כאן, כיצד הוא תורם לדיון הזה, מעבר למה שנאמר כבר והוזכר ובעיקר מה מעמדו ותוקפו. הרי דבר ממה שהוא אומר שם לא סותר וגם לא מבהיר שום דבר חדש.

רציתי לצרף את מסמך פסק הדין כפי שפורסם באינטרנט, אבל לא מצאתי איך, כלומר אי אפשר לצרף מסמך להודעה לצערי.

מכאן והלאה הדברים הם דבריו של השופט צמח.

-------------------------------------------------------

ארבע מאות ימים ישב בית משפט זה על מדין ושמע את הראיות בתיק זה. היום הגיעה שעת נעילה. עת להכריע את הדין.

כתב האישום: בכתב אישום זה מואשמים ארבעת הנאשמים בשוחד ובעבירות מרמה. עשרה אישומים בכתב האישום. ארבעה אישומים עוסקים בפרשת השוחד.

לאחר בחינת הראיות, נמצא כי הסכום הכולל של השוחד על מרכיביו הוא 55,000 דולר, בערכם לפני קרוב לעשור, בתוספת טובות הנאה שערכן לא נתברר בראיות.

השאלה העיקרית היא אחת: האם קיבל נאשם 1 מהנאשמים האחרים במשך השנים שוחד. יתר האישומים הם בחינת אידך זיל גמור.

ואלה הדברים: בחודש ינואר 1981 נשא נאשם 1 את יפה כהן לאשה. יפה למדה אז בבית היתומות וינגרטן בירושלים. בתקופת לימודיה הכירה יפה, דרך בית היתומות, את איסר ואת אסתר ורדרבר. בני הזוג - ערירים, ניצולי שואה. איסר עבד לפרנסתו כחותך עורות במפעל לייצור מעילי עור בניו-יורק.
אסתר היתה עקרת בית. בני הזוג התגוררו בדירה בת חדר שינה אחד וסלון בבית משותף בשכונת ריגו-פארק בניו יורק.

בני הזוג ורדרבר מעונינים בקשר חם עם בני הזוג דרעי. הם, כאמור, חשוכי בנים הקרבה לזוג הצעיר טובה להם. הסיוע שהעניקו בני הזוג ורדרבר לבני הזוג דרעי לרכישת דירתם ברמות עלה על שווי דירתם שבריגו-פארק.

באותה העת, עסק נאשם 2 בשיווק מגרשים בפרויקט הר שמואל (''נבי סמואל'') שבצפון-מערב ירושלים, שהוצעו למכירה מטעם חברת מורשת בנימין.

במהלך שנה זו, שנת 1984, מוקמת תנועת ש''ס - התאחדות ספרדים שומרי תורה. נאשם 1 הוא מפעיליה הבולטים. בקיץ 1984 נערכות בחירות לכנסת. ש''ס זוכה בארבעה מנדטים.

בחודש דצמבר 1984, מתמנה הרב יצחק פרץ לשר הפנים. בחודש ינואר 1985 ממנה הוא את נאשם 1 לעוזרו. חברי נאשם 1 מישיבת ''לב בנים'', היינו משה וינברג, הרב וינברג ויום טוב רובין (נאשמים 2, 3, 4), ''החבורה'' בלשונו, מבינים
שנאשם 1 הוא כוח פוליטי עולה. החברות עמו מקבלת מימד חדש. הם רוצים בקרבתו כדי לזכות בתקציבים ממלכתיים ובטובות הנאה לישיבה. הוא מעוניין בהם כאנשי שלומו עושי דברו. גם כנושאי כליו.

ככל שמעמד נאשם 1 מתחזק, משתנה אופי היחסים בינו לבין הנאשמים. היחסים לובשים צורה חדשה. נאשם 1 הופך לבעל המאה ולבעל הדעה

גם ביחסים עם בני הזוג ורדרבר חלה תפנית. עם עליית מעמדו של נאשם 1, פוחתת חשיבותן של המתנות הכספיות לארועים. בני הזוג ורדרבר מצידם מקפידים לשלוח מתנות לימי הולדת ולחגים. במכתבים ובטלפון, ממשיכים הם לקיים קשר עם בני הזוג דרעי.

משעלה נאשם 1 ''לגדולה'' והתמנה עוזר לשר הפנים, ציפו הנאשמים 2, 3 ו-‏4 שנאשם 1 חברם, שעד אז שימש בתפקיד רם בישיבה, יחלץ את הישיבה ממצוקתה הכספית. ציפיה זו והקשרים הקרובים עם נאשם 1 דוחפים את הנאשמים להוסיף
לפתח את הישיבה מעבר ליכולתה. הפער בתקציבה מתרחב. התלות בנאשם 1 גוברת.

נאשם 1 מוסיף לינוק מהישיבה. בינו לבין שלשת הנאשמים מתגבשת פרקטיקה שבה, פעם או מספר פעמים בחודש, מתקשר הוא לישיבה ומזכיר לנאשם 4, שהוא או אשתו יפה זקוקים לכסף, או ל''מכולת'', כפי שמכנים זאת הנאשמים ביניהם.

נאשם 4 המצוי בגרעון תמידי איננו מאושר מהדרישה. אך הוא מבין את חיוניות הדבר לעתיד הישיבה. על כן, ממלא הוא את המבוקש. הוא מפקיד בחשבונו של נאשם 1 בבנק או מוסר לידי אשתו, סכומי כסף בגודל התואם פחות או יותר את גובה המשכורות שלו ושל חבריו בישיבה. נאשם 1 ממשיך לקבל כספים
מהנאשמים כמקודם. אט-אט הוא הופך ל''בוס'' הבלתי מעורער של ''לב בנים''. על פיו יישק דבר.

תשלומי ''מכולת'' אלה יפתחו תקופה שתחילתה במינוי נאשם 1 כעוזר שר הפנים, וסופה - בשנת 1990, בעת היות נאשם 1 שר הפנים.

הנאשמים עושים כן בשיטת ''שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו'' (קהלת יא:א). לתת לנאשם 1 כספים לפי דרישותיו ולפי צרכיו, כדי שיטה חסד לישיבה וימשיך לספק את צרכיה. אין השלמונים נכרכים לטובת הנאה מסוימת, זו או אחרת, שנאשם 1 אמור להשיג לנאשמים. השלמונים צופים גם פני העתיד.

בסופו של דבר, במישרין או בעקיפין, בעתם ושלא בעתם, באים השלמונים מכספי הציבור. הנדיבות שהתגלתה מעת לעת בנתינות הנאשמים לנאשם 1 היא נדיבות על חשבון כספי הציבור. היא חלוקת שלל מקופת הכלל. כספי הציבור מגיעים
שלא בזכות לנאשמים ולעמותות שבראשן הם עומדים. בדרך עקלתון, מגיעים חלק מהכספים לכיסו הפרטי של נאשם 1. מעין ''מעשר'', אך בשיעור שעלה פעמים רבות על ''מעשר''.

תלות הנאשמים בנאשם 1 הלכה והתעצמה, גם בשל מתכונת הנתינה מידיו. נאשם 1 משיג לנאשמים טובות הנאה, אך עושה הוא כן במשקל ובמשורה. אין הוא ממלא בבת אחת את כל תאוותם ולא את כל מחסורם. הנאשמים נשארים תלויים בו וניזונים מידיו. הוא תקוותם.

בחודש דצמבר 1985, בהיותו מזכיר כללי של ש''ס, מוכר נאשם 1את דירתו ברמות, ורוכש דירה חדשה ברחוב שאולזון בירושלים תחתיה. את ההפרש בין מחיר דירת רמות לבין מחיר דירתו החדשה, בסכום של 26,500 דולר, מממנים הנאשמים.

כעבור זמן מה, נוסעת יפה לארה''ב לבקר את בני הזוג ורדרבר.

בחלק מנסיעותיו לארה''ב, מבקר נאשם 1 אצל בני הזוג ורדרבר. במרץ 1987 הוא נענה לבקשת איסר ורדרבר ונוסע הוא במיוחד לטכס הכנסת ספר תורה לבית הכנסת ''עטרת צבי'' שבו התפלל איסר, בקהילה של הרב יצחק אייכנשטיין. את ספר התורה כתב איסר לזכר הוריו ולזכר הורי אשתו, והורה כי לאחר מותו יועבר ליעקב דרעי, בנם של בני הזוג דרעי, שנקרא על שם אביו של איסר. איסר מימן את הוצאות הנסיעה.

בחודש אוקטובר 1987, בהיותו המנהל הכללי של משרד הפנים, קונה נאשם 1 דירה ברחוב קצנלבוגן בסכום של 110,000 דולר.

ביום 23 בדצמבר 1988, נאשם 1 מתמנה לתפקיד שר הפנים בממשלת ישראל מטעם ש''ס. ביום 15 בינואר 1989 ממנה הוא את נאשם 4 כעוזרו. נאשם 4 מכהן בתפקיד זה עד חודש אוגוסט 1990.

בחודש פברואר 1989, בהיותו שר הפנים, מתקשר נאשם 1 בהסכם המבטיח לו את רכישת הדירה ברחוב הקבלן בירושלים. מדובר בדירה רחבת ידיים, המשתרעת על שני מפלסים. הדירה תרוהט ריהוט מלא, תמוזג, תצוייד בג'קוזי, בכלי חשמל מגוונים, בכלים סניטריים, במערכת שואב אבק מרכזית מבונה בדירה על
מפלסיה. את הכלים הסניטריים ייבא נאשם 1 מארצות הברית. עלותם הכוללת בעתם כ30,000- דולר. אותם קנתה יפה בניו-יורק בחודש מרץ 1989, בנסיעה שנקשרה לאשפוז איסר ורדרבר בבית החולים. ההשקעה הכוללת בדירה ובשכלולה תגיע לכדי 445,000 דולר לפחות, במחירי שנת 1990-1989.

נאשם 4 הודה כי בתקופה זו של תשלומים עבור הדירה ברח' הקבלן, העביר הוא לנאשם 1 סך 120,000 דולר. נאשם 1 הודה שהשתמש בכספים אלה עבור תשלומים לדירתו. כתב האישום מאשים את נאשם 1 בקבלת סך 106,500 דולר כשוחד מידי הנאשמים בתקופה זו.

מאפיין את השלמונים - רציפותם במשך למעלה מחמש שנים, גיוונם, ועלייתם בדרגה. מנתינות מתונות יחסית - לנתינות ממשיות, מצורכי מחייה - לצורכי רווחה, ומנתינה לרכישת דירה רגילה - לנתינה נדיבה לרכישת דירת פאר.

מצב בריאותו של איסר החמיר. בחודש ינואר 1990 נאשם 1 - בהיותו שר הפנים,נוסע בתפקיד לארה''ב, בכלל זה לניו-יורק. אין הוא עורך ביקור חולים אצל איסר. איסר נפטר ביסורים ביום 12 במרץ 1990. יפה נוסעת לניו-יורק כשנודע לה הדבר. גופת איסר מובאת ארצה והוא נקבר בירושלים. אסתר קונה לעצמה חלקת קבר נוספת לידו.

בתחילת חודש יוני 1990 באה אסתר ורדרבר ארצה לגילוי המצבה של בעלה. היא מבקרת בבית בני הזוג דרעי. ביום 20.6.90 חוזרת אסתר לארה''ב.

חקירת המשטרה הגלויה נגד נאשם 1 תפתח ביום 10 ביוני 1990 עקב דו''ח מבקרת המדינה בענין העברות כספים

ביום 15.6.90, עוד בהיות אסתר בארץ, מתפרסמת בעתון ''ידיעות אחרונות'' כתבת תחקיר, השלישית בסדרת כתבות בענין נאשם 1. נושאה - דירות נאשם 1. כותרתה: ''כמה דירות יש לשר דרעי ואיך מימן את דירתו החדשה''. נאשם 1 אינו מבקש מאסתר למסור גרסה בענין מה שיטען מאוחר יותר -כי עושרו, לרבות חלק ניכר ממימון הדירה ברחוב הקבלן, בא לו מידי בני הזוג ורדרבר. נאשם 1 גם לא יטען אז, בתגובה שמסר לעתון, שהמימון בא לו מבני הזוג ורדרבר. אסתר תשוב לניו-יורק.

בינתיים, מעדויות ששמעה תחילה מפי הרב פישל וינגרטן, מנהל בית היתומות בירושלים, ואחרי-כן מפי שליחי נאשם 1, לומדת משטרת ישראל על הקשר בין בני הזוג דרעי לבין בני הזוג ורדרבר שבניו-יורק. שליחי נאשם 1 העידו כי משפחת ורדרבר העבירה לבני הזוג דרעי עשרות אלפי דולרים. חוקרי המשטרה מנסים להגיע לאסתר ורדרבר ולגבות עדות מפיה. נאשם 1, על ידי עושי דברו, יטרפד נסיון זה להגיע לאסתר ולחוקרה. אסתר לא תמסור הודעה במשטרה. תחת זאת, יבקש נאשם 1 ממנה שתחתום לו על תצהיר שיתמוך בהגנתו המתהווה.
התצהיר מטעה בתוכנו. אסתר תסרב לחתום. לחצים כבדים שיפעיל עליה נאשם 1, על ידי עושי דברו, לחתום על התצהיר לא יועילו. בד בבד, מאז מניעת חקירתה במשטרה, וביודעו את מידת חיוניותה העצומה של גרסה מפיה, יקליט שליח מטעם נאשם 1 את אסתר ורדרבר בסתר. הנסיונות להטעותה ולשים דברים בפיה, לא יועילו. אסתר לא תאשר את גרסת נאשם 1 ההולכת ומתפתחת שיטענו באזניה.

תוך תקופה זו, שבה עדיין נעשים מאמצים לשכנעה שתחתום על תצהיר מטעם נאשם 1, תקפח אסתר ורדרבר את חייה בתאונת דרכים קטלנית בניו-יורק, ותלך לעולמה ביום 28 ביוני 1991.

''מיד מי לקחתי כופר'': רכישת דירת הפאר ברחוב הקבלן היא עובדה אובייקטיבית. נאשם 1 רכשה פחות מחמש שנים אחר שהחל למלא תפקידים ציבוריים. בשים לב לשנות עבודתו הספורות ולהכנסותיו ממשכורת, רכישה זו חריגה היא. זה גידול הון מופלג ומפתיע. לו היה בפי נאשם 1 הסבר, מתבקש היה
שיביאו.

לכאורה, כיוון שנאשם 1 היה אז שר בישראל ושליח תנועה, היה מתבקש כי יראה כי לא דבק בידו מאומה מכספים לא - לו, בחינת ''הנני ענו בי... את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי, את מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר'' (שמואל א, יב: ג).

חתחתים: לכאורה, בפי נאשם 1 גרסה מוכנה ומזומנה: הדירה ברחוב הקבלן מומנה ממקורות עצמיים. גרסה זו נמסרה, כאמור, בשער בת-רבים, מעל דפי העתון, וגם היתה בסיס לתביעה האזרחית. ניתן היה לסבור כי כך ינהג נאשם 1
גם בחקירה הפלילית: ימסור גרסתו לאלתר, ומן הסתם, תהיה אותה גרסה.

דא עקא, לא כמנהג הזה נהג נאשם 1 בחקירה הפלילית. נאשם 1 גם לא סבר כי עליו לנהוג ככל האדם שנופל עליו חשד שחיתות אישית, משנמצא בידיו עושר בלתי מוסבר. תחת להסביר, אסר נאשם 1 מלחמה נגד המשטרה - במהלך החקירה, ונגד פרקליטות - במהלך המשפט. שתיהן, יטען, לא רק את נפשו הן מבקשות, אלא גם את נפש תנועתו. שתיהן, יאמר, מעלילות עליו עלילת שווא.

על כן, יוליך נאשם 1 את החקירה, ואחרי-כן את המשפט, בדרך חתחתים, תוך ניצול סדרי הדין לרעה.


כמו בחקירה במשטרה כך גם במהלך המשפט, לא היה נאשם 1 מעונין בברור האמת. נאשם 1, ועמו יתר הנאשמים, עושי רצונו, לא ישאירו מוקש שלא יניחו בדרכו של ההליך הזה, ולא מכשול שבו לא יבקשו להטותו ממסלולו. הם יאחזו בדקדקנות בפרוצדורה ובכללי הדיון במשפט פלילי, כדי להשיג בהם את ההיפך מהיעדים שלמענם נקבעו, שהם ברור האמת ועשיית הצדק. ההליך הפלילי דמה בידיהם למשחק שבו לנאשמים מותר הכל ואין עליהם מגבלה מרסנת.

נאשם 1 שמר בשובה ובנחת על שתיקה ארוכה. לא יום-יומיים, לא חודש- חודשיים, אלא כשנתיים וחצי. מספטמבר 1990 עד פברואר 1993.


לכן ניצבה המשטרה לפני קיר אטום. מלאכתה היתה קשה. החקירה התארכה והסתבכה. המשטרה נאלצה להקצות כח אדם רב ולהשקיע משאבים כבירים כדי לקדם את החקירה בכיווניה השונים. הנאשם וחבריו הרבים שיחקו עמה משחקי חתול ועכבר. משחק זה נמשך כשלש שנים. הם עשו כדי להתעות את החקירה
מאפיקה הנכון ולהוליכה לאורחות עקלקלות. מחמת המכשולים שהציב נאשם 1, היה על המשטרה לגשש באפילה. רק בתום תקופה כה ארוכה תישמע גרסת נאשם 1 מפיו.

הגרסה: תחת חסות השתיקה וההשתקה, הלכה אט אט ונטוותה גרסת נאשם 1 להסברת מקור הכספים שנחשד ששוחד הם בידיו. פרטים מהגרסה המתהווה החלו לצוץ בראיות עקיפות ומתודרכות. הבאתם לאויר העולם נעשתה בקילוחין, בהדרגה ובזהירות. על המשטרה היה לצרף פרט לפרט ורמז לרמז, כדי לתהות על קנקנו של נאשם 1.

נאשם 1 ידע בהכרח כי מקורותיו העצמיים שהזכיר, אינם יכולים להסביר את העובדה כי תוך תקופה קצרה של כחמש שנים ותוך היותו עובד הציבור, הוכפל ושולש הונו, עד כי הגיע במהרה, בין היתר, לדירה רחבת ידיים ברחוב הקבלן.

על-כן, זנח הוא את הגרסה המקורית, והחל לאמץ גרסה חדשה, לאמור: כי עושרו בא לו ממקור חוץ.

וזו הגרסה בעיצובה האחרון: מקור כספיו - בבני הזוג ורדרבר. אלה אימצו את רעייתו יפה אימוץ לא פורמלי ''כמקובל בקיבוצים'' כהגדרתו (ת1018/ג), והעבירו
לה במשך השנים תמיכה בסכום של ''200,000$ אולי עד 250,000$'' (ת623/, עמ' 27). כספים אלה הועברו בחלקם דרך בית היתומות וינגרטן, ורובם בידי שמואל וינברג. שמואל וינברג הוא בנו של נאשם 3, הרב אריה וינברג, ואחיו של נאשם 2,
משה וינברג. שמואל זה נהג, לפי הטענה, מדי בואו ארצה, להביא עמו כספים מאת איסר ורדרבר ולמסרם במישרין לידי נאשם 4 לזכות נאשם 1 - בקופת גלגול הכספים שניהל נאשם 4 לטובת ישיבת ''לב בנים''. נאשם 4 היה ''הבנק'' של נאשם 1.כל אימת שנזקק נאשם 1 לכסף, היה מבקש מנאשם 4 להעביר לו או עבורו 2. כספים מכספיו. מתוך כספים אלה, ממשיכה הטענה, שילם נאשם 4 את כל הסכומים שנאשם 1 מואשם בכתב אישום זה בקבלתם כשוחד.

כמובן, במשפט פלילי עסקינן. חובת הוכחת האשמה בו מוטלת עד הסוף על התביעה. ואולם, משהודה נאשם 1 בחקירה במשטרה בקבלת הכספים מאת נאשם 4, וטען שנסיבות הקבלה תמימות הן, כפי שיוכיחו עדויות שבידיעתו המיוחדת, עובר אליו הנטל להביא ראיות לטענתו זו. אם יניח את דעת בית המשפט –
יזוכה בדין. ואם לאו - עדיין הנטל של הוכחת אשמתו מוטל, כאמור עד הסוף, על התביעה. אין צריך לומר כי מכל ספק ייהנה הנאשם.

מגדלי ראיות: אזכור שמם של בני הזוג ורדרבר כשלעצמו, לא היה דבר שקר. אכן, בני הזוג ורדרבר נתנו לבני הזוג דרעי עזרה בתחילת דרכם והעמידום על רגליהם בנישואיהם. הם נתנו ליפה דרעי מתנות יפות לקראת נישואיה, העניקו לבני הזוג דרעי עזרה נכבדה לקניית דירתם הראשונה ברמות, שאליה עברו
מהקרוואן שבמעלה עמוס (פסקה 33 להלן), והמשיכו לשלוח לבני הזוג דרעי מתנות לארועים מיוחדים כגון ימי הולדת. בסך הכל התבטאה עזרת בני הזוג ורדרבר לבני הזוג דרעי ב12,000- דולר שניתנו ליפה דרעי בתקופת האירוסין,
ועוד בכ41,000- דולר שהועברו אליהם דרך בית היתומות. העזרה הסתכמה ב53,000- דולר, נוסף לדמי כיס שניתנו להם ביד בעת שביקרו בני הזוג דרעי בארה''ב ולסכומים קטנים נוספים שעוד יוזכרו (להלן פסקות 26, 28, 32, 33 ו-‏35).

השקר היה בנסיון נאשם 1 להרכיב על גבם של בני הזוג ורדרבר גם כספים שלא נתנום. וכך הסביר ניצב-משנה מאיר גלבוע, אז ראש מפלג ג' ביחידה הארצית לחקירות הונאה, שהיה הממונה הראשי על החקירה, את התופעה: ''כל פעם שאנחנו גילינו איזה שהוא פער, אמרו שמשפחת דרעי קיבלה את הכסף ממשפחת ורדרבר ומזה שילמו'' (18484).

הכספים שנאשם 1 טוען שקיבלם מבני הזוג ורדרבר מגיעים, כאמור, לכדי 250,000-200,000 דולר. בהם ביקש נאשם 1 להסביר את התעשרותו המהירה תוך תקופה כה קצרה, ולהכשיר את הכספים הלא כשרים שנמצאו בידיו, שהם-הם כספי השוחד שבגינם הוגש כתב אישום זה. כספי השוחד, כך התברר בראיות,
הגיעו, כאמור, במהלך השנים לכדי 155,000 דולר, כשווי הדולר בעת התשלום, שכאמור היה זה לפני כעשור שנים.

גרסה כבושה: נאשם 1 לא מסר את גרסתו מיד ובהזדמנות הראשונה. הוא כבשה עת רבה, כאמור, למעלה משנתיים וחצי.

מן המפורסמות הוא כי גרסה כבושה ערכה מועט, אלא אם כן ניתן הסבר מתקבל על הדעת על שום-מה נכבשה לתקופה ארוכה. השווה: פרקש נ' היועץ המשפטי לממשלה, ע''פ 202/56, פ''ד יא 677, 681; מרקוס נ' מדינת ישראל, ע''פ 190/82,
פ''ד לז(1) 225, 285-284.

כאמור, נאשם 1 תירץ את שתיקתו במחאה נגד משטרת ישראל, על היטפלותה אליו ועל דרכי החקירה שבה היא נוקטת בפרשתו. אך, את תקופת שתיקתו ניצל הוא כדי לשבש את עבודת המשטרה וכדי שיהא סיפק בידו לארוג בנחת גרסה ולטוות בהדרגה את פרטיה. התמרונים שעשה בחקירה ו''משחקי המחבואים'' ששיחק עם חוקריו, הניבו גרסה שכולה מבושלת ומתואמת ואין בה מאומה
מהטבעיות ומהספונטאניות.

תקופת כבישה מופלגת זו בהתמשכותה, מלמדת על חבלי הלידה הקשים שעברה גרסה זו אצל נאשם 1 עד שיצאה לאויר העולם בהודעתו ת623/ מיום 25.3.93.

לא בתחילת החקירה הועלתה הגרסה - אלא בסופה, אחרי כשלש שנים. לא במלואה - אלא בחלקה. לא בבת אחת - אלא בשיעורין. לא ברציפות - אלא במקוטעין. לא ביוזמתו - אלא בתגובה לקושיות בחקירה. לא בספונטאניות - אלא אחר ייעוץ, חישוב ותכנון. לא בחפץ לב - אלא במאולץ, כפתרון דחק נקודתי. לא בבטחון - אלא בהיסוס. לא בפה מלא - אלא בחצי פה. ובעיקר - לא במישרין מפי נאשם 1 - אלא בעקיפין מפי שליחים, שסמכותם הוגבלה והוגדרה.

וזו התמונה שעמדה לפני חוקרי המשטרה, כפי שתיארה ניצב-משנה מאיר גלבוע:
''אנחנו ממנו [מנאשם 1] לא קיבלנו תשובה, אבל מעט, חלק קטן מהאנשים נתנו תשובות כאלה ואחרות בנושאים האלה, אחיו שלמה דרעי יום אחד הגיע למיטב זכרוני מיוזמתו, ומסר עדות על הדברים, או על מה שהוא ידע, שהוא לא טען שהוא ידע את הכל, ומעולם בתחילה לא נטען בפנינו שאת כל הדברים האלה נתנו אותם הורים מאמצים של יפה דרעי, משפחת ורדרבר בניו יורק, כל פעם שאנחנו גילינו איזה שהוא פער, כי לא גילינו את זה בבת אחת, או גילינו איזה תשלום שמקורו לא ידוע, שלמה דרעי או אחרים שכן, מאותם מעט שכן מסרו לנו עדויות, אמרו שמשפחת דרעי קיבלה את הכסף ממשפחת ורדרבר ומזה שילמו'' (18484).

כך, לא בבת אחת, לא ברצון ולא ביוזמתו, החל נאשם 1 להעלות את שמם של בני הזוג ורדרבר כמי שנתנו לו את הכספים. ''אנחנו ממנו לא קיבלנו תשובה'', אומר הממונה הראשי על החקירה. שם זה הועלה כהסבר-דחק לשאלות ספציפיות
לוחצות של החוקרים. גם אז נעשה הדבר באי-רצון: ''כל פעם שהיה חסר משהו אמרו תראו זה גם כן ממשפחת ורדרבר''.

ורדרבר, לפי תאור ניצב-משנה גלבוע, היה פתרון נוח שנשלף ''כל פעם'' ''שגילינו איזה תשלום שמקורו לא ידוע''. אמרו ורדרבר, ולא פירשו. ''על הדרך של ההעברה לא כל כך רצו לספר לנו''.

סיכול חקירת אסתר: אחרי פטירת איסר, אישור גרסת נאשם 1 יכול לבוא רק מפי אסתר. כאמור, אסתר היתה בחיים, ואף שהתה בישראל בעת פתיחת החקירה. בעלה, איסר, נפטר כשלשה חודשים קודם לכן. היא העדה האותנטית והישירה, אם לא היחידה, לענין היקף הכספים שנתנו במשך השנים לבני הזוג
דרעי. תבוא היא ותאשר.

בדרך ההגיון, אילו אמת היתה בטענתו המתהווה, כי בני הזוג ורדרבר העתירו עליהם מאות אלפי דולרים, ולא רק סך 53,000 דולר האמורים, היה נאשם 1 נוקב בשם אסתר לאלתר באזני החוקרים. אף היה הוא פונה אליה, פנייה נרגשת ואומר
לה כדברים האלה: ''הגב' ורדרבר, את ואיסר המנוח עשיתם מצווה גדולה, אימצתם את יפה, השאתם אותה, ומאז העתרתם עלינו מממונכם ביד רחבה. עתה התרגשה עלינו צרה גדולה בשל הכספים שהענקתם לנו. נפתחה חקירה משטרתית נגדי. המשך כהונתי ועתידי - בסכנה. כל העיניים נשואות אליך ולמוצא פיך. עתה היטיבי עמנו את חסדך האחרון מהראשון. הואילי להופיע לפני משטרת ישראל, ולמסור לה עדות בענין הכספים שהעברתם אלינו. אם לא לעת כזאת זקוקים אנו לעזרתך''. נאשם 1 גם היה דואג להביאה במו ידיו למשטרה, כדי שתמסור עדות.

זו דרך המלך וזו הדרך היחידה שהיה חייב נאשם 1 ללכת בה, אילו היתה אמת בגרסתו. אך נאשם 1 הלך בדיוק בדרך ההפוכה: ניטרול אסתר כליל וגיוס עדים עקיפים אלטרנטיביים מעושי רצונו, שהם יעידו על מה שמנע נאשם 1 מאסתר להעיד.

ההסבר היחיד להתנהגות זו, הנעשית בניגוד לדרכם של דברים, הוא שנאשם 1 ידע שאסתר לא תאשר את גרסתו. היא המפתח לאמת. והאמת, כפי שיודעה הוא, וכפי שהוכחה אחרי-כן בראיות, מפריכה את גרסתו בענין סכומי העתק הנוספים
שביקש הוא לסבלם על גבם של בני הזוג ורדרבר. עדות מפי אסתר תוריד לטמיון את סיכויו למתן הסבר תמים לעושרו. עדות כזו תתייצב כשטן בדרכו. נזקה לא ניתן יהיה לתיקון. על כן, הכרח למנוע ממשטרת ישראל להגיע אל אסתר ולגבות
ממנה עדות.

מהראיות החלקיות שהגיעו אליהם, בעיקרן משליחי נאשם 1, הגיעו חוקרי המשטרה למסקנה שאסתר היא העדה העיקרית בפרשה זו. הכרח לשמוע דברים ישירות מפיה. על כן, כארבעה חודשים אחרי תחילת החקירה, באוקטובר 1990, ביקש ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה מנציג משטרת ישראל בניו-יורק
להיפגש, בין היתר, עם אסתר, ולברר עמה כמה כספים העבירו בני הזוג ורדרבר לבני הזוג דרעי, וכן אם שמואל וינברג האמור העביר כספים מהם לבני הזוג דרעי. שמואל הוא, כאמור, בנו של נאשם 3, אחיו של נאשם 2, וזרועו הארוכה של
נאשם 1 להכנת הגנתו.

כעוצמת החשש מנזק עדות כזו מפי אסתר, כן עוצמת המאמצים שעשה נאשם 1, על ידי שמואל וינברג ועל ידי חבריו בניו-יורק, לסכל בכל מחיר את חקירתה ידי משטרת ישראל.

שמואל זה, שהיה כה מעורה בחקירה וכה מגוייס למהלכיה, ידע על הגעתם הצפויה של חוקרי משטרת ישראל לניו-יורק למטרה זו. הוא נערך מראש כדי לקדם את פני הרעה. הוא נקט בכל דרכי התחבולה כדי להפיק את רצונו זה של נאשם 1 (פסקה 14 להלן).

מצד אחד, הוליך שמואל שולל את חוקרי המשטרה. בעורמה ניהל עמם משא ומתן מיגע, שבסופו יצאו החוקרים בידיים ריקות ולא השיגו את יעדם - חקירת אסתר. מצד שני, הפעיל שמואל על אסתר לחצים כבדים מנשוא, כדי למנוע ממנה להיחקר. הוא ניצל לרעה את בדידותה, את אלמנותה, ואת פחדיה מתקופת
השואה. הוא שיסה אותה בנציגי משטרת ישראל, ושיקץ אותם בעיניה: ''קומוניסטים'', ''החבר'ה הציונים'' שבאו ''לסובב'' את הראש של ''אשה זקנה''. שמואל גייס גם את אביו, נאשם 3, למטרה זו. זה אמר לה שלא תיחקר: ''איש לא צריך אותם'', פסק.

אחר שהצליח במזימתו, וחקירת אסתר סוכלה, צהל שמואל באזני אחיו, נאשם 2, על נצחונו: ''אמרתי לו [לתנ''צ גורני, קצין במשטרת ישראל שנתבקש לפגוש את אסתר] שישק בתחת, תחפש את החברים שלך, תחזור בחזרה מאיפה שבאת''.

אין ספק כי סיכול חקירת אסתר נעשה במצוותו ולשביעת רצונו של נאשם 1. נאשם 1 שלט בעדויות שחפץ בהן כדי לייסד עליהן את הגנתו. אילו סבר נאשם 1 שעדות אסתר עשויה לסייע בידו, היה יוצא מכליו כדי לוודא שתופיע, שתיחקר, ושתפרוש את גרסתה לפני המשטרה. נאשם 1 גם שלט באנשיו, ובמיוחד באלה שטיפלו בפרשת הגנתו, ובראשם - שמואל. אין להעלות על הדעת כי שמואל סיכל ביוזמתו, חקירת עדה עיקרית שהיא גם מעין האם המאמצת של אשת נאשם 1, יפה דרעי.

די בעובדה זו, של סיכול שמיעת עדות עדת ההגנה פוטנציאלית העיקרית, כדי ללמוד כי הגנת נאשם 1 המיוסדת עליה, שקר וכזב היא. כי אין משתיק את האמת לא מי ששקר בימינו.

הקלטת אסתר בסתר: סיכול חקירת אסתר בידי המשטרה פטר את נאשם 1 מעוקצה של עדותה. אבל אי-העדתה יצרה חלל. חלל זה עלול להיזקף לחובתו בבוא היום. מאידך, ניתן למלא חלל זה בתוכן מועיל, וליהנות מדובשה של עדותה. זאת על ידי הקלטת שיחות מתודרכות עם אסתר בהקלטת סתר.

הקלטות כאלה הן ראיה מועילה בכל מקרה: אם תיחקר אסתר ותאמר במשטרה דברים לרעת נאשם 1 - יבואו דבריה האותנטיים כביכול בהקלטות ויסתרו את אמרותיה. ואם לא תיחקר - יהיו דבריה בהקלטות הראיה היחידה מפיה. לקלטות מתוצרת עצמית אין קול ואין פרסום. הן יהיו בלעדית בידי נאשם 1 בידיעתו. ירצה - ישתמש בהן, בכולן או בחלקן. ירצה - יצניען והיו כלא היו. על כן, לכאורה, יש אך יתרון בראיית-סתר זו. ראיה זו גם תהלום את יתר הראיות שמפיק נאשם 1, שהיא, כמו התצהירים, מתוצרת עצמית היא.

על כן, בד בבד עם מאמציו לסכל את חקירתה במשטרה, החל שמואל וינברג להקליט את אסתר בסתר בנובמבר 1990. הוא המשיך בהקלטות בחודשים הבאים, עד סמוך לפטירת אסתר (פסקה 15 להלן).

ארבע קלטות הוגשו לבית המשפט כראיה מטעם נאשם 1. לגבי אחת מהן הוגש העתק הקלטת, לא המקור. אין בטחון שאלה כל הקלטות שהוקלטו. גילוי קיומן והגשתן כראיה נתון בסימן התמרונים. על כן, אין הקלטות בחזקת ראיות מהימנות שניתן לסמוך עליהן ממצא, אף בהתעלם מתוכנן.

ואולם, גם תוכנן גורע ממשקלן. ניכר כי שמואל בא לאסתר במרמה כדי לגנוב את דעתה. הוא מקליטה בלא ידיעתה כגנב במחתרת. השיחות מגמתיות ומלאכותיות. שמואל מנסה בעורמה לשים דברים בפיה וללוכדה בלשונה. הוא אינו מציג לה
גרסה בשלמותה. הוא משליך לשיחה פירורי פרטים, זעיר פה זעיר שם, כדי לא לעורר את התנגדותה.

ואולם, אחר כל הדברים האלה, הקלטות אינן מועילות לנאשם 1 בשיחות ניתן אולי להצביע, וגם זאת אך ורק גיבוי ''פרשנות'' של שמואל, על התבטאויות שיתמכו כביכול בגרסת נאשם 1. אך המשקל המצטבר של הדברים פועל נגדו. ולא רק הדברים כלשונם, אלא גם כרוחם, ולפי הטון שבו נאמרים הדברים, כפי
ששומעם המאזין לקלטות.

תעשיית ראיות: אחר שסולק מוקש מסוכן זה שבדמות גרסה ישירה מפי אסתר, פונתה הדרך לנטיעת גרסת נאשם 1 בפי עדי-שוליים, שיעידו עדויות שמיעה על מה שנודע להם כביכול מפי בני הזוג ורדרבר על מה שנתנו במשך השנים לבני הזוג דרעי. בפי עדים כאלה דמו בני הזוג ורדרבר כמי שנהגו לעמוד
בראש כל חוצות ולספר מה כספים העתירו על בני הזוג דרעי. כל אלה יעידו עדויות מסביב לענין, כשהעדה העיקרית, אסתר ורדרבר, חיה וקיימת, אך פיה חסום.

הגשת תצהירים מפי עדים עקיפים בענין מה שנתנו בני הזוג ורדרבר, בשעה שאסתר בחיים, והיא אינה מעידה, היא בעצמה ראיה לאפסותם. דומים הם למי שעוזבים מים חיים ''לחצב להם בארות, בארות נשברים אשר לא יכילו המים'' (ירמיהו ב: יג). גם הדילוג על עדויות קרובות יותר לאסתר (כגון: בת דודתה –
רוז גיטליס, וחברתה הקרובה - פיי זיגפריד), אומרת דרשני. חסימת פיה של עדה עיקרית, וסלקטיביות בבחירת עדים, עומדות בסימן הנסיון להערים על האמת.

זאת ועוד: כל הרעיון של הגשת תצהירים בחקירה פלילית הוא רעיון מוזר. נאשם 1 אינו מפנה את עדיו למשטרה כדי שימסרו לה את הידוע להם, וכדי שהיא תגבה על פי כלליה גרסה מהם. הוא יוצר מסלול עצמאי של ראיות במשפט פלילי, שבו הוא המנווט והוא השולט. עדיו לא ייחקרו במשטרה, ולא לה ימסרו בהודעה את גרסתם הראשונה. את גרסתם ימסרו לנאשם 1 בתצהיר. כך גרסתם מתחילתה – תוכן, תעוצב, תגובש, תסונן, תזוכך, ותנוסח מראש בידי אנשיו ובידי עושי דברו,
ותאשר את פרטי הגנתו. לכשיעלו אלה ויבואו לחקירה על תצהיריהם - יהיו כבר מחוייבים בגרסה.

הכזב שבתצהירים יתגלה במהרה בחקירת המצהירים על תצהיריהם, אם בעדותם בניו-יורק ואם בעדותם בארץ. חמשת התצהירים יקרסו כולם ויתגלו כתצהירי שקר (ראה פסקה 16 להלן).

הנסיון להחתים את אסתר על תצהיר כזב:

נאשם 1, על ידי עושי דברו, מכין טיוטת תצהיר לחתימת אסתר. תוכנו כוזב. ניסוחו מתוחכם. כולו חללים ככברה, שניתן למלאם בתוכן שיחפוץ. יש בו גם מלכודות לרוב. עדי הגנה ניסו לשכנע את אסתר, ואף הפעילו עליה לחצים, כדי
שתחתום על התצהירים. גם עורך-הדין של נאשם 1 בניו-יורק נתבקש לתרום חלקו בשכנועה. הלחצים היו קשים מנשוא. בעטיים היתה אסתר שבורה וקרועה בתוכה.

בשיחות האחרונות שהקליט שמואל וינברג בסתר מפיה (נ464/ חלק ראשון ושני), הוא מספר לה על מצוקת נאשם 1: ''אומרים [במשטרה] שאריה משקר, הם לא מאמינים''. על כן גורל נאשם 1 נתון בידיך. אך אסתר אינה מזדעזעת. היא אינה מוכנה לגונן על נאשם 1, אף נוכח הסכנה המרחפת מעל ראשו. היא אינה מוכנה לאשר את טענותיו. נהפוך הוא: לדידה, האשם רובץ כולו לפתחו של נאשם 1. היא זועמת על רכישת הדירה שברחוב הקבלן. היא, לדעתה, דירת-ראווה שנאשם 1 קנה אותה ''כדי לנקר את העיניים לאנשים''. ''האם אי-פעם שמעת ששר בישראל... שיעשה לעצמו דירות פאר, אף אחד מהממשלה בישראל לא עשה לעצמו לוקסוס''.

שמואל אינו מרפה. אסתר מפרפרת בין ידיו. נאנקת. טוב מותי מחיי, אומרת היא. אם צרות כאלה מתרגשות על ראשי על מה שגמלנו לאריה דרעי, למה לי חיים. היא חושדת בכוונות שמואל ובכוונות נאשם 1 כלפיה. היא חשה שנאשם 1 מבקש לקחתה ''קורבן''. ''הוא רוצה לכסות את עצמו'', ''הוא הולך להטיל את זה על איסר ועלי'', ''רוצים שאני אכנס לבית הסוהר בשביל אריה... אני לא רוצה להכנס לבית הסוהר'', ''לכם כלום לא איכפת, שיקחו אותי לכלא''. ''הוא עשה את זה והוא יאכל את זה'', היא מטיחה. לכן, דוחה היא בנחרצות את הנסיון
להחתימה על תצהיר הכזב.

למגינת לבו של שמואל, מודיעה לו אסתר כי ''מחר'' מתכוונת היא ללכת לעורך-דין אחר ולעשות תצהיר אחר. שמואל מציע לה ללכת לעורך-הדין של יפה. אסתר דוחה את ההצעה בשאט נפש. ''הוא עו''ד של ה'מאפיה''', ''הוא העו''ד הגדול
ביותר שיש בין כל הבנדיטים''. עורך-הדין שלה יכתוב לה תצהיר אחר. לא לכך פילל שמואל. לא למסמך שאסתר תכתוב בו דברים כרצונה.

בשיחה האחרונה שהקליט (נ464/ חלק שני), מנסה שמואל לברר עם אסתר את תוצאות השיחה עם עורך הדין. הוא שואלה: ''העו''ד אמר לך שאת בסיכון?'' (שם, עמ' 1). גם שיחה זו עומדת בסימן נסיונותיו העקביים של שמואל להחתים
את אסתר על טיוטת התצהיר שהכין.

כעבור זמן מה מוצאת אסתר את מותה הטראגי בתאונת דרכים, ממנה לא תקום. את האמת לקחה אסתר עמה לעולם האמת. באמת זו לא חפץ נאשם 1.

במות אסתר, מותירה היא אחריה שתי ראיות אלה: ההקלטות וטיוטת התצהיר שעליו סרבה לחתום. שתי הראיות יחדיו הן מתוצרת נאשם 1. הגולם קם על יוצרו. שתיהן ראיות נגדו. בהן יש שלילה פוזיטיבית לגרסתו. אסתר אינה מאשרת כל מה שנאשם 1 טוען לו בענין כספי היתר שבני הזוג ורדרבר כביכול נתנו לו. לכל היותר, יש בקלטות אישור לנתינה האמורה: 12,000 דולר ליפה בתקופת האירוסין, כספים דרך וינגרטן, וכספים מסוימים שניתנו לבני הזוג דרעי ביד בעת שביקרו אצל בני הזוג ורדרבר בארצות הברית. אסתר איננה מאשרת נתינת הכספים שהם נשוא כתב האישום.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
א.ש. מיכל (שבת, 17/04/2004 שעה 19:37)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפני שאתייחס לעניין דרעי - שאלה:

מהי ההתרשמות הכללית - כדבריך - שהצלחת להפיק מקריאת האתר?
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 0:05)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בוא נשמע קודם את תשובתך בעניין דרעי. זה הרבה יותר מעניין.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
א.ש. מיכל (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 8:51)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אז גם בעניין דרעי שאלת הבהרה קצרה:
כשאת אומרת שפסק הדין הוא ''מאלף'' - האם את מגיעה להערכה הזו על סמך קריאת פסק הדין עצמו בלבד, או גם על סמך נתונים או חומר נוסף שמחוץ לפסק הדין?
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 13:20)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה מבקשת ''הבהרה קצרה'' זאת להבהיר?
אם אין לך יותר מה להגיד - אז נגמר. לא חייבים בכוח.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
א.ש. מיכל (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 13:59)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לגופו של עניין:
אדם נבון לא יכול להעריך את נכונותו של פסק הדין - מאלף או לא - מבלי להחשף לחומר שעליו התבסס פסק הדין.

אבל את סגנון פסק הדין והטכניקה שבה הוא נכתב ניתן גם ניתן להעריך.
הסגנון והטכניקה - נוסף על ההחשדה הבזוייה - מראים בעליל שהשופט הזה כבר לא יישאר רעב.
שכן תמיד הוא יוכל להתפרנס מכתיבת תסריטים לסרטים תורכיים.
לא הייתי בא בטרונייה על כישוריו הדרמאטיים האלה של השופט אלמלא עשה שימוש בטכניקה הזו כדי להחדיר אל פסק הדין מסרים שלא היו מביישים שיטות ארסיות של משטרים חשוכים.
מי שקורא את פסק הדין ''המאלף'' הזה - ככל שהדבר נוגע לטכניקה של כתיבתו - יכול להבין טוב יותר את הלך הרוח של מי שהתמחו לאורך ההיסטוריה בטכניקת הבישול בדם.
וכל זאת - גם בהנחה שדרעי ביצע את כל המיוחס לו בפסק הדין והיה ראוי לעונש שהוטל עליו.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 21:27)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שלושה דברים עולים מן הכתוב: האחד, כפי הנראה אתה מפיק איזה עונג מאמירה חוזרת של המילה ''בזויה'' - אתה ממש מתיז אותה, יורק שוב ושוב כמו ילד שרותח מכעס ורוקע ברגלו - פסיקה בזויה פסיקה בזויה! שניים, אתה זורק רמזים עבים לרוב שיש ברשותך את חומר הראיות, פרוטוקול המשפט וכד'. אם כך אתה יכול להגיש ערעור, ובמיוחד אם אתה מניח שיש לך קייס רציני שתוכל לזכות בו - לך על זה.

והשלישי, באופן כללי יותר, נראה שאתה מעורב רגשית במשפט הזה, הכתיבה שלך נסערת, ביטויים קשים, רגשיים ובוטים (אגב, כאחד שרודף אחר ניקיון הדעת - הכתיבה הזאת ובמיוחד בהודעה אחרונה, לא מבטאת דווקא ניקיון דעת אלא סערת רגשות שידוע שהיא מעוורת את הדעת). אולי אתה קרוב של אריה דרעי, אולי מסיבה אחרת.

היה מעניין.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
א.ש. מיכל (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 22:01)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חבל שאינני יכול לחלוק איתך את החוויה שבוטאה בשתי מילותיך האחרונות.
_new_ הוספת תגובה



אינני קרוב של דרעי
הלל הזקן (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 22:11)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ובכל זאת אני שותף לדעתו של אדון מיכל.
ראי נא, עלמתי, אין הכרח בכל המקרים להיות בעל אינטרס אישי כדי לבקר את מערכרת המשפט המושחתת, והיא מושחתת מאד לדעתי (אם כי בעיקר בשחיתות מאד מסויימת - חוסר יושר אינטלקטואלי, דעות קדומות, אפליה וכדומה).
_new_ הוספת תגובה



הערה
הלל הזקן (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 22:07)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לעתים, ולא כל כך רחוקות, ניתן להבחין בפסלות פסק הדין מתוכו הוא.
לדעתי, סיבת הסיבות היא הפטור המוחלט מכל אחריות בדיני עונשין ובדיני נזיקין המוענק לשופטים. איך לכך כל הצדקה וזו ממש שערוריה שיש לבטלה מן העולם.
_new_ הוספת תגובה



הערה
אנה (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 22:18)
בתשובה להלל הזקן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש בפירוש הבדל בין השמצות לבין ביקורת. א.ש.מיכל משמיץ.

ובכל זאת - היה בהחלט מעניין!
_new_ הוספת תגובה



הערה
א.ש. מיכל (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 22:33)
בתשובה להלל הזקן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם אם דבריך נכונים אני נמנע מלקבוע מסמרות לגבי נכונות פסק הדין של דרעי - או כל פסק דין אחר - כל עוד לא נחשפתי לחומר הראיות והפרוטוקול. עניין של ניסיון.

לעניין חסינות השופטים:
בדיני עונשין היא איננה מוחלטת. אכן חוק העונשין מעניק לכאורה חסינות מוחלטת לשופטים במילוי תפקידיהם השיפוטיים, אלא שלמרות הניסוח הגורף של החוק - בית המשפט העליון קבע שהחסינות איננה חלה אם השופט עשה את מעשהו בזדון או בכוונת מירמה (לקח שוחד למשל).
בדיני נזיקין - בימים אלה מתנהלת תביעת נזיקין כנגד שופט מבית הדין למשפחה בטענה שאיפשר לאם למלט את בנה לחו''ל תוך ניתוקו מאביו. איני מעודכן בפרטי התיק או באיזה שלב הוא נמצא. למיטב זכרוני התביעה מתנהלת ע''י עו''ד אביגדור פלדמן.
_new_ הוספת תגובה



הערה
א.ש. מיכל (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 23:16)
בתשובה להלל הזקן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הלל הנכבד:
למען הסר ספק - אני מקבל את הערתך שלעיתים ניתן למצוא פירכות בפסק דין על פניו מבלי להיזקק לחומר הראיות והפרוטוקול. בדרך כלל הפירכות הללו - כאשר הן קיימות - הן משפטיות (להבדיל מעובדתיות).
בעניינו של דרעי לא הטרחתי עצמי לחפש פירכות - משפטיות או עובדתיות - בפסק הדין (אם קיימות), והתמקדתי בסגנון ובטכניקה שבה הוא נבנה.
גם בהנחה שפסק הדין מבוסס משפטית ועובדתית - סגנונו והטכניקה הארסית שבה נכתב צריכים להבהיל ולהחריד כל מי שצלם אנוש - באשר הוא - יקר בעיניו.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
לוי (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 8:00)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האגדה מספרת שההורים המאמצים של גברת דרעי בעת כניסתם לארה''ב הבריחו סכומי כסף משמעותיים . הם דאגו להסוות זאת כי במעשם היתה עבירה על החוק האמריקאי הקשור למס הכנסה לכן הנמיכו פרופיל . האם המאמצת לא היתה מוכנה להעיד שמקור הכסף מהם כי חששה לחקירת מס ההכנסה האמריקאי . הכסף העבר ארצה באמצעות בלדרים . יש לציין שהחוק האמריקאי כפי שאני הכרתי אותו לפני שנים הוא שחייבים להצהיר על הכנסת סכום של למעלה מ10000 דולר וכן ביציאה . בזמנו לא הקפידו על כך במכס ולא חיטטו בתיקים . היום איני יודע . זו לכאורה הסיבה לזכות השתיקה של דרעי . אגב , אחרי מותה של החותנת התברר שלזוג ''הדלפון'' היו לא פחות מ-‏16 חשבונות בנקים ברחבי ארה''ב .עובדה התומכת לכאורה בגירסה זו ,
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 13:21)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לוי, אתה יודע מה מקומן של אגדות. נכון?
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
לוי (יום שני, 19/04/2004 שעה 7:12)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לאנה שלום

השתמשתי במילה ''אגדה'' בהמשך לסיגנון השירה של הכרעת הדין כאשר המילה ''רכילות'' תואמת יותר טוב את תאור התסריט . פסק הדין מתיחס ל-‏55000 דולר לא מוסברים . האגדה מציעה הסבר לא פחות מהימן מה''ראיות'' הנסיבתיות המתבססות במידה רבה על עד אשר התביעה שיחדה אותו באופן מאסיבי .
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום שני, 19/04/2004 שעה 13:31)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ללוי שלום רב

לאריה דרעי יש והיו המוני פרקליטים חדי עין שעבדו ועובדים קשה כדי לזכותו, וקשה להניח שחמקו מעיניהם אותן ''ראיות''. אבל אם אתה מרגיש שיש בידיך אוצר בלום של ''ראיות'' אתה יכול כמובן להציגם בפניהם והם ימשיכו עם זה הלאה ואולי יבוא לעולם עוד ערעור. כך עובדת מערכת המשפט, והדרך לבדוק ראיות היא בבית המשפט. אתה יכול כמובן גם לפנות למשטרה. ''ראיות'' חייבות בדיקה והוכחה כדי לזכות בתואר ראיות, כל עוד לא נבדקו הן בבחינת סיפורי מעשיות.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
לוי (יום שלישי, 20/04/2004 שעה 6:55)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

להערכתי משפטו של דרעי הסתיים כפי שהסתיים בגלל בגידתו של אחד הסנגורים שלו . לא , איני מציע שמשפטים יערכו מחוץ לבית המשפט אם כי זה מקובל בישראל ביחס לקורבנות מסוימים . דרעי אחד מהם .
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?
אנה (יום שלישי, 20/04/2004 שעה 12:42)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הערתך האחרונה בדבר ''קורבנות מסויימים'' שמשפטיהם נערכו מחוץ לכתלי בית המשפט - לא הוגנת. בלשון המעטה. התקשורת עוסקת באלה שבחרו בחיים על הבמה, וכמובן באנשי ציבור ופוליטיקאים. זה המחיר והוא נכון והוגן בעיקר כשמדובר באנשים שקובעים גורלות. אף אחד לא הכריח את אריה דרעי ללכת לפוליטיקה. כל איש ציבור זוכה לנתח שלו בתקשורת וכמובן שאין בכוחה להכניס מישהו לכלא. אריה דרעי נהנה מתשומת הלב שקיבל והצליח לגייס הרבה תומכים לעניינו, באמצעות התקשורת, מה שנמנע מהרבה אלמונים שלפעמים המערכת טוחנת אותם עד דק בלי שאיש בכלל יודע על כך ונחלץ להצילם.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?לא כל שקוף
לוי (יום שני, 19/04/2004 שעה 10:57)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא הכל שקוף מי שאינו נוגע בדבר אינו יכול לעין בתיק ללא הסכת אחד הצדדים .
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?לא כל שקוף
אנה (יום שני, 19/04/2004 שעה 13:42)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נכון. וזה לא הקריטריון לשקיפות. עד כמה שזכור לי המשפט עצמו לא היה סגור לקהל ומי שרצה לעקוב מקרוב יכול היה לבוא לבית המשפט ולשמוע את הטיעונים. כל המשפטים מתנהלים כך, הפרקליטים לא מציגים כמובן בפני הקהל את החומר המשפטי לפני הדיונים במשפט (למעט הדלפות לעיתון ומשני הצדדים) אין בזה שום דבר חדש ואם הערתך היא בגדר הצעה - היא תמוהה בלשון המעטה. פושע רגיל עובר אותה דרך שדרעי עבר, למעט תקופת שתיקתו הארוכה והמתמשכת של המשורר, שעבדה לרעתו בסופו של דבר, כפי הנראה.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?לא כל שקוף
לוי (יום שלישי, 20/04/2004 שעה 6:51)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איני מציע כלום . ציינתי עובדה . העובדה שהמשפט נערך בדלתיים פתוחות אינו מבטיח עדיין שקיפות . אין גישה למסמכים הנמסרים לשופט ולצד השני . לא מאפשרים להקליט כדי שניתן יהיה לעיין בעמקות בחומר וכד' .אני מכיר מקרים שדוח הדיון אינו תואם את מה שהתרחש . נדמה לי שהחוק אינו אוסר הקלטה אך השומרים בפתח לא מאפשרים הכנסת מכשירי הקלטה .כנראה כדי שיקשה להוכיח שהדוח אינו תואם למציאות .
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?לא כל שקוף
א.ש. מיכל (יום שלישי, 20/04/2004 שעה 9:51)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש הרואים בכל ההליך השיפוטי - שקוף ככל שיהיה - פיקציה.
הפגם המובנה: השופט שולט על משתנים רבים - חלקם קריטיים לתוצאה הסופית - המכריעים את גורל ההליך.
תוצאה אפשרית: ההליך יוכרע על פי האג'נדה האישית של השופט.
האג'נדה האישית של השופט יכול שתהייה גלוייה או סמוייה, מודעת או בלתי מודעת.
האג'נדה האישית הנפוצה: דעותיו הקדומות של השופט - לרבות אלה שהוא לא מודע לקיומן.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?לא כל שקוף
אנה (יום שלישי, 20/04/2004 שעה 12:55)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ההנחה שעומדת בבסיסם של הדברים שכתבת היא פארנואידית משום שהיא קונספירטיבית בעליל, ועל שכאלה אני נוטה לדלג, אלא אם כן אראה שחור על גבי לבן הוכחה מוחלטת לכך. ואני בספק. להערכתי אין בסיס לדברים, המציאות לא מאפשרת קיום לכאלה תופעות. מערכת גדולה תמיד יש בה תקלות שוטפות וחריקות, אבל יש בלמים, יש ביקורת, יש תקשורת שמשקיפה, יש עורכי דין מהסנגוריה, יש הרבה מעצורים. וברור שלכל שופט יש אג'נדה. למכולתניק שלי יש גם אג'נדה. ההנחה ששופט עם אנג'דנה הוא שופט עוין ומושחת היא הנחה פארנואידית. אדם בעל עמוד שידרה שקם בבוקר ליום חדש הוא אדם עם אג'נדה, עם מערכת ערכים מערכת קדימויות ועדיפויות. זה העולם וכאלה הם החיים. אפשר לנסות לחיות על המאדים.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?לא כל שקוף
א.ש. מיכל (יום שלישי, 20/04/2004 שעה 16:58)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מסכים איתך לחלוטין עם המשפט הזה שלך:

''ההנחה ששופט עם אנג'דנה הוא שופט עוין ומושחת היא הנחה פארנואידית''

שמא תגלי לנו מי הפרנואיד שהניח את ההנחה הזו???
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?לא כל שקוף
אנה (יום רביעי, 21/04/2004 שעה 0:15)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם תקרא את דברי תראה שלא ייחסתי לאף אחד את ההנחה הזאת אלא דיברתי בכלליות. ובכל מקרה, אם נפגעת - אני מצטערת.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?לא כל שקוף
א.ש. מיכל (יום רביעי, 21/04/2004 שעה 8:42)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

סיפור מהחיים:
במרחק כמה בתים ממני מתגוררת אשה הידועה כחולת נפש.
אותה אשה נוהגת לשבת במרפסת ביתה הפונה אל הרחוב.
אלא שבכל פעם כשעובר מישהו למטה ברחוב היא צועקת לעברו: ''משוגע!''.
ואידך זיל גמור...
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?לא כל שקוף
אנה (יום רביעי, 21/04/2004 שעה 20:57)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שטויות. ממש ..
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?לא כל שקוף
א.ש. מיכל (יום חמישי, 22/04/2004 שעה 7:23)
בתשובה לאנה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תיארתי לעצמי שלא תביני.
_new_ הוספת תגובה



ומה על ההרשעה במחוזי?לא כל שקוף
אנה (יום חמישי, 22/04/2004 שעה 17:52)
בתשובה לא.ש. מיכל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שטויות. במיץ עגבניות..
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי